טרק מעגלי לקונדורירי, פיק אוסטריה ולגונת Ventanani

הקדמה והכנות

לא הייתי כותב סיפור דרך על הטרק הזה אלמלא המידע על לגונת Ventanani. ברחובות לה פאז תוכלו לראות בכל סוכנות את הלגונה הקפואה אבל היא לא ממש מופיעה במפות וקשה להבין איך להגיע אליה. אנחנו עשינו את הטרק עצמאית, אבל מניח שכל סוכנות תשמח לקחת אתכם במחיר כזה או אחר.

יצאנו לטרק מלה-פאז. שם אפשר גם להתארגן על גז ואוכל. החלק הראשון של הטרק הוא מאוד מטוייל. יש עליו כמה סיפורי דרך ותפגשו שם הרבה אנשים. אבל ברגע שיורדים מהפאס של פיק אוסטריה צפונה לצד השני כבר לא תראו כמעט אף אחד והשבילים לא הכי מתוחזקים. לכן לא הייתי ממליץ לצאת לטרק למי שאין ניסיון. לניווט אנחנו השתמשנו באפליקציות של maps me ו locus map.

כדאי להיות מורגלים לגובה לפני הטרק - מגיעים עד לגובה 5350. בנוסף חשוב להביא ציוד טוב כי קר מאוד בלילות. אנחנו בסוף ישנו את שני הלילות בבקתות, אבל לא הייתי מוותר על אוהל כי אין הבטחה שיהיה לכם מקום.

יום ראשון - הגעה ל Camp base condoriri

יצאנו ממרכז העיר בלה-פאז והשתמשנו בטלפריקו (מערכת הרכבלים בתוך העיר) בשביל להגיע לTerminal Interprovincial El Alto משם צריך לקחת קולקטיבו לPalcoco. תתכוננו לזה שכולם יחשבו שבתור תיירים אתם רוצים להגיע לקופהקאבנה ותצטרכו להסביר להם אלף פעם שאתם לפלקוקו. הנסיעה אמורה להיות זולה יחסית. 5 בוב לאדם אם אני זוכר נכון.

בפלקוקו היו כמה מוניות שחיכו על הכביש וישר שירדנו הציעו לקחת אותנו לcondoriri. שימו לב לסכם איתם שזה עד הקצה של הכביש. ביקשו מאיתנו 120 בוב ולא היה לנו רצון להתמקח, בכמה מקומות קראתי שהמחיר הוא 100. הנסיעה לא כזאת קצרה, לוקח יותר משעה להגיע להתחלת המסלול, ומשם מתחילים לעלות לכיוון של אגם קטן ללא שם בדרך ברורה ויפה עם נוף להרים מושלגים.

אחרי האגם ללא שם ממשיכים לאגם בשם laguna chiar khota שיש שם בקתות שאפשר לישון בהן. אנחנו בחרנו להמשיך ל campo base condariri. עקפנו את האגם והגענו לבקתה שמיועדת בעיקר למטפסים שמגיעים בקבוצות. השינה היא על בסיס מקום פנוי (לכאורה). הגענו לבקתה ראשונים ו"תפסנו מקום" על שני מזרונים.

השארנו את רוב הדברים שלנו ויצאנו לטיול יום לקרחון ומערת קרח, המקום לא מופיע במפה אבל לא קשה למצוא אותו. מתחילים לעלות את הדרך של יום למחרת, עד שמגיעים לערוץ קטן ובמקום לחצות אותו צפון מערבה ממשיכים איתו צפון מזרח (זאת הנקודה שהשביל מפסיק להיות מסומן במפה). הדרך מרוגמת עד שמגיעים לקרחון שבו יש מערה. הדרך ברורה יחסית אבל יש כמה שיפועים עם קרח, זהירות. כשאנחנו היינו אפשר היה לעבור בתוך המערה(2-3 מטר הליכה) ואפילו טיפה טיפסנו על הקרחון אם כי זה מסוכן. המקום ממש יפה! פגשנו אנשים שטיפסו על הקרחון עם ציוד.

חזרנו באותה דרך לבקתה רק בשביל לגלות שהעיפו לנו את הדברים ולא נשאר מקום בבקתה. אחרי דין ודברים הסכימו לתת לנו לישון בחדר ציוד. שימו לב שרוב האנשים שמגיעים לבקתה הם מטפסים והולכים לקום באמצע הלילה לטיפוס שלהם. זה הופך את הרעיון של לישון איתם באותו חלל לפחות מלהיב לטעמי.

בסוף ישנו בחדר ציוד מבולגן, אבל רק שנינו. זה היה יכול להיות יותר נוח אם לא היו נכנסים לנו באמצע הלילה כמה פעמים לקחת דברים שהם שכחו. בדיעבד אולי לישון באוהל היה יכול להיות רעיון יותר טוב.

יום שני Condoriri to Refugio Laguna Juri Khota

התעוררנו מוקדם והתחלנו לטפס באותה דרך שעלינו לקרחון אתמול, אבל הפעם כשמגיעים לערוץ חוצים אותו צפון מערב, ולא ממשיכים איתו לצפון מזרח. העלייה בבוקר די תלולה וארוכה עד שמגיעים לפאס שמתחת לפיק אוסטריה. החבאנו את התיקים שלנו והתחלנו לעלות לפיק אוסטריה, כשהאוויר כבר די נגמר בריאות. בערך 200 מטר מעל הפאס הגענו לפסגה עם נוף פנורמי על כל האזור עם פסגות הרים מושלגות ,קחרונים ענקיים ואגמים מכל עבר.

ירדנו מהפסגה חזרה לפאס ומשם התחלנו לרדת לצד השני לכיוון לגונה ללא שם. שימו לב שלמרות הפיתוי לרדת בעמק שיורד מהפאס ישר למטה, השביל עצמו יותר משמאל וחייבים ללכת בשביל כי יש לא מעט מצוקים באזור. השביל מרוגם אבל לא הכי פשוט למצוא אותו ולעקוב אחריו . צריך ללכת בזהירות רבה וכל הזמן לבדוק במפה שאתם במקום הנכון, השביל גם יורד את המצוק ויש לו קטעים תלולים ולא פשוטים וכמה פעמים איבדנו אותו בירידה.

הנוף בכל הירידה מהמם, והלגונה עצמה ממש יפה עם המון פסגות מושלגות וקרחונים - לצורך העניין נקרא לה לגונה ללא שם (כי אין לה שם במפה). אחרי הפסקה וארוחת צהריים יצאנו ללגונה Ventanani שלמעשה כל הסיפור דרך הזה מטרתו לספר על הלגונה הקרחונית הזאת. הלגונה לא מופיעה ברוב המפות, אבל בgoogle maps אפשר למצוא אותה בשם Glaciar Ventanani ולראות אותה בתמונת לווין. השביל לא מסומן במפות, אבל כן ברור עם רוגומים בשטח. תנסו גם להסתכל על תוואי הדרך בירידה מהפאס.

התחלנו בלהקיף מצפון את הלגונה ללא שם, בהתחלה יש תעלת מים מבטון שצריך לעבור ואחרי יש שביל ממש קרוב למים. בפינה הצפונית של הלגונה זורם נחל קטן לתוך הלגונה וצריך לחצות אותו ואז להתחיל לעלות תוך כדי המשך הקפת הלגונה, באזור הזה יש יחסית הרבה רוגומים. ממשיכים עוד קצת דרום-מזרח/מזרח מסביב ללגונה עד שהשביל חותך שמאלה(לכיוון צפון) בעליה קצת יותר תלולה. ממשיכים לעלות למעלה, יש כמה שבילים מרוגמים אנחנו בחרנו אחד יחסית נמוך(יש שביל אחד ממש על הקו רכס). אם מביטים למעלה אז רואים סוללה שזה שיא הגובה שצריך להגיע אליו, ומימין לה מפל מרשים. עולים עד הסוללה ושם כבר מתגלה לגונה Ventanani.

הלגונה עצמה קפואה חלקית, ומסתיימת בקרחוני ענק בצד הרחוק שלה. אפשר להקיף את הלגונה מדרום ולהתקרב לקרחונים. זה אחד השיאים של הטיול שלנו בדרום אמריקה.

אחרי שממצים חוזרים באותה דרך ללגונה ללא שם ומתחילים לרדת לכיוון הלגונה התחתונה(במפה - Laguna Juri Khota) אותה מקיפים מצפון וממערב עד שמגיעים לצד הדרום מערבי שלה שם יש כמה בתים קטנים ושבורים שיכול להיות שבתקופות מסויימות זה מתפקד כהוסטל. כשאנחנו היינו שם לא היה שם אף אחד, אבל אחד החדרונים האלה היה פתוח וישנו בתוכו. היה שם בית יותר גדול ורציני בתהליכי בנייה, אולי עד שתגיעו לשם תהיה לכם אופציות יותר טובות לשינה. ליד יש סכר גדול על הלגונה, שקצת מתחתיו אפשר למלא מים.

יום שלישי - חזרה

זהו יום קצר ולא מאוד מעניין שמטרתו לחזור ללה פאז. התעוררנו בבוקר, עברנו את הסכר לצד השני של האגם והתחלנו לעלות בשביל לפאס מתחת לפסגת Qullpani. השביל לפעמים ברור ולפעמים פחות וצריך להסתכל על המפה די הרבה לראות שאתם עדיין בכיוון הנכון. אחרי הפאס יש ירידה ועליה קטנות לפאס נוסף ואז ירידה עד הכביש שמוביל לקונדורירי. השביל אחרי הפאס כבר יחסית ברור.

חיכינו קצת זמן עד שעברה מונית שהסיעה תיירים לקונדורירי, ואחרי התמקחות קלה סיכמנו עם הנהג שהוא יסיע אותנו ב120 בוב עד לה פאז. כאמור יום קצר ולא מאוד מעניין מבחינה טיולית.

טיפים

• קר ממש בלילות - תביאו ציוד טוב!