טרק מדהים בהרי רילה שבבולגריה

כללי

התחלנו את הטראק ב21 בספטמבר.
הכוונה המקורית שלנו הייתה לעשות מסלול שמתחיל במוסלה (הפסגה הגבוהה ביותר בבולגריה), עובר במנזר רילה, ונגמר אחרי שבעת האגמים.
התחזית הראיתה משקעים רבים במוסלה ולכן החלטנו לעשות את המסלול הפוך, החלטה שהתבררה כמצוינת.
היה לנו מזל ולאורך כל הטיול לא נתקלנו בגשם.
הטמפרטורות היו נמוכות - בפסגות מושלג, בלילה ובבקרים לפעמים מעט מתחת לאפס, וביום בדר"כ לא עלה על 10 מעלות - תלוי מאוד כמובן בגובה.
היינו ארבעה מטיילים, בכושר ממוצע פלוס, חלקינו כבר עשינו טרק אחד בחו"ל אך לא יותר מזה.
הטרק בהרי רילה מצוין לדעתי לכל הגילאים ולמטיילים מנוסים יותר ומנוסים פחות - יש המון גמישות במסלולים המדהימים ששמורת רילה מציעה, שעוברים בין הרוב המוחץ של סה"כ 120 אגמים שקיימים בשמורה.
לאורך השמורה פזורות חי'זות - ביקתות שמנוהלות ע"י בולגרים שרובם נחמדים מאוד ויודעים אנגלית מעט מאוד.
בכל החיז'ות יש חדר אוכל שמציע ארוחת בוקר וערב, אך באופן כללי פעיל תמיד (אין שעות מוגדרות לארוחות).
רוב מה שתצליחו להשיג שם זה תה, מרקים חמים (שיהיו הדבר הראשון שתעשו כנראה בסוף יום ההליכה), סלט בולגרי, meatballs (שנראים תמיד אותו דבר בדיוק), סלט כרוב, ועוד מספר קטן של מאכלים בסיסיים. האוכל הבולגרי בחיז'ות אותנטי, טעים, ומשביע.
בכולן יש גם שירותים ומים זורמים, אך לא בכולן יש חשמל, קליטה, או וויפי.
בחיז'ות בהן אנחנו בקרנו, לא היה מקום להצטייד באוכל לשאר הטיול.
בכל החיז'ות יש מיטות ושמיכות ומצעים, אך מומלץ מאוד להביא שק"ש למקרה שיהיה קר בחיז'ה או שתחליטו באחד הלילות לא לישון בחיז'ה.
אם כך תחליטו, ותעדיפו לא לישון בשטח לגמרי - פזורות באיזור בנוסף על החיז'ות מספר ביקתות מחסה, רובן אינן מיושבות אך אמורים להיות בהן עצים להסקה ושמיכות.
ממליץ מאוד להיעזר במפה שצירפנו.

יום 1

יצאנו מנתבג ב18:50, נחתנו בסופיה ב21:20.
בשביל להגיע משדה התעופה, שממוקם מחוץ לעיר, במונית, תצטרכו 20 לבה.
הגענו כבר ב22:00 למלון קטן ומצוין בשם favorit, רבע שעה הליכה ממרכז העיר, בערך 100 שקל ללילה לבן אדם בחדר זוגי.
המלון מציע שמירת חפצים בחינם, ושמרנו בו דברים שלא היינו צריכים לטרק עצמו.
התחנה המרכזית צמודה למלון, ואחרי ארוחת בוקר מעולה יצאנו ב9:20 על אוטובוס בעלות 6 לבה לעיר די אפורה ושוממת בשם דופניציה, שבה קנינו מפה של הרי רילה. הנסיעה נמשכה כשעה וחצי, ואחרי קניות של אוכל בסיסי (לחם, נקניק, ריבה, ממרח שוקולד, אורז, פתיתים ו - 3 ליטר מים לבן אדם) - לקחנו מונית לעיירה עוד יותר קטנה שנמצאת ממש למרגלות ההרים בשם ספרבה בנייה. עלות המונית בסה"כ 12 לבה.
השעה הייתה 12:30 כשהגענו, והחלטנו לא לאכול אלא להתקדם להרים.
בספרבה בנייה יש גייזר ומעט אכסניות, ורק נהג מונית אחד - בחור חביב בשם רייקו שייקח ממכם רק 18 לבה בשביל לעלות בהרים דרך עיירה פיצית בשם פמניצ'י (או פניצ'יסטי) שבה יש information. המונית עוברת את פניצ'יסטי ועוצרת צמוד לרכבל, יש שם גם מקום לאכול, לקנות מזכרות, ואפילו ציוד טיולים לא רע במחיר מצוין (כפפות, פונצ'ו נגד גשם, סכינים..)
בשעה טובה התחלנו ללכת - וכעבור כ - 3 שעות הליכה בשיפוע בעלייה לעיתים חדה ולעיתים מתונה (כ - 400 מטר סה"כ), הגענו ל Riliski Ezera - החי'זה בה בילינו את הלילה הראשון.
שימו לב שהדרך קצרה אך יש במקום מספר חיז'ות נוספות - חיז'ה לובנה וחי'זה סקקביצה, ולא מעט פניות ופיתולים, היו עירניים בדרך הזו, שימו לב לסימונים ודעו שבאופן כללי בחלקים גדולים מהדרך הולכים ממש בצמוד לרכבל - שמגיע בדיוק עד ל Riliski Ezera.
הגענו לחיז'ה כבר ב - 16 והפתענו לגלות שבטרקלין המפנק שלה שבו כנראה תוכלו לדבר עם עוד לא מעט מטיילים, יש אפילו אח מחממת ושחמט כדי להעביר את הזמן.
זו החיז'ה הגדולה והמצוידת ביותר באיזור כנראה, יש בה קליטה, וויפי, מקלחות חמות, שירותים בתוך הבקתה.
יש מספר הצעות לחדרים - מ23 לבה למיטה בחדר משותף, עד ל - 160 לבה לארבעה אנשים סך הכל, עבור חדר שכולל 4 מיטות ונמצא בקומה עם מקלחת ושירותים.
הלכנו לישון שבעים, מקולחים, ומרוצים.

יום 2

קמנו ב7 לארוחת בוקר פשוטה שכוללת שתי פרוסות גבנ, סלט, ולחם לכל אחד.
יצאנו איזור 8, והתכנון באותו היום היה לעבור את שבעת האגמים עצמם, ולהגיע עד למנזר.
המארח ב Rilski Ezera אמר שמדובר בהליכה של 7-8 שעות.
יצאנו בשביל אדום שמטפס די במהירות מהחיז'ה, וחושף עליה נוף מדהים. (כל החיז'ות היו ממוקמות במעין עמקים קטנים, ככה שכל בוקר נפתח עם עלייה).
מגעים די במהרה למישור, שבו מתישהו תראו משמאל מרחוק את חי'זה בשם חי'זת שבעת האגמים.
ממשיכים במישור ונכנסים לאיזור הררי בדיוק כשעוברים את האגם הראשון, מתחילים בעלייה נחמדה ודי תלולה במקביל למפל חביב, ולאט לאט מתגלים עוד אגמים מתוך השבעה.
העלייה לא קצרה, אך מגיעים בסופה לפסגה שבה נוף מרהיב שכולל את כל שבעת האגמים. על הפסגה כמה עמודי אבן קטנים שבנו מטיילים שביקרו בה.
ישבנו למנוחה ליד אגם קטן שצמוד לפסגה, והמשכנו עם הדרך על רכס בגובה 2500-2600, בערפל כבד מאוד, בדרך נוחה ודי מישורית.
הייתה לנו התלבטות אם לפנות באותו למליוביצה ולדלג על המנזר כדי לקצר את הדרך למוסלה, אך החלטנו שיהיה נחמד לבקר במנזר ובנוסף קיווינו שנוכל לקנות שם עוד אוכל לשאר הטרק.
המשכנו בדרך, ראינו כמה מאות מטרים מימנינו חיז'ה די מפורסמת בשם איבן ואזוב, ידענו שתוך כמה קילומטרים נגיע לפיצול, שבו פנייה ימינה תוביל אותנו לירידה חדה למנזר רילה - שנמצא בגובה 1100 מטר.
בדרך יש הרבה עמודים שחורים-צהובים שמטרתם לסמן את הדרך גם כשיורד שלג, שהיו די הכרחיים - הלכנו בקור ובערפל מוחלט באותו בוקר.
הצבעים של הסימונים (לפחות במפה שהייתה בידינו) - לא היו מדויקים, הדרך הייתה מסומנת במספר צבעים כמו כחול-צהוב, כתום, ואדום, אך לא היה הרבה מקום לטעויות ותוך הליכה של כ - 3 שעות במישור - באיזור 13:30 - הגענו לפיצול המדובר.
מהפיצול נחשף הנוף המדהים של הירידה למנזר - לטעמי המראה המרשים בכל הטרק ובין הדברים המרשימים שראיתיי בחיי - ירידה ענקית ומעלה צמחייה, והרחק בתוכה יער שבריאוּת סבירה - תוכלו להבחין במנזר בתוכו כבר מלמעלה.
הירידה תלולה (אך לא מסוכנת) במשך כשעה וחצי, ואז ממשיכה בשיפוע יותר נוח בתוך יער במשך שעה נוספת של הליכה.
ב - 16:30 הגענו למנזר - מראה מדהים ומספק במיוחד אחרי הירידה הקשה, ועם ירידה של 1500 מטר גובה - זכינו גם לעלייה מבורכת בטמפרטורות.
בקרבת המנזר יש מספר חנויות מזכרות, מסעדות, מלון אחד, מאפייה, ומינימרקט פצפון שקנינו בו קצת אוכל להמשך הטיול (בקבוק יין אחד שיהיה לנו לשישי בערב, כמה כיכרות לחם מעולה וממרח עגבניות שהבולגרים דוחפים בכל מקום בשם לוּתניצה, זה הכי הרבה שהיה אפשר למצוא שם - וזה סידר אותנו לגמרי להמשך הטיול).
ישנו במלון בתנאים מעולים בעלות 50 לבה לחדר זוגי, לא כולל ארוחות.
התקלחנו ונחנו ויצאנו לארוחת ערב מושחתת במסעדה צמודה למנזר, שעלתה בערך 60 לבה סה"כ וכללה 11-12 מנות, ו - 4 לבה לליטר בירה...
הסתובבנו מעט במנזר עצמו, והלכנו לישון באיזור 21:30.

יום 3

קמנו ב - 7 ויצאנו כבר לדרך ב7 וחצי, מרוצים מכמה שהשינה עזרה לרגליים להתאושש מהירידה למנזר יום קודם לכן.
התכנון לאותו יום היה ללכת עם הכביש שיוצא ממנזר רילה ונגמר אחרי 6 קילומטר במקום בשם קירילוב פולינאיה (1400 מטר גובה בערך).
ידענו גם שנסיים את היום בחיז'ה Ribini Ezera, אבל היו שני מסלולים אפשריים שמגיעים אליה מקירילוב פולינאיה:
הראשון כלל דרך עפר ארוכה ונוחה בשיפוע מתון שיוצאת מזרחה לקירילוב פולינאיה, ממש עד לחיז'ה.
השני היה ארוך יותר, מאתגר יותר, ותלול יותר, בעבירוּת נמוכה יותר - וכלל עלייה לגובה של 2600 דרך בקתת מחסה בשם קובלינו בנישטי, צפון-מזרחה ביחס לקירילוב פולינאיה, ואז דרום-מזרח ירידה של כ - 400 מטר עד לחיזה. קראנו על המסלול הזה בסיפור דרך אחר, והבנו שהוא אמור לקחת משהו כמו 10 שעות סך הכל.
התחלנו ללכת במחשבה שנחליט בין האופציות על פי השעה שבה נגיע לקירילוב פולינאיה.
ב - 8:30 עצרנו לארוחת בוקר בצמוד לכביש, ולשמחתינו הרבה הצלחנו לתפוס שם טרמפ תמורת כמה לבוֹת עם בולגרי מצחיק אחד שבנס הצליח לדחוס את ארבעתינו עם התיקים לתוך הרכב המצ'וקמק שלו.
ב - 9:30 הגענו לקירילוב פוליאנה - ואחרי בוקר קר וקודר ייצאה שמש מדהימה, והופתענו לגלות שקירילוב פולינאיה כוללת מקום מקסים לשבת לקנות תה, כמה ביתנים שאפשר לשכור בהם חדרים, שירותים ומקלחות.
הבולגרית שמכרה לנו את התה המליצה בחום על הדרך הנוחה ל Ribini Ezera, והבנו ממנה שלא חייב ללכת ממש על דרך העפר (סימון צהוב), אלא שיש דרך מקבילה - הליכה בצמוד לנחל שקרוב מאוד ומקביל לדרך העפר.
ראינו במפה שהייתה שם שהדרך הזו הופכת במהרה לדרך לא מסומנת, והחלטנו לקחת אותה בכל זאת בידיעה שאם נלך ממש בצמוד לנחל - נתחבר לדרך העפר (השביל המסומן) אחרי כמה קילומטרים.
זאת הייתה החלטה מצוינת - ההליכה בצמוד לנחל מדהימה, ונחמד לנסות לפלס ולחפש דרך אחרי הנקודה שבה השביל נהיה לא מסומן.
ידענו שלא כל כך בטוח ללכת בשביל לא מסומן, ואכן אנחנו סטינו מעט מהנחל ואיבדנו קצת את הדרך, מה שגרם לנו לעבור טיפוס די קשה בשביל להגיע לדרך העפר המקורית - אבל אם נצמדים כמו שצריך לנחל מסיימים את הדרך בעלייה נוחה ומתחברים לדרך העפר בלי בעיות.
סיימנו עם הנחל והתחברנו לדרך בשעה 12, פותחים בהליכה נוחה בשיפוע מתון מאוד במשך כמה שעות.
בשעה 14 עצרנו לארוחה של שעה במקום שנראה כאילו צילמו שם את "הפלח" משר הטבעות, המשכנו ללכת והגענו ל - 2 ביקתות שנמצאות ממש על הדרך.
הבנו שאנחנו יכולים להגיע ל Ribini ezra די מוקדם, או לעשות עיקוף קטן ולעבור באגם גדול בשם Smardivo, שיצריך עלייה די חדה של 400 מטר.
העלייה מאתגרת אבל קצרה, ותוך בערך שעה הגענו לאגם.
חלק מהעלייה בעבירוּת נמוכה מאוד עם עצים נמוכים וצפופים, מטייל אחד שבדיוק ירד מהאגם שאל אותנו אם אנחנו בדרך לאגם סמרדיבו, וכשענינו שכן הוא אמר "With those backpacks? You gonna suffer a lot" - די הגזים...האגם שווה את זה והעלייה עצמה מאתגרת ולא ארוכה.
נדהנו כשהגענו לאגם - העמק העצום עושה רושם פרהיסטורי וחושף חצי אי קטן בתוך האגם שנחמד מאוד לשבת עליו, אנחנו גם נכנסנו לטבילה קצרה ומקפיאה.
יצאנו מהאגם באיזור 18 והגענו לחיז'ה לקראת 19.
Ribini ezra היא חיז'ה גדולה שמנוהלות ע"י 2 בולגריות מבוגרות נחמדות, אחת מהן לא יודעת אנגלית כמעט בכלל והשנייה יודעת מעט.
החיז'ה הייתה ממש מלאה אז שיכנו אותנו באיזשהי ביקתה צדדית יחסית ולא כ"כ מתוחזקת (השירותים לדוגמא היו הרוסים לגמרי), זה היה יכול להיות נחמד מאוד רק שהקירות שלה כנראה היו דקים ולמרות 3 שמיכות, היה לנו די קר בלילה - הטמפרטורה בלילה הייתה מתחת לאפס, אבל אם היינו נכנסים לשקש"ים זה היה פותר את הבעיה.
בחיז'ה הזו כבר בקושי יש חשמל, אין קליטה או וויפי ובגלל העונה גם לא היו מים חמים. (מזכיר שהיינו ב20 לספטמבר - ממש סוף עונת התיירות שם).
הגענו לשם ביום שישי ועשינו בחדר האוכל המצוין קידוש עם יין שקנינו במנזר רילה, שתינו כמה בירות וחיזקנו ברקיה - משקה בולגרי זול וחזק שחדר האוכל הציע, דומה קצת לוויסקי, שעזר לנו להירדם במהירות למרות הקור.

יום 4

קמנו באיזור 7 אחרי הלילה הקר ואחרי ארוחת בוקר קלה בבקתה יצאנו ב - 8 וחצי לבוקר קר.
ידענו שהיום לא אמור להיות קשה מדי - החיז'ה הבאה נקראת Granchar והערכנו שאם "נהרוג את עצמינו" אפשר אולי אפילו להספיק באותו יום להגיע למוסלה, אבל זה עשוי להיות מסוכן.
הדרך התחילה כרגיל בעלייה של משהו כמו 40 דקות, סימון אדום לדעתי, דרום מזרחה אל מעבר בהרים, אחרי זה מתגלה עלייה נוספת שביחד עם הראשונה מביאה אותנו לגובה של משהו כמו 300-400 מטר (מ Ribini ezra שממוקמת בערך ב2100-2200, עד 2500).
עוברים בין כמה פסגות בגובה של 2500 בהליכה ארוכה ודי נוחה של לא מעט שעות.
מגיעים לעיקול די חד שמאלה ומתחילים בעלייה רגועה, באיזור 14-13 הגענו לפסגה של 2634 שממוקמת כמה דקות הליכה מהשביל עצמו.
הייתה שמש מצוינת ובנקודה הזו כבר ראינו במרחק בקתה. מרוצים מההספק עצרנו לאכול והתעפצנו בשמש למשהו כמו שעה וחצי.
המשכנו ללכת וגילינו שהבקתה שראינו היא לא Granchar (הבקתה שראינו הייתה צפון מערבה אלינו ו Grancher הייתה ממזרח לשביל),
הלכנו עוד במישור, במרחק כבר אפשר לראות את פסגת המוסלה.
הדרך נוחה מאוד ונחמדה ואחרי בערך שעה וחצי הליכה נחשפה Grancher ממזרח.
ירידה חדה של 30-40 דקות הביאה אותנו לסיים את היום ב Grancher באיזור 17 וחצי.
החיז'ה הזו דומה מאוד לקודמת - ריביני - אין כמעט חשמל, אין קליטה או וויפי, השירותים מחוץ לחיז'ה.
היא מנוהלת על ידי בחור מבוגר ונחמד מאוד (קראנו בסיפורי דרך שהוא מנהל את החיז'ה עם אשתו אבל לא ראינו אותה), שיודע אפילו כמה מילים בעברית.
ישבנו כמה שעות טובות בחדר האוכל ליד האח באווירה רגועה ונעימה, ופרשנו לשינה טובה, בתוך שקשים ועם מספר שמיכות עלינו - נחושים בדעתינו לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע את הקור שחווינו בלילה הקודם.

יום 5

ישנו מצוין ב Granchar וקמנו רעננים ומוכנים לעלייה מאתגרת, מצפים כבר להגיע למוסלה.
הבוקר מתחיל כמובן בעלייה חדה (בדיוק הירידה שיום לפני זה עשינו כדי להגיע ל Granchar, כלומר התחברנו לשביל עליו צעדנו אתמול), ואחריה עוד
עלייה עד די חדה לשיא גובה של 2768, אותה סיימנו באיזור 9:30-10:00 אחרי מאמץ לא מבוטל בכלל.
מממשיכים ללכת על שרשרת הפסגות - מדי פעם ירידות או עליות יחסית קטנות, במשך כמה שעות, עוברים עוד שתי פסגות של 2777 ו - 2790,
ואז רואים כבר ממש את הבקתה שבפסגת המוסלה. הצטערנו לגלות שלפני העלייה לפסגה - יש ירידה של כ - 100 מטר גובה.
סיימנו את הירידה הזאת באיזור 11 וחצי, נחנו חצי שעה ממש מתחת לעלייה האחרונה למוסלה, היה כל כך קר שבקושי הצלחנו להרתיח תה, ויצאנו לעלייה האחרונה וחדה אבל די קצרה - שסיימנו תוך בערך 40 דקות.
מרוצים מההספק ומכיבוש המוסלה - גובה 2950 - קנינו תה וישבנו בערך שעה בבקתה קטנה בפסגה.
בשעה 14 התחלנו בירידה, מיהרנו מעט כי שמענו שהרכבל נסגר כבר באיזור 17:00-18:00 ולא תיכננו לבלות עוד לילה בהרים.
הירידה מהמוסלה נחמדה והשיפוע די מתון, זכינו לנוף מושלג כשחלפנו על פני ביקתת המחסה Ledenoto Ezero ("האגם הקפוא"), ואחרי עוד כשעה הליכה עצרנו לאכול ליד חיז'ה מוסלה, בערך ב - 15:30.
ההליכה ממנה כבר במישור בדרך באמת מפנקת ומתוירת, ותוך בערך 45 דקות כבר הגענו לרכבל, מרוצים מאוד.
25 דקות בערך ברכבל ו - 12 לבה לבן אדם, הביאו אותנו לעיירה המתוירת בורוביץ, פשוט חיפשנו את המלון הכי יקר בה ומצאנו מלון פאר בשם yesterbets, מרחק מונית של 10 דקות מבורוביץ עצמה, שילמנו 40 יורו לבן אדם בשביל בונגלו עם 4 מיטות, הזמנו לחדר פיצות ובירות במשלוח מבורוביץ, אכלנו, התקלחנו, ויצאנו למלון לכמה שעות של בריכה, חדר כושר, ותיזוז בין ארבע סוגי הסאונות שהוא כלל.

טיפים

• במזג אוויר שבו אנחנו היינו, אין צורך ביותר מ - 3 ליטר מים לבן אדם (הסתדרנו גם עם פחות בחלק מהימים) שמילינו מחדש בכל לילה, ניתן גם למלא בנחלים.
• לא תמיד תהיה קליטה, אם אתם נעזרים בסיפור דרך זה או אחר - צלמו הכל ככה שיהיה לכם בפלאפון
• מספר הטלפון של Krasi Vukov - נהג מונית זול ואדם נחמד מאוד באיזור סמוקוב-בורוביץ: 713 402 888 00359 מספר הטלפון של רייקו - נהג המונית היחיד בספארבה בנייה: 208 653 0898
• קצת על ציוד: התיקים שלנו שקלו בערך 10 קילו לדעתי (לפני שהוספנו אוכל ומים). לטרק של 5 לילות במזג אוויר קר הצטיידנו ב: 2 בוקסרים, 2 גרביים, 1-2 מכנסי טיולים ארוכים, סופטשל/מעיל יחסית כבד כלשהוא, שתמיד היינו יוצאים איתו בבוקר ומורידים תוך כמה דקות, חולצה תרמית אחת (לא ממליץ ללכת עם זה - אם יהיה לכם חם לא תוכלו פשוט לקלף את השכבה הזאת), 2 חולצות דרייפיט (עדיפות לארוכות), פליז / סריג / שכבת ביניים כלשהוא שתשימו בין החולצה למעיל, מכנס תרמי / גטקס אחד (כמו עם החולצה התרמית - לא ממליץ ללכת עם בגדים חמים מדי שיהיה מסורבל להוריד כשתתחממו מההליכה), זוג כפפות טובות (חשוב), כובע צמר או כיסוי אחר לראש, בנדנה לאופניים / באף - נוח מאוד מגן על הצוואר, הפה והאף מרוחות ואפשר לנשום דרכו (בניגוד לחם צוואר). כמובן לא לשכוח גזייה, תמיד כדאי גם להצטייד בקפה / תה. לא לוותר על זוג מקלות הליכה.
• כדאי להמיר בארץ שקלים ליורו, בשדה התעופה בסופיה להמיר סכום קטן של יורו ללבה (הכסף הבולגרי, שהיה שווה בזמנו 1.94 שקלים כלומר כמעט חצי יורו), ולאחר מכן למצוא Change בסופיה עצמה ולהמיר בו כמה שתצטרכו, בגלל שהשער בשדה התעופה יחסית גבוה.
• לשאלות נוספות או כל דבר אחר - מוזמנים ליצור קשר 052-808-7198 או shahar38@gmail.com

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1