גאורגיה - טושטי לקזבגי
טרק יפהפה וקצת קשה מאומלו שבטושטי עד לג'וטה בקזבגי. אפשר גם לעשות הפוך, או בחלקים. אפשר לקחת טרמפים בחלק מהדרך. לוקח כ 6 ימים כאשר מקצרים כ 40 ק"מ בטרמפים
| תאריך הטיול | September 2014 |
|---|---|
| משך הטיול | 6 ימים |
| עונה מומלצת | קיץ - עד סוף ספטמבר |
תוכן עניינים
הכנות כלליות
הסתמכנו על הסיפור דרך הזה:
www.sipurderech.co.il/zZ
עשינו את הטרק בכיוון ההפוך מהסיפור הנ"ל - מאומאלו לג'וטה, ובקטע שבאמצע, בין שטילי לגודאני, תפסנו טרמפים - זאת דרך עפר של כ 40 ק"מ שאין ממש טעם ללכת.
ההערות הכלליות תקפות עדיין, עם מספר עדכונים:
טיסה - טסנו בארקיע, בטיסה שהגיעה ב 5 בבוקר. באותו יום עברנו בטביליסי לקנות מפות וקצת אוכל למסלול ונסענו עד omalo, היישוב שממנו התחלנו ללכת.
סים מקומי - קנינו סים בשדה התעופה, מחברת magti שהיא אחת הפופולריות. עלה 5 לארי למיני סים (סים רגיל חינם) ועוד 15 לארי לחצי שעה של שיחות + 0.5MB של אינטרנט. היתה קליטה בחלק מהיישובים לאורך הטרק - ב Shatili, Gudani, Juta, Rushka
אוטובוס משדה התעופה לעיר - ראשון ב 7 בבוקר, עולה 0.5 לארי לאדם, די דחוס, לוקח כחצי שעה. צריך לדעת איפה רוצים לרדת, כנראה שאם תדעו לאן אתם רוצים להגיע, או שם של תחנה, אפשר לשאול אנשים.
בלוני גז ומפות - קנינו בחנות GeoLand בטביליסי. החנות פתוחה כל יום מ 10 עד 19, ויש בה מפות טופוגרפיות של איזורי טרקים שונים בגאורגיה (מפות של 1:50,000), בלוני גז (עם שני סוגי הברגה שונים, אחד לפחות מתאים לגזיות ההברגה הסטנדרטיות שיש בארץ. לא זוכרת אם יש בלוני נקירה), ועוד ציוד ג'יפיאסים יותר משוכלל. זה האתר שלהם:
http://www.geoland.ge/en/home
יש באתר כתובת ומפה שמראה את המיקום. החנות גם מסומנת בגוגל מאפס.
כל מפה עולה 10 לארי - צריך את מפות 1-4. בלון גז גדול עולה כ 40 לארי - קנינו שניים גדולים ובתכלס השתמשנו בקצת פחות מאחד.
ציוד: היינו 4 אנשים די חזקים - תיקים של 15-20 ק"ג. לקחנו 2 אוהלים, ובכל זמן היה לנו אוכל ללפחות 2 ארוחות (מראש התכוננו ל 2-3 לילות בשטח, בפועל באמת ישנו 3 לילות בשטח אבל עם הפסקה והצטיידות מחדש ביניהם). בלילה קר ובכל שלב יכול לרדת גשם ואפילו ברד. לכן צריך בגדים חמים טובים ללילה, שק"שים טובים, ואוהלים אטומים לגשם (ממש חשוב!).
מזג אויר: מאוד הפכפך. אנחנו כל הזמן בדקנו תחזית בפלאפונים אבל היא מאוד לא אמינה. באותו יום יכול להתחלף משמש לגשם ולסופת רעמים וההיפך.
נסיעה לתחילת הטרק: תכננו לנסוע במרשטרוקה (מונית שירות מקומית) ל alvani שזאת עיר בדרך לכפר omalo שממנו מתחילים. המרשטרוקות יוצאות מנקודה שנמצאת ליד תחנות המטרו M/S Isani או Samgori. כשהגענו לנקודת יציאה של המרשטרוקות תפס אותנו נהג מונית והציע להסיע אותנו ב 10 לארי לאדם - שזה המחיר של המרשטרוקות. נסענו איתו, הוא הוריד אותנו ב telavi שזה טיפה לפני alvani, והעביר אותנו לחבר שלו ששמו Gela Gelashvilli. גלה היה סופר נחמד, בניגוד לנהג הקודם שהיה ממש מפחיד, נסע לאט ובזהירות את כל הדרך לאומאלו - נסיעה לא פשוטה של 5 שעות. לגלה יש גסטהאוס בtelavi, מומלץ למקרה שמישהו לא מספיק לעשות את כל הדרך ל omalo ביום אחד.
הנסיעה ל omalo עלתה 50 לארי לאדם - זה המחיר הסטנדרטי.
כשהגענו ל Omalo גלה סידר לנו לישון אצל מישהי שהוא מכיר שם, שאחרי טיפה מיקוח (די פאסיבי מצידנו) הגיעה למחיר הסטנדרטי של 40 לארי לאדם ללינה + ארוחת ערב + ארוחת בוקר. זה המחיר בכל מקום, כשכל ארוחה שווה 10 לארי והלינה 20. המקום נקרא hotel tusheti tower והוא סבבה לגמרי וכנראה שווה ערך לכל שאר הגסטהאוסים שם. ב Omalo היתה קליטה לסלולר ואינטרנט עד החושך ואז הפסיקה.
יש לציין - אנחנו ישנו ב Omalo עלית, לפי סיפורים של ישראלים שפגשנו יש גם Omalo תחתית שיש בה יותר גסטהאוסים, חשמל ומים חמים.
מחירים: בכל מקום שילמנו 20 לארי ללינה, ו 10 לארי לכל ארוחה - ערב ובוקר. אם לא רוצים אפשר לבקש בלי אחת הארוחות או בלי שתיהן.
מים: אפשר למלא מכל נביעה בדרך, רק לבדוק שהמים לא עוברים דרך שטח מרעה כי אז צריך להרתיח אותם או לחפש נביעה אחרת.
יום 1 - אומלו לפרסמה
16-17 ק"מ, מפה מס' 1
יצאנו בסביבות 8-9 בבוקר. מOmalo אפשר לבחור שביל צפוני שעובר ליד הנהר, או שביל דרומי שעובר על הרכס. לנהר קוראים Pirikita Alazani. אנחנו בחרנו בשביל הצפוני כדי ללכת בדרך מישורית יותר ולא לתפור עליות וירידות. השביל מתחיל צפונה ובהמשך הופך לצפון מערב. בקילומטר הראשון השביל מתפתל הלוך וחזור במורד הגבעה - אפשר לחתוך דוך בחלק מהפיתולים. אחרי כקילומטר וירידה של 100-200 מ' מגיעים להתפצלות של כמה שבילים - יש שביל שיורד צפון מערבה, שביל שעולה על שלוחה (קטן יותר) ושביל שהולך צפון מזרחה - לקחנו את האמצעי שעולה על השלוחה.
בחלק הראשון של הדרך ראינו כמה שלטים ישנים שמסבירים על החי והצומח בסביבה. באותו אזור יש גם שיחי פטל שאפשר לאכול מהם.
אחרי כ 9-10 ק"מ חוצים את הנהר (עוברים מהצד הדרומי לצד הצפוני שלו). אני חושבת שהיה שם גשר. מייד אחרי החציה מגיעים לכפר Dartlo. אחר כך ממשיכים עוד כ 7-8 ק"מ ומגיעים לכפר Chesho - הגענו לשם בסביבות 4 אחר"צ ואכלנו צהריים מאוחר. משם השביל ממשיך ממש קרוב לנהר עד Parsma - כ 5 ק"מ נוספים.זה כפר ממש קטן ולא מפותח, בטח יש שם משהו כמו 10 משפחות. ב Parsma ישנו אצל Eliso, שהיא חברה של הבחורה שישנו אצלה ב Omalo. כשהגענו לכפר שאלנו מישהי איפה אליסו, והיא פשוט הסתובבה וצעקה "אליסו! אליסו!" לכיוון הכללי של הכפר, עד שהיא הגיעה. הסתבר שאין לה ממש גסטהאוס, אלא היא פשוט פינתה את המשפחה מחדר השינה הגדול שלהם ונתנה אותו לנו. הם היו מאוד נחמדים וגם הזמינו אותנו לשתות איתם יין ממש טעים בערב, אבל היה טיפה לא נעים לגרום להם לישון כל המשפחה בחדר אחד. בנוסף, בחדר התרוצצו עכברים, והיה צריך לשלם יותר כדי לקבל מקלחת חמה. בקיצור, עדיף לישון בכפר הבא (הסבר בתיאור היום השני).
במהלך היום המסלול חוצה הרבה נחלים קטנים שנשפכים לנהר הגדול. ברובם יש גשר שאפשר לחצות עליו, לפעמים צריך לעלות כ 100 מטר במעלה הנחל כדי למצוא את הגשר.
יום 2 - פרסמה לעצירה בדרך
16-17 ק"מ, מפה מס' 1+2
יצאנו בסביבות 8, בשביל שממשיך לאורך הנהר. אחרי כ 3 ק"מ וחציה של 3 יובלים מגיעים ל Girevi - כפר + בסיס צבאי. שם גילינו שב Girevi יש לפחות מלון אחד וכנראה עדיף לישון שם מאשר ב Parsma. כשעוברים במסלול דרך הבסיס, צריך להירשם שם אצל החיילים, אז תכינו דרכונים בשלוף. החיילים מאוד נחמדים. צריך לשמור את המסמכים שהם נותנים כי בודקים בהמשך המסלול. אני לא לגמרי זוכרת את הניווט ביום הזה מבחינת עליות וירידות. לפי המפה השביל קצת עולה ומתרחק מהנהר, מאחרי Girevi הוא נמצא כ 100 מטר מעל הנהר. אמורים לעבור ליד כפר בשם Chantio, כ 2-3 ק"מ אחרי Girevi. לא זוכרת אם עברנו. השביל ממשיך מצפון לנהר וחוצה הרבה יובלים. איפשהו פה עוברים לחלק הדרומי של מפה 2.
בנוסף, אחרי Girevi מתחיל סימון שבילים ירוק-לבן שנמשך עד הפס.
אנחנו התברברנו באזור שבו השביל מתפצל לחלק מדרום וחלק מצפון לנהר (במפה 2 - אורך 527000-529000 ורוחב 470700-470500. קצת לפני האזור הזה השביל מתפצל. פיצול אחד הוא שביל שחוצה את הנהר דרומה, על גשר קצת מפחיד ליד סלע ענקי ושלט שאומר שנכנסים לשמורה ואסור לסטות משבילים. ראינו אנשים שעברו שם ובדיעבד זה כנראה מה שהיה צריך לעשות. אנחנו המשכנו מצפון לנהר ושם התברברנו קצת. לפעמים קשה למצוא שם מעבר. בסוף מצאנו מקום לישון, ליד זרזיף שמילאנו ממנו מים, שאותם הרתחנו כי עברו עדרים ענקיים של כבשים מעליו.
יום 3 - חניה לחניה + פס ראשון
מפה מס' 2
בבוקר המשכנו ללכת לאורך הנהר מצפון וקצת אחר כך מצאנו את סימון השביל. מגיעים למזלג בנהר וצריך לחצות רק את החצי הראשון (הצפוני יותר). זאת תחילת העליה לפס. הסימון שביל ממשיך לכל אורך העליה. בהתחלה העליה היא על גבעות ירוקות ומתישהו זה הופך לצלע הר אפורה. לפס קוראים Atsunta Pass והוא בגובה 3431 מ'. בעליה קר ויש הרבה רוח. היא קשה אבל לא תלולה בהיסטריה. הירידה קשה אם יש פחד גבהים או בעיות ברכיים. אחרי הירידה יש הליכה של כשעה וחצי - שעתיים על צלע של שלוחה בשביל צר ומלא שיחים שנראים קצת כמו הרדופים נמוכים. אנחנו ישנו על השלוחה, כ 6 ק"מ אחרי הפס. בלילה ירד עלינו גשם וברד.
בפס הסימון שבילים מתחלף מירוק לאדום.
יום 4 - חניה ל Gudani דרך טרמפים
ירדנו בשביל שהולך צפון מזרחה - ירידה די תלולה. התחלנו על השביל האדום ומהר מאוד הגענו להתפצלות אדום - שחור, המשכנו על האדום. מגיעים לנהר Khonistskali שלידו עוברת דרך ג'יפים. הלכנו בה צפון מערבה, ועברנו כפר קטן שיש בו בסיס צבאי. כנראה שזה היה Khonischala (לפי המפה) - הכפר הוא כ 2-2.5 ק"מ אחרי סוף הירידה ותחילת הדרך ג'יפים. אגב, איפה שמסיימים את הירידה יש אחלה מקום לארוחת בוקר ולמלא מים - יש שם נביעה מסודרת עם שולחן וכיסאות וכוס למילוי מים.
מהכפר עד Gudani יש פשוט דרך ג'יפים, אז הרעיון היה לתפוס טרמפים.
קצת אחרי הכפר עצרנו טרמפ עם טנדר שכנראה היה שייך לחברה שמתעסקת בפיצוץ סלעים לבנייה. הם הורידו אותנו כ 2 ק"מ לפני Shatili, ומשם הלכנו ברגל לכפר (טרמפ של כ 14 ק"מ).
הכפר Shatili מורכב ממין מבצר ממש יפה על צלע של הר, ומעוד קצת בתים על גדת הנהר. הבית הכי קרוב לכיוון שממנו מגיעים, מהצד השני של הנהר, הוא מין מכולת וגסטהאוס - אין שם הרבה דברים (בירה, קולה, פסטה אינסטנט, קצת חטיפים, קפה שחור), וכששואלים אותם הם אומרים שהם המכולת היחידה בכפר. זה שקר. אם ממשיכים עוד קצת בכפר ונשארים בצד של הנהר שממנו הגעתם מגיעים למקום נוסף שהוא גסטהאוס + חנות, שיש בה בערך את אותם דברים - אולי טיפה יותר. קנינו שם פסטה יותר נורמלית, למשל. שם הסכימו לתת לנו ארוחת צהריים וסידרו לנו טרמפ המשך ל Gudani ב 200 לארי לכולם ביחד. הנסיעה לקחה כשעה וחצי.
הגענו ל Gudani כבר בחושך. הנהג הביא אותנו לגסטהואס שנמצא בראש הכפר, של בחורה בשם צילה (Dzila). היא ידעה קצת אנגלית, היתה מאוד נחמדה ונתנה לנו ארוחת בוקר ממש ממש טעימה. בגסטהאוס יש חשמל ומים חמים, והחדר משופץ ובמצב טוב. מקום מומלץ בהחלט.
יום 5 - Gudani לחניה ליד האגמים
מפה מס׳ 3
ירדנו מהכפר והמשכנו בדרך ג'יפים שהולכת מערבה, לכיוון Roshka. אחרי כ 2.5 ק"מ יש פניה ימינה (צפונה) בשביל כחול שהוא לא דרך ג'יפים! יש גם פניה בדרך ג'יפים כמה מטרים אחרי, לא לקחת אותה. הפניה מתחילה בחציה של הנהר. הפניה נמצאת בפיצול ואדיות. השביל הכחול מוביל ל Roshka, זאת עליה של כ 500 מ' בדרך יפה על שלוחה, בתוך יער. קצת בוצי אם גשום. מ Gudani ל Roshka זה כ 6 ק"מ. מ Roshka ממשיכים לאגמים - עוד עליה מתונה.
כשהולכים מ Roshka לאגמים צריך לשים לב - צריך לחצות לצד השני של הנהר ולהמשיך על השביל הכחול, ולא על השביל הצהוב שנמצא מהצד של הנהר שממנו מגיעים.
יש 4 אגמים. אנחנו ישנו ליד הראשון שהוא הכי גדול ראינו בסה"כ 3 אגמים (יכול להיות שמהפס ראינו עוד אחד). אפשר למצוא מקום נוח ושטוח לשינה ליד האגם.
אגב, האגמים לא מסומנים במפה.
יום 6 - אגמים ל Juta דרך הפס השני
מפה מס׳ 3
הפס נקרא Chaukis Pass והוא בגובה 3338 מ'. בין האגמים לפס איבדנו את סימון השביל, אבל עקבנו אחרי מקומות שנראה שהלכו בהם. העליה לפס היא דרדרת בגובה כ 500 מ' - מאוד תלולה. עליה קשה ומפחידה. אין ממש שביל מסומן, פשוט מוצאים חלק שנראה הגיוני לעלות עליו ועולים. בראש הפס יש רוג'ומים שמסמנים את הירידה. הירידה הרבה פחות מפחידה - יש שביל מסודר ולא דרדרת, ורק החלק הראשון שלה תלול. משם יש שביל מסומן שהולך ישירות עד Juta, ועובר פשוט במרכז העמק. שם היתה הפעם הראשונה שפגשנו הרבה מטיילים. המרחק מהפס ל Juta הוא כ 8 ק"מ. כ 20 דקות לפני הכפר עצמו יש Campsite שכנראה ממש נחמד לישון בו אם רוצים לישון באוהל. לדעתי יש שם גם מקלחות וכאלה.
ב Juta ישנו אצל magi ו levan - זוג גיאורגים מקסימים שיודעים עברית (מאגי עבדה 5 שנים בחולון). הבית שלהם הוא צריף קטן מאחורי המלון הענקי שנמצא במרכז הכפר. יש ליד הבית שלהם שלט פרסומת בעברית לטיולי סוסים שלבן מציע. אכלנו אצלם ארוחת ערב טעימה מאוד, וקיבלנו מהם המלצות להמשך הטיול. אפשר כנראה ללכת להתייעץ איתם על דברים גם אם לא ישנים אצלם.
למחרת בבוקר לקחנו מונית מ Juta אל העיירה Stepansminda, שבעבר נקראה קזבגי (ועדיין הרבה אנשים קוראים לה ככה). המונית עלתה 70 לארי ל 6 אנשים (חלקנו עם עוד זוג). מקזבגי לקחנו מרשרוטקה לטביליסי - 10 לארי לאדם.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם