JOHN MUIR TRAIL

שביל ג׳ון מיור בקליפורניה מעמק היוסמיטי ועד פסגת הר וויטני

תאריך הטיול	August 2022
משך הטיול	20 ימים
עונה מומלצת	קיץ

תוכן עניינים

מידע כללי

טרק שכמות המידע עליו ברחבי הרשת היא בלתי נדלית. יש קבוצת פייסבוק שנפתחת כל שנה שמספקת כל פריט מידע שצריך.
בשבילי זה היה טרק ראשון בצפון אמריקה, מאוד שונה מהטרקים שעשיתי עד אליו. אפרט יותר על החוויות שלי לאורך הטרק עצמו.

תל אביב-סן פרנסיסקו

22.8 ישראל
ישנתי בערך שעה וחצי לפני שקמתי להתארגן ולקחת מונית לשדה.
הטיסה לסן פרנסיסקו עוברת דרך מדריד, השדה מפוצץ אבל נראה שהטיסה תצא בזמן.
מהפחד שהתיק שלי יאבד או יאחר להגיע אני לוקח אותו איתי למטוס, קצת חששתי שלא יאשרו לי להעלות אותו למטוס אבל לאף אחד לא הייתה בעיה.
הטיסה באמת יצאה בזמן והיא אפילו הקדימה את שעת היעד של הנחיתה.
22.8 מדריד
קונקשן של שעתיים וחצי במדריד, במהלכן אני נפרד לשלום ממקלות ההליכה. אסור להעלות אותם למטוס ולי אין עניין בהתעסקות נוספת של לשלוח אותם לבטן המטוס ואחר כך להתעכב בסן פרנסיסקו באיסוף שלהם.
גם הטיסה הזו יוצאת בזמן ואני שמח לגלות שלידי אין נוסע ושהספסל הזוגי כולו לרשותי.
22.8 סן פרנסיסקו
אחרי טיסה ארוכה של 12 שעות אני מגיע ליעד הסופי שלי. למרות כל החרדות שלי מביקורת הגבולות השוטר לא עושה לי בעיות (בעיקר התעניין בפרמיט שלי לטיול וביקש לראות אותו). אני יוצא מהשדה לכיוון העיר.
לצערי בגלל שהנסיעה ליוסמיטי למחרת יוצאת על הבוקר אין לי זמן לנוח במלון ואני מתחיל להתרוצץ ברחבי העיר להשלים מלאים של אוכל וציוד.
העיר עצמה באזור שאני ישן בו מאוד לא נעימה ויש כמויות אדירות של הומלסים בכל פינה.
את האריזות אני מסיים רק ב1 בלילה מה שלא משאיר לי הרבה זמן לנוח לפני הנסיעה ליוסמיטי

לילה ביוסמיטי לפני היציאה למסלול

23.8
שמח להפרד מסן פרנסיסקו אני מגיע לאוטובוס שיקח אותי לתחנת הרכבת. אחרי נסיעה של כחצי שעה הגעתי לאמריוויל משם יוצאת הרכבת לכיוון מרסד. החוויה של הנסיעה ברכבת מעולה, היא מרווחת, ממוזגת ונחמד לראות את הנופים והמרחבים של קליפורניה.
סביב 10:30 הגעתי למרסד, משם יוצא השאטל ליוסמיטי. גם הנסיעה הזו עוברת חלק וב13:30 אני כבר מחוץ למרכז המבקרים.
לקחתי את הזמן עם הריינג׳רית הנחמדה לשאול את כל השאלות שהיו לי, שילמתי את התוספת לפרמיט של הhalf dome, קניתי משהו לאכול והמשכתי לbackpackers camping שם זכאים ללון מי שיוצא או חוזר מטיול ביוסימיטי שכולל לינה בשטח.
הפארק עצמו באזור הקמפינג מפוצץ באנשים, בערב קיוויתי לאכול קצת אוכל אמיתי לפני הטרק אבל התורים למסעדות ייאשו אותי וקניתי לי משהו בחנות מכולת של קארי ווילאג׳.

יום 1- יציאה מעמק היוסמיטי וגיחה לhalf dome

24.8
קמתי עם שעון מעורר ב5:30 מתוך כוונה לנצל כמה שיותר מהשעות הקרירות של הבוקר לטפס מחוץ לעמק היוסמיטי. לקראת 7:00 הגעתי לשלט שמכריז על התחלת השביל על שם ג׳ון מיור, למרות זאת בחרתי לטפס דרך הmist trail ובסופו התאחדתי עם הjmt. העלייה ארוכה אבל רובה מוצלת ויש לא מעט נופים ונקודות נחמדות תוך כדי. אחכ השביל כבר מתמתן ולקראת 11 הגעתי לתחנת הקמפינג הראשונה שלי, לא רחוק מהפיצול של השביל לhalf dome. העדפתי לחכות לערב כדי לטפס לhalf dome כדי לא להגיע בשעות העומס וגם שיהיה קצת פחות חם.
אחהצ יצאתי לכיוון הhalf dome. הדרך עד לכבלים בהחלט נסבלת אבל כשראיתי את הכבלים כמעט ויתרתי על הטיפוס. בעזרת עידוד של אמריקאית שירדה בדיוק כשהגעתי התחלתי לטפס. למזלי הייתי היחיד שטיפס באותו זמן ככה שיכולתי להתרכז כולי בעצמי. כשהגעתי לפסגה בדיוק ירד המטייל היחיד שהיה למעלה ככה שהייתי לבד על הפסגה. קצת הסתובבתי קצת צילמתי וירדתי למטה (לא פחות קשה מלעלות למעלה). הגעתי לקמפינג גמור מעייפות והלכתי לישון.

יום 2- שמורת יוסמיטי עד אגמי הקתדרלה

25.8
יום קודם עוד התלבטתי עם עצמי אם לקחת עוד עיקוף מהשביל כדי לעבור בcloud rest, אבל אחרי הטיפוס לhalf dome העדפתי כמה שפחות להקשות על עצמי. היום הזה התחיל במגמת עלייה, שאמנם היא לא מהעליות הקשות אבל נזקקתי להרבה עצירות קצרות למנוחה והסדרת דופק. בנוסף היום כולל את אחד המקטעים הכי יבשים של השביל כשלאורך 11 קמ ממנו אין מקור מים.
אחרי שהגעתי לcathedral pass שלמרות שמו העלייה אליו קלילה, ירדתי לשני אגמי הcathedral, בעליון עצרתי למנוחה וסינון מים ובתחתון התמקמתי והעברתי בו את הלילה.

יום 3- הליכה בlyelle קניון.

26.8
קמתי בבוקר שמח, מתוך ידיעה שבדרך היום יש חנות שאפשר לקנות בה אוכל טרי ונשנושים. סביב 9:30 הגעתי אליה, קניתי שתייה וסנדביץ שבהמלצת המוכרת חיממתי במיקרו וזה בהחלט הוסיף. שלחתי כמה דברים מיותרים שארזתי איתי ליעד ממנו אאסוף אותם בסוף השביל, זרקתי זבל שצברתי והמשכתי בדרכי.
לאורך לא מעט קמ הלכתי במישור ורק לקראת סוף היום היה טיפוס קצר של כ200 מטר עד שהגעתי לנקודת הקמפינג שבחרתי לעצמי. למרות שזה יום בלי עליות הוא כן עובר דרך המון אזורים חשופים והשמש הקופחת עייפה אותי.

יום 4- פרידה מיוסמיטי והפאס הראשון בטרק

27.8
היום התחיל בטיפוס לdonohue pass שלא היה נורא, על הפאס עצמו יש שלט שמציין שנפרדים מיוסמיטי ונכנסים לשמורת אדם אנסל. הייתה גם קליטה סלולרית אז התקשרתי הביתה. אחרי הפאס יש ירידה ואחריה פאס נוסף שנקרא island pass עם אגם יפהפה, עצרתי בו לאכול (טעמתי את ה״טונה״ הצמחית שקניתי בטעות- לא כזה נורא כמו שזה נשמע). אחרי הפאס יורדים ועוברים במספר אגמים מאוד יפים-
thousand islands lake, emarald lake, ruby lake, garnet lake
לקראת 17:00 הגעתי לקמפסייט עם נחל זורם לצדו והחלטתי להתמקם ללילה.
מי שעוד עצר כאן זה צ׳אד, רופא מומחה ברפואת חירום מקולורדו שהתחיל את השביל מטולמני ואמור לסיים כמוני בוויטני. נפגשנו כמה פעמים בשביל ביומיים האחרונים ומאוד נחמד לדבר איתו.
מהכיוון השני הגיע נדב, חצי ישראלי חצי אמריקאי שהשתחרר לאחרונה מצהל וחזר לארהב. הוא הולך בקצב של 35 קמ ביום (אני אחרי 20 קמ מרגיש כמו גרוטאה) והיה נחמד לדבר איתו קצת בעברית.

יום 5- הגעה לred's meadow

28.8
יום שהתחיל בעלייה מshadow lake היפהפה ונמשך רובו בירידה עד red meadow, לא היו יותר מדי אטרקציות לאורך היום מבחינת נופים, ראיתי מרחוק את הdevil postpile שהוא מונומט לאומי אבל החלטתי לא לעשות עיקוף דרכו.
באמצע הדרך פגשתי שוב את צאד והמשכנו יחד עד סוף המסלול (עבורי) לעוד מפגש עם הציביליזציה. אכלנו המבורגר ואחכ צאד המשיך הלאה במסלול, אם הדברים ילכו כמתוכנן אנחנו אמורים להפגש שוב בvvr.
לראשונה אחרי הלילה בסן פרנסיסקו התקלחתי סופסוף, העברתי הרבה דברים שאני לא מתכוון לאכול מהקופסת דובים שלי להייקר בוקס וסופסוף פגשתי אנשים שהולכים יותר לאט ממני…

יום 6- אספקה מחדש בממות׳ לייקס והמשך הטרק

29.8
בלילה הגיע דוב לקמפינג. למזלי היו אנשים אחרים שצעקו עליו ללכת ולא הייתי צריך להתמודד עם זה בעצמי. בבוקר לקחתי שאטל לממות׳ לייקס לחדש את האספקה שלי. קניתי גם כפפות לשמש ומשחה לשפתיים.
ישבתי קצת בבית קפה והתעדכנתי במה שקורה בארץ ובעולם. הקפה לא היה טעים ):
קצת לפני שבאתי לעלות על השאטל חזרה למסלול שמתי לב שהפלאפון שלי בכלל לא נטען, הסתבר שהכבל הלך ובלי טלפון עובד על המסלול אני אבוד.
בגלל שממות׳ היא עיירת תיירות ברובה היו בסביבה אנשים שהתפקיד שלהם זה לעזור לתיירים שמסתובבים שם. פניתי אליהם לשאול איפה אפשר לקנות כבל חדש. בסוף, כשהסתמן שהפתרון היחיד הוא לחזור לטאון סנטר, שניים מהם הלכו לבדוק במקומות שאולי יש להם אבידות ומציאות. אחרי 10 דקות היו בידי 3 כבלים מתאימים. הודיתי להם ממש ועליתי לשאטל חזרה למסלול.
סביב השעה 3 אחהצ חזרתי ללכת. הלכתי מקטע קצר של 10 קמ וסביב 6 כבר הקמתי את האוהל והייתי מסודר לקראת הלילה. סהכ הנופים היו דומים לסופו של יום ההליכה הקודם- הרבה פחות יפים מהנופים של הימים הראשונים.

יום 7- עליה לpurple lake וlake virginia

30.8
קמתי די מאוחר כי ידעתי שמצפה לי יום עם לא מעט עליה אבל המרחק יחסית קצר. הנופים היו די מונוטונים לאורך הדרך, כמעט לא צילמתי שום דבר עד שהגעתי לpurple lake. עצרתי שם לשעה ומשהו לאכול ולשתות וצפיתי במטיילים בצד השני של האגם מנסים לדוג. לקראת הצהריים ארזתי את עצמי והמשכתי לעלות לאגם השני של היום- lake virginia. גם כאן עצרתי ליד האגם, מצאתי לי פינה מוצלת ונחתי. בשלב מסויים השמש הגיעה לפינה המוצלת שלי ועזבתי את האגם למצוא מקום לקמפינג ללילה. המשכתי עוד כ700 מטר ומצאתי לי פינה ללילה. חזרתי כמה פעמים לאגם- לטבול בו ולטהר מים והלכתי לישון אחרי צפייה בצבעים יפים של שקיעה.

יום 8- עלייה לsilver pass וסיום בvvr

31.8
היום קמתי יחסית מוקדם כי ציפתה לי עליה לפאס. יש משהו במילה פאס שגורם לי להיות דרוך יותר, זה נותן לי מוטיבציה להליכה ״לכבוש את הפאס״ ולצד זה יש חששות לגבי כמה קשה הולך להיות.. אז אחרי כמה קמ של ירידה יחסית תלולה, חציתי גשר מעל fish creek והתחלתי לעלות. עליה רציפה של 580 מטר. היו גם רגעים קשים בעליה, במיוחד במצבים בהם חשבתי שעליתי יותר ממה שאפליקצית הניווט הראתה, אבל סהכ עליתי עד לפסגת הפאס בלי עצירות משמעותיות. על הפאס עצמו הייתה רוח חזקה ובלי מקומות מוצלים. לקחתי לי כמה דקות להתרשם מהנוף וכשהבטתי צפונה ראיתי ענני עשן רחוקים שעולים מאש שמשתוללת במרחק.
ירדתי כמה מטרים מהפאס עד שמצאתי פינה מוצלת וישבתי שם לאכול ולנוח. אחכ התחילה ירידה ארוכה מאוד שנמשכה כמעט עד סוף היום. סביב 14:00 הגעתי לנקודה המקורית ממנה הייתה יוצאת הסירה לכיוון ורמיליון ואלי רזורט- שם אבלה שני לילות ואנוח קצת מההליכה. בגלל שהאגם הצטמק מאוד הייתי צריך ללכת יותר מק״מ על אדמה חולית תחת השמש החמה של הצהריים.
חיכיתי עם עוד כמה מטיילים, כולל אמריקאית שהייתה מאוד מבדרת והעבירה לי את הזמן בסיפורים מצחיקים. אחרי שעתיים בערך באו לקחת אותנו לריזורט- שם התקלחתי, אכלתי ארוחת ברביקיו וגם פגשתי את צאד שבינתיים התחבר עם עוד רופא, כירורג ממישיגן.
הלכתי לישון די מוקדם, נאבק ברצון לסיים את הספר שאני קורא- ״אמונה״ וישנתי את השינה הכי טובה שלי עד כה.

יום 9- יום מנוחה בvvr

1.9
יום מנוחה, לא עשיתי הרבה. גיליתי שהמזרון שלי סוג של נהרס. אני שוכב עליו באי נוחות ומקווה שאצליח לסחוב איתו עד בישופ שם אקנה מזרון חדש (מה שבסוף לא קרה). קצת מאכזב יחסית לעובדה שישנתי עליו סהכ משהו כמו 15 לילות.
יש בי כבר חשק לצאת שוב לדרך ולטייל בהרים. מהסיפורים, מהמפות ומדברים שקראתי יש בי הרבה מתח, בעיקר חיובי, ממה שהולך להגיע. הכל נראה גדול יותר, גבוה יותר ומאיים יותר. אני מקווה שגם יפה יותר, למרות שממש אין לי תלונות עד עכשיו.

יום 10- חזרה לjmt עד sallie keyes lake

2.9
הלכתי דרך bear ridge מvvr חזרה לjmt.
היה לי לילה קשה עם קלקול קיבה ובקושי ישנתי.
ציפיתי ליום מאוד קשה פיזית, אבל למרות שלא אכלתי הרבה לאורך היום דווקא הרגשתי בסדר והגעתי יותר רחוק משתכננתי. הדרך עצמה יפהפייה ומתגמלת ועוברת דרך אחד הפאסים היפים- סלדן.

יום 11- כניסה לקניון המלכים עד לevolution lake

3.9
אחרי הלילה הקשה הקודם שהיה לי בלילה הזה אני מצליח לישון את כולו. חדור אנרגיה אני מתחיל בירידה ארוכה דרך יערות מוכרים. אני שם לב שגם התאבון חזר ולאורך כל היום לא מפסיק לאכול.
אחרי כמה שעות אני מגיע לגשר ולאחריו יש שלט שמכריז על הכניסה לשמורה kings canyon, אני נזכר במה ששמעתי- שמפה מתחיל החלק היפה ביותר של המסלול ונדרך ציפייה.
בתחילה אני צועד מרחק רב לאורך נהר סן חואקין- הנהר עם צבע מדהים ויש המון מפלים קטנים. לאחר כמה זמן אני עוזב את הנהר ומתחיל לטפל לאורך evolution creek, כאן המפלים כבר נהיים רציניים יותר ואני עומד ובוהה בהם. השביל מתמתן ואני ממשיך ללכת לאורך כרי עשב ונחלים בנוף פסטורלי. לקראת אחהצ מתגבשת בי החלטה לתת פוש ולסיים את היום בטיפוס של עוד כ400 מטר. למרות הקושי אני מגיע סביב 18:30 לevolution lake- עוד אגם יפהפה שנמצא על המסלול, ואני שמח שהחלטתי לעשות זאת. השמיים נצבעים בצבעי שקיעה וההרים מסביב לאגם זוהרים באדום. אני אוכל ארוחת ערב זריזה תוך כדי שיחה עם אמריקאי שמבקר כאן לעתים קרובות ונותן לי קצת עצות להמשך. את ההכנות האחרונות ללילה אני מסיים כשיש כבר חושך והולך לישון.

יום 12- הפאס ע״ש ג׳ון מיור ופיצול מהjmt לכיוון בישופ

4.9
הבוקר מתחיל בטיפוס לפאס ע״ש ג׳ון מיור. את רוב הטיפוס עשיתי יום לפני וסביב השעה 10 אני כבר בפסגה מביט על הדרך בה טיפסתי מלמעלה ואוכל מכל הבא ליד. אחרי מנוחה וביקור בבקתת אבן שנבנתה לזכרו של ג׳ון מיור אני מתחיל בדרך ארוכה למטה שעוברת דרך אגמים ומפלים והדרך מתישה אותי. בצהריים אני מגיע לצומת שממנה יוצא השביל לכיוון העיירה בישופ, נקודת האספקה הבאה שלי. בהתחלה חשבתי שאעצור בצומת ולמחרת אלך את ה20 ק״מ עד לקצה המסלול, אבל אני מרגיש טוב ומנסה להשלים כמה שיותר מהעליה כדי שאוכל להגיע מוקדם לבישופ יום לאחר מכן. העליה, של 1000 מטר היא ארוכה ומפותלת, אני מרגיש את העייפות נוחתת עלי וסביב השעה 18 אני מחליט לחפש מקום לעצור ללילה. לוקח לי עוד כמה ק״מ עד שאני מוצא חלקת אדמה שטוחה נגישה למים וקובע את מקומי. את כל ההתארגנות אני עושה כבר בחושך ולאחר מכן נכנס לישון.

יום 13- הגעה לבישופ וחצי יום מנוחה

5.9
לקראת הבוקר מתחיל לטפטף ואני בזריזות שם את כיסוי הגשם של האוהל ומכניס את הדברים שלי. אני מחכה בתוך האוהל עד שאני בטוח שהגשם חלף ולא יחזור. בינתיים אני אוכל ארוחת בוקר.
כשמפסיק הגשם אני אורז בזריזות ויוצא לדרך. אחרי אתמול לא נשאר לי הרבה לעלות ולקראת 10 אחרי התרשמות מהנופים הנשקפים מבישופ פאס,אני מתחיל לרדת לכיוון החנייה. בחנייה לוקח לי כ15 דק עד שעוצר רכב, והילרי, שבאה לטייל עם הכלבה שלה בהרים לוקחת אותי כל הדרך עד למלון שלי ללילה.
אני מתקלח ונח קצת במלון, מדבר עם ההורים ומתעדכן במה שקרה בזמן שהייתי מנותק. מול המלון יש מסעדת ברביקיו ואני מזמין לי צלעות עם לחם תירס וקולסלו. אני חוזר למנוחה קצרה נוספת ואז מתחיל בהכנות לקראת החלק האחרון של השביל. קונה אוכל, מסדר את התיק והולך לישון.

יום 14- חזרה דרך בישופ פאס לjmt

6.9
אני קם בבוקר מוקדם, מסיים לארוז את שאר הדברים, אני שם לב שאחת מכפפות השמש חסרה ולא מצליח למצוא אותה. צמוד למלון יש מאפייה בה אני קונה סינבון מעולה לארוחת בוקר ואורז סנדביץ לצהריים. אני הולך לכיוון תחנת האוטובוס ממנה השאטל חזרה למסלול יוצא וממתין שם. אחרי 10 דקות איחור שהשאטל לא מגיע אני מחליט שאין למה לחכות ומתחיל לצעוד לכביש המוליך למסלול לנסות לתפוס טרמפ. בזמן ההליכה אני פתאום שם לב שעובר אותי רכב שנראה כמו השאטל שהיה אמור להגיע. אני מתחיל לרוץ אחריו באמוק ודופק לו על החלון, מסתבר שזה באמת השאטל והנהג מתנצל שיצא באיחור.
אחרי כחצי שעה אני שוב בתחילתו של המסלול אותו השלמתי אתמול. העליה הפעם קלה יותר, רק 600 מטר בערך אבל הירידה קשה ומכאיבה בעיקר בכפות הרגליים. בזמן ההליכה אני פתאום שם לב לכפפה עזובה, כפפת השמש שלי! כנראה הפלתי אותה כאן אתמול…
על השביל עצמו אני פוגש את לייני, עיתונאית אמריקאית שכותבת על טיולים ואתגרים אחרים ואני עוצר איתה לארוחת צהריים. היא באה לפגוש את חברה שלה שעובדת כריינג׳רית באזור ואמורה להשאר ללון אצלה מספר ימים. אחד הדברים שהיא הביאה איתה זה מחבטי בדמינטון וכדור נוצה ואנחנו מנסים להתמסר קצת בינינו בלי הרבה הצלחה.
אחרי הירידה אני מקים את האוהל מיד בחיבור המחודש לjmt, אוכל ארוחת ערב ופורש לישון.

יום 15- טיפוס במדרגות הזהב

7.9
אני קם הבוקר מוקדם כדי לנסות להמנע מעלייה בשעות החמות. לפני שבע אני כבר מתחיל לצעוד. השביל מתחיל בירידה, אני עוצר אחרי כשעה לסנן מים ולאכול ארוחת בוקר. אחרי עוד כשעה נגמרת הירידה ומתחיל טיפוס מתון לעבר הפאס על שם מאת׳ר. בשלב מסוים השיפוע נעשה תלול יותר ואני מתחיל לטפס בgolden steps הידועות לשמצה. יש עננים בשמיים אך כשהשמש בחוץ אני מזיע וחם לי.
הודות ליום הקצר המתוכנן, אני עושה כמה הפסקות וסביב 13:30 אני מגיע כבר לנקודת הקמפינג ללילה. מרחוק אני רואה עננים של גשם אז אני מזדרז להקים את האוהל. הגשם מצדו דווקא לוקח את הזמן ורק סביב 16:30 הוא מתחיל לרדת למשך כשעה.

יום 16- יום של 2 פאסים

8.9
למרות שהגשם ירד גם בלילה אני קם בבוקר והכל יבש מסביב. מודאג מזה שאולי גם היום יירד גשם אני מתחיל את ההליכה סביב 6:30. העליה לmather pass מעט תלולה אבל בגלל שאת רובה עשיתי אתמול נשאר לי רק חלק קטן להשלים. ב8:00 אני כבר בפסגה, אוכל ארוחת בוקר. אני מתחיל בירידה ארוכה לעבר העמק שמתחת, ההליכה קלילה מאוד ואני לוקח את הזמן. אחרי זמן מה אני מגיע לתחילת הטיפוס לפאס השני של היום- pinchos pass. בדרך יש כמה אגמים בצבעים מהממים, באחד מהם אני ממלא קצת מים. לקראת הפסגה אני פוגש את מלאני וטד- זוג שגם הולך את הjmt, פגשתי אותם בred meadows . בשיחה איתם הם אומרים שהם ינסו לעלות למחרת על glen pass. אני מצדי תכננתי לעצור כ2 קמ אחרי פינצ׳ו, אבל בגלל כמות האוכל והתחזית שנראית לא מעודדת אני שואב מוטיבציה ממל וטד וממשיך לרדת הלאה עוד כ10 ק״מ. קצת אחרי 17:00, ואחרי כ32 ק״מ שצעדתי, אני חוצה גשר שמאוד מתנדנד ומחליט להקים את האוהל. כשעה לאחר מכן מתחיל גשם, אבל אני כבר ספון בתוך האוהל שלי ואוכל בו את הארוחת ערב.

יום 17- אגמי ריי, הפאס על שם גלן

9.9
גם היום אני מחליט לקום מוקדם במטרה להגיע רחוק במסלול לפני שמתחיל הגשם. בניגוד לאתמול האוהל עדיין רטוב מהלילה אבל אני אורז אותו ככה. ב6:15 אני מתחיל את העליה לכיוון glen pass. השמיים נראים לי מוזר ואני לא בטוח אם אני מריח או לא ריח של עשן, בהמשך מסתבר לי שאכן יש עשן אבל מקורו בשריפה רחוקה שלא אמורה להשפיע על השלמת המסלול. העשן מלווה אותי לאורך כל העליה, עדיין הנופים יפים אך פחות חדים. אני מגיע לdollar lake סביב 8:00 ואוכל ארוחת בוקר. הטיפוס ממשיך ועובר דרך arrowhead lake ודרך rae lakes המדהימים, כל הדרך הזו מתונה ולא קשה במיוחד. אחרי rae lakes מתחילה עלייה קצרה אך מאוד תלולה לכיוון glen pass. אני משלים את העליה קצת לפני 11, הרוח החזקה שנושבת מונעת ממני להשאר זמן רב ואני מתחיל את הירידה. לקראת 13 אני מסיים את הירידה ומתיישב למנוחה וארוחת צהריים, אני כבר יותר ליברלי עם האוכל מפני שאיחדתי 3 ימים שתכננתי ליומיים.
את השעתיים וחצי האחרונות ליום אני עולה לכיוון forester pass, בערך לאחר ממחצית העליה לפאס עצמו אני עוצר בנקודת קמפינג חביבה ומקים את האוהל. זמן מה אחר כך מצטרפים עוד כמה אנשים לנקודה זו, אחת מהן זו שרה שגם מטיילת לבד ואנחנו מדברים קצת עד שיורד הלילה וכל אחד נכנס לאוהל לישון.

יום 18- המעבר בפורסטר פאס

10.9
לפנות בוקר מתחיל גשם שהולך ומתחזק. אנשים שתכננו לצאת מוקדם לפאס חוזרים בהם ונשארים באוהל. אני וכמה אחרים מחליטים לדחות את ההחלטה לאחר כך. סביב 9 מגיע מישהו מלמטה ומחליט להמשיך הלאה לפאס, אחרי כמה דקות שני בחורים שהיו איתנו בקמפינג גם מחליטים לצאת. חצי שעה אחר כך כולם חוזרים ואומרים שנראה מסוכן מדי לעבור את הפאס.
אני מנסה להעביר את הזמן באוהל אבל די משועמם. בינתיים יש הפסקה בגשם ואני יוצא קצת להסתובב. המזג אוויר נראה מעט טוב יותר ואני מתחיל לחשוב אולי כן כדאי לנסות לעבור את הפאס. בזמן הזה שני בחורים שהולכים את הpct הולכים לעבר הפאס ולא חוזרים אחורה..
מתגבשת קבוצה שלי, של שרה אותה פגשתי אתמול וג׳ונתן- הבחור שהלך וחזר ואנחנו מחליטים להתארגן ולצאת לקראת 12 לפאס.
האוהל שלי רטוב ומלוכלך אבל אני אורז אותו כמו שהוא לתיק ודי מהר אני מוכן לתזוזה.
אנחנו מעלים אפשרות שאם תהיה סערה בפאס אז נשאר לקמפינג למרגלות הפאס, ליד אגם שנראה שיש לידו קמפסייט לפי המפה.
עוד לפני שיצאנו מתחדש הגשם בטפטוף קל. ככל שאנחנו עולים הוא מתגבר וגם הרוח. אני מוביל את הקבוצה ומנסה לשמור על קצב גבוה, אך ההליכה קשה ותוך כמה דקות כולנו רטובים לגמרי והידיים קפואות.
אין לי כל כך מימד של זמן אבל אחרי קטע של טיפוס בשיפוע יחסית תלול אנחנו מגיעים לסביבת האגם ורואים שאין איפה בכלל להקים אוהל באזור. אנחנו מתעלמים מהרעמים ששומעים מדי פעם (את הברקים אני לפחות לא רואה) וממשיכים בעלייה.
לפנינו יש עוד כחמישה אנשים שגם עולים לפאס וזה גם מעודד.
כמה דקות אחרי המעבר ליד האגם אנחנו מגיעים לחלק ממנו אפשר לראות את כל הדרך עד לפאס, היא תלולה והמזג אויר נשאר גרוע אבל כבר רואים את הסוף.
בסוף העלייה כבר ממש קשה לי, אני לא נותן לעצמי לעצור וממשיך לעלות בלי להסתכל למעלה.
בסוף זה קורה ואנחנו מגיעים לפאס!! אנחנו עושים תמונה קבוצתית וממהרים לרדת למטה.
בצד השני של הפאס המזג אוויר טוב בהרבה ואפילו רואים אזורים עם שמש.
אני ממשיך את הירידה עם שרה ומחליטים להקים את האוהלים שלנו ברגע שנגיע לקו העצים.
סביב 15:00 אנחנו עוצרים, הגשם שמהרגע שירדנו מהפאס נרגע שב ומתחדש. אני מנסה להקים את האוהל כמה שיותר מהר ומכניס אליו את הציוד. בגלל שאני במילא לבוש עם ציוד גשם אני נשאר בחוץ מתחת לעץ וממתין עד שהגשם ייפסק ואתייבש. אני אוכל ארוחת צהריים מאוחרת- ערב מוקדמת ואז נכנס לאוהל להתכונן לשינה.
די מהר יורד החושך. סביב 20:30 מתחיל מבול שנמשך כשעה. אני כבר מתחיל לפקפק ביכולת של האוהל להגן עלי מפני הגשם, אבל הגשם נפסק והלילה ברובו יבש וללא רוחות.
סוף השביל כבר ממש מתקרב, הפאס הנקרא forester היה האחרון עבורי. נשאר עוד הליכה של כ18 קמ בתוואי שטח שאמור להיות קל בהרבה לעומת הימים הקודמים ולאחריו רק העליה לוויטני. כמובן שהכל תלוי במזג האוויר עצמו ולצערי גם יכול להיות שלא אוכל להשלים את ה3.5 קמ האחרונים של השביל, הזמן יגלה…

יום 19- הדרך לguitar lake

11.9
שרה ואני מתעוררים לבוקר עם שמיים כמעט נקיים, הלב מתרחב ויש אופטימיות רבה לקראת סוף המסלול. בתחזית יש כמעט כל תרחיש אפשרי ואנחנו מחליטים לחכות שהציוד הרטוב מהגשם בלילה יתייבש ואז להשלים כמה שיותר מהר את המקטע עד guitar lake. כשהטראומה מההליכה בסערה אתמול עדיין נמצאת באוויר אנחנו צועדים בקצב טוב כשנראה שהחלק של השמיים הכחולים מלווה אותנו לאורך כל המסלול והעננים המאיימים פעם אחר פעם חולפים לצדנו. לקראת 14 אנחנו מגיעים לאגם בלי שירדה עלינו טיפת גשם! אנחנו מוצאים מקום נח לאוהלים ומקימים אותם בזריזות. כשעה אחר כך מתחיל טפטוף אבל הוא נפסק וגם הלילה יבש. על שפת האגם יש עוד כעשרים מטיילים, חרושת השמועות על מזג האוויר למחר מדברת על כל מיני תרחישים שהקבוע בכולם הוא שלקראת הצהריים מזג האוויר יהיה גרוע.. שרה ואני מחליטים לקום ב3 בלילה, לבדוק את השמיים ולקבל החלטה לגבי הטיפוס לוויטני.

יום 20- סיום הjmt על פסגת וויטני!! (וירידה שוברת ברכיים לחניון מתחת)

12.9
אתמול נרדמתי מוקדם, סביב 20:30 וישנתי טוב מאוד למרות המחשבות לגבי הטיפוס היום- איך יהיו השמיים? האם אצליח להשלים את 2 המיילים האחרונים??
לקראת 2:30 אני כבר חצי ער ושומע את שרה חסרת מנוחה.
גשם לא ירד, וגם למרות כל הסיפורים על המזג האוויר הקשה שיכול להיות סביב האגם (הנקודה הכי גבוהה בה ישנתי במסלול) לא נשמע שיש רוח.
ב3 אני מתעורר לגמרי. שרה, שמתברר שבקושי ישנה בלילה, מבשרת לי שהשמיים נקיים לחלוטין. אני מוצף התלהבות ומתחיל לקפל את הדברים בזריזות. שרה כבר מאורגנת וממתינה לי שאסיים. סביב 3:30 אני מאורגן ואנחנו יוצאים לדרך בחושך לכבוש את וויטני. לפנינו אנחנו רואים שיירה של פנסים- אנחנו האחרונים לצאת לדרך.
הליכה בחושך היא לא קלה, הטיפוס בגובה גם הוא קשה ולמרות שהתיק הגדול כבר הרבה יותר קל אני מאוד שמח שאחרי קצת פחות משעתיים אנחנו מגיעים לנקודה בה אפשר להשאיר את התיק הגדול ועוברים למקטע האחרון בהחלט של השביל עם תיק קטן. אני מנשנש קצת חטיפים ושותה וישר מתחיל בטיפוס.
ככל שאנחנו מתקדמים השמיים מתחילים להיות מוארים, מדי פעם נפתח בפנינו הנוף ורואים את כל הפסגות מסביב, קשה לי כבר להתאפק ואני מנסה ללכת יותר מהר, להגיע לוויטני.
הכמה מאות מטרים האחרונים הם בטיפוס אך השיפוע לא תלול במיוחד. על ההר עצמו יש שלג פה ושם. אני מתחיל להרגיש חלש והנשימה מתקצרת. הצעדים האחרונים כבר קשים ממש.
ובסוף זה מגיע, ההגעה לפסגה, הצעדים האחרונים של הjmt. מסע שהיה אתגר פיזי ומנטלי עבורי מגיע לסיומו.
אני מוריד את התיק, אוכל כל מה שאני מוצא בו, ההרגשה משתפרת מיד. התצפית מהפסגה מהפנטת, השמיים סביבי בהירים ורואים את כל האזור על הריו ואגמיו הרבים.
יחד אתנו בפסגה יש עוד כעשרה אנשים וכולם מצטלמים ומתעדים את הרגע. אני עושה כמה תמונות ואז מתקשר למשפחה, חוגג את הסיום.
אחרי שהאדרנלין יורד אני מתחיל להרגיש את הקור בפסגה. אני עושה עוד כמה תמונות עם שרה ואז אנחנו מתחילים את הירידה הארוכה והמתישה.
לי לא אכפת, אני באופוריה ונהנה מכל צעד בירידה. מולי יש הרבה פרצופים סובלים של אנשים שמטפסים מהעבר השני לוויטני וחלקם עוצרים לשאול עוד כמה יש עד הפסגה…
לקראת 12 אני מגיע למגרש החניה, גשם כבר מתחיל לרדת במטרים האחרונים. שרה מגיעה קצת אחרי ואנחנו מתיישבים בחנות הקטנה שיש שם ומזמינים משהו לאכול. בינתיים מצטרפים עוד מטיילים שסיימו את המסלול ואנחנו יושבים עוד שעתיים עד ששרה מוצאת טרמפ למכונית שלה וחוזרת לאסוף אותנו.
אני מגיע לlone pine, העיר הקרובה אך מעדיף להמשיך לבישופ למלון בו ישנתי לפני שבוע.
אני נפרד מהשביל ומשרה וממשיך לעוד שבוע במוד יותר רגוע, טיולי יום ביוסמיטי וכמה ימים להסתובב בסן פרנסיסקו…

סוף.