6 ימים בהרי הרילה, בולגריה

מידע כללי

קניתי כרטיס טיסה 5 ימים לפני המועד, נעזרתי בסיפורי דרך וקצת בקבוצות בפייסבוק.
הכוונה הייתה להיות בהרים ( בסופיה כבר הייתי בעבר), ואכן ההייתי על הרכס עד ליום הטיסה חזרה לארץ.
טיסה קצרצרה, כך שאפילו ביום הראשון ניתן להתחיל לטייל בלי הרבה עייפות.
חשוב להצטייד בכסף מקומי ולנסות להבין את התחבצ שם, כי מהבחינה הזו זו ממש לא מדינה מערבית. אל תתביישו לשאול, לא כולם מדברים אנגלית טובה, אבל ממש נכונים לעזור.

היום ראשון

חמישי 9.20 בבוקר טיסה עם Wizz דרך טרמינל 1
מגיעה לסופיה, משם מונית שתפסתי בשדה (עקיצה, מומלץ להזמין מראש)
שעשתה לי סיבוב דרך דקטלון לקניית שקש ומקלות.
ואז ישירות לBorovets (ניתן להגיע מסופיה לSamokov, ואז לעלות לBorovets).
שם פגשתי חבורה של ישראלים שבדיוק סיימו את המסלול, וחבורה נוספת שהייתה איתי בטיסה.
החבורה שירדה סידרו אותנו בכרטיסים לרכבל (מכיוון שניתן לקנות רק הלוך חזור).
עלינו לנקוד הכי גבוהה ברכבל, משם עוד כ5 ק"מ הליכה פשוטה אל הבקתה musala hut.
כל החדר מרוצף מיטות, מקלחת שטח, ושירותי בול פגיעה.
יש שם אישה מבוגרת מקסימה שמבשלת מעולה, מדובר על מרקים ואורז. כאשר בבוקר יש פרנץ טוסט עם גבינה בולגרית וריבה.

היום השני

אני הצטיידתי בפרנץ ליום ההליכה הראשון.
הצטרפתי לחבורה של הישראלים לטיפוס לmusala peak, מדובר על טיפוס בין אבנים, אבל יש הרבה נקודות עצירה מהממות לצד אגמים.
אחד הבחורים ואני נכנסנו לאגם, כאשר היה לידו משטחי שלג, אז הטמפרטורה בהתאם.
הרבה מטיילי יום עברו על פנינו עם תיקים קטנים,
כאשר הגענו לmusala peak, קיבלנו נוף מטורף של אגמים (עדיין לא שבעת האגמים), שטחי דשא עצומים.
מסתבר שעל ההר, פרט לתחנה המטראולוגית הישנה, יש קונטיינר ענק כחול, שם יש מכון מחקר לאנרגיה גרעינית.
מהמוסאלה התחלנו את דרכנו לgranchar.
מדובר על עמק, ולכן היינו צריכים לרדת ירידה יחסית תלולה אך רחבה ולאחר מכן לטפס שוב להר נוסף כדי לחצות אותו.
.
את הירידה לgranchar, עושים דרך יער של עצי אורן שיכולים מעט להציק.
הליכה ארוכה בירידה אך נוחה , כאשר בשלב מסויים נגלה אגם ענק עם סכר.
מקבל את פנינו בעל המקום, Angelo, ובתו המקסימה שמדברת אנגלית kirilika. כאשר אישתו , Maria, היא הטבחית.
מדובר על חדרים של 8 מיטות קומותיים, מותר להכנס לאגם , ובכדי להתקלח מותר רק בנחל הזורם מהנהר.
שירותי בול פגיעה נקיים, ואחלה של אוכל ואלכוהול (סוג של עראק, בלי טעם של אניס) שangelo מכין.

היום השלישי

ביום הזה אני מתפצלת מהחבורה של הישראלים, ומצטרפת ל2 זוגות של מטיילים מקצוענים מצ'כיה. הם באו לעשו שלושה ימים בהרי הרילה ועוד 3 ימים בפירין (שפ יש יותר תוואי טיפוס).
מתחילים את היום בעליה שאותה ירדנו אתמול דרך עצי האורן, ואז בפיצול פונים ימינה לe4, השביל האדום.
ביום הזה מטפסים מעט מגיעים להליכה מאוד נוחה בעמקים מלאי דשא.
כאשר בשלב מסויים, בעצתה של קירילקה, אנחנו משאירים את התיק בתחתית של הר Kovach. זה ממש בדרך, אך במקום לעשות את הטיפוס לפסגה עם התיקים, השארנו אותם בדרך ופסגה רואים גם את רכסי הפירין, ולמרגלות עוד מספר אגמים (כבר אמרתי שיש יותר משבעת האגמים?)
מגיעים לירידה סלעית מאוד,
מכיוון שאנחנו בסופש, הבולגרים מטיילים המון והם פשוט מדלגים להם בין הסלעים.
לבסוף מתגלה בעמק הבקתה בribni Ezra.
יורדים מצוק מסולע מאוד, צריך להזהר כי יש הרבה אבנים קטנות מחליקות.
המקום מלא אנשים, אנחנו קופצים לטבילה באגם ליד.
החברים הצ'כים הלכו להקים את האוהל, ואני בנתיים חיכיתי למיטה.
גם כאן מיטת קומותיים ועוד 4 מיטות יחיד. מאוד נוח.
ישנתי עם חבורה של בולגרים שעקפו אותנו בירידה המסולעת (מאלו שדילגו בין הסלעים).
הצעתי להם להצטרף אליי ליום המאתגר למחרת-אל malyovitsa. אבל הם אמרו שזה אינטנס מידי בשבילם אחרי היום הליכה הזה.
מוצאת את עצמי משוחחת עם בחור בולגרי שבא לטייל עם אימא שלו, ומסתבר שהוא מדריך טיולים. ישר מוציא לי מפה, שלבסוף הוא מביא חי אותה מכיוון שהוא מבין שאין לי אחת.
ומסביר לי בדיוק את תוואי המסלול שאני הולכת למחר ובימים הבאים.
המטבח נפתח רק ב7 ואני תכננתי לצאת לפני מכיוון שיש יום הליכה קשוח, אז קניתי שני כריכים בערב לפני לקראת היום למחרת.

היום הרביעי

אז זה היום המאתגר ביותר, עוברים תוואי שטח לאיזור יותר סלעי ומצוקי.
ההליכה מתחילה בתוך העמק, מלא בצמחייה, ולאט לאט מתחילה לטפס על הר שהוא בעיקר סלעי ובוצי.
הסימון להיום הוא רק אדום, אך בגלל הצמחיה לעיתיפ לא ברור היכן הסימון.אל תהססו להשתמש בmapy.cz.
אז אחרי עלייה סבבה, וירידה סלעי קצת יותר קשוחה אני מתחילה ללכת בתוך עמק, עד להגעה למחסה . שפ אני נתקלת בכלב הסקי ומיד אחריו מגיעה בעליו. בחורה מקסימה שלקחה קצת הפסקה מהפוסט דוקטורט שלה. היא מסבירה לי שאמי הולכת לטפס הרבה נחלים וכדאי לי לרענן קצת במים.
אז הנוף באמת מתחיל להשתנות ליותר מסולע,
השמיים קצת מאפירים ואני עוצרת לארוחת צהריים(הסנדוויצ' מאתמול) באגם, שפ אני קצת מרעננת את הרגליים.
הטיפוס ממשיך להיות אינטנסיבי בים הסלעים.
עד שאני מגיעה למצוק, שם יש אפילו כבלים לאחיזה מפאת החלקה.
לאחר החלק המאתגר הזה, אני מתחילה לראות מטיילים שמגיעים ממליוביציה לטיול יום באגם מקסים.
מהרגע הזה בערך מתחילה ירידה מאוד אינטנסיבית, מלאת סלעים, לצד נהר, בין עצים.
ירידה של כשעה ומשהו, שבסופה, יש קצת הליכה על סלעים עם עצים, ככה שתיק גדול קצת מקשה על העניין.
בסוף רואים את הבקתה המיוחלת.
מכיוון שסופש, והאיזור מסולע, מלאאאא מטיילים מטפסים בולגרים נמצאים שם.
מומלץ לנסות להזמין שם מקום אם אתם מגיעים בסופש.
החדרים עצמם הם 4 מיטות קומותיים.
שרוצים רגילים ומקלחות עם מים חמים.
הבן של הבעלים מקסים ויודע אנגלית טובה, תתייעצו איתו.
ניתן לבקש צידה לדרך ליום שלמחרת.
אגב,
זה המקום היחיד שיש בו wifi.

היום החמישי

ם ביום הזה אני מתחילה את ההליכה ב7, מכיוון שתחילת הדרך היא טיפוס קשוח ואחרי היום לפני, לא ידעתי כמה זמן יקח לי.
מכיוון שירד גשם לילה לפני, עוד נשאר ערפל והמסלול היה מעט בוצי ומחליק, מאחר שהכל סלעים שם.
מדובר על עליה מאתגרת, בטח עם תיק, צריך להיות מרוכזים. וגם כאן רואים אגמים משוגעים.
לאחר כשעתיים עלייה, מתחילים הליכה על קו הרכס. כאשר גם כאן ניתן לזרוק את התיק ולעלות לפסגת המליוביצה כ200 מטר של עלייה קלילה (בטח בלי התיק).
מכאן יש עליות וירידות מאוד רחבות, מתונות אך ארוכות.
ניתן לחתוך שמאלה למסלול הכחול אל המנזר (רואים אותו מלמעלה מהאדום)
או להמשיך לפיצול הבא עם הירוק, ממנו רואים כבר את בקתת Ivan vazov.
הרידה לשם היא מהממת, מאוד קלילה, בין סוסים ופרות (אין מה לפחד)
רק להזהר כי יש קצת בורות.
בבקתה בivan vazov קיבל אותי בחור מתנדב מוונצואלה, שוחחתי איתו מעט ספרדית, ואז כשבעל המקום הגיע, venzi, הוא הופתע שאני מישראל ואמר שאין לו מקום בשבילי. הציניות הזו הגיעה מכיון שבחודש האחרון הייתה לו חוויה לא טובה ממטיילים ישראלים, למרות שהוא הכי מדבר עברית, היה בהודו מלא, יודע המון על היהדות, אבל לצערי הוא סיפר לי דברים לא נעימים שהוא חווה לאחרונה מישראלים.
לא עוברים כמה רגעים ומתחילות להגיע חבורות ישראליות, אני מסבירה להם את הסיטואציה וכמובן שכולם מיישרים קו ועושים תיקון לונצי.
המקום הוא סטייל הודו, מזונם מחוברים, אתם יכולים למצוא אץ עצמכם ישנים על אותו מזרן זוגי עם מטייל נוסף, אחלה של חוויה.
אוכל מעולה, אווירה סופר כייפית.
מקלחת בנהר, שירותי בול פגיעה.ואל תשכחו בשקיעה ללכת לעמק. משהו מהסרטים.
(יש קליטה באיזור הזה)

המתנדבים והעובדים שם סופר כייפים, עזרתי אפילו במטבח, לתלות כביסה ולשנע את הזבל.
(תקחו את הזבל איתכם)
זה המקום הראשון בו נתקלתי בישראלים, ובשלב הזה כבר יכולתי לסייע עם המסלולים, להסביר את תוואי השטח ולאן הם הולכים (הרוב מתחילים משבעת האגמים)
תציצו על השמיים, אינספור כוכבים נופלים.

היום השישי

כיוון שידעתי שזה היום הקליל שלי, ובגלל הימים האינטנסיביים האחרונים, יצאתי רק ב8, בדיעבד אפילו יכולתי לצאת יותר מאוחר.
זאת אחרי שעשיתי יוגה עם קבוצה של מטיילים בולגרים, שעושים מסלול חוצה בולגריה עד צפון יוון (רעיון לפעם הבאה).
ההליכה מתחילה בטיפוס מתון אך ארוך בשביל הכחול, לאחר מכן ירידה מסולעת אבל גם לא מאתגרת במיוחד. ואז כבר מתחילים לראות את האגמים.
מכיוון שהגעתי בשלישי ויחסית מוקדם , לא היה עומס של אנשים.
המשכתי לבקתת rilski ezera, שבהשוואה לבקתות שיש בהרים, זה ממש בית מלון.
3 מיטות קומותיים ו2 מיטות יחיד. שירותים ומקלחת רגילים.
שוכן ממש ליד הרכבל אז יש תנועה גדולה של תיירים שמתחילים את מסלול היום לשבעת האגמים.
אחרי שהתמקמתי עם התיק, עליתי במסלול האדום אל מסלול היום של שבעת האגמים.
שם פגשתי חבורה של מטיילי יום ישראלים, עזרתי להם קצת בין הסלעים והמשכתי אל נחל שזורם מהאגמים.
מצאתי איזה נקודה מוסתר עם מפל, ושם טבלתי .
אחרי הגיעו כמה חבר'ה בולגרים וזוג הולנדיות שגם נהנו מהמפל .
המשכתי אל עבר הבקתת -מלון, היה מאוד ריק כשכל התיירים הלכו. ואפילו מצאתי את עצמי בחדר לבד לאורך כל הלילה.
מיטות מפנקות, ותנאים ממש טובים.

היום השביעי- יורדת מההר וטיסה ארצה

הרכבל ממש ליד המלון, נפתח ב8וחצי.
מבקשת מהמלון שיזמינו לי מונית אל ספרבה בניה מתחתית הרכבל.
למרות שבדיעבד פשוט אפשר לתפוס מונית מתחתית הרכבל.
כרטיסים קונים בתחתית הרכבל.
המונית לוקחת אותי לספרבה בניה, מסתובבת פה קצת אבל אין כלכך מה לעשות.
החלטתי לבוא לפה כדי להתפנק במסאז, שבאמת היה מעולה (hotel 103)
יש פה הרבה מלונות ספא.
מכאן החלטתי להתנייד בתחבצ- אל Dupnica , נסיעה של רבע שעה באוטובוס.
ומDupnica שזו העיר המרכזית באיזור- יש אופציה של אוטובוס או רכבת לסופיה.
בחרתי ברכבת, שם פגשתי זו בנות חמודות, שמסתבר שאחת מהן עובדת בחברה ישראלית, הן הזמינו אותי לבלות בעיר עד לטיסה שהייתה ב6 בבוקר.
לבסוף לא התלוותי אליהן, אלא לקבוצת הבנים הישראלים שהכרתי ביום הראשון ברכבל (הביאו לי כרטיסים כשהם בדיוק סיימו, להם גם יש סיפור דרך משוגע).
הכנו ארוחת ערב בדירה שלהם, מצאנו בר מקומי מחחתרתי שצריך לעבור כמו "חדר בריחה" כדי להגיע אליו.
מעט שיכורים מקוקטיילים- נוסעים לשדה הקטנטן (טרמינל 2 הוא פיצקי בסופיה ) כאשר גשם מלווה אותנו.
בהחלט חוויה !

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1