3 דובים, פירות יער ונופים אדירים ב"הרי האלפים האמריקאים" של שמורת ה North Cascades

4 מסלולי יום בדרגות קושי שונות בהרי האלפים של צפון אמריקה בשמורת ה North Cascades שבמדינת וושינגטון, במהלכם טיפסנו לאגמים נסתרים, הלכנו ביערות עבותים ופגשנו הרבה בעלי חיים מדהימים.

תאריך הטיול	September 2022
משך הטיול	4 ימים
עונה מומלצת	יולי - ספטמבר הם החודשים המתאימים לטיול, כאשר בתחילת העונה עוד עלול להיות שלג במסלולים הגבוהים, ובספטמבר עלולות להיות שריפות. בקיצור - טריקי. לנו בסך הכל היה מזג אוויר טוב, אם כי אביך בגלל השריפות.

תוכן עניינים

שמורת ה North Cascades

שמורת ה North Cascades היא אחת מ63 הפארקים הלאומיים בארצות הברית, וממוקמת בצפון מדינת וושינגטון, ממש על הגבול עם קנדה. היא אחת מהשמורות הכי פחות מתוירות, ולכן גם יותר פראית ובאופן יחסי השבילים בה פחות עמוסים. בניגוד לפארקים לאומיים אחרים הכניסה לפארק היא לא דרך שער כניסה מסודר עם עמדות בידוק, מכיוון שהשמורה מתפרשת על שטח גדול ובתוכה פזורות מספר עיירות. עם זאת, בחלק מהמסלולים עדיין צריך להציג אישור כניסה לפארק בדומה לפארקים הלאומיים האחרים, שנקרא America the beautiful pass. זהו אישור כניסה שנתי לכל הפארקים הלאומיים ובאמצעותו יכולים כל יושבי הרכב להיכנס לפארק ללא תוספת תשלום. אנחנו קנינו את שלנו בכניסה לפארק אחר, אבל לדעתי אפשר לקנות אותו גם במרכז המבקרים של ה North Cascades. את אישור הכניסה השנתי משתלם לקנות רק כשרוצים לבקר בשלוש שמורות או יותר במהלך הטיול, אחרת אפשר לשלם רק עבור הכניסה לפארק הספציפי בו מבקרים.
הביקור בפארק היה חלק מטיול ארוך יותר בצפון מערב ארה"ב, ובפרט בוושינגטון ומונטנה. בסך הכל טיילנו בארבעה מסלולים שונים בשמורה, שלמעשה חלקם נמצאים על גבול השמורה ולא ממש בתוכה, ומכיוון שלא עוברים שער מסודר בכניסה לפארק הדרך היחידה לדעת שנכנסת היא שלט בצידי הכביש או לאורך השביל. בגלל שלא היה ברור בכל תחילת מסלול אם הוא מוגדר ממש בתוך תחומי הפארק הצגנו את אישור הכניסה על הדשבורד, למקרה ויעבור פקח.
כמו בכל צפון מערב ארה"ב, השמורה היא ביתם של המון בעלי חיים, ביניהם סנאים מסוגים שונים, עיזי הרים, מרמיטות, מכרסמים שונים וכמובן דובים שחורים. בהתאם לכך חשוב מאוד להתנהל בצורה בטיחותית ולקרוא מראש על זיהוי סוגי הדובים השונים ואופן ההתנהלות אם נתקלים בדוב. המפגש עם בעלי חיים בארה"ב הוא חלק מהכיף שבטיול בטבע הפראי, ובהחלט הדובדבן שבקצפת בטיול שלנו. אין צורך לחשוש, אבל כן להיות מודעים ולהתנהל בצורה בטוחה. המדיניות של האמריקאים בנושא נקראת leave no trace והיא מורכבת משבעה עקרונות להתנהלות נכונה בטבע, שתשמור גם עליכם וגם על בעלי החיים והצמחייה. ניתן לקרוא עליה כאן: https://www.nps.gov/articles/l....
באופן כללי יש אלפי שבילי טיולים מסודרים במדינת וושינגטון, וכן אגודה מאורגנת של מטיילים המרכזת את כל המידע הדרוש עבור כל מסלול טיול, כולל תנאים עדכניים, מצב החרקים במסלול וכו'. אנחנו נעזרנו באתר שלהם המון וניתן למצוא בו עוד הרבה מסלולי טיולים בדרגות קושי שונות: https://www.wta.org.
אפשרויות הלינה בפארק או בסביבתו יחסית מוגבלות אם לא רוצים לישון בקמפינג. העיירה בה אנחנו לנו היא Marblemount, אבל יש עוד מספר בודד של עיירות עם אכסניות או חדרים, לכן מומלץ להזמין את הלינה הרבה זמן מראש. מעבר לכך יש המון המון אתרי קמפינג יפהפיים! לפארק עצמו יש אתרי קמפינג מסודרים ויפים, אבל צריך להזמין גם אותם כמה חודשים מראש. לנו היה מזל ומצאנו חלקה פנויה באותו הערב, אבל אחד הפקחים אמר לנו שהסיכוי שזה יקרה הוא כמו הסיכוי לזכות בלוטו, אז לא כדאי לבנות על זה. בסך הכל ישנו שני לילות בשני אתרי קמפינג מסודרים בשמורה ולילה אחד נוסף ב Marblemount. את הלילה הרביעי כבר עשינו מחוץ לשמורה בעיירה המתוקה Winthrop שמומלצת מאוד, אבל זה כבר לסיפור אחר:) אנחנו לא בדקנו אפשרות לישון בשטח כחלק מטרק של כמה ימים, אבל באופן כללי בארה"ב זה דורש permit שצריך להשיג מראש. לפרטים נוספים כדאי לבדוק את אתר השמורה: https://www.nps.gov/noca/plany...

מסלול ה Hidden Lake

המסלול הראשון שיצאנו אליו בפארק נקרא Hidden lake, והוא מתחיל בכביש משובש שיוצא מ cascade river road. שתי נקודות חשובות:
1.cascade river road הוא כביש עפר כמעט לכל אורכו. הוא במצב טוב, אבל כדאי לקחת את זה בחשבון כי הנסיעה בו איטית יחסית.
2. הכביש המוביל אל המסלול עצמו (והוא למעשה פיצול מcascade river road) מאוד מאוד משובש ולא מתוחזק. זהו כביש עפר עם המון בורות וצמחייה שצומחת אל תוך הדרך, מה שגרם לרכב שלנו להישרט לחלוטין מהנסיעה, לכן אנחנו לא ממליצים על המסלול למי שאין ביטוח מקיף על הרכב. הדרך לא מסוכנת, אבל בהחלט דורשת נהיגה זהירה.
פרטי המסלול:
8 מיילים הלוך חזור (בערך 13 ק"מ) ו3300 רגל צבירת גובה (בערך 1000 מטר).

המסלול עצמו הוא מסלול של הלוך וחזור, כאשר ההלוך הוא בעלייה מתמדת. תחילת המסלול עוברת ביער נעים וצפוף עם פלגי מים. בשלב מסוים יוצאים מהיער ומגיעים לאזור של צמחייה נמוכה וצפופה מאוד, ומהשלב הזה המסלול לא מוצל כמעט בכלל. היה יחסית חם והפריחה הייתה בשיאה כך שהיו הרבה זבובים במקטע הזה, לכן ניסינו לסיים עם המקטע הזה כמה שיותר מהר. בחלק הזה הנוף גם נפתח קצת, אבל הראות לא הייתה אידיאלית, כנראה בגלל שריפות יער שהיו באזור.
לבסוף יוצאים מאזור הצמחייה הנמוכה ומגיעים לאזור חשוף וסלעי יותר, עם נופים מדהימים של ההרים מסביב. לקראת סוף השביל מגיעים למקטע מאוד תלול, בו יש בולדרים, כך שצריך להיעזר קצת בידיים כדי לטפס למעלה, אבל בסוף הטיפוס מגיעים לתצפית המדהימה על האגם ועל ההרים שסביבו.
מי שרוצה יכול להמשיך לתצפית נוספת על האגם מ fire lookout שממוקמת קצת מעל האגם. לשם אין ממש שביל מסודר ופשוט מטפסים דוך. אנחנו כבר היינו דיי עייפים מהטיפוס ולכן "הסתפקנו" בנקודה אליה הגענו.
לאחר מנוחה, צילומים ואוכל התחלנו את הדרך חזרה למטה. למרות שהייתה שעת צהריים הרגשנו שממש מחשיך, ויותר מזה שהכל נצבע בתאורה כתומה וסוריאליסטית. לצערינו הסיבה הייתה שריפה בקרבת מקום, עם זאת לא הרחנו עשן, כך שכנראה שהשריפה לא הייתה מאוד קרובה.
בסך הכל המסלול לקח לנו כחמש וחצי שעות, כאשר העלייה לקחה בין שעתיים וחצי לשלוש. המסלול עצמו הרגיש תלול, במיוחד החלק האחרון, אבל הנופים לחלוטין היו שווים את זה.
בתום המסלול נסענו לאתר קמפינג קרוב (שנמצא לאורך ה cascade river road) ומהמם בשם mineral park campground. החלקה שלנו הרגישה דיי פרטית, כאשר החלקה הקרובה ביותר הייתה במרחק כמה עשרות מטרים, ומוסתרת ע"י היער.
כמה הערות:
-בתחילת המסלול היו הרבה יתושים (וגם באתר הקמפינג), כדאי להצטייד מבעוד מועד בתרסיס נגד יתושים.
-יש ממש מעט חנייה מסודרת בתחילת המסלול, לכן חנינו בצד הדרך. באופן כללי לא נראה לי שיכולות לחנות שם יותר מ20 מכוניות, אז כדאי להגיע מוקדם.
-בגלל הסיכוי להיתקל בדוב השאלנו bear spray וקשרנו צמידי פעמונים לתיקים שלנו (למרות שאין הסכמה האם הם עוזרים או לא), ובעיקר הקפדנו כל הזמן לדבר בקול ולשיר לעצמינו.
-לצערינו לא ראינו כמעט בעלי חיים במסלול, כנראה בגלל החום והשריפות.

מסלול ה Cascade Pass וקצת מ Sahale arm

פרטי המסלול:
7 מיילים הלוך חזור לפאס (בערך 11 קילומטרים) ועלייה של 1800 רגל (בערך 600 מטרים). תוספת של עוד בערך 2 מיילים הלוך חזור לתצפית על אגם doubtful.
מסלול ה cascade pass יוצא גם הוא מכביש ה cascade river. התלבטנו מאוד אם לנסוע למסלול, כי נאמר לנו שיש סיכוי שהמסלול יהיה אביך בגלל השריפות, אבל החלטנו בכל זאת לנסות את מזלינו. כשהגענו לחניון בתחילת המסלול בסביבות 8 בבוקר, הוא כבר היה מלא כמעט לגמרי בעשרות מכוניות, אבל למזלינו מצאנו חניה פנויה. בטיול הזה למדנו שהאמריקאים אוהבים להתחיל לטייל מוקדם בבוקר, כך שמסלולים מאוד פופולאריים כבר עמוסים עוד לפני שמונה בבוקר, ויש מטיילים שמגיעים כבר ב6 בבוקר!
הנוף בחניון היה יפהפה, עם תצפית להרים מושלגים, ופינות ישיבה מול הנוף, ולא היה זכר לעשן מהשריפה של אתמול. המסלול מתחיל בעליה ביער, עם 36 סרפנטינות (switchbacks). החלק הזה קצת מייאש, גם כי לא רואים הרבה וגם כי זה לוקח לא מעט זמן. ספרנו כל סרפטינה שעברנו כך שהיה לנו לפחות קל לעקוב כמה מהעלייה כבר עברנו. בסוף העלייה השביל יוצא אל מחוץ ליער ונוף ההרים נפתח. בחלק הזה גם נתקלנו לראשונה בשיחים של huckleberry. אלו פירות יער קטנים בצבע סגול-כחול, מזכירים במראה שלהם אוכמניות (אבל יותר קטנים) וטעם שמזכיר שילוב בין אוכמניה לשזיף. אחרי שוידאנו עם מטיילים מקומיים איך הפירות נראים, וראינו שהם מנשנשים מהם גם, העזנו לטעום פעם ראשונה. לאורך כל הדרך מכאן והלאה אכלתי מהם המון וזה פשוט שדרג בעיני את הטיול מאוד:)
ההליכה במקטע הזה מישורית ברובה, עם עלייה קטנה בסוף לכיוון הפאס. כשהתקרבנו כבר לפאס מזג האוויר החל להשתנות, נהיה קר וערפילי, אבל החזקנו אצבעות שהמצב ישתנה. בעודינו הולכים שמענו קצת צעקות מקבוצת מטיילים שעצרה במהשך השביל, והבנו שהם ראו בעל חיים. התקרבנו אליהם בזריזות והספקנו לראות דוב שחור נעלם בין העצים, כחמישים מטר מתחתינו! התרגשנו מאוד, אבל גם התבאסנו מצד אחד שלא ראינו את הדוב כמו שצריך, ומצד שני היה בזה משהו מעט מבהיל, והבנו שצריך להיות יותר עירניים, למרות שעל השביל היו מאות מטיילים.
אחרי עוד הליכה קצרה הגענו אל הפאס. לצערינו עננים נמוכים מילאו את העמק מתחתינו ולא ראו כמעט כלום. החלטנו להתקדם לכיוון אגם doubtful אותו ניתן לראות במהלך ההליכה ל Sahale arm. השביל לSahale arm מוביל לתצפית על קרחון והרי Sahale, אבל מדובר בטיפוס יותר תלול, וגם נוכח מזג האוויר שהיה העדפנו להגיע לתצפית על האגם ולהסתובב חזרה. בעודנו מטפסים לכיוון האגם ראינו במעלה השביל שהרבה מהמטיילים עוצרים במקום ומסתכלים למעלה, והבנו שכנראה יש דוב בסביבה. התקדמו עוד קצת ואז הוא נגלה אלינו. דוב שחור גדול, שמנשנש פירות ממש מעל השביל! זה היה פשוט מחזה מדהים ומרגש. חיכינו עד שהדוב סיים לאכול והתרחק מהשביל ואז המשכנו בטיפוס תוך כדי שיורד עלינו גשם. כעבור זמן לא ארוך הגענו לנקודת התצפית על האגם, בדיוק כשהעננים התפזרו מעט. התצפית הייתה מאוד מרשימה, אבל מזג האוויר לא היה לטובתינו והעננים חזרו. החלטנו לרדת חזרה לכיוון הפאס כדי לאכול. בדרכינו למטה נתקלנו בחיה הכי חמודה אולי שראינו בטיול- פיקה. זאת חיה ממש קטנה שנראית כמו הכלאה בין עכבר לארנבון, שחיה בין סלעים רופפים על צלע ההר. הפיקות משמיעות קולות חמודים אחד לשנייה וכך אפשר לדעת שהן באיזור, ומדי פעם הן יוצאות מבין הסלעים וקוצרות ענפים, אותם הן סוחבות בפה (כנראה למקום המחיה שלהן). אחרי מליון תמונות של פיקה שהתיישבה לדגמן במיוחד עבורינו חזרנו לפאס.
החלטנו לשבת קצת שם ולאכול צהריים, תוך כדי שניסינו למנוע מ chipmunk חצוף לגנוב לנו אוכל מהתיק. קיווניו שהעננים יתפזרו ונצליח לראות את הפאס, אבל זה לא ממש קרה כך שהחלטנו לחזור חזרה. כמובן שבעודינו בחצי הדרך לתחילת המסלול השמיים התבהרו:/
בסך הכל היה מסלול באמת יפהפה, מלא בפירות ובחיות, ולקח לנו בערך 5.5 שעות (שעתיים עד לפאס).

מסלול קצר ב Blue lake וה Diablo vista

את היום התחלנו במסלול קצר וקל ל Blue lake. החניון של המסלול נמצא על כביש 20, שהוא הכביש הראשי שעובר בשמורה ולאורכו מצויות כמה עיירות. החניון לאגם היה מפוצץ, אז חנינו בצד הכביש (בדומה לעשרות מכוניות אחרות). באופן כללי, וכפי שציינתי מקודם, האמריקאים נוטים להגיע מאוד מוקדם למסלולים, כך שחניונים או כניסות לפארקים כבר עמוסים מאוד בשמונה בבוקר.
המסלול מוביל אל אגם קטן יחסית ויפה מאוד שאפשר גם להיכנס לרחוץ בו. ההליכה דיי נוחה, ועוברת ברובה ביער מוצל, ולכן המסלול היה מלא במשפחות. סך הכל הלוך חזור לאגם לקח לנו שעתיים, כולל זמן ליד האגם. סך הכל הליכה של 4.4 מייל הלוך חזור (בערך 7 קילומטרים) ו1030 רגל עליה (קצת יותר מ300 מטר).
אחרי האגם נסענו לתצפית על אגם דיאבלו, שנקראת Diablo vista ונמצאת גם היא על כביש 20. גם כאן החניון היה עמוס, רק שאי אפשר לחנות בצידי הדרך, ולכן חיכינו בפקק בכניסה, אבל זה לגמרי היה שווה את זה. הנוף של האגם פשוט מרהיב, צבע המים טורקיז וההרים שמקיפים אותו יוצרים תצפית עוצרת נשימה!
מהתצפית נסענו למרכז המבקרים של השמורה. יש בו כל מיני תצוגות, סרטי טבע בנושאים שונים וכמובן חנות מזכרות. בנוסף בשטח העצום שליד מרכז המבקרים יש גם אתר קמפינג של השמורה. אף על פי שהסיכויים למצוא מקום פנוי ללילה היו אפסיים (כך נאמר לנו), החלטנו לעשות סיבוב עם הרכב ולקוות שנראה חלקה פנויה, ולמזלינו העצום מצאנו אחת כזאת. החלקה הייתה ממש במעבה יער גשם, כך שהגישה אליה הייתה רק ברגל, מה שנתן תחושה שנמצאים ממש בטבע וכמעט לבד. זה היה אתר הקמפינג האהוב עלינו בטיול ובכלל! בתוך האתר פזורים מבני שירותים, אבל מקלחות לא ראינו.

מסלול Heather-Maple pass loop

המסלול האחרון אליו יצאנו בשמורה הוא ה Heather-Maple pass loop, שיוצא גם כן מכביש 20. החניון בתחילת המסלול מאוד גדול, אבל גם כאן אין מספיק מקומות והמון רכבים חונים בשולי הכביש.
פרטי המסלול: מסלול מעלי של 7.2 מיילים עם עלייה של 2020 רגל (בערך 11.5 קילומטרים של הליכה עם טיפוס של בערך 600 מטרים). אנחנו בנוסף הלכנו עד לאגם במסלול (lake Ann), מה שהוסיף עוד בערך חצי שעה הליכה לכיוון.
לטעמי המסלול היפה ביותר שעשינו בשמורה (למרות שמתחרה עם ה Cascade pass, אבל זה עניין של טעם). אנחנו בחרנו ללכת נגד כיוון השעון. תחילת המסלול בעלייה מתונה ביער, עד שמגיעים לפיצול- המשך עלייה במסלול או ירידה לכיוון האגם. בחרנו לרדת לכיוון האגם, מזג האוויר היה מצוין ולא מיהרנו. תוך כדי ההליכה לאגם ראינו כמה אנשים שעוצרים ובוהים בקבוצת עצים לצד המסלול, וניחשנו נכון, היה שם דוב! למען האמת הוא היה דיי קרוב לשביל (אולי 20 מטרים) אבל נראה עסוק בענייניו, אז החלטנו להתקדם בשביל לכיוון האגם. הדרך אל האגם הייתה מלאה בשיחי Huckleberry טעימים, אבל האגם עצמו לא היה מאוד מרשים מקרוב, ולא היו מקומות נוחים במיוחד לשבת לצידו, לכן לא התעכבנו שם הרבה ושבנו לכיוון השביל הראשי.
השביל ממשיך בעליה דרך היער, אבל הנוף לאט לאט נפתח עד שניתן לראות את האגם! מהשלב הזה כבר אין הרבה צל, אבל הנוף פשוט מרהיב ומפצה על החום. בשלב מסוים ניתן לראות גם את ההרים שמעבר לרכס שעליו הלכנו וזה פשוט עוצר נשימה. העלייה ממשיכה בהתמדה עד לפס, ולקראת סופה נהיית דיי תלולה, אבל בפאס יש נוף של 360 מעלות שמגמד את כל הטיפוס!
אחרי הפאס מתחילה ירידה מאוד תלולה (אם הולכים נגד כיוון השעון כמונו) ודיי מציקה, אבל כך לפחות מסיימים אותה מהר.
גם המסלול הזה לקח לנו בערך 5.5 שעות.
מדובר במסלול פשוט יפהפה, לא קשה מדי ומומלץ מאוד:)