ארבעה ימי הליכה בהרי הרילה בבולגריה, הר מסלה, שבעה חברים אחרי תיכון.

יום ראשון-נסיעות.

נתחיל מנסיעות:
יצאנו לנתבג באחת בלילה הטיסה תוכננה להמריא ב4.50 בבוקר, התעכבה רק בחצי שעה. טיסה של בולגריה אייר, חוץ מהעיכוב הקצר והצפיפות הרגילה של מטוסים היה ממש סבבה.
נחתנו בסופיה ואחרי בלבול קצר מצאנו את הנהג מונית שהזמנו מראש דרך בחור ישראלי שגר בבולגריה, דובר עברית בשם צליל. נשים מספר בנספחים.
נסענו עם הנהג בראגו לבורוביץ ועברנו דרך סמוקוב בכמה חנויות כדי לחפש בלון גז מתאים (הברגה). כיאה לאירופה אם לא הולכים למקום מסודר שידוע שיש להם כמו דקטלון אז אין… יצאנו לטיול בלי בלון בכלל בתקווה שיהיה בסדר. אחד מאיתנו דתי ובנה על זה לבישולים אז די נדפק.. גם סחב פקל שלא השתמש בו בסוף, וגם לא תמיד יוכל לבשל. בסוך הצליח.. אלוהים איתו..
בחזרה לנסיעות, הגענו לבורוביץ ושילמנו לנהג, 90 יורו לכיוון פלוס טיפ בסכום שנוי במחלוקת.
בבורביץ נכנסנו למכולת לקצת השלמות (יקר בטירוף עדיף לעשות בסופיה) והתחלנו ללכת.

יום ראשון-הליכה

15 קמ. 1330 מטר עליה. 274 ירידה.
בורוביץ-בקתת מסלה.
יום קשוח ברמות, בתוכנית היה יותר קצר ופחות עליה אבל בדרך הבנו שהשביל הוא שביל עפר מעפן אז עברנו למסלול מקביל שעובר בפסגה בדרך.
בבורביץ יש רכבלים שיכולים לקצר את הדרך מאוד, מסתבר שלא עובדים בימי שני..
התוכנית הראשונה: לקחת מבורביץ רכבל ל yastrebets ומשם ללכת לבקתה יום יחסית קצר 4 קמ, 110 מטר עליה.
תוכנית שניה כי הרכבל לא עובד: ללכת בשביל האדום מבורוביץ עד לבקתה, 9 קמ. 1000 מטר עליה. קשוח אבל אפשרי.
בפועל:
התחלנו לעלות מבורביץ דרך מסלולי סקי כפי שהמפה כיוונה, בסוף באמת נפגשים עם השביל האדום ומתחילים לעלות, בדרך יש מקום נחמד שהשביל מתפצל מהדרך עפר ואפשר גם להכנס לנחל שם,( קר מאוד וחוקי בספק) בשלב מסוים הבנו שזה ממשיך עד הסוף עם שביל עפר ולא רצינו אז מצאנו תחליף, יורדים בפיצול עם השביל הירוק שמוסיף עוד 4 קילומטר ו300 מטר עליה, אין שום ספק שזה שביל הרבה יותר שווה ונעים אבל מבחינת מאמץ זה היה קשה. בעינינו שווה את זה אבל כדאי לחשוב על זה פעמים.
וזהו בגדול להליכה, השביל מאוד רצוף ובלי הרבה פיצולים, ואחרי עליה מפרחת הגענו לבקתה.
בבקתה הזמנו מקום מראש דרך האתר bg.hike, זה לא היה נראה שזה הזיז להם אולי בגלל שהיה מאוד ריק, שתינו בירה נחמדה וקפה מגעיל, ארוחת ערב סבירה מינוס מינוס.
ברמת הת"ש שירותים כימים מגעילים, מקלחות לא הצלחנו להבין אם יש ואם כן אז איפה בכל מקרה וויתרנו על זה, קיבלנו חדר עם שמונה מיטות צמודות רק לעצמנו, זה דווקא היה נחמד.

המלצות בדיעבד ליום הראשון:
-קשוח מאוד לעשות טיסת לילה/בוקר מוקדם וגם ללכת באותו יום, בעיקר הליכה קשה. אם הייתה אפשרות הייתי מפריד.
-לא להגיע ביום שני, סתם מלא עליה קורעת שאפשר לדלג עליה בקלות אם היה רכבל.. וגם באסה לפספס רכבל.
-תגיעו ביום שני! הכל היה ריק פיצוצים ובסוף יולי! גם השבילים וגם בבקתה, נורא נחמד, וגם עליה קשה זה אתגר טוב.
-שוב לעשות יום הפרדה בין הנחיתה לטיול, כל עניין ההשלמות התפספס לגמרי, גם שכחנו דברים שרצינו וגם סתם מיהרנו וקנינו יקר.
-יש בקתה בשם לדאנו אזרו 350 מטר מעל בקתת מסלה, היא גם נראת נחמדה מאוד, אולי שווה לשלב אותה.
מאחורי האגם שצמוד לבקתת מסלה יש עוד אגם שראינו רק יום אחרי, בדיעבד היה שווה כניסה.
זהו ליום ראשון.

יום שני-הליכה

יום שני
950 מטר עליה. 13.7 קמ. 1165 ירידה.
מבקתת מסלה לבקתת גראנצ'ר.

קמנו בשמונה בבוקר בבקתת מסלה, התארגנות קלה והולכים לארוחת בוקר של פרנץ טוסט האמת לא רע בכלל,
בערב לפני בדקתי לגבי קניה של ארוחת צהרים ואמרו לי שאפשרי (רציתי לקנות 2/3כיכר לחם וקצת ממרחים ודברים בסגנון) בבוקר כשהלכתי לקנות אמרו לי שמוגזם ואי אפשר אבל הם יכולים להכין לנו כריכים של לחם מטוגן (פרנץ טוסט) עם ריבה לצהרים, זה עלה יותר יקר אבל לפחות היה מספיק אוכל ואפילו יותר מידי, ברגע האחרון הצלחתי לדחוף ממנו עוד כיכר לחם ב2 לבה שיהיה ליום הבא אם לא נצליח להשיג משהו..
יצאנו לדרך בשעה עשר, יש יאמרו שזה מאוחר מידי ויש יאמרו שזה מוקדם מידי, תלוי מתי רוצים לסיים.
מתחילים ישר בשביל האדום ודי ברור איפה הוא נמצא, עם עליה קשה עד לפסגה של ההר מסלה, ההר הגבוה ביותר בבולגריה ובאזור הבלקן!
אחרי מעט עליה עצרנו באחד האגמים לטבילה אחרונה, האגם הבא שנראה שלא יהיה ליד בקתה הוא עוד יומים..(אם בכלל)
אחרי האגם יש את בקתת "לדאנו אזרו" גם בקתה שאפשר לישון בה, הרבה יותר קרובה לפסגה, עצרנו למנוחה קלה וקנינו מהסבתא שאחראית שם בירה ובקבוקון של פאן ג'וס, שיהיה לאחר כך..
ממשיכים בעליה השביל מאוד מאוד נוח יחסית לעליה לפסגה גבוה, בלי דרדרות ובלי טיפוסים מוגזמים, אבל עדיין מצליח להיות מענין ויפה מאוד בפסגה יש שני מבנים גדולים שלא ברור למה הם משמשים, עצרנו לאכול ולשתות את הבירה (הגענו לפסגה בשעה אחת)
מהפסגה מתחילים לרדת, יורדים ירידה מרשימה ואז עולים שוב יותר מחצי מהירידה, ואז שוב ירידה ושוב עליה וככה בערך ארבע פעמים בהפרשים משתנים.
מסימים את המסלול עם ירידה ארוכה מאוד שדי שוברת את הברכיים, נכנסים באיזשהו שלב לתוך שיחים גבוהים וממשיכים דרכם, ואז יורדים מהשביל האדום לשביל שמסומן בכחול אבל במפה הוא בלי צבע וממשיכים עד שמגיעים לבקתה.
המקומות למלא מים בצורה נוחה הם רק בהתחלה, בבקתה בעליה למסלה, ובסוף.. אנחנו יצאנו עם ליטר וחצי כל אחד פלוס בקבוק ריק, מילאנו בבקתה את הכל והיה בסדר.
הדרך ביום הזה מאוד ברורה, מסומנת הייטב ובשילוב עם האפליקציה צמודה אי אפשר ללכת לאיבוד.
באפליקציה כתוב בתחילת המסלול כמה עליה הולך להיות, אבל אחר כך בשעון של אחד מאיתני כתוב מספר יותר גדול.. הלכנו על המספר הגדול כי נשמע יותר מרשים..
לנו היה מזג אוויר אחלה עד עכשיו, אפילו קצת חם.. בלי גשם בכלל. אבל זה נטו מזל.
הגענו לבקתה ומהקבלה שלחו אותנו לחדר עם שבע מיטות קומותיים, בשבילנו ובשביל עוד 5 ישראלים אחרים, שבסוף התחלפו בשני בלגים שנראו בגילנו.
בבקתה אין מקלחות והשירותים הם בול פגיעה, אמרו שאפשר להתקלח בנחל אבל התעצלנו..
בבקתה הזאת יש אוכל הרבה הרבה יותר טוב.. אפילו היה סלט וחביתה, הזמנו יוצר מידי והתפוצצנו, בשילוב עם הבקבוקון מבקתת לדאנו אזרו היה אחלה ארוחת ערב! שילמנו 126 לבה לארוחה ל6 איש (אחד בישל בגזיה של מטיילת בולגרית שעזרה לנו מאוד עם השפה..) והארוחה שלנו היתה מפוצצת לגמרי..
החדר אוכל היה מפוצץ אז אם מגיעים הרבה אנשים כדאי לתפוס מקום כמה שיותר מהר.
הלינה עולה 30 לבה לאדם.
כל העובדים חוץ מאחת לא יודעים אנגלית, והאחת שיודעת כמעט ולא יצאה מהמטבח.. קצת מציק אבל הסתדרנו, בכל מקרה לקח נצח עד שהצלחנו להזמין בגלל העומס באנשים (לא שהיו המון פשוט היה מספיק בשביל לגרום לכולם לחכות)
בכניסה לבקתה יש מחברת שאפשר להשאיר בה מסר לאומה, ממש מצחיק לקרוא את הדברים בעברית, מלא מחמאות לוורגיניה המארחת הצעירה שיודעת אנגלית, שמשום מה וויתרה עלינו מראש, אפילו מישהו כתב שהיא נתנה לו לבשל במטבח ולנו לא נתנו… וואלה ביאסו.
חשוב! חשוב! חשוב! בבקתה אין קליטה בכלל! שלחנו אחד שילך לחפש קצת ולהודיע להורים שאנחנו חיים והוא חזר אחרי 20 דקות בהצלחה חלקית ( רק הודעה בלי תמונה)
מומלץ לחכות שיחשיך ולצאת החוצה בימים הלא מעוננים, ראות של כוכבים מטורפת..
זהו ליום שני.

יום שלישי-הליכה

יום שלישי
15.3 קמ. 426 מטר עליה. 816 מטר ירידה.
בקתת גרנצ'ר-בקתת מריצה

היום הכי קל עד עכשיו, קמנו בבקתת גראנצ'ר בשעה שמונה, ארוחת בוקר רק סלט כי עדיין מפוצצים מאתמול, קנינו כיכר לחם וצנצנת ריבה שסידרו אותנו ליום.
התחלנו ללכת בשעה עשר, מתחילים בשביל לרכב שמהר מהר מצטמצם לשביל רגיל שמסומן במפה קקו מפוספס אפור (כנראה לא שביל מאוד רשמי).
האופציה השניה היתה לחזור בערך 4 קמ בשביל של היום לפני ואז לפנות, ככה שתמיד הולכים בשביל האדום.., לא רצינו לחזור אחורה, אז הלכנו על השביל האחר, לפחות היה פחות מלחיץ כי לא היינו לבד על השביל.
ברגע שנגמר השביל רכב לגמרי, השביל מתחיל להיות צפוף משיחי אורנים שמשתפשפים ברגלים ובבטן,די מציק אבל סביל.
עולים עם השביל הזה לאורך קצת פחות מחצי מהמסלול, עליה מאוד מתונה שכמעט ולא מרגישים.
לפני סוף העליה יש מקום ממש מוצלח להכנס לנחל, מפל מגניב וגשר/מחילה שאפשר לזחול בה.
העליה נגמרת ואנחנו עצרנו בצד הדרך לאכול צהרים.
משם יש ירידה ארוכה, ובדרך עוברים בבקתת zavracica שם פגשנו לראשונה איש שלא מאוד אוהב ישראלים.. עצרנו מחוץ לבקתה עם שאר המטיילים שהיו איתנו על השביל, ( קבוצה מאורגנת של בלגרים ושתי אימהות עם שתי בנות קטנות) נכנסנו לראות אם הם מוכרים שם נשנושים וכששאלנו את בעל הבקתה (שלא דיבר אנגלית בכלל) הוא הבין שאנחנו ישראלים (לא הכחשנו) ופצח בנאום בבולגרית שתורגם אחר כך על ידי אחת האימהות שטיילו איתנו (אישה ממש נחמדה שגם עזרה לנו עם השפה בלילה בגרנצ'ר ומאוד אוהבת ישראלים)
על הפעם שישראלים שרפו לו את הבקתה ועכשיו הוא שונא את כל הישראלים.. תוך כדי שהצביע על חור שרוף בתקרה של המבנה..
החוויה בהחלט מעלה הרבה מחשבות אבל לא הרגיש לי שהיה בוא שנאת יהודים או ציונים או נאצי כלשהו אלא פשוט בנאדם קצת טיפש שישראלים פגעו לו בעסק בטעות..
מזכיר לנו שוב כמה חשוב להיות מנומס ונחמד בטירוף כשאנחנו לא בארץ כי בסוך אנחנו לגמרי מייצגים את העם.. גם עם לא מרצוננו.
בכל מקרה לא נשארנו לגלות והמשכנו ללכת לבקתה שלנו, עוד שעה של ירידה בשביל רכב נחמד.
קצת לפני הבקתה יש בית של מישהו שעלול לבלבל, יש גדר אז פשוט המשכנו.. ( לפחות החלק ממנו שהיו עם מפה המשיך, מי שלא, נכנס וגילה)
בסוך הגענו לבקתה "מריצה" בבקתה מצאנו בחור מבוגר שלא דובר מילה באנגלית ואחרי פנטומימה מעניינת מאוד הראה לנו את החדר שלנו.
בבקתה יש ת"ש מטורף!!! גם שרותים עם אסלה אמיתית, גם מקלחות עם מים חמים, וגם אוכל ממש בסדר.
גם בבקתה הזאת אין קליטה בכלל, הצלחנו לקבל כמה דקות עם הוויפי של המקום עד שהוא נכבה בשביל להראות סימני חיים.
מגבלת השפה היתה עוד יותר קשה בשביל החבר הדתי שהיה צריך לבשל וכאמור לא היה לנו גז.. בסוף אחרי ציור מפורט ומעיכת הכבוד העצמי לכדור קטן מאוד הוא הצליח! שאפו ענק.

בבקתה אנחנו ממש לבד, יש כאן חבורה קטנה של זקנים שנראים כמו חברים של בעל המקום, וזהו. קצת מלחיץ שהמקום כזה גדול ( בית הארחה יותר גדול משני הלילות הקודמים) וכל כך ריק, בעיקר שהמקום באמת ממש שווה..

זהו ליום שלישי.

יום רביעי ואחרון- הליכה

יום רביעי
400 מטר עליה. 950 מטר ירידה. 13 קמ.
יום אחרון לטיול מתחיל באתגר מיוחד, שניים מהחברה מרגישים לא טוב, בעל הבקתה שלא יודע אנגלית מנסה לעזור לנו ומביא כדורים לא ברורים שיקחו,(לא לקחו כי לא צריך להגזים.. אבל תודה גדולה לבעל הבקתה של בקתת מריצה!) התחלנו ללכת בשביל שחוצה את שני חלקי הבקתה, שביל רחב שיורד למטה בצמוד לנחל.בעל הבקתה הנחמד הסביר שכדי להגיע תבורוביץ פשוט ממשיכים ישר בשביל..(זה לפחות מה שהבנו ממנו)
אחרי שני קמ הבנו שאנחנו לא בשביל הנכון ואם נמשיך זה יאריך לנו את הדרך בהמון, והשביל הנכון הוא 200 מטר מעל הנקודה שבה היינו.
אחרי הסתכלות במפה החלטנו לחתוך דרך היער במעלה ההר ולהגיע לשביל הנכון (סימון אדום במפה) התחלנו לטפס טיפוס ממש מגניב למי שהרגיש טוב.. ואחרי חצי שעה הגענו לשביל.
כמובן שמי שעושה את זה אחרינו וקורא כאן פשוט תסתכלו יותר במפה בהתחלה ותראו איך מתחברים לשביל, אבל גם אם אתם טועים, יש מצב שעדיף לחזור אחורה ולא לטפס כי זה קצת מסוכן..
מתחילים ללכת בשביל האדום, עוברים על גשרי עץ נחמדים מעל מפלים יפים, הכל בעליה יחסית מתונה, בדרך יש מלא שיחי פטל טעימים, עוברים על פני בקתה ישנה שלהבנתי אפשר פשוט להכנס ולישון בה, אבל היא קצת שבורה אז אולי עדיף שלא, ומשם העליה הופכת לירידה שלאט לאט נהיית יותר ויותר חדה. בירידה השביל עולה ויורד בחלופין עם שביל רכב שגם עליו לא כזה נורא ללכת,
עוד נקודת ציון מענינת היא ארמון/בקתת ציד של מלך בולגריה, ליד השער הנעול של המקום יש שלט עם הסבר מענין על ההיסטוריה של המבנה, אם אתם גם עוברים שם כדאי לבדוק אם יש ימים שהמקום פתוח למבקרים כי זה גם ממוקם טוב לעצירה וגם נראה מקום ממש מגניב!
ממשיכים לרדת ובשלב מסוים מגיעים לבקתה עם מסעדה ששם כבר פגשנו שתי חבורות של ישראלים.. מתחילים לראות ציוויליזציה..
ממשיכים לרדת ואז השביל מתפצל וגם אנחנו, אפשרות אחת להמשיך עם האדום עד בורובץ, אפשרות שניה לפנות שמאלה ולהגיע לרכבל שאפשר, אם פועל, לרדת איתו למטה, אנחנו התפצלנו, שלושה ירדו עם האדום ובדרך החליטו לנסות את מזלם באחד הסינגלי אופניים הרבים שיש בתקווה שהוא מגיע לשביל או ישר לבורוביץ (הסינגלים לא מסומנים באפליקציה של mapy.cz איתה ניווטנו.., בסוף הם חתכו ביער והגיעו ישר אל שאר הקבוצה על השביל האדום..
שאר הקבוצה הלכה לרכבל, מגיעים לצומת שבה התחברנו לשביל הירוק ביום הראשון וממשיכים ישר, לא הולכים בשביל שעשינו כבר.
בדרך יש כמה נקודות תצפית נחמדות ותחנת רכבל ישנה ממש לפני הרכבל האמיתי שלצערנו ומזלנו הרע כמובן שלא פועל בימי חמישי.. לא ברור מה הקטע של הבולגרים לכבות את הרכבלים בימים שאנחנו צריכים אותם..
לאחר מעשה-בקיץ, הרכבל בבורוביץ לכיוון פסגת מסלה פועל כל הימים חוץ מביום שני,
שאר הרכבלים פועלים רק בסופי שבוע..
כדאי לבדוק באתר של בורוביץ לפני שמגיעים למקרה שהדברים שם משתנים..
בגלל שהרכבל לא פעל, אנחנו ירדנו בשביל/סינגל שיורד ירידה חדה לכיוון בורוביץ, עובר מתחת לרכבלים ובצמוד למסלולי סקי (ברמה אדומה) עד שמתחברים בחזרה לשביל האדום..
שלושת האחרים פשוט צצו מהיער מולנו…
ממשיכים לרדת בשביל האדום עד שמגיעים להתחלה של המסלול מהיום הראשון ויורדים עד לבורוביץ…

וזהו!!! סיימנו את הטרק, מכאן אנחנו ממשיכים ללילה בצימר yagoda, שזה 10 דק מבורביץ, שם ישנו ונחנו עד לשישי ומשם לסופש ארוך בסופיה עיר הבירה

קישורים חיצוניים

• קישור למסלול באפליקציה mapy.cz