טרק 4 ימים ממסטייה ועד אושגולי, גיאורגיה

פתיח

אני וחבר אמרנו שחייבים חול!
כמה חברים המליצו לי על המסלול הזה ואמרתי בלי לחשוב יותר מידי יאללה.
אז הטיפ הכי חשוב שאני יכול להביא לכם עוד לפני שאתם אורזים את המוצ׳ילה הוא כזה - תגיעו בראש טוב.
הכל יהיה בסדר, הכל בטיול הזה (ובחיים בכלל) יסתדרו אם תחשבו חיובי.
אני אגיד לכם כבר מעכשיו - לא כל הדברים שאתם מתכננים יקרו בדיוק כמו שרציתם, תמיד דברים משתבשים, אתם מתכננים תוכניות וה׳ צוחק.
אבל כל עוד אתם נמצאים בחברה טובה ואתם בראש פתוח וחיובי הכל יסתדר לכם.
אם תחליטו שהטיול הזה הולך להיות מדהים, ותאמינו בזה באמת, אין כח בעולם שיכול לגרום לו לא להיות כזה.

נחיתה בטיביליסי והגעה למסטייה

הזמנו מראש מלון שיהיה קרוב לתחנת הרכבת שנצטרך לקחת בהמשך היום, למלון קוראים When in Tbilisi ועלה 45 לארי.
נחתנו בטיביליסי באמצע הלילה, המרנו כסף בשדה (לא בchange שיש בכניסה - אלא יותר בהמשך) והיינו צריכים להגיע למלון (אולי חשוב להגיד כבר מעכשיו שמה שהיה חשוב לנו הוא המיקום, לכן לקרוא למקום הזה מלון זה כמו לקרוא לשני פרות וקורת גג רפת, בתכלס דירה של מישהי).
ידענו שברגע שננחת בשדה יחפשו לעקוץ אותנו במחירים מופרזים של מונית למלון לכן הורדנו מראש את אפליקציית bolt שאומרת לך את המחיר מראש.
הקטע שלא השתמשנו בה עד אז, לכן לא ידענו את זה מראש.
נהג מונית אחד התלבש עלינו והטעות שלנו הייתה שנתנו לו יחס, הוא לא היה מוכן לתת לנו הצעת מחיר ואמר שיפעיל מונה.
לבסוף אמרנו לו סופית שאנחנו לא נוסעים איתו, אני יכול להבטיח לכם שלמרות שרוסית אני לא יודע, הקללות הפיקנטיות שהוא סינן לעברנו מתגברות על כל מכשול שפה.
אז הגענו למלון עם נהג שדווקא לא עבד בbolt אלא פשוט אמר לנו אני בדרך הביתה לאן אתם צריכים, אמרנו לו את הכתובת ושאלנו אם 20 לארי זה סבבה, הוא אמר שאין בעיה (יש קצת ניחוח של מהדורה ראשית בחדשות של שני חטופים ישראלים אבל היה נראה ממש בסדר).
הגענו למלון, ישנו שם את הלילה, וקמנו מוקדם בבוקר כדי להספיק לרכבת של 08:40 שמגיעה לזוגדידי ב14:34 (כרטיסים לקנות פה https://ticket.railway.ge)
הגענו לזוגדידי וחיכו שם כמה מרשוטקות (מיניבוסים) שלקחו 35 לארי לאדם בשביל להגיע למסטייה.
הנסיעה ארוכה (4 שעות בלי עצירות ואיתנו הוא עצר הרבה) ולא מאוורר בפנים, לכן עדיף לשבת מקדימה או ליד החלון.
הגענו בשעה טובה למסטייה היפיפייה וישר הלכנו למלון שלנו - ופה אפשר להגיד שהמקום בו היינו ראוי לשמו.
למלון קוראים hotel elite house והוא היה מצויין, נוף משגע בעלת בית נחמדה ונקי מאוד.
לא היה זול שם ביחד לשאר הטיול אבל לא מצאנו מקום זול יותר באיזור הזה שקרוב להתחלה של הטרק - 171 לארי לזוג כולל ארוחת בוקר.
אז פרקנו את הדברים ויצאנו להסתובב באיזור, אתם תפגשו שם כלבים ופרות בשפע.
חיפשנו מקום לאכול בו ומצאנו מסעדה נחמדה באיזור בשם cafe laila, התיישבנו וכמו תיירים מצויים ביקשנו חצ׳פורי, איזו טעות.
המנה הופיעה בstarters, אז חשבנו לעצמו אוקיי זה בטח מנה קטנה, בוא ניקח ממנה ואז נזמין עיקרית.
החצ׳פורי היה כל כך גדול שכשסיימנו אותו במקום לחשוב על מה להזמין לעיקרית חשבנו איך אנחנו מצליחים לשנע את עצמנו חזרה למלון.
הלכנו לישון שבעים ועייפים.

ממסטייה לזבשי

ממסטייה לזבשי 18.7 קמ, רמת קושי 5/10
אכלנו במלון ארוחת בוקר טעימה מאוד וגם ארזנו קצת מהשאריות לדרך.
ביקשנו מהמקומיים הכוונה מאיפה מתחיל המסלול והם עזרו לנו בחפץ לב.
אגיד מראש שיש את האפליקציה Mapy.cz שהיא הייתה הדרך היחידה שלנו לנווט, ומאחר שמדובר בשני הייטקיסטים שצריכים וויז מהשירותים לאמבטיה ידענו שלהסתובב עם מפות זה לא רעיון טוב ועדיף לנו להישאר בתחום שאנחנו טובים בו.
אוהד, אם אתה קורא את זה סליחה, אתה נווט מדהים ואני בטוח שהיית מסתדר גם רק עם מפות, זה פשוט סיכון שלא הייתי מעוניין לקחת.
אז התחלנו ללכת ובהתחלה העלייה הייתה קשוחה אבל הסתדרנו, עצרנו לרגע לשתות מים ופתאום שמענו רשרוש בשיחים שמאחורינו.
רגעים דרמטיים עברו עלינו עד שלבסוף יצא מן השיחים כלב חמוד עם צלקת ארוכה לאורך הגב העונה לשם ריצ׳ארד.
כאילו, מה זה עונה לשם ריצ׳ארד, תכלס הוא לא באמת הגיב לשם הזה וזה הגיוני כי המצאנו לו את השם במקום.
אמרתי לאוהד באותו הרגע שלא מדובר בסתם כלב, מדובר בכלב נאמן שאם נתן לו את החום ואהבה (ואוכל) שהוא רוצה מאיתנו הוא יגן עלינו גם בחייו אם יצטרך.
אוהד היה סקפטי.
מהרגע הראשון היה לי קליק עם ריצ׳ארד ואני חושב שאוהד קינא קצת.
אז המשכנו ללכת כשריצ׳י מוביל את הדרך אבל לא מחכה לנו באמת, והגענו לגבעת דשא מהממת משמאלנו שהיינו צריכים לסטות מהמסלול בשביל להגיע אליהה.
בשלב הזה ריצ׳י כבר לא היה בטווח הנראה לעין ואוהד התחיל עם משפטים בסגנון שאני צריך לדעת לשחרר, ושריצ׳ארד התקדם וככה גם אני צריך.
בסדר אמרתי לו.
אז סטינו מהמסלול (אגב, החלטה מבורכת - בגלל שמחשיך מאוחר אפשר וצריך לדעת להינות מהנוף ולגמרי לפרגן בעצירות במקומות יפים) והתקרבנו לגבעה.
רגע לפני ההגעה מי רודף אחרינו עם חיוך גדול מרוח על הפנים?? הלוא הוא ריצ׳ארד הכלב הנאמן!
היה לי ברור שריצ׳י עוד ישוב, ועדיין תחושת השמחה הייתה עילאית.
אז הגענו לגבעה, צילמנו תמונות משגעות, נהינו מהנוף, וחזרנו למסלול.
המשכנו ללכת עד שהתחלנו להתקרב לזבשי, וכדי להגיע יש 2 אופציות, או לעבור דרך ההרים או דרך הכפרים.
לנו היה ברור שאחרי יום שלם של הרים אין סיבה לא לגוון ולעבור דרך הכפרים.
ואיזה החלטה מצויינת זו הייתה.
בדרך עצרנו לאיזה עגלת קפה שמכרה גם פירות ושוקולדים.
היו שם גם כמה סוסים שהשתלבו נהדר עם הנוף רק שהם לא באו בטוב לריצ׳י.
הכלבלב הטיפשון שלנו התחיל לנבוח עליהם את החיים ופתאום מצאתי נקודת דמיון מדהימה בינו לבין צ׳ארלי הכלב שלי - הבנתי ששניהם די אהבלים אבל הכי חמודים שיש.
בתור חולה כדורגל רק חיכיתי לרגע שבו אגיע למגרש כדורגל שבמקרה יצא לי לראות בדרך אתמול באמצע כפר, נראה הכפרים שם כאילו יצאו מימי הביניים, אבל המגרשי כדורגל - פריימר ליג.
אז בדרך, איך לא, אני קולט מרחוק מגרש עם נוף מהפנט, וחבורה של ילדים קטנים משחקים כדורגל.
הלב שלי התחיל לדפוק - ולא מה16 קמ שהלכתי, והרגליים שלי התחילו לרעוד - ולא בגלל העליות התלולות מהבוקר.
מגרש כדורגל! המקום בו כל הצרות וכל המחשבות פשוט מתנדפות להן באוויר הצלול כלא היו.
אז הראתי לילדים איך משחקים כמו שצריך (זה לא נכון, ממש במסירה הראשונה שקיבלתי ילד קטן חטף לי את הכדור ושם גול).
בהמשך כבר התחלתי להראות יכולות קצת יותר מרשימות ואיך אפשר שלא לקנח בסוף עם תמונה למזכרת עם כל החברים החדשים.
אמרנו לילדים שלום, והם כיוונו איתנו אל זבשי.
צריך לציין שבשלב זה ריצ׳ארד כבר לא איתנו ואוהד חזר למנטרה של ״אתה צריך להתגבר עליו״.
לא אמרתי נואש.
הגענו לguest house שקראנו עליו המלצות טובות בשם ciuri’s guesthouse שעלה 120 לארי לשנינו כולל ארוחת ערב ובוקר.
פגשנו שם חבורה של איראנים נחמדים שהשמיעו לנו שירים של נאסרין (לא הכרתי) ואני השמעתי להם שירים של זמר בשם moein שאני אוהב (אני פרסי בעצמי) והם ממש התלהבו.
אכלנו ארוחת ערב ממש טעימה, בעלת הדירה אגב היא האישה עם שמחת החיים הכי גדולה שיצא לי לפגוש, היא תמיד עם חיוך על הפנים ועושה צחוק מכל דבר.
בארוחת ערב דיברנו איתה קצת וגילינו שלא משלמים שם עם חשמל ומים (בכלל!) ככה שהתמונה של איך היא תמיד כל כך שמחה התחילה להתבהר לי.
יצא לסיבוב כדי לראות קצת את הכפר, ומי מחכה לנו בשער יציאה מהguest house??
ריצ׳ארד!!
איזה כלב נסיך באמת.
פייר התרגשתי, כאילו ממש קיוויתי לראות אותו שוב אבל בואנה עברנו כמה קילומטרים טובים מאז פעם אחרונה שראינו אותו ואנחנו באמצע איזה חור, אז היה מרגש לראות אותו.
אני אוהב אותך ריצ׳ארד.
אז הסתובבנו קצת בכפר, הפעם אנחנו מובילים את ריצ׳ארד ותכלס אין שם יותר מידי מה לראות אבל נהנינו מאוד מהטבע והשקט.
חזרנו לguest house והוצאנו קלפים כדי לשחק, פנינו לאיראנים ואמרנו להם יאללה יזאלמה׳ס בואו קצת לקלפים.
הם סירבו.
מי מסרב לקלפים עם חבר׳ה שפגשתם כשאתה בסוף יום באמצע טרק??
מה עובר עליכם??
באותו רגע כל התקוות שהיו לי לשלום עם איראן התמוססו, מי צריך לעשות שלום עם אנשים כאלה? צריך להתחיל איתם מלחמה גרעינית ומי שמנצח מנצח.
אז שיחקנו רק אני ואוהד קלפים עד הלילה עד שהלכנו לישון.
פאקינג איראנים.

מזבשי לאדישי

מזבשי לאדישי 10.7 קמ, דרגת קושי 8/10
קמנו בבוקר אכלנו אחלה של ארוחת בוקר ושוב ארזנו לצהריים שאריות.
התחלנו ללכת ומהר מאוד הבנו שיום קל זה לא הולך להיות.
המון עליות, קשות ותלולות, אבל עם נופים מדהימים.
זה קטע לראות את ההרים שרק בפסגות יש שלג.
סיימנו לעלות את ההר, והגענו לאיזה בית קפה קטן שמאחוריו יש רכבל לא פעיל.
ישבנו שם קצת לשחרר את הרגליים והמשכנו ללכת.
הנוף היה ממש יפה, אבל העליות הקשו עלינו להנות ממנו.
עד שסוף סוף סיימנו עם ההר הזה התחיל שביל קטן ומישורי שאחריו, איך לא, עלייה תלולה בצורה קיצונית.
עלינו גם אותה ובסופה יש נוף פנורמי מהפנט, אז ישבנו שם לאכול את האוכל שארזנו מהבוקר והמשכנו ללכת.
החלק השני היה פשוט מלא ירידות שצריך להיזהר בהן כי אפשר להחליק וירידות באופן כללי לא טובות לברכיים אז צריך לרדת לאט.
אל תבהלו מקצב איטי בעליות כי המסלול קשה אבל לא ארוך.
עננים מאיימים התחילו להגיע בדיוק כאשר התחלנו לראות את איפרלי באופק.
תכננו ללכת למקומות שראינו מראש, אבל כבר התחיל לרדת גשם, אז נכנסנו למקום הראשון שראינו.
הכל בסוף מסתדר (:
למקום קראו Tarzan והוא היה נחמד אבל לא זול (160 לארי לשנינו כולל ארוחת ערב ובוקר).
כשהתיישבנו בארוחת ערב היה איזה גאורגי מקומי אחד שהתארח שפשוט לא הפסיק לאכול את הראש לכולם, הוא הרים לחיים איתנו משהו כמו 4-5 פעמים סתם בשביל שטויות ואני חושד שהוא שם עין על הבחורה ההונג קונגית ומנסה לשכר אותה.
בסוף הארוחה אוהד התלהב מזה שהאישה שאירחה אותנו אופה בעצמה את הלחם וביקש ממנה לנסות להכין גם.
אחרי כמה דקות של תרגום היא הבינה מה הוא רוצה, ציחקקה, ואמרה לו יאללה מותק בוא תנסה.
הוא הכין את הלחם ויצא משהו שנראה די מוזר ושרוף.
אחרי כמה דקות הלחם הזה נעלם.
אוהד חושב שהיא הקריבה אותו לאלים בתור מנחה.
אני חושב שזרקו אותו לפח כי הסוסים לא היו מוכנים לאכול ממנו.
לעולם לא נדע מי צדק.

מאדישי לאיפרלי

מאדישי לאיפרלי (כמעט) 15 קמ, דרגת קושי 7/10
התחלנו את היום כשאנחנו מודעים לכך שככל הנראה גשם יתפוס אותנו מתישהו, אז כבר מההתחלה הכנו את הכיסוי של המוצ׳ילה ומעיל גשם.
הטיול התחיל ממש בתוך עננים אפורים, אבל בלי גשם.
בשלב הזה חשוב להגיד משהו שישב לי בראש מהבוקר - אח של חבר טוב שעשה ממש לאחרונה את אותו הטרק סיפר לי על החוויה שלו, וכשהוא התחיל לספר לי על היום הזה היה לו מין מבט של אימה בעיניים, הוא אמר לי שמדובר ביום הקשה ביותר ושאני צריך להתכונן אליו נפשית.
אז כשהמחשבה הזאת אצלי בראש התחלנו את היום ובכמה קילומטרים הראשונים המסלול מישורי לגמרי, היינו בקצב של משהו כמו קילומטר כל 12 דקות שזה ממש מהיר.
אמרתי לאוהד שאני לא מבין מה כל הסיפור על היום הזה ונראה שאנחנו בקצב מדהים ואין שום בעיה.
אוהד הביא לי מבט של אני לא מאמין שפתחת פה עכשיו.
בסוף המישור הגענו לנהר שחייבים לעבור והיינו כבר מוכנים לשלם בשביל לעלות על הסוסים ולחצות אותו.
אבל ראינו לא מעט אנשים שעברו ברגל את הנהר הזה, שאגב היה משמעותית פחות רחב ממה שציפיתי, אז אמרנו יאללה למה לא (מוטיב שעוד יחזור על עצמו בסוף היום).
נעלנו סנדלים והתחלנו לעבור, גובה המים הגיע בקושי עד לברכיים.
המים היו קפואים ברמה שמשהו כמו 10 שניות הפסקנו להרגיש את הרגליים, והזרם היה חזק, אבל מה שני יהודים לא יעשו בשביל לחסוך 25 לארי.
סתם, האמת זה לא היה הכסף פשוט זה לא היה נראה נורא כמו מה שציפינו.
התעכבנו הרבה אחרי הנהר כדי להתנגב ולנשנש קצת.
טוב, הגענו לסוף של המישור ופתאום התגלה בפנינו הר, גבוה, מאוד.
אז מתחילים לעלות, בדרך רואים הר מושלג מצד אחד ושדות ירוקים בצד השני, בהחלט נוף נהדר.
העלייה לקחה כמה שעות טובות עם כמה עצירות בדרך, אבל הנוף חיפה לגמרי על הקושי.
זה ממש קטע שרואים הר מושלג באמצע יולי.
אז אחרי כל העליות מגיעים להמון ירידות, גם בהן הנוף היה מדהים, שדות עצומים צבועים בצבע ירוק, עם עננים שמשלימים את התמונה.
מה שכן בשלב הזה הצבע של העננים התחיל להטריד אותנו, הן אפינו אפורים בצורה מחשידה, אבל לא חשדתי.
סיימנו גם את הירידות והתחיל החלק המישורי שהוא גם האחרון עד לאיפרלי.
התחיל טפטוף חלש, אבל אמרתי לעצמי שטויות, היו טפטופים גם מקודם, עדיין לא חשדתי, מה אני חשדניסט?
3 קמ לפני איפרלי יש מפל קטן שפשוט קרא לנו לבוא ולהתענג על מקלחת.
מוטיב ה ׳למה לא׳ הכה בי ופשטתי חולצה (אבל לא מכנסיים ונעליים כי ידעתי שאני לא אצליח להתמודד עם הקור אם אני נכנס עכשיו למקלחת אמיתית) ועליתי למפל להנות קצת ממי השלג הקרים שהוא הציע.
וואלה היה כיף.
אוהד אגב, שהציע את הרעיון להיכנס, לא נכנס בעצמו.
למה ככה אוהד?
אז התנגבתי והתחלנו ללכת לכיוון איפרלי.
2 קמ לפני ראינו בית קפה נחמד בעיירה בשם khalde אז נכנסנו ודיברנו עם חבר׳ה ישראלים שהיו שם שהכרנו ממקודם.
ואז התחיל גשם רציני מאוד.
פה חשדתי.
אני ואוהד דיברנו הרבה על איך אנחנו מתכננים את הלוז למחר, אם מגיעים עוד היום עם מונית לאושגולי, או ישנים באיפרלי ומחר בבוקר נגיע לשם.
בסוף הגשם חסך לנו את ההתלבטות וגילינו שאותו בית קפה שנכנסנו אליו הוא גם הוסטל בשם bada guesthouse.
שאלנו כמה עולה, 140 לשנינו עם ארוחת בוקר וערב, מחיר סבבה, אז לאיפרלי כבר לא נגיע.
כמו שאוהד היה אומר, הכל מסתבך לטובה.
הייתה שם נערה חמודה שהראתה לי את האופציות לחדרים שנישן בהם: חדר אחד היה חדר זוגי פרטי והשני היה חדר משותף עם 4 מיטות יחיד.
מאחר ולאוהד יש בעיית נחירות קטנה, וכשאני אומר קטנה הכוונה היא שהיא קטנה לדיירים בקומה 1 כשהוא ישן בקומה 4.
באמת משהו נוראי, ברמת אטמי אוזניים עם מסקנטייפ.
בכל מקרה, שאלתי את הבחורה אם יש הזמנות לחדר הפרטי, והיא אמרה לא, ומה לגבי החדר עם ה4 מיטות יחיד? היא אמרה שהיא וסבתא שלה אמורות לישון שם איתנו אם נבחר לישון שם.
אוקיי.
אז מה ההפרש במחירים?
אותו מחיר.
מה?
למה שאני ארצה לישון איתך ועם סבתא שלך בחדר אם אני יכול לישון בחדר פרטי באותו המחיר?
חשוב לציין שאישית, אין לי בעיה לישון איתה בחדר, אבל שמעתי סיפורים שמספיק שהגיאורגים באיזורים האלה קולטים אותך נותן אפילו מבט סקרני אחד בבחורה ומבחינתם או שאתה שולף טבעת או ששולקים לך אשך, וזה לא כלול בפוליסה שלי.
אז לקחנו את החדר הפרטי והתמקמנו שם.
אכלנו ארוחת ערב טעימה ואחריה שיחקנו במשך כמה שעות טובות קלפים עם משפחה סלובקית שהתארחה שם.
היה ממש כיף ועשינו מלא צחוקים, דיברנו איתם על שטויות ונשארנו ערים אז איזה 12.
אין על סלובקיה.

מאיפרלי לאושגולי וחזרה למסטייה

איפרלי-אושגולי וחזרה למסטייה 15.6 קמ, דרגת קושי 3/10
טוב אז אחרי לילה שנגמר בשעה מאוחרת הצלחנו לגרד את עצמנו מהמיטה בשעה 8 בערך, אכלנו ארוחת בוקר נחמדה שכללה סלט, לחם, אטריות, וצלחת שמן עם קצת חביתה.
יש מוטיב חוזר במדינה הזאת לפוצץ כל דבר אפשרי ב7 ליטר שמן, זה לא הגיוני ואני לא מצליח להבין אם זה פשוט כי ככה האוכל שלהם או שהם מנסים שזה יהיה יותר טעים לתיירים.
אז התחלנו להתארגן על המסלול של היום אחרי השינוי הקל בתוכניות מאתמול, ואמרנו שנצא לאושגולי אבל נוותר על מקום בשם שאחארה שאמור להיות יפה ונמצא אחרי אושגולי כי אין לנו זמן אליו.
אתמול דיברנו עם המשפחה הסלובקית והם אמרו שהם עושים את אותו המסלול כמונו רק בדרך אחרת, אנחנו הבנו שכדי להגיע לאושגולי המסלול הוא דרך כביש והנוף חוזר על עצמו, ויש לא מעט שהמליצו אפילו לוותר על היום הזה.
בכל מקרה המשפחה הסלובקית אמרה שהיא מגיעה לאותו היעד כמונו אבל דרך היער, קראתי איפשהו שזה מסלול לא מסומן ולא מומלץ, אז אמרתי להם שאנחנו נלך בדרך של הכביש.
גם אוהד סוחב כבר איזה יום-יומיים רגל (ממחקר באינטרנט הוא אומר שזה במיניסקוס בחיצוני, וכל פעם שמישהו אומר את המילה מיניסקוס מבחינתי הוא יודע על מה הוא מדבר) אז התאים לנו בכל מקרה מסלול מישורי.
יצאנו לדרכנו, עברנו בדרך באיפרלי (התחלנו הרי ב khalde) והגענו לדרך הסלולה.
פתאום ראינו שאפליקציית הניווט לוקחת אותנו דרך היער.
התלבטנו קצת ובסוף החלטנו ללכת על פי מה שהיא אומרת.
בדיעבד זאת הייתה טעות כי למרות הנוף המדהים שכבר אפרט עליו, לאוהד היה קשה לסחוב והיה עדיף לעשות תחת הדרך המישורית ולנווט בעצמנו.
מה שכן גילינו תוך כדי היער שהוא לגמרי מסלול מוכר ויש סימונים לאורך כל הדרך.
המסלול לא היה קשה בכלל, היו פה ושם עליות וירידות אבל לא משהו קשה מידי בכלל.
הנוף היה מדהים, אולי היפה ביותר בטרק, המון הרים ירוקים ובאופק פסגות מושלגות.
רוב המסלול היה פשוט יער אז עוברים דרך לא מעט שבילים צרים עם לא מעט סבכים.
במקטע האחרון יש שביל המוביל לאושגולי.
חשוב לי להעביר נקודה מהותית שלא צויינה במקומות אחרים, אושגולי פשוט עוצרת נשימה!
לא מוותרים בחיים על העיירה הזאת, בכניסה אליהה מסתובבות עשרות פרות וסוסים בשטחי דשא ירוקים בצורה חופשית.
העיירה עצמה מרגישה כמו מושבה מהמאה הקודמת עם מבנים עתיקים והמון מגדלים שלוודאי אם יכלו לדבר היו מספרים סיפורים מרתקים מן העבר.
לצערי הרב הטרק שלנו נגמר בנקודה הזאת ולא פגשנו שוב את ריצ׳ארד.
אני לא חושב שאראה אותו שוב אבל יש לכלבלב הזה מקום חם אצלי בלב.
התארגנו עם עוד זוג ישראלים על מיניבוס חזרה למסטייה ב50 לארי לאדם, ומצחיק לחשוב שבשעה וחצי מסיעים אותי חזרה מה שהלכתי במשך 4 ימים.
הגענו למסטייה, ישבנו שוב לאכול באותו מסעדה מהיום הראשון שלנו פה, רק שהפעם התיאבון שלנו היה גדול ולא עשינו את אותה הטעות והזמנו ישר עיקריות.
חיפשנו תוך כדי הכנת המנות מקום לישון בו ומצאנו אחד קרוב וזול יחסית - הוסטל בשם katos ולינה בלבד עלתה 81 לארי.

מסטייה-זוגדידי-טיביליסי

בפעם בראשונה בטיול יכלנו להרשות לעצמנו לקום מתי שרק נרצה אז קמנו ב9 וחצי כזה וידענו שהלוז להיום כולל מיניבוס לזוגדידי ב12 ורכבת לטיביליסי ב17:25.
אז התארגנו ויצאנו להנות עוד קצת ממסטייה.
לא הספקנו להסתובב יותר מידי אז רק עצרנו לקנות קצת נשנושים בשביל הרכבת (5 שעות), וישבנו על פיצה שהתעכבה יותר מהמצופה ונוצר מצב שאנחנו לוקחים את הפיצה באריזה כשהתכנון הוא לאכול אותה בדרך.
לא מדובר בסיטואציה נעימה, כולם יושבים כמו סרדינים במיניבוס המעפן הזה ואנחנו נכנסים עם מגש פיצה שנראה ממממשששש טוב, אבל אין ברירה.
פתאום אני קולט שהנהג סיים לארוז את כל התיקים, ושלי פה לידי - ואז שמתי לב המוצ׳ילה של אוהד לא לידו.
רצתי לבחור ואמרתי לו שיכניס גם את המוצ׳ילה שלי למיניבוס אבל כבר לא היה מקום.
נאלצתי לשים את המוצ׳ילה שלי במיניבוס השני אבל אמרתי אין מצב שאני נוסע במיניבוס אחד וכל הדברים שלי באחד אחר.
אז התחלתי לריב איתם וזה נגמר בזה שאני ואוהד מתפצלים ואני אשב במיניבוס השני.
אבל רגע מה עם הפיצה?
ביקשתי מהמלצרית עוד קרטון אבל הקלפטה הקטנה הזאת סירבה, מה אכפת לך לעזאזל.
אני חשבתי לתומי שמדובר בהסעות מאורגנות שיוצאות על הדקה, אז לקחתי 3 משולשי פיצה, שמתי אותם אחד על השני כמו חורני והתחלתי לבלוס כאילו לא ראיתי אוכל מימיי.
רק לאחר כמה דקות הבנתי שאין בכלל נהג ברכב ואין להם שום לחץ לצאת בזמן.
חזרתי לאוהד ולקחתי את המשולש האחרון שלי ואותו אכלתי בנחת.
סיימתי לאכול וחשבתי שהבלאגן מאחוריי, אבל אז אני פתאום שומע את אוהד אומר לי שהוציאו אותו מהמיניבוס שלו ומעבירים אותו אליי.
בדיוק כמוני, הוא לא רצה להשאיר את המוצ׳ילה שלו בידי הגויים.
צריך להוסיף שאני גם קצת חיממתי אותו ואמרתי לו שאין מצב לוותר להם ולך תריב איתם.
אחרי כמה שניות כבר ראיתי אותו באמצע עימות עם המארגנים שם שגם ככה בקושי יודעים אנגלית, ולא אשקר היה קצת מצחיק לראות אותו עם תנועות ידיים מאיימות שמאפיינות את מערב ראשון לעבר הנהג.
כמובן שכמו כל ישראלי טוב, אוהד לא היה פראייר וקיבל בחזרה את המושב שלו, וכך יצאנו לדרכנו לזוגדידי במיניבוסים נפרדים אבל עם אותה המנטליות הישראלית שאותנו לא דופקים.
עלינו על הרכבת מזוגדידי לטיביליסי ותוך כדי הכנתי את הלוז למחר.
ידעתי שיהיה מחר ספא בבוקר קניות בערב ובר בלילה.
אז התחלתי לעשות השוואות ומצאתי את הספא Sam Raan Spa & Wellness Center ואת הקניונים tbilisi mall או city mall.
אז בחרתי גם מלון שנראה אחלה באיזור - sina hotel.
ירדנו מהרכבת ופתחנו את בולט, היה רשום שמונית למלון שלנו עולה 9 לארי בערך, אבל קפצו עלינו מלא נהגי מונית שרצו שנעלה איתם.
התעלמנו מכולם עד שלבסוף אמרתי לעצמי יאללה אני כבר לא חדש פה, בוא נראה איזה מחיר הוא יתן.
וואלק רצה 30 לארי הגנב הגיאורגי הזה, הראתי לו שבאפליקציה זה עולה 9 והוא הביא לי תנועת יד שאפשר לזהות בכל מקום בעולם של ׳לךךךךך חפש לחברים שלך יאכול מניוק׳.
אז הגענו עם מונית של בולט למלון, שעלה 201 לארי לשני לילות, אבל הבחורה בקבלה אמרה שהיא תעשה לי הנחה עם איזה קומבינה שהיא מבטלת את ההזמנה מבוקינג ככה שההזמנה לא דרכם.
זרמתי איתה מה אכפת לי.
החדר היה ממש יפה אבל עלה ריח מצחין ברמה קיצונית מהאמבטיה, התחלתי לחשוב שאולי זה למה היא לא רוצה שההזמנה תהיה דרך בוקינג - כדי שלא אשאיר ביקורת מסריחה (סטקדיש).
לא נורא שטויות, סוגרים את הדלת ונסתדר.
השעה כבר הייתה חצות וידענו שמחר צריך לקום מוקדם כדי להספיק הכל בלי לחץ.
אבל מה, הגענו למרכז של טיביליסי מטר משדרת הברים, לא נצא?
בטח שנצא.
ישבנו בבר קוקטיילים ביתי וחמוד לאללה בשם 41° Art of Drinks והזמנו קוקטייל בהמלצת הברמן.
היה סופר נחמד וכשהשעון הראה 1:30 החלטנו שמספיק להיום, אחרי הכל קמים מחר ב7.

טיביליסי

קמנו מוקדם בשביל להגיע לספא, הגענו והזמנו בכניסה גם מסאג׳.
המקום היה נחמד, לא יותר, בטוח לא טוב כמו ההמלצות שקיבלתי מחברים, אבל עדיין נחמד.
העברנו שם את החצי הראשון של היום ומשם יצאנו ל Tbilisi mall, שהיה רחוק מהמרכז וגדול מאוד.
לא היה זול שם בכלל, אני חושב שהיה עדיף לנו ללכת פשוט לשוק או לרחוב קניות שבו אפשר להתמקח על מחירים כי פשוט הכל שם היה יקר.
החנות היחידה שקנינו בה הייתה NewYorker.
אחר כך עלינו לקומה העליונה ונשנשנו קצת מזון מהיר.
חזרנו למלון, ראיתי מכבי מפרקת 6-1 את באר שבע בזמן שאוהד נמנם, ויצאנו לאותו בר הקוקטיילים המקסים שהיינו בו אתמול.

חזרה לארץ

תכלס אין יותר מידי מה לרשום, לקחנו מונית מוקדם בבוקר וחזרנו לארץ אבותינו.
היה טיול מדהים, עם נופים משוגעים ,אנשים מסבירי פנים ואוהד אחד יחיד ומיוחד.

טיפים

• להוריד סרטים וסדרות לנסיעות, כי יש הרבה
• נוסעים שם כמו משוגעים, אבל אין יותר מידי מה לעשות עם זה
• להוריד גוגל תרגום באופליין
• להביא תחבושת אלסטית לרגליים
• להביא פלסטרים
• להביא דוחה יתושים
• להתמרח כל יום בקרם הגנה, לא משנה כלום