מומלץ להמשיך לקרוא באפליקציה!

טרק מעגלי של שלושה ימים בהרי הרילה – סובב שבעת האגמים

יצאנו לטיול שלושה חברים, קצת לפני גיל 30 (אבל בהכחשה עמוקה) לטייל בהרי הרילה ובבולגריה. עשינו טרק מעגלי של שלושה ימים, כאשר ההגעה היא בעזרת רכב שכור.

היום הראשון

היום השני

היום השלישי

תאריך הטיול	אוקטובר 2022
משך הטיול	3 ימים
עונה מומלצת	לא בחורף

תוכן עניינים

אפילוג

יצאנו לטיול שלושה חברים, קצת לפני גיל 30 (אבל בהכחשה עמוקה) לטייל בהרי הרילה ובבולגריה. טסנו לחמישה לילות, אבל אתמקד כאן בחלק של הטרק עצמו ועל כל הארגונים מסביב. אקדים ואומר שהתבססתי מאוד על סיפורי דרך אחרים שנכתבו כאן והיו מעולים, אך החלטתי לשתף את החוויה שלנו בעיקר כי לא מצאתי אף אחד שכתב על השילוב המאוד ספציפי שחיפשתי שכלל טרק מעגלי של שלושה ימים, כאשר ההגעה היא בעזרת רכב שכור.
בתמצית טיילנו יום ראשון מבקתת Pionerska ל-בקתת Ivan Vazov, יום שני מ-Ivan Vazov לבקתת Malyovitsa, ויום אחרון מ-Malyovitsa חזרה ל-Pionerska.

התארגנויות

תחבורה: סגרנו רכב לפני בזיל הזול מחברת ההשכרה top rent low cost cars (דאצ'יה סורנטו ידנית, דומה ליונדאי איי 20, עלה בערך 200 שקל לכל השישה ימים – איסוף והחזרה משדה התעופה).

בקתות: יצרנו איתם קשר דרך המסנג'ר של הפייסבוק ודרך שיחת טלפון שהשאלנו ממקומי, בדיעבד זה לא באמת עניין אותם ויכולנו פשוט להגיע. פירוט בהמשך.

מזומן: הגענו עם יורו ועשינו צ'יינג' בעיר, השלמות מכספומט. לילה על ההר עולה בין 50 ל-100 ליבה (המטבע הבולגרי), תלוי כמה אתם קונים.

ציוד: השתדלנו לטייל קל ככל הניתן, תיקים של בערך 30 ליטר. שלוקר של 3 ליטר מים לכל אחד, קנינו בסופר מקומי אוכל לצהריים לכל הימים מתוך תפיסה שבוקר וערב נאכל בבקתות. בדיעבד אפשר לאכול גם צהריים בבקתות חוץ מביום השני של הטיול ולסחוב קצת פחות. לא לקחנו פק"ל קפה וזו הייתה החלטה מעולה, שתו קפה בבקתות ותחסכו את המשקל וההתעסקות.

מפה: קנינו בחנות טיולים בסופיה מפה של 1:25,000 של האיזור, אפשר להשיג אותה בעוד הרבה מקומות. ממליץ מאוד לקנות מפה כמו גם להוריד את המפה של בולגריה באפליקציה של mapy.cz השתמשנו בשתיהן וזה היה נחוץ כי היו קצת התברברויות.

כושר: מדובר בטרק למיטיבי לכת. שלושתנו בכושר די טוב והיה לא פשוט - אבל זה ממש לא אומר שגם מי שלא עושה טיולים כאלה ביומייום לא יכול לסיים את הטרק. קחו את זה באיזי וקחו בחשבון שאולי תגיעו לבקתות בסביבות החושך, היו כאלה שזה קרה להם כשטיילנו והכל היה בסדר. חוששים? צאו למסלול מוקדם בבוקר :)

מזג אוויר: טיילנו בסוף אוקטובר ומזג האוויר היה שמשי ומושלם. כמובן שזה לא אומר שום דבר על הכלל ופשוט היה לנו הרבה מזל..זה כן אומר שאולי גם לכם יהיה ;)

הלילה שלפני: אנחנו ישנו בעיירה שלמרגלות הרכס שנקראת ספרבה בניה (Sapareva Banya). ההגעה משם לתחילת הטרק זו נסיעה ברכב של חצי שעה. העיירה עצמה מנומנמת אבל יש שם כמה מסעדות סבירות ואף חביבות ויש גייזר ומעיינות חמים. אחרי הטרק קפצנו לקומפלקס המעיינות החמים שהוא מעין קאנטרי מקומי עם בריכות בכל מיני טמפרטורות, היה אחלה לגמרי.

היום הראשון (כ-15 קילומטר)

יצאנו מהעיירה הרדומה ספרבה בניה לכיוון תחילת הטרק. כנראה שאפשר להשאיר את הרכב בחניה של רכבל שבעת האגמים אבל פחדתי מפריצות ולכן נסענו לבקתת פיונרסקה (Hizha Pionerska) , אכלנו שם ארוחת בוקר של פרנץ' טוסט והשארנו את הרכב שם באישור של בעלי המקום. מניח שמי שרוצה יכול גם ללון שם לפני הטרק. יצאנו מהבקתה לכיוון בקתת סקקביצה (Skakavitsa). אין איזה צבע ברור למסלול אבל הדרך מסומנת עם שילוט בכתב, ההליכה ההתחלתית לכיוון דרום. ממליץ לנסות להבין את הכתב הקירילי המקומי כי זה מאוד עוזר בהתמצאות וזה לא נורא מסובך אם קצת מתאמצים. העלייה הראשונית תלולה ולא מתגמלת במיוחד מבחינת נוף. מהר מאוד זה משתנה ונכנסים ליער יפה עם נחל ומפל. בעקבות פניה לא נכונה מצאנו גם מגדל עץ עצום בלב היער שמספק תצפית מעל הצמרות וחווית טיפוס כיפית במיוחד, ממליץ לחפש אותו (הוא נמצא ממש מעל סוף העלייה הראשונה). הגענו לסקקביצה ושתינו שם קפה. ביציאה מסקקביצה טעינו בדרך. במקור תכננו לקחת את המסלול הכחול שעולה מערבה מהבקתה לכיוון הר קאבול ופסגת Otovitsa ומשם ממשיך לבקתת איוון ואזוב (Ivan Vazov). בפועל המשכנו דרומה והגענו למפל יפהפה שחצי ממנו היה קפוא! לא לפספס. בגלל הטעות המקורית עשינו חושבים וחישבנו מסלול מחדש. החלטנו ללכת מזרחה על שביל שמסומן במפות אבל לא ממש רואים אותו במציאות, השביל לקח אותנו לטיפוס על בולדרים ועל מדרונות תלולים. לא ממליץ על זה לאף אחד מטעמי בטיחות, למרות שחלקנו (2 מ-3) נהנינו מאוד מהתוואי המאתגר. מפה לשם מצאנו את עצמנו על הדרך המרכזית לכיוון שבעת האגמים, התחברנו לשביל האדום ומשם לעלייה הירוקה/אדומה שלקחה אותנו לתצפית על שבעת האגמים. בדיעבד לא הרגשנו שאנחנו צריכים יותר מזה משבעת האגמים עצמם והמעבר המצומצם לידם לגמרי הספיק – יש עוד הרבה נופים מרהיבים אחרים. המשכנו על האדום/ירוק עד פיצול מערבה לכיוון השביל הירוק ובקתת איוון ואזוב. הדרך לבקתה הייתה מהממת והזכירה את ערבות מונגוליה שמעולם לא היינו בהם. סוסים רעו בוואדי, התפאורה הייתה מושלמת. הגענו לבקתת איוון ואזוב לקראת שקיעה.
כמה מילים על הבקתה. קבלת הפנים שזכינו לה בבקתה הייתה שבעלי המקום אמר לנו תוך 3 שניות שהוא לא אוהב ישראלים, למרות שכמובן אין לו שום דבר נגדנו באופן ספציפי. אחרי כמה גישושים הבנו שזה נובע מ"טראומה" עקב התנהלות של ישראלים ששהו במקום ולא ממש הקשיבו לחוקים, בעיקר חבר'ה צעירים לפני צבא. היה לנו ממש מבאס לשמוע את זה, חבל שיש מי שהורס את המוניטין למדינה שלנו עם התנהגות כזו וכל הדיבורים הללו העיבו על השהייה במקום. יחד עם זאת, צעיר צרפתי-ערבי שהתנדב שם והתיידדנו איתו הודה שהוא לא מבין מה רוצים ספציפית מישראלים ושגם המקומיים והצרפתים מתנהגים אותו דבר. בקיצור לא יודע אם זה יושב על דברים אמיתיים או גם על דעות קדומות אחרות שנובעות משנאת ישראל או יהודים – אבל תכירו שזה קיים. חוץ מזה התנאים בבקתה ספרטניים למדי וישנו איזה 16 אנשים בחדר אחד על שני דרגשים. כולם נחרו בחדר, מומלץ מאוד להביא אטמים וליינר/ציפה במידה ואתם לא אוהבים את המגע של מצעי הצמר על העור שלכם. מצד שני בבקתה יש אווירה מדהימה שאין במקומות אחרים, יש מוזיקה, יש היפים שמנגנים על חמת חלילים. שמח ומוזר. יש להדגיש שהיינו בסופ"ש ואולי זה השפיע על כמות האנשים בבקתה, שלפי השמועות חצתה את ה-70 איש ואישה. הלינה בבקתה עלתה 30 ליבה לאדם ועם האוכל והשתייה זה הגיע כמעט ל-60 לאדם.

היום השני (12.8 קילומטר)

קמנו לא מאוד מוקדם, ואחרי ארוחת בוקר שכללה פרנץ' טוסט וקפה פושר יצאנו לדרך. התחלנו בהליכה מזרחה על השביל האדום/ירוק, ומשם המשכנו לשביל האדום שמושך דרומה עד לפיצול קטן עם שביל כחול שהעלה אותנו לרכס עד לחיבור עם שביל אדום אחר באוכף יפה עם נוף מרהיב. השביל האדום שאליו התחברנו ילווה אותנו במהלך כל היום עד לבקתת מליוביצה (Malyovitsa). בעיקרון השביל רץ על קו הרכס ואמורים להיות בו נופים משגעים. בפועל בחלק גדול מההליכה על השביל זכינו לעננות גבוהה שמנעה מאיתנו לראות עשרה מטרים קדימה ומרוחות חזקות שהפכו את ההליכה הזו לקרה במיוחד ומאתגרת. התוואי של המסלול בחלק הזה מאוד ברור. המשכנו ללכת על האדום ועברנו את הפיצול עם שביל כחול שמוביל למנזר רילה (שאותו ניתן לראות מהשביל האדום בקלות אם הראות טובה). בשלב הזה מזג האוויר השתפר, וזכינו שוב להליכה שמשית. במהלך ההליכה רואים מימין את כל פסגות הרילה היפות ואת היערות שהשלכת צבעה באדום, כתום, צהוב וירוק. בצד השני רואים צוקים דרמטיים ואגמים מתחלפים. החלק הכי מאתגר ביום היה העלייה על פסגת הר מליוביצה, עלייה תלולה וארוכה שלאחריה עשינו הפסקה ארוכה לא פחות של ארוחת צהריים. שווה לסטות רגע מהמסלול וללכת כמה צעדים ולהגיע לפסגה עצמה ולנוף הפנורמי שהיא מספקת. משם המסלול חותך צפונה ויורדים לא מעט, בדרך יש אגם נחמד, ונחל זורם. לקראת ההגעה לבקתה גם מתחילה לחזור הצמחיה והיער. הגענו לבקתת מליוביצה בסביבות 15:30 פלוס מינוס. בקתת מליוביצה שונה לחלוטין מזו של איוון ואזוב, והיא יותר דומה למלון סקי לואו קוסט מאשר בקתת טרק. כשהגענו היו משפחות רבות שנשנשו צ'יפס ושתו בירה וקפה סביב שולחנות העץ בחוץ. החדרים מודרניים ובכל אחד מהם יש שתי מיטות קומותיים. יש מקלחות, יש מקום לשקעים ויש וויפי. מבחינת אוכל – בתאוריה יש תפריט די מרשים, אבל בפועל כשבאנו להזמין ארוחת ערב אז הרבה מהדברים כבר נגמרו להם ואכלנו סלט כרוב וקצת בשר. כשמזמינים שם המבורגר אז מקבלים צלחת עם המבורגר – בלי צ'יפס, בלי לחמניה, פשוט המבורגר. על פרוסות הלחם משלמים בנפרד. אמנם כבר לא היינו בסופ"ש אז אולי ההשוואה לא הוגנת, אבל מבחינת "אווירה" מדובר בבקתה הרבה יותר פורמלית ויבשה. כן היו עוד מטיילים אבל כל אחד היה בשלו. שיחקנו קלפים, שתינו קצת ג'ין שהבאנו מסופיה ובירות שהזמנו במקום והלכנו לישון קצת אחרי 22:00, בכל מקרה ב-22:30 הם סוגרים את איזור הישיבה. המחירים דומים לבקתת איוון ואזוב, וגם הפעם הלינה בבקתה עלתה 30 ליבה לאדם ועם האוכל והשתייה זה הגיע לסביבות 60 לאדם.

היום השלישי (12.9 קילומטר)

שוב פעם קמנו לא מאוד מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר (פרנץ' טוסט או אומלט + קפה) ויצאנו לדרך. היום השלישי היה הרבה יותר רגוע מבחינת הליכה למרות שהמרחק בקילומטרים דומה, והסיבה היא שאין בו עליות או ירידות דרמטיות והתוואי נוח וחלקו ממש בדרכי עפר לרכבים. החלק הראשון של ההליכה כלל הליכה צפונה על השביל הכחול עד מתחם הסקי של מליוביצה, יש שם גם כביש ומלון סקי גדול וכו. עם ההגעה למתחם חתכנו מערבה על השביל האדום עד לבקתת ואדה (Vada), בקתה חמודה שמנהל אותה איש חביב ונטול אנגלית או שיניים. בבקתה היו גם כלב ושני חתולים מקסימים. שתינו שם קפה והמשכנו הלאה. יש מי שיגידו שההליכה ביום השלישי היא "טכנית", אבל מבחינתי היום הזה היה יפה מאוד ושינוי אווירה משמעותי משני הימים הראשונים, וכלל נוף יפהפה של יער צבעוני משלכת, שלל פטריות שצמחו לצד הדרך ומספר נחלים עם פינות ישיבה מתוקות. המשכנו עם השביל האדום לעלייה לא קטנה עד שהגענו לצומת יחסית גדול בקרחת יער. משם התחברנו לשביל השחור, והלכנו עליו חזרה עד לבקתת פיונרסקה, שם חיכה הרכב שלנו.
סוף דבר.