טרק בדד בהרי רילה והרי פירין

כללי

אחרי חיפוש קצר באינטרנט החלטתי להגיע לבולגריה לשני טרקים.
מצאתי די הרבה סיפורי דרך אבל אף אחד מהם לא התאים לסגנון הטיול שאני רוצה אז החלטתי גם כן לשתף..מי שמחפש נופים מדהימים והרבה פסגות זה הטרק בשבילו.

אני בן 23, את הטרק עשיתי לבד עם תיק ששוקל 8 ק"ג, לא לקחתי שק"ש אלא בניתי על לינה בבקתות שפזורות בהרים.

אני הולך יחסית מהר ובלי יותר מידי הפסקות אז קחו את זה בחשבון בכל הזמנים שאני כותב.

יום 1 -סופיה-בורוביץ-בקתת granchar

נחתתי בסופיה ב9 בבוקר ולכן החלטתי לא לבזבז יום ולהתחיל ללכת כבר באותו יום.
משכן שהוא מדריך תיירים שמעתי שכדאי להתחיל בבורוביץ ולכן תכננתי להגיע לשם.

בגלל שהגעתי ביום ראשון ולמחרת היה להם חג כלשהו, הכל היה סגור בשדה התעופה ולכן לא היה מקום להחליף כסף ולקנות סים מקומי. הוצאתי קצת כסף מכספומט כדי שיהיה לי עד שאמצא מקום להחליף.

התחלתי מאזור הרי רילה. כדי להגיע לשם צריך לקחת אוטובוס שיוצא מתחנת האוטובוס הדרומית YUG.
בשדה התעופה על הרצפה יש סימון אדום שמוביל לתחנת מטרו, עקבתי אחריו ו2 דק אחרי נכנסתי לתחנה. קניתי כרטיס ב1.6 לבה ונסעתי בקו הכחול עד תחנת joliot curie. איך שיוצאים מהתחנה צריך לפנות ימינה וללכת בערך 300 מטר עד שמגיעים לתחנת אוטובוס שנמצאת מתחת לגשר.
משם לקחתי אוטובוס לסמקוב(5 לבה, שעה) ומסמקוב(שגם שם הכל היה סגור) לקחתי אוטובוס לבורוביץ(1.5 לבה, 15 דק). בורוביץ עמוסה בתיירים ולכן הכל היה שם פתוח. החלפתי כסף וקניתי מפה(6 לבה).
חשוב להדגיש שבהרים אפשר לאכול בבקתות אבל אין איפה לקנות מצרכים לכן את כל הקניות האחרונות צריך לעשות כבר פה.

לא היה לי מסלול מתוכנן בכלל אז חיפשתי מישהו שיוכל לתת לי קצת מידע.
מאחורי מלון רילה יש תחנת מידע לתיירים אז הלכתי לשם אבל הם לא ידעו על מסלולים ארוכים בהרים אז זה לא עזר לי כ"כ אז החלטתי לבנות מסלול בעצמי שיוביל אותי בסוף לשבעת האגמים.

הם כן אמרו לי שכל הבקתות פתוחות בתקופה הזאת אבל שעוד שבועיים(סוף ספטמבר) נגמרת עונת התיירות ורוב הבקתות יסגרו בגלל החורף ולכן חובה לבדוק לפני שיוצאים לדרך מה המצב בבקתות.

דבר אחד שכן היה לטובתי בגלל החג שלהם הוא שהגונדולה(רכבל) שעולה למעלה היה בחינם באותו יום(6 לבה לכיוון ביום רגיל) אז עליתי בו עד yastrebets ומשם מתחיל מסלול אדום שעולה למוסלה(ההר הכי גבוה בבלקן - 2925מ׳)

מיד שמתחילים ללכת מבינים כבר איך הולך להראות הנוף לכל אורך הטרק..מצוקים ענקיים והרים מחודדים ומאות אגמים יפיפיים שפזורים בכל מקום.

מהרכבל מתחילים ללכת חצי שעה במישור עד שמגיעים לבקתת מוסלה ומשם מתחיל הטיפוס לפסגה שלוקח בערך שעה וחצי. כשהגעתי למעלה הייתי די מרוצה שתוך 5 שעות מהנחיתה כבר הייתי בראש ההר הכי גבוה בבולגריה.

מי שרוצה לעצור כבר פה יכול כי יש מחסה למטיילים קצת מתחת לפסגה ואפשר להשאר לישון שם.
החלטתי להמשיך לבקתת Granchar שנמצאת 9 ק"מ דרומית משם.

כשהייתי בפסגה ראיתי כמה אנשים יושבים על פסגה שנמצאת מזרחית למוסלה אז בלי לחשוב התחלתי ללכת לשם. לא התייחסתי כל כך לזה שלא ראיתי סימון כי חשבתי שאולי הסימונים לא משהו באזור הזה.
אחרי 45 דק כשהגעתי לפסגה השנייה פתחתי מפה והבנתי שהלכתי לכיוון הלא נכון והדרך היחידה לחזור לשביל היא לחזור לפסגה של המוסלה. בלית ברירה חזרתי ומיד מצאתי את השביל האדום.

עצבני מזה שהלכתי עכשיו שעה וחצי בדרך קשה מאוד סתם התחלתי ללכת בקצב מזורז כדי לא להכנס לחושך. מה שכן למדתי בדרך הקשה לסמוך על הסימונים שם שהם באמת ברמה גבוהה.

המפה של אזור רילה היא בקנ"מ 1:50000 אבל בניגוד למה שרגילים הקווי גובה הם כל 50 מ׳ ולא כל 10מ׳..לא שמתי לב לזה בהתחלה ולכן חשבתי שהדרך שנשארה לי יחסית קלה.
מכאן השביל מתחיל לתפור את כל הכיפות באזור בעליות וירידות קשות בערך 3 שעות עד שמגיעים לנקודה שממנה אפשר כבר לראות את הבקתה. ירידה די ארוכה מובילה למפגש עם השביל הכחול ועוד 10 דק עליו והגעתי לבקתה.

הבקתה יושבת על אגם יפה והיה מאוד שקט מסביב.
קיבלתי שם מיטה בחדר דורמס(12 לבה) עם עוד 2 אנשים. אין מקלחות, מים זורמים וחשמל. רמת הנקיון לא הכי טובה אבל האוירה הייתה נחמדה והיו די הרבה אנשים מכל מיני מקומות ושם כבר יכולתי לקבל מידע יותר טוב להמשך הטיול.

יום 2 -מבקתת granchar לבקתת semkovo

קמתי למחרת ב8 עייף מהיום שלפני בתכנון להגיע לבקתת ריבני עזרא(ribni ezra( לקחתי את השביל האדום שהולך דרומה לכיוון טרשטניק( זהירות יש 3 שבילים אדומים). כ500 מטר אחרי הבקתה יש שני צינורות מים שיוצאים מאיזה מעיין אז עצרתי שם לצחצח שיניים ולמלא מים.

אחרי שעה וחצי הליכה בשביל מישורי ורחב הגעתי לנקודת כניסה nehtenitsa lodge שממנה יוצאים כמה שבילים שלא מסומנים במפה. תכננתי לקחת את השביל שמסומן במפה אדום-לבן לכיוון בקתת סמקובו. אחרי שמתעקלים עם הכביש קצת מצד שמאל למטה יש נקודת מילוי מים. השביל שממשיך שמאלה מוביל לטרשטניק ואני הייתי צריך לקחת את השביל הימני. השביל לא מסומן אבל הייתי בטוח שזה השביל שלי אז לקחתי אותו. מכאן עד בקתת סמקובו כמעט ואין סימון אבל אין פניות בדרך.

לאחר חצי שעה פגשתי מישהו שאכן אישר שאני על השביל הנכון. באמצע הדרך התחיל לרדת מבול לכן החלטתי להגיע לסמקובו ולהשאר שם ללילה. מנטניצה לודג עד לבקתה לקח לי 2.5 שעות.

גם הבקתה הזאת(מה שנכון לכל הבקתות) יושבת על אגם יפה והיא הרבה יותר נעימה ונקייה מגרנצ׳ר.
יש חשמל ומקלחת עם מים חמים. 10 לבה ללילה.

הגעתי לבקתה מאוד מוקדם אבל למזלי חבורת צרפתים הגיעה קצת אחרי אז בילינו את שאר היום בטורניר קלפים וששבש.

יום 3 -מבקתת semkovo לבקתת ribni ezra

הגשם מאתמול לא הפסיק ולמרות שהיה ממש כיף בבקתה הזאת החלטתי לצאת לדרך.
אחרי בערך 3 דקות הייתי רטוב כולי מה שהוסיף לחוויה.

המשכתי לבקתת ריבני עזרא(היעד של אתמול).
מסמקובו עולה שביל כחול עד לשם.
כששאלתי את בעל הבקתה איך הדרך הוא אמר לי שאם קל ללכת אז אני בדרך הלא נכונה. והוא צדק.
עלייה מאוד קשה של 2.5 שעות מובילה לאוכף רחב שבו יש פיצול ימינה חזרה לגרנצ׳ר ושמאלה הליכה על הרכס עד לריבני עזרא.

הליכה של עוד 2 שעות מובילה לירידה תלולה שבסופה מגיעים לריבני עזרא.

בקתה מאוד גדולה. שירותי בול פגיעה ובלי מקלחות אבל יש חשמל. 10 לבה ללילה.

יום 4 -מבקתת ribni ezra לבקתת malyovitsa

אחרי יומיים סוף סוף נפסק הגשם(ולא חזר יותר לשמחתי)

בהתחלה תכננתי להמשיך משם למנזר רילה על השביל הצהוב אבל הבעלים של הבקתה אמר לי שזאת דרך מאוד משעממת וחלקה כולל הליכה ארוכה על כביש. בגלל שלא הייתי לחוץ לראות את המנזר ויתרתי על זה.

במקום זה הוא המליץ ללכת לבקתת Malyovitsa.
זוג גרמנים שהגיעו משם יום קודם אמרו לי שזה לקח להם 11 שעות אבל מהסתכלות במפה (ועליהם) הבנתי שאני עושה את זה בהרבה פחות ולכן הלכתי על זה.

התחלתי ללכת צפונה כשהיעד הראשון הוא מחסה בשם kobilino branishte. הדרך מתחילה בחצי שעה הליכה נחמדה לאורך האגם שליד הבקתה ואז יורדת קצת לנחל שממנו מתחילה עליה ארוכה וקשה(מטפסים 400 מטר) עד לפס שממנו ירידה תלולה באותה מידה מובילה למחסה. המחסה נחמד מאוד ויש בו 12 מיטות, שמיכות, שולחן ואח להסקה. 3 שעות הליכה עד למחסה.

משם המשכתי עם השביל האדום שמטפס במתינות לאורך הרכס עד אגם יפה שממנו מתחילה עליה קצרה אבל מאוד תלולה עד לחיבור שבילים ירוק צהוב אדום. משם עד מליוביצה כל ההליכה היא על סלעים ובולדרים ענקיים. בחלק מהמקומות יש כבל בטיחות שאפשר להחזיק בו והוא מאוד מקל על ההליכה.

בפיצול עם השביל הכחול יש מחסה קטן בלי שם שנמצא בנקודה מדהימה על אגם כחול. במחסה יש 12 מיטות, שמיכות, אח לחימום וערכת עזרה ראשונה מאוד גדולה למקרה הצורך. מאוד מומלץ לעצור שם או אפילו לתכנן מראש להעביר שם לילה. מקום מאוד מושקע ויפה והרבה מטיילים משאירים שם כל מיני הפתעות לבאים אחריהם. יש גם ספר מטיילים.
שעתיים הליכה בין המחסות.

מהמחסה עוד שעה וחצי הליכה בירידה עד לבקתת מליוביצה.
לבקתה הזאת יש כביש שמוביל ולכן היא הרבה יותר מפותחת. יש בה חשמל מסודר( לא מגנרטורים כמו בשאר המקומות) והרבה יותר חדרים. 12 לבה ללילה.

יום 5- מבקתת malyovitsa לספרבה בניה

היום סוף סוף אני עומד לראות את 7 האגמים המפורסמים.

כדי להגיע לשם יש 2 דרכים או ללכת צפונה לכיוון בקתת lovna ואז להגיע לאגמים מלמטה שזאת דרך יותר קצרה וקלה או לעלות לפסגה של הר מליוביצה ומשם לרדת לכיוון האגמים. בחרתי בדרך השניה.

מהבקתה יוצא שביל כחול דרומה לכיוון הר מליוביצה.
העליה מתחילה במתינות ובשלב מסוים הסימון משתנה לאדום ומשם מהר מאוד העליה נהיית כמעט אנכית רוב הדרך. עליה מאוד קשה. ממש לא ממליץ לעשות את הדרך הזאת בכיוון ההפוך כי זה יכול להיות ממש מסוכן. גם אם יש סימן כלשהו לגשם לא להתחיל לעלות כי כל הדרך היא סלעית.
באמצע הדרך לפסגה יש אגם יפה וגדול שעצרתי בו ומשם עוד חצי שעה עליה עד לפסגה.
בפסגה יש נוף לא נורמלי ולמזלי היה לי יום עם ראות מעולה ויכולתי לראות למרחקים. סה"כ שעתיים עליה.

מהפסגה מתחילים לתפור (שוב) את הרכס כאשר בשלב מסוים מגיעים לפיצול עם שביל כחול שיורד בתלילות עד מנזר רילה. ממש עומדים מעל המנזר.
לא פניתי אלא המשכתי על השביל האדום עד שהגעתי לתצפית על האגמים..במילה אחת, מדהים!

מהתצפית ירדתי עד בקתת רילסקי עזרא ששם פגשתי זוג ישראלים ולאחר בירה לקחנו ביחד ג'יפ שלקח אותנו לספרבה בניה.

במרכז העיירה נמצא הגייזר המפורסם(הכי חם באירופה, 103 מעלות). בגלל שהיה קר כל הכיכר המרכזית הייתה מלאה באדים מה שהיה די נחמד.

ישבנו לאכול ובמסעדה פתחנו booking ומצאנו גסטהאוס זול להעביר בו את הלילה.

יום 6- חזרה לסופיה

רציתי להגיע לסופיה כדי לעשות שם שבת.
מספרבה בניה יש פעם ביום ב6 בבוקר אוטובוס ישיר לסופיה. בשאר היום צריך לקחת אוטובוס לדופניצה(עוצר בכל התחנות לאורך הרחוב הראשי) ומשם לסופיה. סך כל הנסיעה לקחה שעתיים ועלתה 18 לבה.
צריך לשים לב שבאוטובוס לדופניצה משלמים בירידה לכן אל תהיו בהלם שאף אחד לא משלם..

ראיתי מלא ביקורות טובות על hostel mostel אז הזמנתי מקום באינטרנט והלכתי לשם.
המיקום של ההוסטל הוא מעולה ונמצא ממש במרכז העיר(הסנטרום של סופיה).

המקום היה הרבה יותר מידי מגניב בשבילי. אולי אנשים אחרים יהנו בו אבל אני פחות התחברתי למקום.

בערב שבת הלכתי לבית כנסת הגדול של סופיה שנמצא גם כן במרכז העיר אבל לא היה בו מניין אז הלכתי לבית חבד שקצת יותר רחוק משם..אווירה מאוד טובה.

יום 7 - שבת בסופיה

רוב השבת נחתי ובצהריים יצאתי להסתובב בעיר. יש המון סיורים מודרכים חינם אבל העדפתי סתם להסתובב עם מפה שנתנו לי בהוסטל.

יום 8- bansko

כדי להגיע להרי פירין אמרו לי לסע לבנסקו אז זה מה שעשיתי.
מהתחנה המרכזית בסופיה יוצא אוטובוס לבנסקו שעושה הרבה עצירות בדרך. צריך להיות ערניים כי בנסקו זה לא התחנה האחרונה אז לשים לב איפה יורדים.

תכננתי להעביר את הלילה בבנסקו ולא להתחיל ללכת באותו יום כי הייתי צריך גישה לאינטרנט למחרת בבוקר כדי להרשם לקורסים.

בנסקו היא עיירת סקי בחורף ויש בה מלונות מאוד מפוארים. בתקופה שבה הייתי העיר די ריקה ולכן אפשר למצוא מלונות 4 כוכבים עם בריכה וספא במחירים מצחיקים..כדאי לבדוק.

יצאתי להסתובב במרכז ולמצוא מרכז מידע. במרכז המידע אמרו לי שהמסלול ה"מסורתי" בהרי פירין הוא להתחיל בבקתת ויחרן ולחצות את ההרים עד העיר מלניק. קניתי שם מפה והיא הראתה לי את החלוקה לימים..יומיים ראשונים די קצרים ויום שלישי קצת יותר ארוך.

בלילה יצאתי לחפש בר לשבת בו. באחת הסמטאות שיוצאות מהרחוב הראשי יש בר אירי קטן אבל היה שם כל כך כיף שאני חייב להמליץ עליו..harrys bar..

יום 9 -מבנסקו דרך בקתת vihren לבקתת teveno ezero

יצאתי מהמלון באזור 11 בידיעה שיש לי יום הליכה קצר. מהרחוב הראשי(ליד מלון בשם sport hotel( עמדתי לעצור טרמפ לכיוון בקתת ויחרן שאליה מוביל כביש. אחרי 5 דק עצרה לי משפחה נחמדה והביאו אותי לבקתה.

מאחורי הבקתה יוצא שביל אדום ירוק לכיוון בקתת טבנו אזרו(מופיעה במפה ללא שם).
השביל האדום הוא מאוד קשה ולוקח 5 שעות להגיע לבקתה בלי עצירות. יש קטע של 100 מטר שלקח לי חצי שעה בגלל הבולדרים.
כשהגעתי לבקתה מסתבר שכולם יודעים שהשביל האדום מאוד קשה ולכן כדאי לקחת את השביל הירוק שהוא יותר קל לטיפוס..לצומת ליבכם.

בקתה חביבה שנמצאת ליד אגם מדהים.
יש חשמל אבל אין שקעים. אין מים זורמים בבקתה אבל בחוץ יש צינור שמביא מים מהאגם.
בעלת הבקתה מאוד אוהבת ישראלים ואפילו הצליחה לדבר איתי כמה משפטים בעברית..

יום 10 -מבקתת teveno ezro לבקתת pirin

גם היום קמתי מאוחר ויצאתי לדרך באזור 12 כי יש לי רק 3 שעות הליכה.

שביל אדום יוצא מהבקתה ומטפס במשך 20 דקות בעליה לא קשה במיוחד עד למעבר שממנו יורדים 10 דק לתוך עמק גדול ויפה מלא בפרות וכבשים.

הולכים בעמק הזה שעתיים עד שנכנסים לאזור מיוער.
אחרי 20 דק באזור המיוער רואים בצד שמאל 2 בקתות רועים. 500 מטר אחריהם יש פיצול בשביל שדי קשה לשים לב אליו. לוקחים את השביל הימני ויורדים כמה דקות עד ביקתת פירין.

בקתה גדולה עם הרבה חדרים. יש חשמל, מים זורמים וגם אפשר להגיע עם ג׳יפ עד לבקתה.

הגעתי מוקדם אבל לא היה משעמם כי כל מה שהבעלים של הבקתה עושה כל היום זה לשבת ולראות סדרות משטרה אמריקאיות אז הצטרפתי אליו.

יום 11 -מבקתת פירין למלניק

את היום הזה התחלתי במטרה אחת. להספיק להגיע לסופיה בזמן להופעה של להקה שאני אוהב ובמקרה שמעתי שמופיעה שם הערב.

יצאתי מהבקתה ב8 כש20 ק"מ לפני אבל רובם בירידה.
מתחילים בהליכה של 500 מטר על שביל רחב ונוח שנותן תחושה שככה יהיה כל היום אבל אחרי כמה עיקולים השביל פונה ימינה ונכנס לתוך העצים. אם תסתכלו במפה תראו שיש הרבה צבעים של שבילים באזור הזה וככה זה בדיוק מרגיש בשטח, מלא סימונים שמובילים לכיוונים מנוגדים כל הזמן והרבה שבילים שחוצים אחד את השני וממש יכולים לבלבל.
ההמלצה שלי היא לעקוב באדיקות אחרי השביל הירוק בניגוד לכל האינסטינקטים שלכם. המלצה יותר טובה היא לפתוח gps ולעקוב אחריו.

בשלב מסוים עולים על שביל מסודר שנקרא "שביל השלווה" ומלא שלטים שלו ילוו אתכם לאורך כל הדרך.
שביל יפה שעובר בתוך היער וחוצה המון נחלים שנשפכים מלמעלה. תחושה של טיול בגולן.

אחרי שעתיים ירידה בתוך העצים פתאום יוצאים החוצה לשמש החשופה והתחושה היא שנכנסתם לאזור ירושלים..אותה צמחיה ואותם בעלי חיים(זבובים).

השביל ממשיך להתפתל למטה ולפנות פניות שקשה למצוא בכל מיני מקומות עד שלבסוף מגיעים לכפר קטן שנקרא karlanovo שממנו אפשר להמשיך עוד 3 ק"מ על הכביש עד מלניק או לתפוס טרמפ(תחליטו לבד מה עדיף..)

למלניק הגעתי ב12 וחצי ולמזלי התברר שיש אוטובוס משם לסנדנסקי 3 פעמים ביום(9:00, 13:10, 17:20( ומסנדנסקי יש כל שעה אוטובוס לסופיה.

הגעתי להופעה בזמן..

טיפים

• מכיוון שאני אוכל כשר בישלתי לעצמי אבל בכל הבקתות אפשר לקבל ארוחות בתשלום.
• רוב הטרק הוא בגובה 2500 מטר ומעלה ולכן צריך ביגוד חם גם בקיץ.
• מקלות הליכה! מי שלא הלך איתם עד היום אז שיתחיל..עוזר בעליות ושומר על הברכיים בירידות..אפשר לקנות בבורוביץ ממש בזול..
• מידי פעם רואים כלבי רועים, רובם לא ייתיחסו אליכם אבל יש כמה עקשנים שלא מפסיקים לנבוח..פשוט להמשיך ללכת(לא לרוץ!) ובשלב מסוים הם יתעייפו.
• אין צורך לסחוב איתכם יותר מליטר מים. יש נחלים זורמים בכל מקום שאפשר למלא מהם.
• רוב הבקתות מביאות מצעים אבל בחלק מהם תקבלו שמיכות צמר ולכן כדאי להביא איזה סדין.
• מומלץ מאוד שיהיה לכם GPS..אני השתמשתי באפליקצייה שנקראת Osmand+ שאפשר לנווט איתה גם במצב לא מקוון ויש בה את כל המפות והסימוני שבילים של ההרים.
• המטרו של סופיה מאוד יעילה ופשוטה להבנה. האוטובוסים והטראמס קצת פחות. אם המטרו לא הגיעה לאן שהייתי צריך העדפתי לקחת מונית.
• בסופיה לכל מונית יש מחיר שונה. כתוב על החלון שלהם כמה הם לוקחים לק"מ. אל תכנסו לכל מונית ובמיוחד לא למוניות הלבנות שיקרות פי 5 מהצהובות
• מומלץ ללמוד לקרוא את הכתב הקירלי כי בהרבה מקומות השילוט לא כתוב באנגלית. זה לא קשה בכלל כי הרבה אותיות דומות לאנגלית.
• רוב הבולגרים המבוגרים לא מדברים אנגלית אבל הצעירים כן. שפת ידיים כולם מבינים.
• הלבה הבולגרי צמוד ליורו ולכן העמלות עליו הרבה יותר נמוכות מהדולר ולפעמים אין עמלה בכלל.
• בלון גז הבאתי מהארץ(אפשר להעביר בנתבג..לא פעם ראשונה שלי) אבל ראיתי בלוני ניקוב באחת מחנויות המזכרות ברחוב הראשי. בסופיה ראיתי בלוני הברגה בחנות ציוד טיולים שנמצאת בסוף מדרחוב ויטושה ליד תחנת ndk.