| תאריך הטיול | September 2025 |
|---|---|
| משך הטיול | 4 ימים |
| עונה מומלצת | יולי-ספטמבר |
* אנחנו השתמשנו באפליקצית Mapy שהייתה מעולה ממש (חוץ מהיום השלישי) ויש בה אפשרות להוריד את המסלולים לאוף ליין.
* כסף- הכסף הבולגרי נקרא לבה והוא שווה 2שקל= 1לבה. אנחנו הבאנו בערך 500 לבה לכל אחת שממש הספיק לנו אבל גם התפנקנו אז אפשר להסתדר בטח עם פחות.
* כמעט אף בולגרי בהרים לא ידע אנגלית- תורידו גוגל טרנסלייט זה עזר לנו מאוד.
* אנחנו הזמנו בקתות מראש דרך אתר BG Huts וזה הוסיף לנו עוד 18 יורו לכל בקתה. אחד כך הבנו שאפשר להתכתב איתם במייל ולהזמין מקום בלי תוספת תשלום.
* לגביי מזג אוויר הבנו שיהיה נעים בטיול בזמן הזה של השנה וקריר בלילות. זה היה ממש נכון ומומלץ להביא בגדים תרמיים ללילות.
* לא לשכוח להביא! ליינר, עזרה ראשונה קטנה, כפכפים/ שורש למקלחות, נייר טואלט, ומקלות הליכה וברכיות טובות אם יש לכם כאביי ברכיים! (היה מאוד נחוץ בעיקר בירידה למנזר).
* הזמנו מוניות מראש בחברת welcome pickups שעובדת מעולה באירופה.
* לגבי אוכל אפשר לקנות בבקתה לאותו היום אבל מומלץ להביא איתכם קצת שימורים/ חטיפי חלבון.
* כשאתם מתכננים מסלול תתייחסו גם לק"מ וגם לשיפוע של העלייה/ ירידה. הליכה של 10 ק"מ יכולה לקחת יום שלם קשה בהרים של הרילה.
נחתנו בסופיה בשעה 12 בצהריים ולקחנו מונית שהזמנתי מראש מחברת Welcome pickups שעלתה 60 יורו לבערך שעה וחצי נסיעה. הנהג חיכה לנו עם שלט עם השם שלי ולמרות שלא ידע אנגלית כמעט בכלל היה דיי נחמד והביא אותנו לכניסה למלון שלנו בספרבה בניה. ישנו במלון Dani guest house. בעלת המלון לא ידעה אנגלית כמעט בכלל (כמו רוב הבולגרים שפגשנו) אבל חוץ מזה ושלא היה מזגן בחדר היה מעולה (בבוקינג היה כתוב שיש מזגן אבל הוא לא עבד). בצהריים יצאנו להסתובב בעיירה וחיפשנו מפה ומכולת. אחרי הסתובבות מצאנו מפה בחנות כלי כתיבה קטנה ועם עזרה מגוגל טרנסלייט הצלחנו גם לקנות אותה. המשכנו למכולת וקנינו 3 ליטר מים לכל אחת, סנדוויצים מוכנים ומלא חטיפי חלבון. חזרנו למנוחה קטנה במלון ויצאנו לארוחת ערב באחת המסעדות. התלהבנו כלכך מהמחירים הזולים במסעדה עד ששכחנו שאנחנו שתי בנות שלא באמת מסוגלות לאכול הרבה.
קראתי באינטרנט שהרכבל בשבעת האגמים נפתח ב 8:30 ובגלל שהגענו בסופש רצינו להגיע ממש בפתיחה. דיברתי עם רייקו +359899363982 שטוען שהוא הנהג של הישראלים, הייתה לו סיכת צנחנים ועוד כמה מזכרות שמטיילים ישראלים שכחו אצלו. הוא הראה לנו את כל המקומות היפים בדרך ולמרות שהאנגלית שלו לא הייתה מדהימה הוא היה ממש חייכן ונחמד. אחרי נסיעה של חצי שעה שעלתה 30 לבה הגענו לרכבל סקי פתוח של שבעת האגמים. היה תור אבל הוא התקדם ממש מהר ותוך חצי שעה ברכבל הגענו למעלה. הרכבל עולה 20 לבה לאחד אבל ממש מומלץ אם רוצים לדלג על העליה ולהגיע ישר לאגמים.
עשינו מסלול מעגלי שהרבה מטיילים - בעיקר בסופש, עושים אותו כמסלול יום. המסלול היה עמוס ממש אבל גם מאוד יפה. אנחנו עלינו בשביל האדום שמתחיל מעליה תלולה ואז קצת מישור, לאחר מכן נפגשים עם השביל הירוק ועושים הלוך חזור בעליה תלולה לתצפית שממנה רואים את 7 האגמים במקביל. ירדנו מהתצפית המשכנו בשביל הצהוב-ירוק ואז האדום-צהוב עד לריליסקי עזרא (rilski ezera) ששם ישנו.
שילמנו 20 יורו לאחת על הבקתה ושם גילינו שהאוכל לא כלול אבל כל ארוחה עלתה בערך 20 לבה לשתינו (ככה בכל הבקתות). היה לנו חדר ממש נחמד והארוחות היו ממש אחלה- יש הרבה אפשרויות כי הבקתה באמת מאוד מרכזית ומתויירת. באותו ערב פגשנו בשתי ישראליות בגילנו ואחרי שיחה קצרה החליטו להצטרף אלינו ליומיים הבאים.
היום הזה יצא 8 ק"מ לא מאתגרים מידי עם קצת עליות קשות
התעוררנו ב7:30 אבל לקחנו את הזמן בהתארגנות ובאוכל אז יצאנו רק סביב תשע. יצאנו ארבעתנו והתחלנו לרדת בשביל האדום שיורד ממש מתחת לרכבל. השביל מאוד נוח ומהר מאוד נכנסנו ליער ככה שהיה מאוד נחמד ללכת בצל ובמזג אוויר טוב. עברנו מלא נחלים בדרך, ועברנו דרך שתי בקתות. הראשונה זאת בקתת לובנה (Lovna) שלא הייתה פעילה אולי בגלל העונה, והשנייה היא בקתת ודה (Vada) שהייתה פעילה והבעלים נתנו לנו לשבת בספסלים קצת ולהיכנס לשירותים. המשכנו במסלול האדום בדרך ממש יפה וירוקה עד לכפר סקי מליוביצה. יש שם מסעדה מעולה עם וויפי ומלצרית ממש נחמדה דוברת אנגלית. אחרי ארוחה במסעדה והפסקה לא קצרה התחלנו את ה 3 ק"מ האחרונים להיום בשביל שחור-כחול. העליה הייתה לא קשה בכלל והשביל היה נוח מאוד וכנראה שהרבה עושים את המקטע הזה כמסלול יום בדרך לפסגת המליוביצה.
הגענו לבקתת מליוביצה (Malyovitsa) שהייתה ממש נחמדה אבל הבעלים לא ידע אנגלית בכלל. הבקתה הזאת פחות מרכזית והאפשרויות מצומצמות יותר- אבל יש שם את כל מה שצריך ועם הרבה עזרה מגוגל טרנסלייט (ומיכאל הבולגרי שעזר לנו), הצלחנו גם להזמין אוכל. יש שם חביתות, מרקים, פרנצ טוסט, סלט, קבב ושוקו שזה הכי חשוב. החדר שלנו היה ממש נחמד- אבל הליינר היה נחוץ ממש והשירותים היו קצת מלוכלכים.
היום הזה יצא לנו 13 ק"מ בלי חלקים תלולים בכלל
התכנון היום היה לעשות מסלול מעגלי של 8 ק"מ ולהגיע לאגם פחד שאמור להיות ממש יפה אבל בולגרי שישן איתנו בבקתה אמר שהתכנון הזה נראה לו קשה מידי. אחר כך הגענו למסקנה שאולי יכולנו את המסלול הזה אבל לא רצינו להסתכן. תכננו לעשות מסלול מעגלי שעולה לפסגת המליוביצה (גובה 2729) ואז לרדת בדרך אחרת ולחזור לבקתה. התחלנו לעלות בעליה לא תלולה מידי בשביל האדום-כחול וקצת אחרי אנדרטה (מרגיעה) לאנשים שאיבדו את חייהם בהר, התחילה עליה קשוחה עד האגם. באדם עשינו עצירה נחמדה ורצינו להמשיך בשביל השחור - מימין לאגם עד הפסגה.
פה התחיל החלק המסוכן. במפה שלנו וגם של חבורת מטיילים הודים שפגשנו היה מסומן שביל שמגיע עד למעלה אבל במציאות לא היה שום סימון ושום שביל. המשכנו לעלות בתקווה למצוא משהו אבל לא היה כלום. בנוסף אחת הבנות התחילה להרגיש ממש רע והיה ערפל כבד וקצת פחדנו ללכת לאיבוד. החלטתי שאני עולה 100 מטר לבדוק אם יש שביל ואם לא נרד לבקתה מאותה דרך שבאנו. עליתי קצת ולמרות שהייתי לפי הGPS על השביל, הסתכלתי ימינה איפה שהיה אמור להיות פיצול וראיתי מצוק ענק. החלטנו לחזור לבקתה מאותה הדרך ולא להגיע לפסגה.
כשהגענו דיברנו עם הבולגרי שייעץ לנו על המסלול, וכשהראתי לו את המפה הוא הסביר לנו שהשביל השחור הוא לגולשי הרים ולכן השביל עצמו הוא בולדרים ענקיים.
המסקנה היא לשאול איזה דרך מומלץ לקחת ובמקרה הזה להמשיך בשביל האדום עד לפסגה!
היום הזה יצא לנו בערך 7 ק"מ כולל ההסתבכות שלנו
מצרפת את המפה של המסלול שמומלץ לעשות (הלוך חזור לפסגה)
בגלל שאחת החברות שפגשנו הרגישה לא טוב הן קיצרו את הטרק ואנחנו המשכנו בתכנון שלנו עד מנזר הרילה, שם ישנו. ידענו שזה היום הכי מאתגר אז יצאנו טיפה מוקדם יותר (8:00) אחרי פרנץ טוסט בבקתה. התחלנו באותה עליה שעשינו אתמול עד לאגם. אחרי הפסקה קצרה ושוקולד מילקה שהיה נחוץ מאוד, המשכנו בטיפוס בשביל האדום בעלייה תלולה עד שהגענו לרכס. הלכנו עוד קצת על הרכס עד שהגענו לפיצול בשביל להגיע לפסגה. לא תכננו לעשות את זה אבל ראינו שזה ממש קרוב ובהליכה קלילה אז עשינו הלוך חזור לפסגה וחזרנו למסלול. אחרי עוד קצת הליכה על הרכס הגענו לפיצול עם השביל הכחול שהוא הירידה למנזר.
ההליכה קשה אך אפשרית אבל אם אתם לא הולכים מהר אולי כדאי לחשוב על משהו אחר. אם אתם בטוחים בקצב הליכה שלכם אז ממש אין בעיה רק תכינו את עצמכם ל 5 ק"מ שבהם יורדים 1500 מטר בגובה. השביל לא מאוד מטויל ומרגישים את זה גם כי הוא לא מתוחזק אבל גם כי ראינו מלא חיות שלא ראינו בימים האחרים. ראינו 2 נחשים, צבי ואפילו סנאי. בשלב מסוים נכנסים ליער ואחרי 2 ק"מ נוספים של ירידה מגיעים למנזר- ששם היה לנו רצף בלת"מים מרשים מאוד.
הגענו ב19:30 בערך וראינו מסעדה פתוחה אז תכננו להניח את התיקים וישר ללכת לאכול. אחרי שכמה אנשים לא דוברי אנגלית הובילו אותנו לחדר יצאנו למסעדה וגילינו שהיא נסגרה. ראינו מכונת חטיפים ועם קצת מטבעות שהיו לנו קנינו כמה חטיפים נחמדים. הסתובבנו לחזור לחדר וגילינו שסגרו אותנו מחוץ למנזר! ניסינו לקרוא למישהו מבפנים ולקח איזה עשר דקות טובות עד שמישהו שמע ואמר לאדם שעמד איתנו (ולא עזר לנו בכלל) לקחת אותנו מסביב. נכנסנו לחדר ומאוד מהר ישנו, אחרי מקלחות וקצת חטיפים.
היום הזה יצא לנו 10 ק"מ של עליה תלולה ואז ירידה תלולה
בבוקר לקחנו מונית שהזמנו מראש דרך Welcome pickps לסופיה. המונית עלתה 90 דולר ולקח בערך שעתיים להגיע למלון בסופיה. המלון שהזמנו- Agora Boutique, היה במיקום מעולה על השדרה המרכזית (שדרות ויטושה) והיה בו כל מה שהיינו צריכות ואפילו יותר. האישה בקבלת פנים עזרה לנו עם הכל והזמינה לנו מונית כי הטיסה הייתה ממש מוקדמת בבוקר. הכל היה נקי ונעים ואפילו הייתה לנו ארוחת בוקר מוכנה במקרר. בסופיה נפגשנו עם החברות שפגשנו בטרק והסתובבנו באיזור המרכזי. אכלנו ארוחת בוקר מעולה (אחרי שלא אכלנו ארוחת ערב במנזר) בבית קפה בשם Wonderland Brunch & Cake. בעיר יש מלא חנויות, אוכל טוב ומלא מוזיאונים ואתרים אם מעניין אותכם. חזרנו למלון לישון ולקחנו מונית שעלתה 20 לבה לשדה תעופה בערך רבע שעה נסיעה.
הגענו בשלוש וחיכינו שעה שהבידוק הבטחוני יפתח. הבידוק לקח רבע שעה ויכולנו להגיע גם שעה אחרי וזה היה בסדר. בטרמינל שלנו (1) הייתה חנות אחת בלי הרבה דברים אבל הייתה לפחות מכונת קפה. אחרי שעתיים וחצי טיסה הסתיים הטיול והגענו לארץ :)
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם