גיאורגיה עם ילדים קיץ 2019

טיילנו בעיקר ברגל בגיאורגיה - משפחה עם 4 ילדים

תאריך הטיול	August 2019
משך הטיול	3 שבועות
עונה מומלצת	קיץ

תוכן עניינים

מידע כללי

נסענו בקיץ 2019 (24 ביולי- 15 באוגוסט) לגיאורגיה. נסענו המשפחה- שני הורים וארבעה ילדים בגילאים 2-11. נחתנו בטביליסי, נסענו לאזור קזבגי, חזרנו לטביליסי, נסענו לאזור מסטיה. בחזרה ממסטיה עצרנו לטרק ליד זוגדידי, וחזרנו שוב לטביליסי לפני חזרה לארץ. שער החליפין היה אז 2.9 לארי לדולר.
טיסה- טסנו לטיביליסי במחיר של כ- 350 דולר לכרטיס עם חברה בשם myway שנשמעת וירטואלית למדי, והיתה בסדר גמור
.
מחירים וכסף- הטיסה עלתה לנו 6,200 ש"ח, הרכב השכור בערך 4,000 ש"ח. לינה ללילה עלתה בערך 100 לארי. ארוחה טובה במסעדה טובה עולה גם בערך 100 לארי לכל המשפחה. המחירים הם בערך שליש מאלו שבארץ.

מזג אוויר- די חששנו מכך. בפועל באזורי הטיול יש כנראה 6 ימי גשם בחודש בקיץ, ואצלנו הוא ירד בשני לילות וביום אחד. אז בפועל זה היה ממש בסדר. טיילנו עם מעילי גשם וכמה מטריות על כל מקרה. הטמפרטורות בהרים מאוד נעימות- משהו בין 15-20 מעלות ביום לבערך 10 מעלות בלילה. אז בפועל היינו רוב הזמן עם חולצה קצרה, ולקראת ערב לפעמים עם סווטשרט. בערים שהיינו (טביליסי וכותאיסי)- חם ומגעיל ביום, אם כי כשיש מזגן זה יכול להיות נעים לפעמים.
מים- יש מה לקנא בהם בנושא הזה. כל ערוץ נחל הכי קטן זורם.. אם הזרימה לא חזקה מדי אז אפשר כמובן להתרחץ כמעט בכל מקום. אנחנו גם שתינו חופשי מהנחלים בדרך, וגם ממי הברז בכל מקום שהיה, והכל עבר בשלום.

מפות- השתמשנו באפליקציה בטאבלט/ סלולר שנקראת locus שהיתה מאוד נוחה- עם מפות טופוגרפיות וסימון של חלק מהמסלולים. יש גם מפות שאפשר לקנות בקנ"מ 1:50 שהן באיכות גבוהה. עם זאת- אי אפשר באמת לסמוך עליהן לגבי מסלולי טיול- מה שמסומן כמסלול יכול להתברר כשום דבר, או לחלופין כדרך עפר רווית ג'יפים של ישראלים.
החלפת כסף- החלפת כסף מאוד זמינה בכל רחבי המדינה. גם המרווחים שבין מכירה לקניה קטנים מאוד (באזור 2 סנט) ולכן זה לא מהווה בעיה. לא בכל המקומות מקבלים אשראי, ולכן צריך למשוך כסף מזומן או להביא דולרים ולהמיר אותם. ככלל, דולרים יותר פופלריים שם, אבל אין בעיה להמיר גם יורו, ובחלק מהמקומות אפילו שקלים.

השכרת רכב- השכרנו רכב מחברה מקומית במרכז טביליסי בשם georentcar. הגענו אליה דרך google maps. בחיפוש רגיל בגוגל קיבלנו תוצאות של החברות הגדולות בשדה התעופה שהיו הרבה יותר יקרות. שכרנו ג'יפ 7 מקומות, מודל 2009- מה שמאוד הוזיל את העסק- המחיר היה 55 דולר ליום (כפול 20 ימים). הג'יפ היה בסדר גמור. שמענו המלצות שכדאי לקחת גלגל רזרבי נוסף למקרה של פנצ'ר, אבל לא עשינו את זה וגם לא היה לנו פנצ'ר בדרך...נתנו גם פיקדון של 200 דולר (לא ביקשו לגהץ אשראי כפקדון). בהחזרה של הרכב בסוף הם היו בסדר גמור ואחרי בדיקה קצרה של הרכב החזירו את הפיקדון במלואו. השתמשנו בצ'ימיגג. השארנו אותו בלא מעט מקומות כפי שהוא עם כל הציוד, ולא נגעו/ גנבו לנו שום דבר משם (למרות שהוא לא היה נעול בשום צורה). דלק- המחירים שונים בין התחנות. נעים באזור 2.5 לארי לליטר. הנהיגה שם היתה בעיני בסדר גמור, ולא הרגשתי סכנה בשום שלב. יש שם תרבות עקיפה שאלוהים ישמור, אבל אתה לא חייב להצטרף לחגיגה.

ג'יפ או רכב רגיל- האם צריך באמת ג'יפ? יש לא מעט דרכים שהן דרכי עפר שמובילות לכל מיני כפרים. מצד שני- לכפרים שהם קצת יותר מכלום- יש לרוב דרך שגם רכב רגיל יכול לעבור. אז התשובה שלי היא שאפשר להסתדר גם בלי ג'יפ, וזה כנראה קצת יוריד מהאפשרויות של להגיע לכל מקום.
בלוני גז לגזיה- יש בכמה וכמה חנויות במסטיה, וגם ראינו בחנויות טיולים בטביליסי. באזור קזבגי לא חיפשנו גז וגם לא ראינו.

טיביליסי

לא היינו שם הרבה מאוד זמן. היה שם חם, ולכן לא היתה לנו מוטיבציה באמת ליותר מדי. ברחנו חזרה להרים די מהר.
בילינו בעיקר בפארק מים בשם gino paradise, שנמצא בחלק הצפוני של העיר. הנסיעה אליו היא כ- 20 דקות ממרכז העיר (בערך 20 לארי במונית). המחיר היה 105 לארי לכל המשפחה. יש שם מלא מגלשות, בריכות, ג'קוזי, בריכת גלים, קיר טיפוס, ואוכל מכל הסוגים. בקיצור- פארק מים ברמה גבוהה. ראינו שיש עוד פארק משמעותי בטביליסי ועוד אחד בבאטומי, אבל לא הגענו אליהם.
עשינו שם גם קניות- בקניון גדול במערב העיר שנקרא Tbilisi Mall שהוא הכי גדול בעיר ויש בו כנראה כל מה שצריך. יש שם גם אוכל, קולנוע ואזורי משחק לילדים. היינו גם בקניון במרכז העיר שנקרא Galleria Tbilisi- שהוא באזור מאוד מרכזי, והוא מאוד יוקרתי בסגנון שלו. קנינו שם בעיקר ב- H&M.
מוניות- כשלקחנו משדה התעופה למרכז העיר- ביקשו מאיתנו 150 לארי והצלחנו לרדת ל- 70 לארי (לרכב גדול שלקח את ששתנו עם עוד מלא מזוודות). בהמשך בעיר, כולל המונית בסוף ממרכז העיר לשדה התעופה- הנסיעות היו בערך של 20 דקות כל אחת ועלו בערך 20 לארי (לרוב דרשו 25 ואחרי מו"מ קצר ירדו ל- 20 לארי). רוב הנהגים היו בסדר חוץ מאחד שנהג בפראות וגם היה עצבני מאוד (דרש להעלות את המחיר באמצע הנסיעה, ולא הסכמנו, אז היו עצבים, ללא אלימות ).
מקומות לינה/ אוהלים- הפורמט של הזמנה באינטרנט (אנחנו הזמנו דרך booking) מאוד נפוץ, ונראה שכמעט כולם עובדים כך. הגענו גם לכמה מקומות באמצעות שיטוט ברכב וברגל (כמו פעם) ומהנסיון שלנו זו דרך להגיע למקומות קצת יותר נידחים/ מעניינים/ זולים. עם זאת- זה דורש יותר מאמץ/ אומץ של להיתקע בלי מקום/ גמישות. המקומות שישנו בהם היו מאוד בסיסיים- אני לא יודע אם זה הסטנדרט הכללי, או רק בגלל שכיוונו למקומות היותר זולים. המיטות נוחות בערך, השירותים קטנים, ולעתים בחוץ, החשמל רופף משהו, אבל לנו זה בהחלט הספיק. הלינה היא מאוד זולה (בערך 100 לארי ללילה). לכן ההצדקה ללישון באוהל קצת יורדת. עם זאת- זה תמיד חווייה... ישנו קצת באוהל- לא נראה שיש שם מגבלה- אפשר לחנות איפה שרוצים, לפתוח את האוהל ולעשות מדורה בכל מקום.

Ananuri/ הדרך לקזבגי

באנאנורי יש מצודה שאמורה להיות יפה (ראינו אותה רק מבחוץ ולא נכנסנו). ממש מתחתיה, על האגם לקחנו סירת פדלים (50 לארי לחצי שעה), וגם שחינו באגם עצמו ובשפך של נחל Arkala לאגם (100 מטר דרום מזרחה למקום ההשכרה והמצודה(. המים שם יותר נעימים מהמים הקפואים שבהרים והיה ממש כיף. התרחצנו בנהר Aragvi בעוד אחד מהכפרים שבדרך (במעלה הנהר ביחס לאגם( אבל אני לא זוכר את שם הכפר. בדרך גם ראינו הרבה מקומות של ראפטינג (לא עשינו).

הכפר Juta וטיול ממנו לכיוון Roshka

הכפר עצמו הוא די קטן (כמה עשרות בתים לכל היותר ומעט יחסית מקומות לינה). הגענו אליו בערב בלי הזמנה של מקום מראש. לא היה איפה לישון, ועלינו ברגל (אי אפשר להגיע עם רכב!) במעין מסע פילים לקמפינג zeta שדמיינו אותו כסוג של גן עדן. שילמנו שם 200 לארי לחדר קטן (הכי הרבה ששילמנו בגיאורגיה כולה). יש שם מסעדה נחמדה ואפשר לישון שם גם באוהל שלך או באוהל שלהם (הכל היה מלא). טיילנו למחרת את תחילת הטרק לכיוון Roshka. עלינו עד לאגם קטן במרחק של 3 ק"מ בערך מהכפר וחזרנו חזרה. האגם מאוד יפה והנחל בדרך זורם (כמו כל ערוץ אחר באזור). אין שם עצים בכלל מה שקצת מבאס כי אין צל. הנוף (כמו בכל טיול אחר שעשינו)- מהמם. הילדים האמיצים שלנו התרחצו באגם במים המאוד קרים. אנחנו, ושאר עשרות האנשים שהיו שם לא נכנסנו. עלינו גם לכיוון אוכף מושלג שהיה מעלינו, ולא הצלחנו להגיע אליו (עליה של עוד 500 מטר מעל האגם, עשינו בערך 300 מטר מתוך זה, הגענו בערך לקו השלג). הטיול שעשינו (עד לאגם) הוא בעצם תחילת טרק ארוך יותר שמגיע לכפר Roshka, שלא עשינו את כולו (דורש כנראה יומיים שלושה לאנשים במצבנו). כשחזרנו ל Juta לא היה לנו איפה לישון, ולכן ירדנו לעמק Sno, פתחנו את האוהל וישנו סתם באמצע העמק.

לינה בכפר Sno

למחרת מצאנו מקום לישון בכפר Sno שנמצא די קרוב לכביש הראשי. הכפר היה כיפי בשבילנו כי הוא מזכיר כפרים של פעם- מקום קטן ומוזנח, עם פרות, כלבים, סוסים ותרנגולים ברחוב. עם מגרש משחקים אחד שכל הילדים והנוער נפגשים בו כל אחה"צ, ומכולת שכונתית שהמבוגרים נפגשים בה. ישנו 2 לילות במקום שנקרא Sno House- שהיה חביב מאוד, עם מטבח שאפשר לבשל בו וחצר פנימית חמודה. אפשר לקבל גם ארוחת בוקר בתשלום נוסף. אח"כ נאלצנו לעבור (כי לא היה מקום יותר, מישהו הזמין ב- booking) ל Snoveli Hostel שהיה אף יותר חביב. גם עם מטבח קטן לשימושנו, חצר פנימית קטנה, וחדר מרווח. אכלנו כמה פעמים במסעדה שנקראת Tsanareti, בכפר Arsha. היא יושבת על הכביש הראשי, והיתה ממש טובה, אולי הכי טובה שאכלנו בגיאורגיה.

טיול באזור הרכבל מהכפר Kobi ל Sadzele

עלינו ברכבל (עלה 130 לארי לכולם( עד ל Kobi Pass (באמצע עוברים מרכבל אחד לשני(. למעלה יש כמה מקומות שאפשר לטייל אליהם. ניסינו לעקוב אחרי מסלול שמסומן במפה בכחול. בפועל המסלול לא קיים בשטח. ההליכה היתה מאוד מאוד קשה- כולה על אבנים שבשיפוע מתון רק מתנדנדות ובשיפוע תלול גם מתדרדרות... היו קצת שלוגיות בדרך מה שהיה נחמד. הגענו לפסגת ה- Sadzele ומשם ירדנו במדרון שאלוהים ישמור לכיוון צפון. משם התעקלנו עם נחל קטן לכיוון צפון מערב והגענו לתחנת הרכבל האמצעית. משם ירדנו ברכבל חזרה לקובי. זה היה מאוד מאתגר וגם מלחיץ כי הרכבל האחרון הוא בשש והיינו לא רחוקים מלפספס אותו. על האוכף שמתחת לפסגת ה- Sadzele פגשנו משפחה ישראלית (כבוד!) שגם עלתה על הפסגה. הם ירדו ממנה לכיוון דרום, לאזור גודאורי. באופן כללי נראה שאפשר לעלות שם ברכבל ולעשות מסלולים סבירים יותר או פחות באזור הגבוה.

טיול נוסף מעמק Sno

הטיול הזה- השני שעשינו, היה המצאה שלנו. חנינו את הרכב בכפר Akhaltsikhe והלכנו דרומה בנחל Arkhmostskali. בדרך ראינו מפל יפה (מימיננו), עברנו על גשר מט לנפול מעל הנהר, חצינו את הנהר בעצמנו (וגם התרחצנו בו, שוב- מים קפואים), וכמעט הגענו לעוד כפר נידח. בקיצור- טיול חביב מאוד, אם כי לא עם אטרקציה מיוחדת. מאידך- זה טיול שאנחנו המצאנו ולכן היינו שם לבד לגמרי..

טיול באזור הכפר קובי

אחרי נסיעה של חצי שעה מקובי לכיוון צפון מערב, רצינו לטייל בעמק Truso. חנינו לפני הקניון והתחלנו ללכת ברגל, במה שהתגלה כדרך עפר מלאת אינסוף ג'יפים, חלק לא מבוטל של ישראלים. חזרנו חזרה לרכב וניסינו ללכת צפונה (ליד נהר שנקרא Mna במפה). שם היתה חסימה של הצבא. יצאנו מבואסים מהעמק חזרה לדרך הראשית (לכפר קובי). שוב המצאנו מסלול משלנו- חנינו את הג'יפ ליד הכפר קובי, ליד נחל שזורם בכפר שנקרא Narvani. הלכנו בערך קילומטר עם הנחל הזה לכיוון מזרח (גם בו התרחצנו). יש שם קצת יער בדרך- מה שהיה חידוש מרענן ביחס לטיולים הקודמים. אח"כ עלינו צפונה לרמה שנמצאת ממש מעל הכביש, ממזרח לו (במפה, השם של הכפר Kobi מסומן על הרמה הזו). הרמה היתה יפהיפיה עם נוף לכיוון מערב (לעמק טרוסו הממוסחר), ועדרי כבשים באחו. משם היה עדיף שהיינו חוזרים באותה הדרך כנראה, אבל בחרנו ללכת עוד צפונה בערך קילומטר עד שפגשנו שוב את הכביש. הירידה היתה די מסוכנת ולכן אני פחות ממליץ ללכת משם.

Stephantsminda

עשינו שם קניות, וגם עלינו יום אחד ברכב לכנסייה ב gergeti. מקום תיירותי עם נוף יפה.. באחד הימים לקחנו גם סוסים- 50 לארי לסוס לרכיבה של שעה בערך. ישבנו על הסוסים כשאנשים מובילים אותנו. לילדים היתה כנראה חווייה. אני מיציתי אחרי רבע שעה בערך. במצב כזה, אפשר לשכור סוסים רק לילדים ושהמבוגרים ילכו ברגל (כנראה שהייתי יותר נהנה מסתם ללכת). במרכז המבקרים בעיירה יכולים לסדר לכם סוסים, ונראה לי שגם בכל מקום אחר.
מסטיה- זוגדידי הוא המקום האחרון בערך לפני שהדרך הופכת להיות ממש מפותלת. משם למסטיה זה בערך 3 שעות, למרות שבמפה זה נראה לא מאוד ארוך. בחלק מהדרך יש בורות בכביש והדרך הופכת לדרך עפר לפעמים. העיירה עצמה היא מרכז תיירותי אחד גדול עם אווירה מגניבה של מטיילים מכל העולם. הרבה אנשים עושים את הטרק של 4 ימים בערך לאושגולי. יש שם הרבה מסעדות, מקומות אירוח, בנק, כספומטים, חנויות מכולת, אפשר למצוא מפות, בלוני גז וציוד טיולים (הכל יחסית יקר במונחים גיאורגים). יש tourist information בכיכר המרכזית בעיר שנותנים מפות של אזורי הטיול בחינם, ושווה לעבור שם ולקבל מהם מידע. בחלק הצפון מזרחי של העיר יש מלא מקומות של בתים עם חצר גדולה , ואז החצר משמשת לקמפינג למי שרוצה לישון עם אוהל. אנחנו ישנו באזור הזה- הצד הצפון מזרחי של העיירה (צפונית לנהר Mestiachala). זה מרחק הליכה מהמרכז, אבל לא עמוס שם כמו במרכז. ישנו במקום שנקרא Sopio guesthouse- יש להם חצר גדולה עם עצי פרי, ברווזים, פרות, בריכה לילדים, ערסלים. הם נתנו לנו חדר מאולתר+ מטבחון ב- 60 לארי ליום והיו מאוד נחמדים.

טיול לקרחון Chaladi

נסענו בג'יפ עד למפגש נחלים chaladi ו- mestiachala . שם זה גם סוף דרך העפר ויש שם עבודות של צינורות משהו. משם השביל עולה לאורך נהר ה - chaladi (מצפון לו) בתוך יער עד שמגיעים די קרוב לקרחון. זה אחלה טיול, לא קשה מדי, וגם קרוב למסטיה. זה בערך 2 ק"מ כל כיוון ולא המון עליה. היו שם לא מעט אנשים אבל גם לא עמוס בצורה מעיקה. היו גם תותים ופטריות לקטוף ביער. מאוד מומלץ!

טיול מהרכבל לכפר Tsvirmi

עלינו ברכבל שיוצא ממסטיה לכיוון דרום (50 לארי לכולם). שימו לב שהוא מתחיל לפעול רק בעשר ומסיים באזור חמש, עם הפסקת צהריים באמצע. הלכנו על הרכס, על דרך עפר, לכיוון מזרח עד לפסגת הרכס (גובה 2472, בערך 150 מטר עלייה מהרכבל, יש שם כמה וכמה אנטנות). עד לשם היו לא מעט אנשים שטיילו. מהפסגה המשכנו על הרכס, בהתחלה בירידה תלולה עם שביל לא משהו, אבל בהמשך היה סבבה, עוד 2.5 ק"מ עד לאוכף על הרכס. משם רצינו לרדת בשביל שהיה מסומן על המפה צפונה לכביש שחוזר למסטיה, אבל לא היה שביל ברור וחששנו לרדת שם. אז במקום זה לקחנו שביל שיורד דרום מזרחה. והגענו איתו לכפר צבירמי. כפר אחו-שרמוטה נידח, עם חבר'ה שמסתובבים עם מגל ביד וישנים בבתים שעוד רגע נופלים עליהם. מצד שני- כשרצינו מונית חזרה למסטיה- מייד הופיע מתנדב אמיץ (80 לארי). היה טיול יפהיפה עם נופים מדהימים בדרך. אין מים בטיול הזה אז קחו איתכם כמה שצריך.

טיול מ Mulachi למסטיה

עשינו בעצם חצי מהיום הראשון (או האחרון) של הטרק המפורסם. לקחנו מונית לתת כפר בשם Murshkeli באזור של מולאכי- מעל נהר Mulkhura, מזרחית למסטיה (40 לארי). עלינו בעליה מתונה לאוכף (לידו במפה מסומנת כיפה בשם Makhri) שממנו יש נוף מדהים לכיוון מולאכי. משם המשכנו על דרך המטיילים לכיוון צפון. אחרי קילומטר וחצי בערך הדרך פנתה למטה, מערבה. אנחנו המשכנו עוד קצת צפונה לנחל קטן שנקרא Tskhiki במפה. משם השביל נעשה חלש ביותר עד אבוד (השביל הזה אגב מסומן במפה- הולך צפון מערבה עד לסימון גובה 1670 במפה ומשם יורד דרומה לכיוון הנהר Mestiachala). הצלחנו לעקוב אחריו עד לנחל (גם בו התרחצנו) וקצת אחריו. קצת אחרי תחילת הירידה הלכנו קצת לאיבוד ביער, אבל התחברנו לשביל די מהר וירדו בשמחה כל הדרך הביתה למסטיה ברגל.

טיול באזור הכפר Chkvaleri

הכפר הזה נמצא לא רחוק מהכפר Jvari שנמצא על הדרך ממסטיה לכיוון זוגדידי, בערך שעתיים וחצי ממסטיה. ישנו בכפר עצמו, באוהל (+מדורה). המסלול מתחיל איפה שסימנתי בחץ על המפה (הבאתי אותה מאתר שנקרא caucasus-trekking שהוא מאוד שימושי). משם המסלול עוקב לאורך כל הדרך אחרי שני צינורות מים- אחד גדול יותר ואחד קטן יותר. הצינורות מובילים כל הדרך עד למעיין שנובע בתוך מערה. זה מעיין בגודל של הבניאס בערך. הדרך קצת יורדת בהתחלה ואח"כ עולה בהדרגה לאורך הנחל. המסלול כולו הוא בערך 3 ק"מ כל כיוון, עם עלייה אנכית של בערך 350 מטר. לאורך הדרך אפשר להיכנס לנהר- יש שם פינות יפהיפיות, אם כי המים ממש ממש קרים. בסוף המסלול מגיעים למפל אדיר שמתחתיו בריכה מדהימה לא פחות. קשה להיכנס בגלל הקור אבל עשינו זאת (כבוד!). ממש לפני שיורדים למפל יש עוד שביל קצר מאוד ששומר על קו גובה ולוקח אתכם בדרך קצת מפחידה לתוך המערה איפה שיוצאים המים. לא המשכנו הרבה במערה כי נהיה חשוך ומפחיד ודובים (סתאם). קצת לפני שמגיעים לאותו מפל/ מערה חוצים נחל קטן (יובל של הנהר הראשי). נכנסנו אליו בערך 100 מטר הליכה בכיוון מעלה הנחלול, והגענו לכמה בריכות חמודות. הרבה פחות מרשימות מהנהר הגדול אבל טמפ' המים שם היתה הרבה יותר נעימה ולכן הרחצה שם היתה יותר כיפית לכל בני המשפחה. יום הטיול הזה, היה כנראה המסלול היפה ביותר שעשינו בגיאורגיה. הוא לא נמצא באיזורי הטיול המרכזיים ולכן פחות מוכר לתיירים. פגשנו שם בדרך משהו כמו 15 גיאורגים בכמה קבוצות שעשו את אותו המסלול.