טרק בהרי הרילה, בולגריה

רקע כללי ומידע

באמצע חופשת הקיץ לאחר שראיתי את בני משתעמם מהחופש, קיבלתי החלטה ספונטנית לבחור יעד ולטוס.
לאחר חיפוש קצר מצאתי כרטיסי טיסה זולים של חברת WizzAir ותוך מספר ימים היינו בסופיה.
יצאנו עם שני תרמילים, האחד כלל את כל הביגוד הנדרש - למרות שסופיה סובלת ממזג אוויר חם בהרי הרילה מזג האוויר הפכפך. לעיתים 30 מעלות ויותר (ביום) אך בלילה הטמפרטורה עשויה לרדת אף מתחת ל 10 מעלות. כמו כן, הגשם יכול להפתיע בכל שלב.
התרמיל השני היה שמור לאוכל.
מעבר לכך אספתי מעט מידע מהאינטרנט וסמכתי על כך שאאסוף מידע תוך כדי טיול...

מסופיה לספרבה בניה

לאחר עיכוב של שעה נחתנו בשעות הצהריים בסופיה.
התוכנית הייתה הצטיידות בדקטלון, להחליף כסף (המטבע המקומי - לבה, יחס ההמרה המקובל בעת הטיול 1.96 לבה ליורו), קניית אוכל לטיול ומשם ישירות לספרבה בניה.
עלינו על מונית לדקטלון. לאחר שיחה קצרה עם הנהג סגרתי איתו ליווי מלא לכל היעדים במחיר של 150 לבה.

בילינו בערך 6 שעות יחדיו במהלכן ביצענו את כל המשימות ונחתנו בספרבה בניה.
בדיעבד יכול להיות שניתן היה לחסוך בעלות הנסיעה ולהשתמש בתחבורה ציבורית אך עבורי זו היתה הדרך היעילה ביותר להגיע לספרבה בניה.
לנו במקום מצויין, מעין חדר קטן בדירה באיזור מרכזי בכפר - Guest House Hill הוזמן יום לפני הטיול בBooking.com. היתרון המשמעותי של דירה זו היתה ידיעת האנגלית של בעל הדירה.
בעזרתו ובעזרת מס' חברים שלו, דוברי בולגרית בלבד, תכננתי את הטיול וקיבלתי חוות דעת על המסלול.
את מפת הרי רילה -1:50,000 חובה בטיול!!! - רכשתי בחנות הפרחים בספרבה בניה.
בערב אכלנו במסעדה אשר בעל הדירה המליץ.
מסעדה מצויינת (ראו מפה למטה). המנה המומלצת: ovcharska arata

היום הראשון - Green Preslap לבקתת לובנה

כפי שהמליץ בעל הדירה, בשעה 7:30 הגענו לנקודת ההסעה לרכבל של שבעת האגמים. לאחר המתנה קצרה עלינו על מיניבוס.
הנהג לא דיבר אנגלית אך הוא הבין שעליו להוריד אותנו ב Green Preslap - Зелени Преслап.
התחלנו לצעוד על השביל האדום צהוב (מפה מצורפת), פנינו מועדות לסקקביצה.
הצעידה מאוד נוחה, הולכים ביער מוצל לחלוטין, נחלים זורמים, המון מים ומקורות שתיה.
לאחר זמן מה הגענו לסקקביצה (Скакавица). זו בקתה מאוד גדולה בקומת הקרקע מעין מסעדה אפלה.
שאלנו משפחה בולגרית היכן המפל, לאחר שיח חרשים אשר היה מלווה בעיקר בפנטומימה והצבעות הם סימנו לנו ללכת אחריהם.

לאחר 20 דק' הליכה נוספות הגענו למפל יפה. ישבנו, הצטלמנו ושתינו תה חם.
לאחר שהמשפחה הבולגרית עזבה החלטתי להמשיך ולעלות במעלה הנחל ולעיני נגלה מראה מרהיב - מפל סקקביצה הנופל ממרום המצוק בגובה של עשרות מטרים.
הלכנו למפל. הדרך אינה נוחה אך גם אינה בעייתית.
לאחר הביקור במפל חזרנו לבקתת סקקביצה, שתינו בירה צוננת והמשכנו בדרכנו לכיוון בקתת לובנה.
הדרך לביקתת לובנה עוברת כולה בתוך היער בינות לנחלים ולמפלונים. אין כמעט הפרשי גובה וסימון השבילים מצויין.

האתגר היחיד הוא העובדה כי כל השילוט הוא בבולגרית. אין זכר לאנגלית. יש להקפיד על הסימון השבילים ולשים לב שהשילוט מפנה לХижа Ловна.
בדרך עוברים מעל ומתחת לרכבל העולה לשבעת האגמים. רכבל דו מושבי המטפס ממש בקו עצי היער.
בקתת לובנה פשוט מדהימה. הביקתה ממוקמת בינות לעצים בקרחת יער בסמוך לנחל זורם.
עדיף להזמין מקום מראש (בקתת לובנה - 0888059172 או 0884956666), אחרת הלינה עשויה להיות מאתגרת (אנחנו לא הזמנו אך למזלנו היה לנו מקום במתחם הלינה המשותף).
הארוחות היו מעולות וכל הצוות דובר אנגלית רהוטה.
הלינה המשותפת מעט בעייתית, לא היה ממש מזרון, ישנו על מעין דרגש מצופה בשמיכות. אני ממליץ להביא מזרון. כמו כן, לרגישים, מומלץ להביא שק"ש \ ליינר או ציפה לישון בתוכה.

היום השני - מבקתת לובנה לבקתת איבן ואזוב דרך שבעת האגמים

לאחר שראינו את הרכבל ביום הקודם החלטנו לעלות עם הרכבל ולא כפי שתכננו.
לאחר ארוחת בוקר בבקתה יצאנו לדרך. לאחר הליכה של פחות מ 30 דקות הגענו לנקודת העליה לרכבל.
בשעה 8 בבוקר כבר היה תור של כמה עשרות אנשים.
הסתבר שהגענו יום לפני הכינוס השנתי של מאמיני דרכו של פטר דאונוב (Peter Deunov). אלפי מאמינים, לבושים בלבן, הולכים במעגלים אנושיים באגמי רילה.
קנינו כרטיס ב10 לבות (כ 20 ש"ח בערך) כ"א ועלינו לרכבל. זו חוויה נהדרת. הרכבל מטפס במשך דקות ארוכות בינות לעצים, ישנן תצפיות מרהיבות ולבסוף מגיעים למרגלות האגמים, ליד ביקתת \ מלון שבעת האגמים. המוני אנשים צעדו במעלה השביל האדום. אנחנו בחרנו את השביל הצהוב-אדום, הארוך יותר אשר עובר ביותר אגמים, בו צעדו פחות אנשים.

המסלול היה יפיפה, אגמים אלפיניים בינות ההרים, ליד חלקם עוד קיימים קרחונים. יורדים ועולים ושוב יורדים ושוב עולים וכך עוברים בינות לאגמים.
בדרך התחבר השביל שלנו לשביל ההמונים (השביל האדום), אך זה היה לזמן קצר בלבד.
עלינו ועלינו עד שהגענו למרגלות פסגת אוטוביסטה.
לאחר קפה וארוחה קלה טיפסנו לפסגה. הנוף היה מהמם. מבט לכל הכיוונים, מצד אחד אל האגמים ומן הצד השני אל עבר המרגלות הדרומיים של רכס הבלקן.
הצטלמנו והמשכנו אל עבר בקתת איבן ואזוב.
לאחר שעה קלה הגענו אל בקתת איבן ואזוב. זו אחת הבקתות הפופולריות ביותר באזור. למרות שניסיתי להזמין מקום מראש (http://www.ivanvazovhut.info/a...) לא נותר מקום ונאמר לי שאוכל ללון בחדר האוכל. החלטתי לקחת את הסיכון.
הביקתה היתה עמוסה לעייפה אך לאחר זמן מה נמצא לנו מקום במתחם הלינה המשותף שהתגלה כנוח יותר מביקתת לובנה (המזרונים היו מצויינים).

ארוחת הערב היתה טעימה מאוד. הבירה היתה פשוט מעולה, זו בירה ביתית מקומית. אני ממליץ בחום על הבירה הכהה. אחת הטובות ששתיתי מימי (לאוהבי גינס).
בסופי השבוע של חודשי הקיץ הביקתה עמוסה מאוד, לאחר ארוחת הערב לא היה לנו מקום לשבת בחדר האוכל ונאלצנו פשוט ללכת לישון...
גם בביקתה זו דיברו אנגלית רהוטה, בחור בשם ונצי (או בנצי, כפי שהוא נוהג לומר לישראלים) מנהל את הביקתה.

היום השלישי - מבקתת איבן ואזוב למנזר רילה

יצאנו בשעות הבוקר המוקדמות מביקתת איבן ואזוב. להמלצתו של ונצי, החלטנו לעלות לקו הרכס, לצפות על האגמים למטה ואח"כ לחבור למסלול האדום דרך שביל לא מסומן. התכנון המקורי היה לעלות אל קו הרכס, להמשיך עד פסגת מליויסטה (Malyovitsa) ומשם לרדת עם השביל הכחול עד מנזר רילה.
ונצי המליץ לא לרדת בשביל הכחול עם התיקים הכבדים, הוא טען שהשביל תלול למדי והירידה תהיה ממושכת וקשה. קיבלתי את המלצתו ובחרנו בדרך החלופית.
בתחילה צעדנו בעמק בינות עדרי סוסים הרועים לצד הדרך. עלינו לקו הרכס, התצפית היתה מדהימה.
ארבעה אגמים תכולים פרוסים לרגלינו.

החלטנו להמשיך על קו הרכס לכיוון פסגת מליויסטה ואח"כ לחזור לחיבור עם השביל האדום.
ההליכה על קו הרכס היתה מאוד יפה, עולים ויורדים ובדרך נגלות תצפיות מדהימות לכל הכיוונים.
הגענו לפסגת הר דודוב. מולנו נמצאת פסגת המליויסטה ולרגלינו הירידה התלולה למנזר רילה.
דבקים במטרה, החלטנו לשוב ולהתחבר אל המסלול האדום.
תוך שעה קלה שבנו על עקבותינו כאשר בעמק הבחנו בעדר כבשים ובמספר כלבים הרועים את העדר.
ירדנו אל העמק, חוצים לכיוון המסלול האדום. לפתע הבחנו בכלב הרץ אלינו, נובח. מיד הרמתי אבן והנחיתי את בני כיצד להתנהג. כעבור מספר רגעים התאספו חמישה כלבים נובחים, מאיימים וחשופי שיניים. לאט לאט הם התקרבו אלינו, מנסים למצא נקודת תורפה. הבנו שכל מה שהם רוצים הוא שנתרחק מעדר הכבשים. בתקיפות (צעקות ואיומים) ובקור רוח התרחקנו מעדר הכבשים. כאשר היינו במרחק מה, הכלבים עזבו אותנו. חשבנו שאפיזודה זו הסתיימה, אך לאחר מס' דקות הגיחו הכלבים שוב, מאיימים וחשופי שיניים. חזרנו על אותן פעולות. הריטואל חזר על עצמו מספר פעמים עד שממש התרחקנו מעדר הכבשים. משחזרים את רגעי האימה, נחנו כמה דקות, מסדרים נשימה ולוגמים מעט מים.

המשך המסלול היה כולו בירידה מאוד מאוד ארוכה. חלקה היה תלול מאוד וחלקה כמעט לא מסומן.
הירידה למנזר רילה עוברת במספר תאי נוף שונים. מתחילים באזור חשוף, מעבר לקו העצים. השביל מצויין והתצפיות, אל עבר המתלולים זרועי עצי המחט, מדהימות. לאחר מס' ק"מ מגיעים אל קו העצים. הירידה לעיתים תלולה, כאשר יש לדלג מעל עצים שהטמוטטו וחסמו את השביל.
השביל עובר לעיתים בשדות עשב גבוהים ונראה כאילו הוא נעלם. יש לעקוב אחרי העמודים הגבוהים המסמנים את המתווה הכללי של השביל.
לאחר מספר שעות הגענו אל הציויליזציה - מנזר רילה. שמחים שסיימנו אך עצובים שהסתיים, הלכנו לשתות בירה צוננת...
יש לציין כי לאורך כל היום לא היה היכן למלא מים. השביל הוא ארוך (כ 20 ק"מ סה"כ) ובחלקו חשוף לשמש.
אנחנו הצטיידנו ב4 ליטר מים לאדם. זה הספיק לנו בדיוק.
החלטנו ללון במנזר, למרות שהתנאים עדיין היו ספרטניים למדי (שירותי בול קליעה משותפים), החוויה ללון במקום כזה אינה נקרית בכל יום.
בעד 15 לבה לאדם לנו במנזר. אכן חוויה ייחודית ומיוחדת!
(יש לשים לב כי שעות פעילות הקבלה במנזר הן מאוד מוגבלות, אנחנו הגענו אחה"צ, שעות הפעילות אחה"צ הן מ18:00 עד 19:00).
בסמוך למנזר ישנן שתי מסעדות, אנו בחרנו בזו אשר לא נמצאת ב"מידרחוב" ולא התאכזבנו!
למחרת, עלינו בשעה 9:00 על האוטובוס לכיוון דופיצינה ומשם, אוטובוס לסופיה. למחרת בבוקר חזרנו לארץ.

קישורים חיצוניים

• מפה טופוגרפית מצויינת הכוללת את סימוני השבילים
• סיפור דרך אשר הווה השראה לטיול שלנו