מזרח ומרכז בולגריה- מהנסתר אל הגלוי

פרולוג - הכנות למסע משפחתי בבולגריה

ראשית כל ברצוני להודות לאמי היקרה, שיזמה והובילה את הטיול המשפחתי הנפלא הזה לרגל חגיגות 50 שנה. תודה רבה אמא יקרה!
טסנו ארבע נפשות מישראל לבולגריה – אמא מריאנה, אחי מתן בן 19, אחותי ליה בת 14 ואני אריק בן 21. טסנו בין התאריכים 31 ביולי עד 11 באוגוסט לשנת 2017, שיא עונת התיירות. העונה במדינה המזרח אירופאית הייתה נהדרת – חם ולח יחסית באזור החוף, ובפנים הארץ טמפ' נעימות (25-30 מעלות) כאשר לא ירד עלינו כמעט גשם.

אתחיל בכמה מילים על נושא טיסת Low cost – טסנו מישראל לורנה בחברת Wizzair. חברת התעופה נחשבת אמנם זולה ואטרקטיבית בישראל, אך עליה וקוץ בה- על כל מטען נוסף מעבר לתיק קטן (מאוד) למטוס, תצטרכו לשלם הרבה כסף. אנחנו כמשפחה החלטנו לטוס עם תיקי גב ממוצעים לטיול שיספיקו לטרק בן כמה ימים (30-40 ליטר), ועל זה שילמנו כמה מאות שקלים כתוספת מחיר. בפועל תנאי הטיסה היו מאוד מינימליים וגם כוס מים תעלה לכם כסף. כחטא על פשע שעות הטיסה בחברה היו באמצע היום, כך שאין טיסות זמינות בלילה ולמעשה בשביל להגיע ליעד נשרף יום שלם, וחבל. לכן אני ממליץ למטיילים שרוצים לטוס עם תיק גב גדול (או מזוודה), לטוס בתנאים טובים ולא להפריז בהוצאות טיסה, לטוס עם חברות פחות זולות אחרות. ולצד זה – קיימות טיסות זולות לבורגס, שכן הם מאוד זולות ביחס ליעדים בולגרים כמו ורנה וסופיה. הנסיעה מבורגס ללב המדינה נוחה מאוד בגלל הכביש המהיר המחבר בין בורגס לפלובדיב, העיר השלישית בגודלה במדינה שנמצאת בין כל רכסי ההרים הגבוהים בבולגריה.

כמה ימים לפני הטיסה, סגרנו רכב עם אדם אדיב ונחמד מאוד שמו מרטין שגם דובר עברית. מספר הטלפון שלו (+359 89 516 4831). מרטין היה זמין ואמין מאוד לאורך כל משך העבודה איתו. השכרנו רכב אוטומטי במחיר מצוין (30 יורו ליום) עם סכום פיקדון שמחזיר במידה והרכב חוזר תקין. מפעיל שלו פגש אותנו בנמל התעופה והעביר לנו את הרכב בלי שום בעיה. מומלץ בחום לעבוד מולו. בנוסף לכך סגרנו דירה נהדרת דרך האפליקציה Airbnb – הפלטפורמה המושלמת ללינה משפחתית בחו"ל. הדירה שקיבלנו הייתה מרווחת, נקייה, ומעל הכל- 100 שקל ללילה לכולם בדירה במרחק הליכה קצר ממרכז העיר.

יום 1- פנינות אורבניות מהעיר ורנה

ביום הראשון בטיול טיילנו ברחובות העיר ורנה – עיר חוף מסחרית ומרכזית, הזכירה לי במעט את העיר שלנו חיפה. העיר הינה ענקית למדי עם טיילת חוף ארוכה (Primorski Park) ומדרחוב ארוך רווי בחנויות. את היום העברנו בהליכה בפארק וברחובות העיר. הלכנו כל הדרך עד לדולפינריום המפורסם, כדי לגלות שהוא לא עובד בין השעות 13:00-14:00 ואם לא די בכך המחיר מופרז למדי (200 שקל לחצי שעה). הסתובבנו וחזרנו על עקבותינו דרך האקווריום של ורנה שאכזב והיה דל קטן ומיועד לילדים קטנים. בערב אותו יום נסענו לחוף הים בעיר למרגלות אותה טיילת. החופים בעיר קטנים וצפופים עם מספר חניות מוגבל. מי הים בעיר נחשבים לפחות איכותיים בהשוואה לחופים מחוץ לעיר וראינו בהן מדוזות לבנות וגדולות שהתחבאו מאחורי שוברי הגלים. המדוזות אגב גדולות ויפות, אך ממה ששאלנו מקומיים עקיצותיהם כואבות ושווה לתפוס מרחק בטוח.

יום 2 - מישור החוף הצפוני - השילוב בין היסטוריה לטבע

בוקר יום שני למסע בבולגריה. קמנו יחסית מאוחר באותו יום ויצאנו סביבות השעה 10:00 לטיול בחוף הצפוני של בולגריה. נסענו כחצי שעה מורנה למנזר Monastir" Aladja" הנמצא ממש בסמוך לאתר המלונות "Golden Sands". מנזר זה מפורסם ומתויר יחסית לאיזור. בפועל התגלה לנו שהאתר אינו מלהיב כגודל השם שלו. במקום רחבת דשא נחמדה, מוזיאון ארכאולוגי והמנזר עצמו שחצוב כחדרים במחשוף סלע גבוה ביער. המנזר למעשה יושב בתוך כוכים בסלע שבהם התגוררו והתפללו הנזירים לפני כ- 800 שנה. במהלך הסיור הלכנו בתוך הכוכים, ראינו תמונות שתיארו את החיים והתפעלנו מהנוף שנשקף לים השחור. לאמיתו של דבר, המקום פשוט יחסית ומתאים לתיירים שחובבים מורשת נוצרית ולא למשפחות חובבות טבע. בסמוך למוזיאון יוצא שביל הליכה קליל וקצר ביער אל מקום מערות הקבורה של הנזירים. השביל נחמד למי שלא מסתפק במנזר ומומלץ לעשות אותו להתרעננות ביער.
לאחר הביקור במנזר המשכנו להצפין בכביש החד נתיבי המפותל והיפייפה. הגענו לעיירת החוף Balchik שם נמצאים הגנים הבוטניים וארמון המלכה. הגענו למקום אחרי שהתלבטנו אם כדאי לטייל שם בחום הקיצי של בולגריה, וכאשר התגלה לנו כי החנייה במקום בתשלום ובנוסף יש הליכה לגנים שגם ככה אינם מוצלים, החלטנו לוותר על התענוג. המקום נסגר בקיץ בשעות הערב וחשבנו להשאיר את החוויה לערב אך לא הספקנו לטעום מהייחוד של המקום. העיירה עצמה יפייפיה ועם נוף מדהים לים. מומלץ למי שמגיע לאיזור לעצור לעצירת קפה ובילוי קצר במקום.
מהעיירה בלצ'יק נסענו לחוף הים להצטננות. נסענו לחוף ים מיוחד ואוטתני- לגונת "Bolata". עצם זה שהחוף אינו רשמי ומלא בעיקר בבולגרים, ההגעה מעט מורכבת. בגדול יש לנסוע לכף Kaliakra, בצומת דרכים כקילומטר וחצי מהכף ישנה פנייה שמאלה. להמשיך ישר ולפנות ימינה בפנייה השנייה. משם להמשיך למעטה עד ההגעה לחניית החוף. המקום נדיר ומיוחד במינו! זהו חוף ים בצורת בריכה עגולה וגדולה, שהמוני בולגרים נוהרים אליה בקיץ ורובצים על החול הרך והשחום שלה. חניה יש בשפע, מצוקים מרהיבים מקיפים את החוף והים עצמו נעים, נקי ומזמין מאין כמותו. שחינו לנו בערב רב במים ושיחקנו פריזבי כאילו אין מחר. לאלו שזו תהיה הפעם הראשונה בים השחור, לידיעתכם- הים שחור שונה בתכלית מהים התיכון. הים השחור אינו מלוח, מימיו מליחים: אינם שורפות העיניים ואינו מצמיא. בים פזורות מעט אצות ירוקות מגניבות וצלילות המים מרשימה. גלים לרוב אין והטמפ' שלו נעימה ומזמינה מאוד בקיץ! בחזרה לחוף- בצד המערבי ישנם שני קראוונים ישנים, מהם מטפס שביל הליכה קצר לראש המצוק המתנשא מעל החוף, עליו מזדקר מגדל תצפית גבוה. הטיפוס קצר ונחמד, בסופו ליד המגדל ניתן להירגע מבריזה נעימה, להביט ממעוף הציפור על הלגונה ולראות באופק את כף קליאקרה. התצפית מופלאה ותמונות ניתן לצלם בשפע.
מהלגונה נסענו בשעה 18:00 ל- Cape Kaliakra"" המתוירת. הכניסה למקום כרוכה בתשלום (2 לב לאדם). כף קליאקרה למעשה הינה לשון יבשה שנכנסת כקילומטר לתוך הים. בעבר על הכף נבנה מבצר רומאי מבוצר ומרהיב למדי. על ראש הכף ניצב כיום בסיס צבאי בולגרי מכוער, והטיול במקום כולל הליכה בין ההריסות הארכאולוגיות, חנויות מזכרות, מסעדה על הצוק, מערה עם מייצגים על המקום הגעה אל קצה הכף. בקצה ישנה תצפית עוצרת נשימה אל לב הים מגובה רב של המצוק. בסך הכול אתר ארכאולוגי נחמד מאוד עם טעם היסטורי אותנטי של בולגריה. ההמלצה לא לעשות את ההליכה בשמש הקיצית הקופחת ולא להגיע בשעות העומס מכיוון שההליכה היא הלוך חזור ולא נעים להצטופף עם תיירים רבים על השביל.
בחזרה לורנה. את הנסיעה בילינו בשקיעה מהממת וכבישים פנויים יחסית. החלטנו למצות את היום ולסיימו באתר המלונות "חולות הזהב". חולות הזהב מזכיר מאוד את אתר המלונות של ים המלח שלנו. הגענו לאתר והתחוור לנו לגלות את מסת התיירים ששהתה במקום. חנייה קשה למצוא ולכן חנינו ממש בכניסה לאתר המלונות רחוק יחסית מהטיילת, אך זה היה הכי קרוב שתוכלו למצוא בחינם. יש לקחת את השיקול הזה בחשבון. ירדנו רגלית אל הטיילת. הטיילת פשוטה יחסית עם אלפי בני אדם, רובם ממוצא בולגרי. רוב האטרקציות במקום היו ברים, חנויות אוכל וביגוד, מתקני שעשועים גבוהים וחופי רחצה ריקים מאדם. הבילוי במקום היה משעמם למשפחה כמונו שלא מחפשת ריגושים של תיירים מערביים ולכן ההליכה בטיילת הייתה בעיקר בשביל לטעום מאווירת הנופש הפנים- בולגרי. אני משער שהחופים במקום מרשימים ביום ולמי שלא מפריע עומס אנשים שווה לקפוץ למים המתוקים והרעננים. חזרנו לדירה המרווחת שלנו בורנה והלכנו לישון מרוצים ועייפים.

יום 3- אל הרי הבלקן ומעבר להם

היום הבא שלנו היה יום מתיש וארוך במיוחד. את הרוב היום בילינו ברכב בנסיעה מורנה אל העיירה Karlovo למרגלות הרי הבלקן "Stara Planina". כמה פרטים חשובים לגבי אופי הנהיגה במדינה הבולגרית:
- מעט מאוד כבישים בבולגריה הם בעלי 2 נתיבים לכיוון. רוב הכבישים במדינה הם כבישים בעלי נתיב נסיעה לכל כיוון, מה שגורם למהירות נסיעה נמוכה יותר ועקיפות מסוכנות.
- פנסי תאורה בכבישים כמעט ואין, משמע הנסיעה בלילה מסוכנת ודורשת הכרות ומיומנות גבוה בהתמצאות וזהירות בדרכים.
- הנהג הבולגרי אינו מצטיין בסבלנותו על הכביש. רוב הנהגים נוהגים בפרעות, מרביצים מהירויות ומבצעים המון עקיפות על קו לבן רצוף. יש
לשים לב לנסוע בזהירות על פי הכללים ולהיצמד לימין כמה שאפשר.
- השילוט בכבישים יחסית טוב ואיכות הכבישים סבירה ואף טובה ברוב המקומות.
- תחנות דלק לא פזורות כמו פטריות אחרי הגשם ולכן לא כדאי למשוך נורת דלק צהובה. תדלקו כמה שצריך, הדלק גם ככה זול פי 2-3 משלנו.
- מומלץ לנווט בכבישים ובערים עם מפות הoffline של Google maps. הורדתי מראש מפות של המדינה, ובלי אינטרנט ניתן לנווט איתם בלי בעיה. המפות מעולות וקליטת ה GPS טובה במדינה.

במהלך הנסיעה עברנו בעיר יפה ששמו Veliko Tarnovo. העיר מרשימה ביופיה היחודי ושווה לעשות בה עצירת צהריים ושטיפת עיניים בנוף היפה. לאחר מכן באמצע היום בין ורנה ולקרלובו עצרנו להפוגה באתר שמכונה ""Dranovski monastir. במקום ישנו מנזר פעיל, מסעדה מקומית ושבילים בחיק הטבע. המנזר לא מעניין במיוחד, מה שכן מעניין היא המערה הענקית "Bacho Kiro". המערה נמצאת כמה דקות הליכה מהמסעדה על שביל אספלט לצד נחל מקומי. המערה היא אתר תיירותי ששווה ביקור. הכניסה בתשלום. הטמפ' במערה קרירה יחסית (באזור 18 מעלות), לרגישים לקור קחו אתכם סוודר קטן. ההליכה במערה מתאימה לילדים ומשפחות. בתוך המערה תראו מעט מיצגים של האדם הקדמון, כוכים וחדרים ששימשו את בני המקום הקדמונים לחיים עשירים וטבעיים. המערה מוארת ומרשימה בגודלה ובעומקה. בקצה המערה ישנו חדר גדול שנקרא "האופרה", ובו ניתן לשיר ולשמוע באיכות שמע מדהימה את הצלילים שיבקעו מגרונכם. מחוץ למערה טיפסנו במעלה שביל פראי אל נקודת תצפית ששמה "ספסל האוהבים". הטיפוס ארך כרבע שעה שהיה שווה כל רגע. במקום זכינו לראות את כל העמק שבו זרם הנחל אל מתחם המנזר. התצפית עוצרת נשימה, הספסל כשמו כן הוא מזמין אוהבים לעשות את שלהם. אם הגעתם עד למערה אל תפספסו את התצפית הנדירה הזו.

הגענו לעת ערב לעיירה קרלובו. העיירה גדולה למדי ביחס לשאר היישובים באיזור ומהווה מעין מרכז עירוני לאזור. כמה מילים לגבי אופי הלינה שלנו בהמשך הטיול- מלבד הדירה בורנה, כל שאר המקומות שבהם ישנו סגרנו באותו יום דרך האינטרנט. היתרון של זה הוא שאפשר להיות בשיא הגמישות בכל יום ולא להיות כרוכים סביב תכנית קבועה שחייבים לעמוד בה. החיסרון הוא היצע מקומות הלינה (בקיץ אין הרבה) והמחירים מאמירים. החלטנו להיות ספונטנים ויצירתיים ולכן הלכנו על הדרך הזו, שכן היא יוצרת הרבה אי וודאות ומצריכה כל יום לחפש מקום לינה למשפחה. את הלינה בקרלובו סגרנו דרך אתר booking במין אכסנייה נחמדה במרכז שנקראת The white house hotel שאדם נחמד קיבל אותנו. העיירה המרכזית קרלובו שוממת בלילה ולא תמצאו בה מה לעשות חוץ משתי מסעדות ממוצעות ברחבה המרכזית.

יום 4- לטיול יצאנו והרים טיפסנו

בוקר ליום שישי. זהו היום הראשון של הטרק המשפחתי שלנו על הרי הבלקן הגבוהים המזדקרים להם בלב המדינה בין שדות וכפרים אינסופיים. הרכב הנאמן שלנו חיכה לנו ליד המלון בכל הימים בהם נעדרנו לטיול. טיפים חשובים לכל מי שמתכונן לעלות על הרי הבלקן או בשמם המקומי "Stara Planina" :
- מפת סימון שבילים של הרי הבלקן הינה בגדר חובה. המפה הינה 1:50,000 בעלת כריכה אדומה ועליה כתוב ירוק על גבי צהוב Stara Planina מחברת המפות Domino . המפה היא חלק מפס ייצור של כל מפות ההרים הבולגרים והן מפות מעולות ברמה גבוה ודיוק מירבי. את המפה מומלץ מאוד לרכוש באתר ספרים בעיר גדולה (ורנה למשל) ולא להשאיר את הקנייה לרגע האחרון, שכן אני לא מכיר חנות שבה ניתן לרכוש את המפה במחוז קרלובו. החלק שבו אנחנו טיילנו נמצא בתוךPart 1 מבין סדרת המפות של הרי הבלקן תחת סוג זה. סימון השבילים בשטח ברמה גבוה וברור משופע בשלטים.
- הרי הבלקן הם ההרים הכי "בולגריים" שיש במדינה. כלומר, הרוב המוחץ של המטיילים הוא מקומי ויצא לנו לפגוש מעט מאוד זרים. עובדה זו בעלת הרבה משמעויות לישראלים: בעלי הבקתות בטרק אינם דוברים אנגלית כלל. הדרך בה תקשרנו עם בני המקום הייתה השפה הרוסית, שאותה הם מבינים בחצאי דברים ומשיבים בבולגרית. אנשי הבקתות לא היו נחמדים כל כך לזרים ולכן כדאי לשים לב לדרך שבה ניגשים לדבר איתם. בכל אופן קיבלו אותנו יפה אבל הם בהחלט התקשו לארח מטיילים זרים.
- מים זורמים בשפע בטיול ולכן אין צורך לדאוג לנושא מילוי המים. שתינו לרוויה מהנחלים שכן המים היו נפלאים ונקיים עד מאוד. מזון גם כן ניתן לרכוש במחירים סבירים בבקתות ואין עם זה בעיה.
- סופי שבוע- בדומה לישראל, רבים הבולגרים הפוקדים את אתרי הטבע שלהם בסופי השבוע (שבת- ראשון). בסופש השבילים מתמלאים במטיילים והבקתות גם כן. יש לקחת את זה ביתר תשומת לב שכן אנחנו בחרנו לטייל בסופש ועל זה שילמנו מחיר. ביום ראשון היו מטיילים רבים והבקתות מלאות כמעט עד אפס מקום. עובדה זו הובילה אותנו לשינויי תוכניות שאפרט עליהן בהמשך.
- היו מוכנים לטרק לכל דבר. הצטיידו בנעלי הרים, תיקי גב נוחים, כובע רחב שוליים והקפידו על כללי הבטיחות בהליכה שכוללת עליות וירידות בהרים.

היום הראשון היה היום מיוחד במינו בכל המובנים. ההליכה החלה מתוך היישוב קרלובו דרך רחוב "Vodapada" שבו בנויה טיילת מדהימה בין פלגי הנחל המוצל. בקצה הנחל הגענו למפל המפורסם של קרלובו שמכונה Suchurum. המפל נמוך עם בריכה טבעית אדירה וקרה. הרחצה במפל הינה בגדר חובה בשביל להתקרר לפני הטיפוס הארוך וגם בשביל להרגיל את הגוף לטמפ' המים של ההרים. בסמוך למפל התחיל השביל הכחול שליווה אותנו לכל אורך כל ימי ההליכה שלנו. בתחילה הטיפוס תלול יחסית מוצל בתוך היער. ההליכה משופעת בנופים על הוואדי העמוק שאליו נכנס בהמשך היום. בקיץ חם ולח גם בהרים והתכוננו לכך מבחינת ביגוד ומשקל תיק גב. לאחר כשלוש-ארבע ק"מ של הליכה מגיעים לשלב הנוח של היום- הליכה לאורך הנחל בתוך יער פיות מדהים. ההליכה לצד הנחל הייתה חוויה שקשה לתאר במילים. נחל הררי שלו ליווה אותנו לאורך כל הטיפוס אל הבקתה הראשונה בטרק. במהלך ההליכה קפצנו לבריכות המזמינות של הנחל, אכלנו אוכל בולגרי שסחבנו על הגב והתפעלנו כל כמה דקות מהיופי הנדיר של הרי הבלקן ותחושת הבדידות שלנו מול הטבע האדיר. במהלך ההליכה ראינו כמה סבלים שיורדים עם חמורים מההרים וחוצים בשיירות את הגשרים הציוריים שנבנו מעל הנחל. עברנו 2 בקתות בדרך אל היעד שלנו – Hubavetz שממוקמת ממש באמצע העלייה ומתאימה למי שמתחיל את הטיפוס מאוחר ביום. אחריו כשעה הליכה הייתה בקתת Balkanski Rozi ואחריה בהמשך הטיפוס הבקתה המרכזית Vasil Levski בה התמקמנו ללילה. כאמור המארחים קיבלנו אותנו ביחס פושר ולא דיברו מילה מלבד בולגרית. ישנו בחדר גדול עם מיטת קומתיים ענקית שיכולה להכיל באותו מפלס כעשרה אנשים. למזלנו לא היה עומס באותו יום וישנו ברווחה ובכיף. האוכל בבקתה היה טעים ויקר יחסית. פגשנו שם מטיילים בולגרים דוברי רוסית שהסבירו לנו בפירוט אופציות נוספות להמשך ההליכה בהרים. החלק האומנותי של הערב היה בקבוק ערק בולגרי ביתי שהכינו סבלים שמביאים סחורה לבקתה. שתינו וצחקנו איתם על החיים הטובים שיש למי שמטייל בהרים. הבולגרים, ומהטיילים מבניהם בעיקר, הינם אנשים אדיבים ומסבירי פנים ששמחים לחלוק מהידע שלהם ולהזמין לטעום ממטעמיהם.

יום 5 - מטפסים מעל קו העצים דרך ערוצי המים

היום השני של הטרק היה טיפוס מבקתת Vasil Levski למעלה הרכס הבלקן. הטיפוס באותו יום מתנתק מהיער ונכנס לתוך חגורת הצומח הכרכוצי והסב- אלפיני. משמע היינו מעל קו העצים ולכן השמש חיממה אותנו והנעימה את היום. במהלך היום זכינו לראות נופים אדירים של הרכס, יערות מחטניים ועמקים רחבי ידיים באופק. מלבד העלייה בתחילת היום רוב ההליכה הייתה רגועה ורוויה בנופים ופלגי מים קטנים שחצינו בדרך לאוכף גדול מאוד. האוכף, למעשה מהווה צומת שבילים מרכזית ברכס. ממנו ניתן להמשיך לטפס לשיא הרכס Botev שאותו ניתן לראות בבירור מהאוכף. אופציה אחרת היא לחזור לקרלובו על הסימון האדום או להמשיך לבקתת Ray במרחק של כ – 5 ק"מ בירידה רגועה. באותו הרגע לקחנו החלטה- היינו בצהרי יום שבת כאשר לחץ המטיילים הוא שבת בערב (כמו שישי בערב אצלנו). רצינו ותכננו לטפס לשיא הרכס "BOTEV", לישון שם לילה ולרדת ממנו למחרת לבקתה Ray. מפאת הסיבה שלא הזמנו מקום מראש בבקתה שעל הפסגה, והלילה הזה צפוי להיות עמוס, החלטנו לוותר על האתגר ולהמשיך לבקתת RAY שנחשבת מרכזית ומפה גם מרובה במיטות. גם ההחלטה ללכת לRAY הייתה מהולה ברגש האי ודאות האם יהיה לנו מקום לישון משום שאכן עומס המטיילים גדול בסוף שבוע. לקח – טיילו באמצע שבוע בהרים במידה ואתם לא מזמינים מקום ורוצים לטייל בראש שקט וללכת על כל הקופה.
ההליכה ל RAY אכן הייתה נחמדה ויפה מאין כמותה עם רכסים מצוקיים ויער שליווה אותנו עד לבקתה המרכזית. הגענו ב- 18:00בערב, שעתיים לפני החשיכה, אך במקום מסרו לנו לחכות עד 20:00 כדי לוודא שיש לנו אכן מקום לישון! יד האלוהים עזרה כתמיד ומצאה לכולנו מיטות פנויות להעביר בהן את הלילה ולא על הדשא הרך בגינת הבקתה. מחיר ללילה אם אני זוכר נכון 12 לב לאדם (כ- 25 שקלים). האטרקציה התיירותית של הבקתה נחשבת מפל "RAY" שהוא המפל הכי גבוה במדינה כולה. המפל זורם (בקושי) בגובה כמה עשרות מטרים ודורש טיפוס תלול של כמה דקות, אך למרבה הצער בקיץ עלוב בעל זרפיף מסכן של מים.

יום 6- בעקבות הסלובנים מהרי הבלקן להרי הרודופי

אמחיש לכם כמה הטיול שלנו היה ספונטני בימים הבאים- בלילה בבקתה ישנו בחדר גדוש בתיירים סלובנים. בעקבות השינוי בתכניות בגלל מצוקת הלינה בסוף שבוע, החלטתי להתייעץ מה לעשות הלאה. התיירים עשו שיעורי בית טובים ממני, הזמינו מקום לינה מראש ותכננו להבא את שאר הימים שלהם. בשיחה איתם המליצו לנו לטייל בהרים הרודופי Rodopi בדרום המדינה, שם יש אתר טבע מרהיב שמכונה "הגשרים המופלאים" ועיירת נופש שבה ניתן לישון ושמה צ'פרלה Cheperale. אז הלכנו בעקבותיהם.
האופציות לטיול מהבקתה RAY ביום שלמחרת היו לטפס לפסגת BOTEV במסלול אתגרי מאוד בצבע ירוק שדורש כושר גבוה, מקלות הליכה ונחישות. אנחנו בחרנו באופציה השנייה שהייתה לרדת חזרה לעמק לעיירה Kalofer יחד עם הסלובנים האדיבים. הירידה הייתה נינוחה וקלילה ביער הבולגרי.
בסוף הירידה הגענו לאתר נופש עם בתים ובקתות פזורות ממנו מתחיל הטיפוס אל המקום ממנו ירדו. למי שמטייל עם רכב אחד חשוב לנסות לארגן טרמפ לעיירה Kalofer שכן ההליכה היא ארוכה ומשעממת על שביל עפר שבו נוסעות מכוניות. הסלובנים הנדיבים לקחו אותנו בשמחה למרכז העיירה ממנו שוב היינו צריכים לנסות להתארגן על טרמפ חזרה לעיירה Karlovo שם השארנו את רכבנו. לאחר חיפוש מייאש וההבנה כי ביום ראשון תדירות האוטובוס לקרולבו מועטה, נאלצנו לבקש הקפצה בתשלום מתושב ארעי שהיה במקום. שילמנו על כך ביוקר והצטערנו שלא חשבו על אופציה חכמה יותר לחזור לאוטו.
מקרלובו נסענו עוד כשעתיים- שלוש עד לעיירה Cheperale בלב ההרים הרודופים. בדרך לשם עברנו בעיר המרכזית Plovdiv שנחשבת לשלישית בגודלה במדינה. העיר טיפוסית למדינה והאתר המעניין היחיד בה הוא העיר העתיקה שנחשבת לאחת העתיקות באירופה כולה. מפאת קוצר זמן והרצון לא לנסוע בלילה בכבישי המדינה בחושך ויתרנו על הרעיון, אך אני בהחלט מציע לשקול לבקר שם בחיוב. הנסיעה לצ'פרלה הייתה מדהימה שכללה כביש מפותל מאוד שנסע בתוואי הזרימה של נחל עצום ששמו כמובן נחל צ'פרלה. מצאנו באינטרנט מקום לינה סביר ששמו היה מלון Pheonix. התנאים היו בסיסיים מאוד והייתי ממליץ לשקול לחפש מלון ברמה מעט יותר גבוה ביחס למחיר (40 לב לזוג). בדומה לעיירה קרלובו שנחשבת מרכזית, כך גם צ'פרלה מרכזית ביחס לשאר הכפרים באזור. ובדומה לקרלובו, הלילה בצ'פרלה משעמם מאוד, אין אנשים ברחוב ואין כמעט מסעדות פתוחות מלבד אחת או שתיים. מסתבר שאין מה לחפש בכפרים/עיירות פסטורליות בהרים בשעות הלילה.

יום 7 - הקסם של הרי הרודופי

למחרת היום נסענו לטייל באתר טבע מוכר ומומלץ באיזור ששמו Waterfall Canyon על יד העיר Smoliyan שאגב עיר מהממת בין ההרים הירוקים העצומים. הטיול מתחיל בצדה המערבי ביותר של העיר, מומלץ להיעזר באנשים מקומיים כדי לא לטעות בעת הנסיעה ברחובות הצרים. המסלול מפורסם באיזור ומטיבים לפקוד אותו תיירים ומקומיים גם יחד. החנייה למסלול נמצאת על הכביש גישה בתחילת כביש עפר. עם מכוניות פרטיות לא ניתן לנסוע על כביש העפר בגלל בורות וסלעים, ולעצלנים יש אדם עם ג'יפ מרשים שמציע לקחת אתכם בתשלום לתחילת שביל ההליכה במרחק של כ-4 ק"מ (ארבעים דקות). אנחנו כמובן בחרנו ללכת ברגל ונהנו מאוד. השביל עצמו מתחיל מבקתת מידע שמציע מידע בתשלום ולכן ריקה מאנשים. ההליכה בשביל היא הלוך חזור דרך שביל הליכה נהדר העובר בין אשדות ופלגי מים של הנחל המופלא שזורם סמוך לשביל. למען האמת אין הרבה מפלים בנחל אלא בעיקר אשדות מים קטנים ופה ושם מפלים יפים. ניתן ומומלץ כמובן להתרחץ ולהירגע בפינות הפסטורליות שיש לנחל להציע. בנחל הזה לראשונה נתקלנו בישראלים והתוודענו לשינוי הפאזה שעשינו בין הרי הבלקן לרודופי. לאחר כשעתיים של הליכה רגועה ומדהימה בין גשרים מים ועצים, הגענו לקצה של השביל בתצפית מהיפות שנגלו לעיני (תפנו שמאלה בצומת השבילים בסופו של הנחל). התצפית הייתה ממוקמת על גבי מחשוף סלע ענק שהזדקר מתוך היער ותצפת על כל התוואי המפותל של קניון המפלים, כאשר בסופו ראינו מבצבצת בין ההרים העיר Smoliyan. הנוף היה נדיר ומשכר ביופיו, מודה שהיה קשה להתנתק ממנו ולהפסיק ללחוץ על כפתור הצילום במצלמה. אחד השיאים של הטיול הייתה הנקודה הזו.
חזרנו על עקבותינו בחזרה אל הרכב שחיכה לנו בכניסה לשביל. התחיל לטפטף עלינו גשם ולא התמהנו כדי לא להחליק על גבי מדרגות העץ. למזלנו בקיץ הגשם היה לא יותר מטפטוף נעים ומדגדג.
כדי לסיים היום בצורה שאנחנו רגילים, קפצנו לאחד משבעת אגמי Smoliyan. האגמים פזורים באיזור העיר ופשוט שמנו בGPS אגם יפה שנראה שווה ביקור. הגענו לאגם היחיד בטיול שבו התרחצנו, ונהנו בטירוף. המראות היו נפלאים מטובלים ביערות בולגרים-יוונים (יוון נמצאת כמה עשרות ק"מ משם), מצוקים שחושפים את הסלע העתיק ובתי נופש ציוריים. הטמפ' של האגם הייתה החמה ביותר בטיול והרחצה באגם הבהירה לנו כמה מופלאה יכולה להיות בולגריה ההררית. חזרנו לעיירה צ'פרלה לעוד לילה רגיל ומשעמם בעיירה המתה.

יום 8- להתראות הרים, שלום ים!

בוקר שלישי. עשינו צ'קאאוט למלון הבינוני ונסענו לאתר שלשמו הגענו להרים- "Wonderful Bridges". אתר טבע זה נחשב לאחד המפורסמים בהרים הרודופי והמתויירים מבניהם. הנסיעה לגשרים הייתה ארוכה מפותלת ומסוכנת. קחו משנה זהירות בנסיעה והיזהרו מאוד מכלי רכב בכיוון הנגדי. אם תקלעו לנסיעה אחרי רכב איטי, אכלתם אותה כי לעקוף לא תצליחו. האתר עצמו מיוחד במינו. במרחק של כמאה מטרים מהרכב יתגלו לעינכם שני גשרים טבעיים אדירים – הם נוצרו באורך טבעי כתוצאה משחיקה ובלייה של המים. גשר אחד עצום בגודלו, מתחתיו מתחתר נחל קטן ונחמד. הגשר השני צנוע יותר ולמעשה נראה יותר כמו פיר ענק של מנהרה. ההליכה היא בין הגשרים, מתחת לגשרים ועל הגשרים. בבוקר עומס התיירים היה נמוך אך אני מתאר לעצמי שבצהריים עמוס שם למדי. בכנות, המקום שווה את המאמץ אבל אל תהפכו אותו לאתר היחיד שבשבילו תעשו את מירב המאמצים להגיע ללב הרי הרודופי. ההרים מציעים שלל אטרקציות ביניהם שבילי הליכה, פסגות הרים, כפרים ציוריים ומערות ענקיות. הגשרים הם אתר אחד מני רבים ולא הייתי משקיע בו מעמל יתר. בשבילנו האתר היה על הדרך יציאה מההרים ולכן היה שווה ביקור. ביציאה מהגשרים עצרנו בשולי הדרך המרכזית בשביל לטבול במי הנחל צ'פרלה שהיה הכי מזוהם ולא מזמין מבין שאר נחלי המדינה שחלפנו בהם. בדרך יציאה מההרים עברנו על פני עיירה ציורית שמה Bachkovo . בסמוך אליה ממוקם מנזר מתוייר שלא נכנסו אליו, אולם אם יוצא לכם בדקו מה יש שם. העיירה עצמה ציורית משהו וממש ממחישה למבקר את ייחודיותו של הרכס והכפרים הנמצאים בו. שווה עצירה.
המשך היום בילינו ברכב בנסיעה הארוכה בחזרה לרצועת החוף הבולגרית. הכביש שנסענו בו היה הכביש המחבר את פלובדיב לבורגס. הכביש הזה הוא כביש מהיר ונהדר שמהווה את העורק התחבורתי המרכזי של המדינה ומקל משמעותית על חווית הנסיעה הארוכה (שלוש- ארבע שעות). הכביש בעל 2 נתיבים ורשאים לנסוע בו מהר. עשו לכם טובה וסעו דרכו ולא דרך הכבישים החד נתיבים רבים אחרים. הגענו לפאתי בורגס, לא חשבנו פעמיים ודילגנו על העיר המיותרת לנו בדרכנו אל היעד הנכסף – כפר הדייגים Nessebar. כפר הדייגים סומן אצלי עוד לפני הטיסה כיעד חובה שרבים לשבח אותו במדינה המזרח אירופאית. ובכן, המקום לא אכזב אותנו כלל.
Nessebar, נחשב לאתר מורשת עולמי הטוב ביותר שיש לבולגריה להציע לתיירים שלה. חצי האי, שבעבר היה מנותק מהיבשה ושימש ככפר דייגים שלו ומדהים ביופיו. כיום האתר הוסב כולו לאתר תיירותי עמוס וצפוף, שבימות הקיץ פוקדים אותו אלפי בני אדם ביום. במקום סמטאות ציוריות, כנסיות עתיקות, אינסוף דוכני מזכרות ואוכל לכל הבא ליד. טיילנו לרווחתנו בין הבתים בשעות הערביים, נהנים מהאווירה האירופאית, הרוח המלטפת והאנשים מסבירי הפנים. מסביב לרחובות יש טיילת קצרה שצמודה לים ונחמד ללכת בה ולהתרענן מגודש האנשים. אפילו במקום חוף רחצה למכורים. אם ברצונכם לחזור לארץ עם מתנות איכותיות מבולגריה, מניסיון אישי הייתי ממליץ לכם לחפש משהו שאתם אוהבים בחנויות כפר הדייגים. המבחר עצום והאיכות לא רעה, המחירים ביחס למדינה סבירים דיו. פרט חשוב הוא חניה- מחוץ לכפר הדייגים הקטן יש עיירה מודרנית ששמה גם Nessebar והיא עצמה מוקד המלונות של האיזור. נסו לחפש חניה רחוקה מהכפר כך שתמנעו מתשלום יקר על חנייה. שיטוט בקצוות העיירה יניב לכם פתרונות.
בסוף היום הארוך נסענו לדירת החלומות שלנו לטיול זה. כהרגלנו, הזמנו דירה יום מראש דרך האתר המצוין Airbnb. באורח פלא מצאנו דירה בעיירה ששמה Ravda כמה ק"מ ספורים מכפר הדייגים. הדירה הייתה ממוקמת בקומפלקס דירות נופש של תיירים רוסים. הדירה הייתה שייכת לאזרח רוסי שהשכיר את הדירה לתיירים אחרים במקום לבלות בה בעצמו בקיץ. הדירה הייתה גדולה, כחלק מקומפלקס מאובטח ושמור עם בריכה ענקית. נהנו מתנאי המחייה הנהדרים והזולים (100 שקל ללילה לארבעה אנשים!!) וחגגנו את שארית הימים שנותרו לנו במדינה הכל כך נפלאה הזו. Ravda היא למעשה עיירת נופש שחיים בה תיירים רוסים בקיץ ונופשים בדירות הקיץ היוקרתיות שלהם.
באותו לילה נכנעתי ללחץ של אחי לבקר ולחוות את חיי הלילה הסוערים שיש לאיזור להציע. נסענו עם הרכב לאתר המלונות שנקרא Sunny Beach. אתר בילויים זה מזכיר מאוד את Golden Sands הצפוניים, רק עם טוויסט אחד בולט. אל המקום נוהרים בלילות הקיץ אלפי צעירים מרחבי בולגריה ואירופה, ועושים שם כל מה שצעירים יודעים לעשות- לרקוד במסיבות, להשתכר, להסתובב בין דוכני האוכל ולצוד בנים/בנות מהמין השני. החוויה שלי מהמקום הייתה שלילית בעיקר משום שהמקום היה דוחה מכמות הלכלוך, צפיפות צעירים מייגעת וזולות המקום. המסיבות נראו גרועות ואפילו לא טרחנו להיכנס. שוטרים במקום חיפשו מפרי סדר וטיפוסים מפוקפקים נראו מדי פעם. אם אתם צעירים ומחפשים ריגושים מסוג זה בחו"ל, לכו לשם. בכל מקרה אחר, ברחו משם כל עוד נפשם בכם. בנוסף לכך, ובדומה לחולות הזהב, גם שם נראו חופי ים רחבים ומרשימים למי שמבקר בהם ביום שמשי. ניתן כמובן ליהנות מהים הרגוע והמזמין בין אלפי הרוחצים בקיץ.

יום 9- אקשן בפארק המים!

ביום למחרת הלכנו ברגל אחי ואני לפארק המים Paradise WaterPark. פארק המים הזה היה אחד משיאי הטיול מבחינת ריגושים וכיף צרוף. הפארק ממוקם ממש בצמוד לRavda בה ישנו. הכניסה לפארק יקרה (40 לב לאדם) לא כולל הוצאות על אוכל ולוקר לציוד. אבל- שווה כל לב. הפארק עומד בסטנדרט גבוה הרבה מהפארקים בארץ. במתחם מגלשות רבות מכל הסוגים ולכל הגילאים. התורים לא ארוכים, האירופאים מנומסים ושקטים, הפארק מציע בריכה ומגוון רחב של פעילויות כמו מופעים ואבובים. בילינו בפארק כשש שעות, הספקנו בלחץ לעלות על כל המגלשות (!) ויצאנו עם טעם של עוד. הריגושים היו אינסופיים והאפשרות לגלוש על מגלשות עם אבובים זוגיים הייתה מדהימה ומהנה מאין כמותה. תפנקו את עצמכם וסעו לבלות בפארק המים! לא תתחרטו בהתחייבות. באותו הלילה יצאנו לאכול בבופה מקומי ששמו "דג זהב" ברוסית. אוכל מוכן טעים זול ומפנק.

יום 10 - חזרה לורנה דרך מישור החוף המרכזי

את יום חמישי שוב בילינו בנסיעות ארוכות צפונה בחזרה לורנה. בדרכנו צפונה רצינו לעצור בחוף ים מבודד ושקט כדי להתענג בסופו של המסע מיופיו ונעימותו של הים השחור. דקרתי במפה חוף מתאים שנראה לי ושמו Veteran Beach. הגענו אליו אחרי נסיעה של בין שעתיים לשלוש בכבישים יפים הצופים לים הרחוק. החוף היה עמוס כמו כל חוף בבולגריה בקיץ, אבל מקום תמיד יש לכולם. החוף היה מושלם- בשוליו יער אירופאי, רצועת חול נעימה ורכה ועשרות בולגרים יפים ויפות משתזפים להם להנאתם תחת שמשיות צבעוניות. הים רגוע, נעים, צלול ונקי. אפילו אצות כמעט ולא היו. החוף נקי ואחד המדהימים שהייתי בהם בחיי. לכל הסקרנים והחילונים שבקהל הקוראים- בהליכה שגרתית וחסרת מטרה הלכתי להנאתי על רצועת החוף לכיוון צפון. הופתעתי לגלות שבמקום, הרחק מההמון ומוסתר מאחורי הסלעים, היה חוף נודיסטים. החוף נהדר ואפילו היו בו כמה זולות ואוהלים. בלי לחשוב פעמיים, התפשטתי ונכנסתי. איך אפשר שלא?

בחזרה למציאות. השמש התחילה לשקוע וסימנה לנו את תום החלום שבו שקענו. ארזנו את עצמנו ויצאנו חזרה לכביש כדי להגיע למלון הקטן שחיכה לנו בצפון ורנה להעביר בו את הלילה לפני הטיסה. המלון היה קטן ונחמד, שמו Family Hotel California. אם אתם מחפשים מלון קטן רגוע עם משפחה מסבירה פנים, זה המקום. המלון ממוקם אמנם רחוק מהעיר אבל החדרים טובים ובריכה צוננת מחכה לכם בחצר.


ביום למחרת קמנו, עלינו על מונית, ונסענו הישר לנמל תעופה שם המראנו בחזרה לארצנו הקדושה. כל הדרך ליוותה אותנו התחושה שהטיול הנפלא נחקק עמוק בזיכרון המשפחתי שלנו.

טיפים

• • בבולגריה נהוג לרבוץ בחוף תחת שמשיות. בלי שמשיה לא יהיה מה שיגן עליכם מהשמש המחממת.
• • Booking אתר יקר, המומלץ ביותר הוא Airbnb.
• • ניתן לבדוק טיסות זולות לבורגס במקום לורנה, למי שלא מעוניין לראות את ורנה ובכך להקל על ההגעה להרים דרך הכביש המהיר בין בורגס לפלובדיב.
• • שמענו ששוטרי התנועה בבולגריה אוהבים לנצל תיירים ולקחת שוחד. למזלנו לא נתקלנו בשוטר, אבל בהחלט אמליץ לכם לקחת משנה זהירות, לא להשתולל כמו הבולגרים ובכל זאת להחזיק בכיס כסף ספייר למקרים ותצטרכו לשלם שוחד לשוטר.
• • עשינו קניות במהלך הטיול ברשת סופרמרקט מצוינת ששמה Lidl והיא בפריסה ארצית. מחירים זולים (חצי/שליש מהארץ) ומבחר עשיר ביותר.
• • השפה האנגלית מדוברת בבולגריה בפי הצעירים לרוב. מעטים מבין מבוגרים וזקנים מקומיים שיבינו אתכם. בכל זאת אפשר להסתדר, אבל כל מי שדובר שפה אירופאית או רוסית מומלץ שייעזר בה.