מסע משפחתי בהרי הרילה בספטמבר
7 ימים (ברוטו) ברילה, מזווית של משפחה מטיילת
| תאריך הטיול | September 2018 |
|---|---|
| משך הטיול | שבוע |
| עונה מומלצת | יוני - ספטמבר |
תוכן עניינים
- הזווית המשפחתית
- הכנות
- היום הראשון: נחיתה בסופיה - הסעה לרכבל בבורובץ - בקתת מוסאלה
- היום השני - מוסאלה - גראנצ'ר
- היום השלישי - גראנצ'ר - ריבני אזרה
- היום הרביעי - ריבני אזרה - מנזר רילה
- היום החמישי - מנזר רילה - איוון ואזוב
- היום השישי - איוון ואזוב - שבעת האגמים - בקתת ואדה
- היום האחרון - בקתת ואדה - שדה התעופה
- אז איך היה?
- תגובות
הזווית המשפחתית
אזהרה: בסיפור הדרך הזה לא תמצאו שום שביל חדש, מסלול שונה, תיאור נוף, תמונה או בקתה אחרת מאילו שכבר תוארו בהרחבה בעשרות סיפורי הדרך על טרק ברילה, שכבר הועלו לאתר. החידוש היחיד כאן הוא בהרכב המטיילים והאופן שבו הוא משתקף בהתנהלות הטרק.
אז נציג את עצמנו. משפחה: זוג הורים בגילאי 50+ בכושר סביר + 3 צאצאים בוגרים, בגילאי 22, 18 ו- 14. הגענו לטרק הזה עם ניסיון לא מועט בטרקים בהרכב משפחתי זהה ובהיקף דומה: החל בפון היל בנפאל, דרך מסטיה - אושגולי וחזבגי בגיאורגיה, הבוצ'גי והקרפטים ברומניה, זגוריה ביוון, ועד לטרק פסגות הבלקן באלבניה, מונטנגרו וקוסובו.
הכנות
תיאום ציפיות: אחד האלמנטים החשובים ביותר להפחתת כמות הקיטורים והמשברים בטרק המשפחתי. אצלנו זה נעשה בארוחת ערב משפחתית, שבה דיברנו בעיקר על האלמנטים הפחות מצודדים של הטרק: על 9 שעות הליכה ביום; על כמות העליות והירידות; על הסיכוי (שהתבדה) למזג אוויר לא ידידותי; על נשיאת כל הציוד על הגב במשך כל הטרק (בניגוד לסיוע של פורטר / סוס בחלק מהטרקים האחרים שעשינו); על התנאים הבסיסיים בבקתות (כולל כניסה לפרטים כמו היעדר מקלחות, שירותי בול פגיעה, מיטות צבאיות, שמיכות סקאביאס ולחם מלפני שבועיים). רק לאחר שכל הנידונים הביעו את הסכמתם, המשכנו להתקדם.
תכנון המסלול: בבניית המסלול נעזרתי ב- Lyuben Grancharov. ליובן הוא מדריך טרקים בולגרי מנוסה, דובר אנגלית, המפעיל את האתר www.bulguides.com. באתר עצמו תמצאו שפע של מידע על הטרק, הבקתות וכיוצ"ב. בנוסף, בהשקעה של 15 יורו, ניתן לקיים עם ליובן שיחת סקייפ / ווטסאפ. בעקבות השיחה עימו, המסלול הנבחר התבסס על המתואר בפירוט ב- www.bulguides.com/self-guided-..., בשינוי הסיום: במקום מליוביצה, עשינו ביום השישי את שבעת האגמים וסיימנו ב- Vada hut.
הזמנת הבקתות: לא פשוט. ניסיתי להזמין מראש מקום לחמישתנו בכל אחת מהבקתות המיועדות. בפועל, למרות הנסיונות ליצירת קשר בכל אמצעי אפשרי (מייל, ווטסאפ, טלפון, פייסבוק), הצלחתי לזכות במענה רק מגראנצ'ר, איוון ואזוב, וואדה. בדיעבד, לא היה צורך בהזמנה מוקדמת, מלבד באיוון ואזוב, שהיתה מלאה עד אפס מקום ומטיילים שלא הזמינו מראש בילו את הלילה בחדר האוכל.
ציוד: מעבר לציוד הטרק הרגיל והניסיון לחסוך בכל גרם מיותר, רכשתי במיוחד עבור הטרק ליינרים לחמישתנו, שהתבררו כנחוצים ביותר למניעת מגע ישיר עם שמיכות הצמר הצבאיות שיש בבקתות.
הגעה לתחילת הטרק משדה התעופה וחזרה: בגלל לוח הזמנים ההדוק שלא הותיר הרבה מקום להתברברות הזמנתי מראש את שירותיו של כריס - http://www.chrisborovetstransf.... כריס הוא בחור אנגלי חביב שהעתיק את מושבו לבולגריה "בגלל האלכוהול הזול" ומפעיל שירות הסעות מנמל התעופה בסופיה לאזור בורובץ וחזרה. בעלות כוללת של 130 יורו הוא אסף אותנו משדה התעופה בטרנזיט מרווח; הסתובב איתנו כשעתיים בסמוקוב ובורובץ לסיבוב הצטיידות לפני העלייה לטרק (החלפת כסף, רכישת סים בולגרי, מפה של הטרק, בלון גז, בקבוקי מים, פירות וירקות); הביא אותנו עד לכניסה לרכבל בבורובץ; ואסף אותנו בסיום הטרק מ- Vada hut לשדה התעופה. מומלץ ביותר.
ניווט: הבנתי שכל הטרק מסומן היטב (וכך אכן היה) אבל ליתר בטחון הורדתי את מפת בולגריה לאפליקציית Maps.me, ובמספר מקומות נעזרתי בה לוודא שאנחנו אכן בנתיב הנכון.
היום הראשון: נחיתה בסופיה - הסעה לרכבל בבורובץ - בקתת מוסאלה
נחתנו בסופיה ב- 13:00. כריס אסף אותנו ולאחר סיבוב ההצטיידות הוריד אותנו ברכבל בבורובץ. עולים ברכבל, וכשיוצאים ממנו ניתן כבר לחוש שבדרך למעלה איבדנו כ- 10 מעלות. קריר. התלבטות: האם להיכנס ישירות לבקתת יאסטרבץ, שליד הרכבל, או להתקדם ולחסוך קצת משעות ההליכה של יום המחרת? מחליטים להמשיך. פותחים את מקלות ההליכה ולאחר שעה וחצי של הליכה מישורית יפה ונינוחה מגיעים לבקתת מוסאלה. הפתעה: המלון החדש, שנבנה לפני שנים על גדת האגם הקטן, ליד הבקתה הוותיקה, אך לא הופעל עד כה, פתוח! אמנם המקלחות לא פועלות וגם האוכל די נגמר, אבל בלובי יש אח עצים חמים ונעים וגם שירותים בישיבה, החדרים חביבים עם מיטות אמיתיות, שמיכות נעימות ומצעים, והאב ובנו שמתפעלים את המקום נחמדים ומשתדלים לעשות ככל יכולתם כדי לאלתר לנו, האורחים היחידים במלון, ארוחה.
היום השני - מוסאלה - גראנצ'ר
קר (כ-0 מעלות) וחשוך, כשאני מתעורר לפני כולם ב- 6 בבקר. קרני אור ראשונות מפציעות רק אחרי 7. השאר מתאוששים בעצלתיים. האב ובנו, מפעילי המלון, מצליחים לאלתר לנו חביתות ושולחים אותנו לדרך עם ממתקים. יצאנו ב- 09:30. יום נהדר, בהיר עם מעט עננים תלויים פה ושם וראות מדהימה. כוס תה ב- Ledeno ezera ומשם ממשיכים לטפס לפסגת המוסאלה. אל דאגה, העליות והירידות לא נגמרות שם, הן ממשיכות כמעט כל הדרך, שמסתיימת ב- 18:00 בירידה לבקתת גראנצ'ר, שכמו כל הבקתות האחרות שוכנת גם היא על אגם מקסים, אבל גם מפגישה אותנו לראשונה עם התנאים הבסיסיים, הצפויים גם בהמשך. אנג'ל, המארח, שקיבל אותנו בסבר פנים זועף, הפשיר לאט-לאט ולבסוף התגלה כטיפוס משעשע למדי, ואפילו השקיע בחביתות.
היום השלישי - גראנצ'ר - ריבני אזרה
חשבנו שמדובר ביום קל יותר, בגלל שהוא מצטייר במפה כמישורי. ובכן, הוא אכן מישורי ברובו, אבל ארוך. כולל מספר הפסקות שהתארכו, לקח לנו כמעט תשע שעות וחצי עד ההגעה לריבני אזרה. האזהרות שקראתי, על תנאים מחפירים בבקתה הזו, התבדו: בפועל התנאים לא גרועים יותר מגראנצ'ר, יש חימום בחדר האוכל ואפילו מקלחת, שהתחילה באופן מבטיח עם מים חמימים והסתיימה בקיפאון מוחלט.
היום הרביעי - ריבני אזרה - מנזר רילה
לאחר יומיים לא קלים, יום קליל יחסית - כולו בירידה מתונה. הנוף פחות מרשים, אבל מי צריך אותו כשיש שיחי חמוציות ופטל לאורך כל הדרך ואפשר לעשות פיקניק על גדת הנחל ואפילו לטבול רגליים. יש גם בית קפה חביב בקירילובה פוליאנה, ומלצר חייכן שחלק איתנו את ההיסטוריה הבולגרית בכלל והמשפחתית בפרט, וגם סידר לנו הקפצה שחסכה מאיתנו את הירידה בכביש עד המנזר. המנזר עצמו יפהפה, ולא פחות חשוב - קיבלנו בו שני חדרים עם שירותים צמודים ומקלחת, ואפילו קצת מים חמים! ארוחה מפנקת במסעדה הצמודה (בלי ה-meat balls והמרק הפושר שבבקתות) ושינה במיטות אמיתיות. תענוג.
היום החמישי - מנזר רילה - איוון ואזוב
זה מה שקורה כשפתאם פוגשים ציוויליזציה וכביש: הבנים מבחינים בדרך מילוט מהיום הקשה הצפוי לנו, ומציעים חלופה - לקחת אוטובוס מהמנזר לדופניצה ולהגיע משם איכשהו לרכבל לשבעת האגמים. אמא ואבא מתנגדים, וההכרעה בידיה של הבת הגדולה. כל אחד מהצדדים מפעיל את קסמיו כמיטב יכולתו, כולל הצעות שוחד כמסאז' ורפלקסולוגיה, והמתח בשיאו כשאנו מגיעים לפתחו של האוטובוס. ברגע האחרון, לפני סגירת הדלת, הגדולה בוגדת בשני אחיה, מצטרפת להוריה הקשישים ומכריעה שנטפס היום רגלית כ- 1,500 מ'. להקלת הגזירה אנחנו מצטיידים בשוקו חם ולחם שיצא עכשיו מהתנור במסעדה. לאורך כל הדרך מלווים אותנו 3 כלבים, ותשע וחצי שעות מאוחר יותר אנחנו מגיעים, בשארית כוחותינו, לבקתת איוון ואזוב, לאחר שרועה שפגשנו בסיום העליה לקח אותנו אחריו בדרך קיצור יפהפיה. הבקתה עצמה הומה ממטיילים (רובם ישראלים, כמובן), בניגוד לבקתות האחרות, שבהן היינו כמעט לבדנו. אין מקלחות, המזרונים על הרצפה, אבל שירותי הבול פגיעה נקיים, האווירה נהדרת, המרק ממש רותח ובני הזוג שמנהלים את הבקתה הם אנשי שיח מרתקים.
היום השישי - איוון ואזוב - שבעת האגמים - בקתת ואדה
יום אחרון לטרק. נפרדים מהמארחים באיוון ואזוב, מטפסים קלות, ואז נפרסים בפנינו שבעת האגמים במלוא הדרם. למרות שהנוף ההררי - אגמי - הצלול הזה מלווה אותנו כבר 5 ימים, יש בכל זאת קצת יותר במקבץ הזה. יורדים לאיטנו מאגם לאגם, וממשיכים ביער עד לואדה, שהיא אמנם בקתה, אבל הקרבה היחסית שלה לציווילזציה מביאה עימה תנאים משופרים - מקלחת עם מים כמעט חמים, שירותי ישיבה ואפילו מיטות עץ! המארחים ממש חביבים והראקיה תוצרת בית שעולה במהירות למוח, מסדרת לכולנו את הראש.
היום האחרון - בקתת ואדה - שדה התעופה
יקיצה זריזה, יוגורט נפלא עם ריבה תוצרת בית לארוחת בקר, ואנחנו נפרדים ועולים שוב על הטרנזיט של כריס. שעה וחצי ואנחנו בשדה התעופה, בדרך להתאוששות בבית על החוף בפיליון. אבל זה כבר סיפור אחר.
אז איך היה?
נופים - אחד הטרקים היפים שעשינו. השילוב של פסגות ואגמים עושה את זה. חבל רק שהאגמים הם בגדר 'לראותם בלבד' - קר מדי להיכנס אליהם.
מזג אוויר - זכינו בימים מדהימים. כ- 15 מעלות בשיא היום, קרוב לאפס בלילה, אף לא טיפת גשם, ראות בהירה וצלולה לעשרות קילומטרים. קחו בחשבון שזה יכול להיות אחרת לגמרי - באוגוסט השנה היה גשום מאד, ובשבוע שלאחר הטרק שלנו היה סוער ומושלג. ייתכן שהזמן האולטימטיבי לטרק הוא סוף יוני, כשהפסגות עדיין מושלגות והפריחה בעיצומה.
מים - לא בנינו על נקודות מים בדרך (וגם כמעט שאין) ולכן יצאנו לכל יום עם 3 ליטר מים לאדם. בדיעבד זה היה קצת מוגזם והעמיס על הכתפיים שלא לצורך. בטרק הזה מספיקים 2 ליטר לאדם.
רמת קושי - לא קל. שום קושי טכני, אבל השילוב של עליות וירידות ממושכות, קטעים לא קצרים והעובדה המצערת שאנחנו (זוג ההורים) לא נעשים צעירים יותר, הביא לתחושה שהיה נחמד יותר אם כל קטע היה מסתיים שעה - שעתיים מוקדם יותר. בקצב הנינוח שלנו ועם כמות עצירות בלתי מבוטלת, הזמנים שלנו בפועל היו איטיים בכשליש מהזמנים הרשמיים של הטרק. ייתכן שתחושת הקושי היתה מתאזנת אילו בסוף כל קטע היתה ממתינה בקתה מפנקת יותר.
עלות - זול מאד. כ- 120 יורו ליום בממוצע לכל המשפחה, כולל לינה, ארוחת ערב, ארוחת בקר וצידה (סמלית למדי) לדרך.
צפיפות - הימים היחידים בהם פגשנו אנשים (והרבה) לאורך המסלול הם הראשון והאחרון, ולא בכדי - אלה הימים שבהם טיילנו בקרבת הרכבלים. הימים האחרים היו שקטים ומבודדים להפליא.
פגשנו במשפחה אחת בלבד לאורך הטרק כולו. אני מקווה שבעקבות סיפור הדרך הזה, יגיעו נוספות. שווה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם