טרק של 4 ימים ממסטיה לאושגולי

מידע כללי - פרטי הגעה, תרבות והתנהלות.

אהלן חברה,
עשיתי את הטרק בסוף ספטמבר 15 והיה מדהים..
יש כמה נקודות שחשוב מאד לציין. קחו מפה מה שתרצו.
בהתחלה אציג נקודות כלליות, ולאחר מכן נקודות ספציפיות לטרק.

- התחבורה בימי ראשון פועלת כרגיל, ואפילו החנויות. זה לא כמו שבת בארץ.

- הם לא יודעים אנגלית בשיט. תנסו ללמוד כמה מילות מפתח ברוסית. אני דובר רוסית שוטף אז הסתדרתי איתם מצויין, זו השפה השניה שלהם. הצעירים קצת מתקשים אבל המבוגרים (רוב האנשים שתפגשו בטיול) מדברים מעולה.

- אל תפחדו לציין שאתם ישראלים או יהודים. הם חולים עלינו בקטע אחר. אנחנו העם והארץ היחידה שהם מזדהים איתם (מוקפים באויבים ונלחמים על הקיום..) ויש יחסים מדינתיים וחברתיים מצויינים בין גאורגיה לישראל. לא סתם ביטלו לא מזמן את הויזות אחת לשניה.
לא נתקלתי בכל הטיול בבן אדם שלא הגיב בחיוך כששמע שאנחנו מישראל, וזה אפילו יכול להגיע לרמה של הנחות במוניות, מעבר ליחס חם. הם נורא משתדלים להשאיר רושם טוב על ישראלים.

- דיברנו עם המון אנשים שהצליחו בלי בעיה להעביר בלוני גז במטוס. זוהי תופעה חוזרת ונשנית. ל-georgian airways לא הייתה שום בעיה עם זה, מסתבר. חבל לבזבז על זה זמן בזוגדידי/טביליסי ובטח שלא לשרוף על זה יום. אנחנו לא הבאנו גזיה כי לא היה לנו זמן לקנות ולחפש וחשבנו שאי אפשר להעביר במטוס, וחבל.

- המון ישראלים נוחתים בשעה 1-2 בלילה (יש טיסות בשעות קבועות לטביליסי). אני ממליץ לסוע ישר באותו היום למסטיה, בין אם קצרים בזמן ובין אם לא. אנחנו העברנו את בשעות בלילה בפאבים-מסעדות עם הופעות חיות בעיר העתיקה בטביליסי, הם פתוחים עד 6 בבוקר. אפילו לא הסתכלו עלינו מוזר כשבאנו עם התיקים הגדולים, כנראה הם רגילים.

- המרשוטקה הראשונה להרים יוצאת בסביבות 7 ומתחילה איסוף בין 5 וחצי ל6. לוקחת בין 8 ל 10 שעות במקרה הגרוע. מונית אחת לקחה אותנו למקום הלא נכון, לכן חשוב טוב שתוודאו שהגעתם למקום הנכון, לא רק מול נהג המונית.

- אין הרבה מה לעשות בטביליסי. העיר נחמדה, אך שורפים אותה מהר. יום אחד הוא מעל ומעבר. האטרקציה הכי גדולה בשבילנו הייתה המעיינות החמים, שווה לקחת חדר פרטי (היינו ב2 מקומות, המקום שרואים בכניסה לאיזור בשם room no.5 היה הטוב מביניהם). העיר קטנה (לפחות החלק המעניין בה) ואין מה לשרוף בה הרבה זמן, אל תמהרו לחזור אליה.

- כשמגיעים למסטיה, יש במרכז העיר, ליד מרכז התיירות, ברז של מים מוגזים טבעיים. שווה לשתות מנו ואפילו למלא את הבקבוק או השלוקר ממנו. אפשר לקנות במסטיה מפות בכמה מקומות ברורים לעין, אל תדאגו לגבי זה.

- יש קליטה מלאה כל הטרק, לפעמים גם 4G. זה ללא ספק משהו שהגרוזינים טובים בו.
בשדה התעופה קנינו סימים של חברה magti ושילמנו על 4 ג'יגה אינטרנט (ממש הגזמנו) כ14 לארי (20 שקל. פשוט בדיחה) ועוד 5 לארי לשיחות פנים וחוץ ולאסמסים למקרי חירום. התנהלנו בוואצאפ, אל תשכחו שיש שיחות וואצאפ. זה יותר אמין ועובד מעולה גם בהרים.

- הבאנו איתנו להרים וויסקי בבקבוק פלסטיק. זה אחלה של צ'ופר אחרי עליות קשות ואחלה דרך להתחמם אחרי מים קרים.

- מזג האוויר גם בסוף ספטמבר היה פשוט מצויין. לבשנו ארוך רק בערב.

הכפרים בטרק

- מסיימים את הימים יחסית מוקדם. בד"כ הגענו בסביבות 3 ומרחנו את הזמן. תוכלו לנצל את הזמן כשתגיעו לכפר של אותו יום בשביל לנוח, לטייל בכפר ובנחליו ובשביל לשתות בירה בנוף שלו.

- יש חשמל לכל אורך הטרק. גם בכפר הכי נידח (אדישי - 11 משפחות) יש לפחות שקע אחד לחדר.

- כנ"ל לגבי מים חמים במקלחות.

- המים בהרים מעולים. אל תפחדו לשתות מהם בדרך כי זה בדיוק מה ששותים המקומיים ואלו אותם המים שיזרמו לכם בברזים אצלם בבתי האירוח. חלק מהמעיינות גם מוגזים :)

- יש מינימרקט קטן או אפילו כמה בכל כפר.

- אני ממליץ מאד לעצור אצל המקומיים שמזמינים אתכם לחצ'פורי או תה. יש להם בתים מדהימים וכדאי לפתח איתם שיחות ולשמוע על החיים שלהם. אני פחות ממליץ על הקפה שלהם, בד"כ זה קפה נמס.

- תבחנו כמה בתי אירוח ואל תפחדו להגיד לא. הכל לטובכם בסופו של דבר. קרה שעשו לנו טיפה הצגות אבל אל תשכחו שאתם לא חייבים לאף אחד כלום, תתעקשו על לראות כמה גסטהאוסים ולבחור את זה שהכי נראה לכם. באתם לנוח אחרי יום של הליכה, לא להתכלב.

- אפשר לסכם עם בתי האירוח צידה לדרך (לצהריים) של היום למחרת, הם קוראים לזה launch box, בד"כ ללא תוספת כסף.

חידודים לגבי המסלול (חשוב מאד)

ממליץ לכם להדפיס את זה, זה יכול למנוע מכם ללכת שעתיים לכיוון הלא נכון:

- ביום הראשון הסימון מעולה. יום קליל שמתאים להסתגלות.

- ביום השני יש עליה לא קלה על הר. הסימון לא ברור, ומופיע לרוב בצבע סגול. כשעולים בתחילת היום השני מזבשי לאדישי ומגיעים לצומת T, תקחו ימינה ומיד למעלה.

כשמגיעים לפסגה רואים אתר סקי בבניה או שהוא כבר מוכן. עולים במעלה המסלול ופונים ימינה בשביל עם שלט שכתוב עליו המספר 4. שימו לב שעל המון עמודים יש סימון אדום לבן של המסלול. אל תטעו ותרדו למטה.

- ביום השלישי כשמגיעים לנהר, אפשר לחצות בלי סוס נכון לחודש ספטמבר, גם בשעות החמות כשהזרימה חזקה. המים עוברים את הברכיים במקרה הגרוע. ממליץ לחצות עם שורש ומקלות או מקל עץ, או לעלות מעט למעלה (כמאה מטרים) ולחצות בחלק צר יותר עם זרימה חלשה יותר.
כשמגיעים לפסגה, ממשיכים ישר! יש שביל ברור ימינה ותצפית לקרחון משמאל, אך יש שביל קצת פחות ברור שממשיך ישר. לשם אנחנו מכוונים לירידה ארוכה עד לאיפרלי. אל תתבלבלו.

- ביום הרביעי יורדים מאיפרלי עד לנהר ופונים שמאלה. הולכים לצד דרך ג'יפים כמה קילומטרים. הסימון חוזר להיות ברור יחסית. כשמגיעים לאושגולי, בגשר עולים ישר למעלה ומשמאל נראה בית קפה עם שמשיות אדומות, עם נוף ברור לקרחון. יש שם חנות מזכרות נחמדה, ככה תוכלו לזהות אותו. יש בו גם פאב ומסעדה צנועים. שווה לשתות שם בירת ניצחון.

- אפשר לתפוס טרמפים למסטיה מהגשר המרכזי באושגולי. יש שם מרשוטקה למסטיה בסביבות השעות 12-13 והבנתי שיותר מפעם ביום.

- שווה לכם לשאול את הנהג מאושגולי על מרשוטקה או מונית באותו יום לטביליסי. אנחנו שאלנו ובמקרה מכר של הנהג נסע ממסטיה לטביליסי, כשבאותו יום בבוקר הסיע משדה התעופה חבורה של ישראלים. הוא לקח רק 40 לארי לי ולחבר שלי (כל אחד), הגענו קצת יותר מהר והיה נוח בטירוף. יש מדי פעם מוניות שמסיעות תיירים למסטיה ומחכות לחזור לטביליסי - כדאי לשאול אל הנהג, מאחר והם מקושרים ביניהם.


אם יש לכם שאלות או דקויות, מוזמנים לשלוח:
avilume [at] gmail.com

מקווה שתהנו ושעזרתי למישהו. בהצלחה :)

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1

קישורים חיצוניים

• מפות לכל הימים באיכות גבוהה, שקניתי וקיבלתי