טרק 12 ימים בקוקז הגאורגי מ- Omalo ל Tsdo.

פרטים כללים, הגעה והיצטיידות.

טרק יפיפה! במתכונת של ציוד על הגב. גבהים של 1500 עד 3500. הטרק מחבר בין שני המחוזות היפהפיים טושתי וקזבקי. רוב הטרק נימצא מחוץ לאזורים המטוילים הקלאסיים ומאפשר היכרות עם אזורים פראיים מאוד, עם מגוון ביולוגי עשיר ותרבות מקומית אותנטית שפחות מושפעת מהציביליזציה, הקפיטליזם ותרבות המערב. הזכרנו בסיפור הדרך שמות של בעלי חיים מגוונים שחלקם נדירים, ממליצים בחום קצת לחקור עליהם ולהכיר אותם מראש כדי להנות עוד יותר מהמפגש איתם :)
לאורך רוב הטרק אין קליטה טלפונית ואנחנו השתמשנו במכשיר קשר לוויני לעדכון מיקום שהכל בסדר איתנו וכמובן לשימוש במצבי חירום.
את תוכנית המסלול והניווט ערכנו באמצאות מפות גאורגיות מצוינות בקנ"מ 1:50000 שקנינו בטביליסי ובאפליקציית Komoot map.

מלבד הציוד הרגיל לטרק עם ציוד על הגב, חשוב להביא אתכם מעיל גשם וכיסויי גשם טובים לתיקים.

יום 1- יום אפס- הצטיידות והגעה

הצטיידנו בטביליסי באוכל בסופר, במפות, בגז מחנות טיולים שכן מוצר זה לא ניתן להשיג בנקודת ההתחלה של המסלול. כמו כן קיבלנו בלון גז מההוסטל בו ישנו בטביליסי (שווה לבדוק אם נשאר ממטיילים קודמים, ולהשאיר לאחרים לקראת הטיסה חזרה). בטרק אין הרבה איפה להצטייד באוכל (מצאנו מעט לחם וגבינה בכמה נקודות) ומומלץ להצטייד מראש במזון קל ומזין כבר מהארץ/ בטביליסי.

הנסיעה לאומאלו: מונית מההוסטל לתחנת האוטובוס המרכזית ומשם מיניבוס (מרשוטקה) לNapareuli שעלה 15 לארי לאדם. משם עלינו על רכב 4*4 לOmalo ב100 לארי לאדם. יש שם תחנה של ג'יפים והמחיר שם נקבע על ידי הנהגים- אתם די לקוחות שבויים, המחיר שאמרו לנו היה גבוה ממה שקראנו באינטרנט בטענה שמחירי הדלק עלו, בכל אופן לא היה לנו מה לעשות עם זה כי כולם יישרו על זה קו. יתכן וניתן לקבוע מראש עם נהג ולהוזיל את המחיר, לא התנסינו בכך. בסופו של דבר זו הייתה נסיעה של שלוש שעות על דרך עפר מפותלת ומסוכנת מעל נהרות עמוקים ונוף עוצר נשימה.
.
אומאלו הוא כפר קטן ויפהפה, יש שם המוני הוסטלים וגם שם כנראה ניתן להשיג אוכל וצידה לדרך. טיפסנו מעל הכפר למסלול של 2.5 ק"מ, לכיוון צפון על שבילי מטיילים נוחים. מילאנו מים ללילה ולהליכה של היום שאחרי. הליכה אשר לאורכה היה ידוע לנו שלא תהיה אפשרות למילוי מים. עלינו ללון בשולי היער הסמוך מקום קסום אשר סימנו במפה.

יום 2- רכס הפיריקיטה

יום אקלום לגובה! סביר שתהיו כבדים, קחו אותו באיזי..

אין מים זמינים לאורך היום צאו מהכפר עם מים מלאים!

המים בסוף היום דורשים פילטור/ טיהור שכן זה הוא שטח מירעה של בקר.

זהו אחד הימים היחידים בהם ראינו מטיילים נוספים במסלול.

התחלנו את היום מטיפוס צפונה בתוך יער מחטני יפיפה, לחובבי הזואולוגיה כאן צפינו בקכלי גדול, טפס עצים, נקר סורי(?) וסנאי חום לבן. פריחה יפהפיה מסביב.לאחר 1.5 ק"מ יוצאים מהאזור המיוער ומצפון מערב מתגלה השלוחה החשופה של רכס הפיריקיטה עליה מטפס שביל ברור, תחילתו שביל ג'יפים ואחרי קילומטר הוא הופך לשביל הולכי רגל. ההליכה על הרכס היא על שביל ברור, נוף מדהים סביב, העליה תלולה אך השביל נוח וברור לאורך כל היום.
צפינו ביום זה בהמוני נשרים ולקראת סוף היום גם זכינו לראות ארוחת נשרים על פרה מתה. סלעיות, דוחלים, פיפיונים פריחה נפלאה מילאה את המסלול המשובח הזה.
שיא הגובה ביום זה עולים עד לרום של 2996 מ' בכיפה של הר Ritsilamta.
אחרי 16 ק"מ של הליכה על קו הרכס פנינו דרום מערבה, יורדים מהפס לכיוון הכפר Jvarboseli ,הינו עייפים מהיום הארוך המשקל הכבד וחוסר האקלום ולכן במחצית הירידה אחרי 1.5 ק"מ חנינו בסמוך לפלג מים קטן בשטח מירעה בקר.

יום 3- חורבות כפרים ומפגש מפתיע

שימו לב, ביום זה עוברים בכפר קטן שהוא הנקודה האחרונה לקנות אספקה ולהיפטר מאשפה עד Gudani! אליו הגענו ביום השמיני. אנחנו קנינו גבינה בלבד, בדיעבד כדאי היה גם לקנות קמח/לחם/פינוקים אחרים בגסטהאוס של אייה הנחמדה.

ירידה של 2 ק"מ בהמשך השביל דרך חורבה יפהפיה, ולאורך נחל רועש. הדרך הורידה אותנו חזרה לקו העצים והביאה אותנו אל אזור כפרי בו פזורים מגדלי אבן מרשמים, בין החורבות נראו בתים פעילים אחדים. בכניסתנו לכפר Jvarboseli- ביקשנו מאנשים לקנות אספקה, הם הפנו אותנו לגסטהאוס קטן בו פגשנו אישה גאורגית שציידה אותנו בגבינה נהדרת. כשהחלפנו בינינו מילים בעברית ניסתבר באופן ממש מפתיע שהיא מדברת מעט עברית ושיש לה משפחה בישראל! שמה היה אייה . בדיעבד הבנו שזו הייתה ההזדמנות האחרונה שלנו לקנות מזון מנקודה זו ועד Gudani.

מהכפר המשכנו לאורך הנהר דרומה שם מותקן היה גשר לחציית הנהר, חצינו וטיפסנו מערבה ואז על דרך רכב צפונה עד אל מיתחת לחורבת הישוב Alisgori שם עלינו 200 מ' לאורך הנחל מערבה עד למעיין בו ניתן היה למלא מים בנוחות. ואז פנינו וטיפסנו על שביל רגלי נוח ומקסים העובר בתוך החורבה ומוסיף לעלות מעל ערוץ הנחל מערבה. באיזור זה פגשנו עקבי חורף רבים, בז עצים, סלעיות, תפוחיות מקננות, דוחלים, פפיונים, חוחיות ופרושים. על השביל מצאנו נוצות של נקבת תרנגול יער שחור.
בשלב מסויים השביל הופך לשביל על קו גובה במידרון תלול המיתנשא מדרום, שם השביל חוצה תכופות נחלים קטנים עם מים, וישנה הליכה יפה מאוד מול נוף. חנינו על כתף קטנה כ200 מ' ממזרח לפלג מים.

יום 4- הליכה לאורך הנהר וחוות הגבינות

המשכנו ללכת לאורך כל היום על המפנה הצפון מערבי. חוצים בתנועתנו ערוצים קטנים ונחלים. הנוף היה עוצר נשימה, שילוב של שטחים הרריים פתוחים וכרי מרעה עם יערות סבוכים. סמוך לשביל מצאנו המוני אוכמניות ופטלים אדומים שגם שימשו אותנו תוספת לדיסה בארוחות הבוקר מיום זה והלאה. בנקודה אחת החצייה דרשה חליצת נעליים , במקום בו השביל חצה נחל גדול במיוחד.

לאורך הדרך ישנם מספר פיצולים בשביל בהם קיים פוטנציאל לבירבור. מומלץ לפקוח עיניים וללכת עם המפה או האפליקציה פתוחים. בקטע אחד מהדרך הייתה מפולת סלעים אשר הסירה חלק מהשביל. בנקודה זו יצאנו לאיגוף תלול דרך שבילים של בעלי חיים.

לקראת סוף היום חבר השביל שלנו אל ערוץ הנהר הגדול. שם לאורך הזרימה צפינו בהמון נחליאלים ונחניאלים זנבתנים, בזבוזים אירופים ואדומי חזה. הגענו אל חווה קטנה שם ביקשנו לקנות מזון אבל לא היה להם דבר מלבד גבינה. נהננו מאוד מהמפגש עם גיאורגי מבוגר אשר בקושי רב ובתנועות ידיים סיפר לנו שהמקום הוא חווה ששייכת לקואפרטיב של רועים מסורתיים שמתמחה בהכנה של הגבינה והחמאה המסורתיות הגאורגיות של האזור הגיאוגרפי הזה. הוא הראה לנו את המחלבה והציע לנו להישאר ללון בחדר אורחים דל בקומה השנייה של המבנה. חשוב לציין שהמקום אינו מיועד לאירוח והאספקה שברשותם מיועדת להם בלבד על מנת לעבור את העונה. הוא היה נחמד מאוד והתעקש לתת לנו את הגבינה במתנה. רצינו לתת לו דבר מה בתמורה אך לא היה לנו שום דבר מתאים להחליף איתו באמתחתנו. סיפור המתנות בגיאורגיה חזר על עצמו עוד כמה פעמים ואנו ממליצים להיערך לכך מראש ולהביא דברים בשביל להחליף עם האנשים המדהימים האלה במצבים שכאלה. זה היה המפגש האחרון שלנו עם אנשים עד Roshka.

לבסוף התקדמנו עוד כקילומטר וחצי אחרי החווה, חצינו את הנהר בגשר עץ אל צידו הצפוני והתמקמנו לשינה על מדרגה מוגבהת 20 מ' מערוץ הזרימה.

יום 5- מחסה התיירים ועקבות בנהר

התחלנו את היום בהתקדמות אל מחסה התיירים שהותקן באמצע הדרך. כשהסתכלנו מראש במפה קיווינו כי במקום נוכל לקבל מידע ואולי אף להצטייד. הוספנו ללכת לאורך הנהר הגדול בצדו הצפוני. כמה אזורים בוציים על גדות הנהר גילו לנו שאנחנו לא לבד. עקבות של דובים זאבים שועלים ואיילים היו פזורות שם בין עקבותיהם של חיות המשק והרועים אשר משתמשים באזור זה דרך קבע.

הגענו לבקתה עשויה עץ עם דלתות וחלונות כפולים. בבקתה דרגשי שינה בשני מפלסים ובשני חדרים בהם ניתן להלין כ-10 אנשים להערכתנו. מחוץ לה שולחנות עץ. המקום אינו מאויש ופתוח לשימוש המטיילחפ. הכיור והשירותים היו לא תקינים אך אין בהם הכרח שכן הנהר היה קרוב. למזלנו מצאנו בבקתה זו מעט קמח שמישהו השאיר, ששימש אותנו להכנת פיתות כהשלמה למזון שהיה ברשותנו.

המשכנו להתקדם לאורך הנהר אשר זרימתו הלכה ונעשתה פחות עוצמתית ואיפשרה לנו לחצות את הנהר מערבה. זיהינו את הנקודה שממנו אמור היה להתחיל השביל אשר מטפס אל הפאס (בדיעבד נקודה זו אינה קלה לזיהוי בשל העדרים שמרבים לעלות לרכס ופותחים שבילים נוספים) ובחרנו להתמקם ללינה בסמוך אליה בשעה שגשם התחיל לרדת.

יום 6- הבורבאלו פאס Borbalo Pas

פתחנו את היום בטיפוס תלול אל הבורבאלו פאס ברום של 3,134 מ' . אנחנו עלינו בשבילי העדרים ונרטבנו מהעשב הלח מהסופה של ליל אמש. בדיעבד הינו משתמשים בחותלות, אולי אפשר למצוא שביל יותר נוח. לאורך העלייה וגם אחריה השביל לא חוצה נחלים שבהם יש מים. כדי להשיג מים לאורך היום עזבנו את השביל בשתי נקודות גבוהות יחסית וירדנו אל נחלים קטנים בהם ראינו שישנה זרימה. מקור המים הראשון אשר נמצא על השביל הוא פלג מים חזק אשר מזין את האגם הקטן (מסומן במפה). באזור זה ראינו מספר עדרי כבשים להם היו כלבי שמירה. הכלבים היו קצת מאיימים ונודניקים: נבחו והלכו אחרינו אבל אנחנו הראינו להם שאנחנו לא מתרשמים מההצגה ולבסוף הם חזרו אל הכבשים.

ההליכה הייתה יפהפייה, הנוף שנחשף במעברי ההרים השקיף אל קרחונים ופסגות מחודדות סביבנו שלא ראינו עד אז בגלל ההליכה הארוכה לאורך הנהר. פריחה מרשימה ואזור רחב בעל מסלע בזלתי שיצר נוף מיוחד וצמחייה שונה ומעניינת.
מזג האוויר היה הפכפכך ולצד החשש מברקים באזור החשוף האט אותנו ולבסוף תחת רוח חזקה מאוד התמקמנו בשקע קרקע מצפון לאוכף הגדול( מסומן במפה).

יום 7 עם נוף לקזבג

בבוקר המשכנו על הבורבאלו פס צפון מערבה. השביל היה נוח וברור לאורך רוב הדרך. בשלב מסוים עזבנו את הדרך לטובת חיתוך בשטח אשר הביא אותנו אל פסגת הר Matypa ברום של 3170 מ' ומשם על השלוחות כל הדרך אל שביל נוסף בפסגת הר ה- Khakhmatis ברום של 3010 מ' . קטע זה היה מסומן על מפות מקומיות אך לא הופיע באפליקציה בה השתמשנו- Komoot map.
ביום זה נחשפנו מבין ההרים בפעם הראשונה אל נופו של הר הקזבק ואל אזור שמורת הקזבקי אשר נראו באופק. בקטע אחד של הדרך הייתה לנו קליטה טלפונית (קנינו סים מקומי בטביליסי) לכתוב ולעדכן שהכול בסדר בסמוך ל פסגת ההר.
בשליש האחרון של היום המסלע הישתנה והפך לסלעי משקע נטויים. הנוף קיבל גוון קארסטי והמרחב היתמלא דולינות גדולות ומצוקים. חנינו באחת הדולינות בנקודה שהייתה בדיעבד רחוקה מדי ממקור מים. סביב המחנה צפינו כל הלילה בפעילותם של תנשמות.

יום 8- חצי יום מנוחה

יום זה תוכנן להיות יום מנוחה. למעשה ההליכה אל הכפר הסמוך הייתה ארוכה וגזלה מאיתנו 4 שעות. ירדנו לאורך השלוחות באזור בו הסימון של השביל באפליקצית המפות היה לא טוב.
מומלץ להבא להימנע מירידה אל תוך היער בחלק זה שמעל הכפר צ'אי. במקום זאת לכו בגובה דרך השטחים הפתוחים מעל קו העצים על שבילים טובים. ואז יש לרדת על השלוחה אשר ממערב לצ'אי. ממנה ישנם שבילים שבניטוב זהיר יכולים להקיף את המצוק ולרדת אל הכפר הקטן.
אחרי הכפר מתחיל שביל ברור ונוח באמצעותן ירדנו אל הנהר הגדול, חצינו צפונה וטיפסנו אל גוזני שם ישנם שני גסטהאוסים בהם ניתן לנוח, להתקלח ולהצטייד לדרך החדשה. פגשנו שם חבורת גיאורגים מטביליסי שבאו לנפוש והזמינו אותנו לכוסית צ'אצ'ה (מעין וודקה גיאורגית).

הכפר גוזני כפר יפהפייה אשר צופה על ההרים, בחצר הגסטאוס צפינו בנחניאלים, בזבוזי לבנון, ירגזים,חכליליות עצים וסלעים, טסיות בתים רבות, ואפילו סיטה אירופית!.
קיבלנו אוכל נהדר וגם הזמנו צידה לדרך. הכפר נגיש ברכב ובעלי הגסטהאוס הציעו לנו הסעה למכולת שנמצאת כחצי שעה נסיעה משם. ויתרנו על ההצעה וקנינו מהם גבינה, לחם ומעט ירקות להמשך הדרך.

יום 9- Roshka

אכלנו ארוחת בוקר מוקדמת בגסט האוס והתחלנו לרדת לאורך הנהר על דרך הרכב הראשית. לאורך כל הצעידה עברו אותנו שני כלי רכב, והתצפיות אל הנהר הגועש היו יפהפיות. לאורך השביל צפינו בקבוצה של אדמונים מובהקים יפהפיים. עזבנו את דרך הרכב בגשר קטן שחוצה את הנהר הגועש והתחלנו לטפס דרך היער אל השלוחה המובילה לכפר רושקה.

בדרך פריחה יפה, בתי קברות ישנים ונטושים וחלקות חקלאיות בשולי הכפר בהם ראינו המוני דורסים. בכפר רושקה ישנם מספר גסטהאוסים באחד מהם קיבלנו מידע מצוין על המשך הדרך והשבילים.
עזבנו את היישוב עולים על שביל נוח וברור צפון מערבה מתקדמים אל תוך אזור מיוחד במינו נוף ציורי של בולדרים אשר מילאו את העמק. פגשנו חדף מקומי והגשם תפס אותנו והרטיב אותנו כהוגן. אנו המשכנו קרוב ככל שניתן אל הקרחון ואל תחילתו של הטיפוס התלול אשר היה צפוי לנו למחרת בבוקר. חנינו לחופו של אגם קטן מנסים ליבש ציוד בין הסלעים, בבוקר המוקדם קולותיהם של תרנגולי השלג הקווקזים העירו אותנו משנתינו אל בוקר יפה.

יום 10- הפאס הקפוא

התחלנו את היום במילוי מים וטיפוס ארוך על שביל מעולה עם נוף אל הקרחון. האוויר היה קפוא והמוני ציפורים מלאו אותו, צפינו שם בוורדיות אירופיות, דוחלים חומי גרון, וסלעיות רבות. ראינו בסיפורי דרך אחרים שאנשים רבים לא השתמשו בשביל הנוח בו אנו השתמשנו, אולי כדי להיות קרובים יותר אל הקרחון. ייתכן שבירידה השבילים שלהם אפשריים אך בעלייה שמחנו שהשתמשנו בשביל עם הסרפנטינות. לאורך העלייה עקבות דובים שנועדו להזכיר שאנחנו לא לבד בהרים.
מזג האוויר השתפר ומטיילים החלו לצוץ. היסתבר שאנו חוצים את אחד השבילים המטוילים ביותר באזור, אליו אנשים יוצאים לטיולי יום. זאת אחרי 9 ימים בהם כמעט ולא ראינו אנשים. מהפאס נשקף נוף יפיפה, ההרים המושלגים בפסגותיהם ומגדלים עצומים של סלעי גרניט נחשפו מבין העננים.

ירדנו עם הערוצים מצדו השני של הפאס מתקדמים לכיוון הכפר Juta . הכפר היה תיירותי יותר מכל מקום בו ביקרנו. היו שם בתי מלון, צימרים, מסעדות וכו'. קנינו אספקה במסעדה של אחד מבתי המלון (במקום אין מכולת מסודרת) ואז שיחה קלה עם הזקנות שעובדות במקום ועם הבן של אחת מהן הלכה והעמיקה, דובר האנגלית הראשון שפגשנו מתחילת הטרק. שתינו איתם קפה והם התרשמו מאוד מהדרך שעשינו מאומאלו. סיפרו לנו על ההיסטוריה המרתקת של גאורגיה ועל אתרים ארכיאולוגים במדינה.

הלכנו על הדרך הראשית של הכפר צפון מזרחה 3 ק"מ אל בסיסם של שוטרי הגבולות. הבסיס לדברי התושבים מאויש 24 7 וניתן לגשת ולבקש מהם permit בכל עת. השוטרים קיבלו את פנינו יפה ויצרו קשר עם המפקדה שלהם לבקש את אישורם. ישבנו בחוץ מחכים יותר מחצי שעה עד שהם הזמינו אותנו להיכנס עם דרכונים. מילאנו פרטים בטפסים שנתנו לנו. הם צילמו את הדרכונים שלנו וחתמו לנו על אישור להמשיך לטייל באזור זה אשר היה ברצועת ה-5 ק"מ מגבול גאורגיה רוסיה.
החושך ירד מסביב ואחרי שלקחנו את הניירות ירדנו מעט לאורך הנהר להתמקם ללינה בקרבת מקום.

יום 11- מורנות עצבניות והפתעה בשמיים

פתחנו את היום מקיפים על דרך עפר נוחה את תחנת המשטרה מצפון. דרך העפר הקלה עלינו מאוד את העלייה צפונה בתוך ערוץ הנחל. על המדרונות ראו עדרי בקר גדולים. הנוף היה יפה אך מעונן ואנו טיפסנו דרך סדרה של מורנות . מקטע של 4 ק"מ לקח לנו למעלה מחמש שעות. העלייה הייתה קשה מאוד, לא היה שביל ברור. עקפנו כמה קרחונים קטנים ולבסוף טיפסנו אל הפאס. בפאס תפס אותנו טפטוף וברקים גרמו לנו לעזוב אותו מהר אבל לא לפני שמבין העננים הופיעה ציפור עצומה ונדירה- הפרס- הנשר המזוקן!

מהפאס ירדנו צפונה אל ערוץ הנהר העכור ממי הקרחונים. עברנו אגמים שלא סומנו במפות והתחלנו יורדים במורנות ענק הולכים לאורך הנהר אשר הלך והתעצם. בשלב מסוים וקריטי חצינו אל צידו המערבי של הנהר ומנקודה זו נותרנו על הגדה המערבית. שם גם מצאנו שבילים ורוג'ומים אשר סייעו לנו בהמשך הדרך.
עצרנו ללינה בערפל מוחלט על מדרגת סחף מעל אפיק הנהר הנוהם.

יום 12- יום אחרון

בבוקר הערפל התבהר והדרך נפתחה לפנינו. הלכנו לאורך כל אותו יום במקביל לנהר, הירידה על המורנות הייתה איטית מאוד ודרשה מעקפים של מקטעים תלולים ומצוקים, הנוף מסביב היה יפהפה, גם כאן הייתה פריחה מיוחדת במינה ועקבות של עיזי הרים, שועלים ודובים נראו בערוץ הנחל. קרחונים תלויים על מדרונות ההרים ויערות סבוכים הקיפו אותנו.

אחרי 6 ק"מ זרימת המים פחתה ואז נעלמה לחלוטין לקטע אחד הנהר היה יבש לגמרי. שם יש לחצות וללכת על הגדה הצפון מזרחית של הנהר, אשר חוזר לזרום במלוא עוצמתו ק"מ אחד במורד הנחל משם.

על הגדה הצפון מזרחית עולה במתינות שביל צר מלא אוכמניות ופטל אשר מוביל לכיפה המסומנת בדגל ועליה שני מבנים קטנים אשר קשה לראות אותם מהנחל. זוהי תחנה נוספת של משטרת הגבולות הגאורגית. יש להציג שם פרמיט ו דרכון. אם תפספסו את התחנה הזו הם ישיגו אתכם ויחזירו אתכם אליה כדי לבצע את התהליך הנדרש. השוטרים היו נחמדים ולימדו אותנו על צמחי תועלת ובעלי חיים בסביבה. הם סיפרו שלא רחוק משם ראו שונר לצערם הרב ולשמחתנו.

מתחנת המשטרה יוצא שביל רגלי ארוך ומפותל אך נוח. השוטרים בנו רוג'ומים לאורכו כדי להקל על המטיילים את איתור השביל. הדרך ירדה אל נהר יפהפה וגועש וכעבור שעתיים הגענו אל תחנת שאיבה גדולה ממנה ממשיך שביל רכב עד למעבר הגבול של גאורגיה רוסיה הסמוך לכפר צדו.
במעבר חיכו לנו שוטרי הגבולות מצפים לבואנו. הם רשמו את פרטינו ודאו את הפרמיט ונפרדו מאיתנו כידידים.

אנו עברנו אל צידו המערבי של הכביש הראשי ותפסנו טרמפ עם נהג משאית תורכי לעיירה Stepantsminda הסמוכה שם מצאנו הוסטל נחמד למנוחה והתאוששות.

קישורים חיצוניים

• בבניית המסלול נעזרנו באתר הנהדר הזה של טרקים בקאווקז, חיברנו כמה מסלולים ונעזרנו רבות במידע שהוא מציע כאשר נערכנו לטיול
• נעזרנו גם בסיפור הדרך של יחיאל מרצבך