המדריך לטיול קצר בפטגוניה

הכנה לארגנטינה והערות כלליות לסדר היום

יצאנו למסע לא סטנדרטי בארגנטינה עם בת הזוג משתי סיבות:
1. זה לא היה טיול אחרי צבא
2. זה לא היה חלק מטיול ארוך בדרום אמריקה - נטו ארגנטינה

מכאן יצא לנו טיול שיחסית לא חסכנו מעצמנו מבחינת הכסף, וטיול ״Highlights״ - היינו במקומות שכולם חייבים לבקר בהם והשתדלנו לעשות את הדברים שחייבים לעשות בכל מקום כזה.

אני אספר בקצרה על כל אחד מהמיקומים בראשי הפרקים, טיולי יום שעשינו, דרכים בהם נסענו ודברים שכדאי להכיר בכל מיקום.

כמה דברים כלליים לגבי ארגנטינה:

עונה - אנחנו הגענו בסוף נובמבר, שזה תחילת הקיץ בחצי הכדור הדרומי. היה קר, אושואיה עוד הייתה חצי קפואה בפסגות אבל שאר הטיול היה קריר אבל שמשי. ספציפית אנחנו כמעט ולא פגשנו ימים גשומים, אבל מזג האוויר תמיד היה עם איזשהו ענן ברקע אז צריך לקחת את זה בחשבון.

ציוד - כאמור בגלל שלא היינו תרמילאים קלאסיים, הבאנו הכל מהכל בשכבות. הבאנו ציוד תרמילאות לטיולי יום, למרות שראינו מקומות בפטגוניה (באושואיה בעיקר) שאפשר להשכיר אוהלים לשטח או ציוד לשלג במידה וצריך במחירים די הוגנים.

התניידות - בגלל שהיינו בטיול קצר מאוד למדינה עצומה (התשיעית בגודלה בעולם) אנחנו התניידנו מיעד ליעד רק בטיסות. אז בהקשר הזה במדריך הזה אני פחות ארחיב על אוטובוסים, אבל אי שם בפרק על שבעת האגמים אני אספר על הפעם שהשכרנו רכב.

אנשים - מדהימים, אבל אחוזים בודדים יודעים שפה כלשהי חוץ מספרדית ארגנטינאית. היינו בתקופה של מלחמת ״חרבות ברזל״ ולא פחדנו לרגע להגיד שאנחנו ישראלים. הם היו מאוד מאוד בעדנו. אשריהם!

אוכל - מגיל צעיר אני חושב שאוכל של מדינה זה חלק בלתי נפרד מכל טיול שתעשו אי פעם. אם קראתם את החפירות שלי על הבלקן, שם תיבלתי את כל הסיפור באוכל. הפעם החלטתי ללכת קצת הפוך ולרכז את הסיפור הקולינארי בנספח בסוף הסיפור. אז אם אין לכם כוח לקרוא הכל, לפחות תקראו את מה אני ממליץ לכם לאכול.

ניווט - בארגנטינה הכירו לי את האפליקציה הצ׳כית Mapy.cz. היא חינמית ומאוד נוחה לשימוש - המפות ברמה גבוהה, עם קווי גובה וחלוקה למקטעים ושמות. גם בשטח כשאין קליטה היא מדייקת מאוד. רק תקפידו להוריד את המפות שאתם צריכים מבעוד מועד (מקסימום תורידו יותר ותמחקו). יש הרבה מקומות שהקליטה בהם לא מספיקה בשביל להוריד מפות offline. אם במקרה אתם לוקחים רכב ורוצים לנווט בנהיגה, כנ״ל - תורידו את המפות ב google maps או apple maps מראש כדי לא להיתקע בלי.

כסף - בגלל שהיינו בתקופה של אינפלציה מטורפת (חוויאר מיליי הושבע בשבוע השני לטיול שלנו לנשיאות), אני אשתדל פחות לדבר כאן על כסף, בעיקר בגלל שהמחירים של כל דבר שנתקלנו בו השתנו תוך כדי הטיול אז מן הסתם הם לא יהיו אקטואליים לשום זמן אחר שמישהו יקרא את זה ויהיה בארגנטינה. בגדול, הכלכלה הארגנטינאית אף פעם לא הייתה יותר מדי יציבה, והקשר בין שער הדולר-פזו הרשמי לזה שאנשים משתמשים בו הוא די רופף.

ועדיין, 2 המלצות שישראלים לא מכירים ולדעתי חשוב להכיר:
1. קמביו - שזה השם ל change המקומי. יש אנשים שממירים לך דולרים בשער שנקרא ה blue dollar, שזה השער הלא רשמי של המדינה. קבוצות של ישראלים בוואטסאפ תמיד ימליצו לכם על קמביו טובים בכל עיר שתגיעו אליה. הבעיה העיקרית איתם שהם מסכימים לקבל רק (!) שטרות חדשים של 100 דולר (עם הפס הכחול), אחרת או שהם לא יקבלו את הכסף או יתנו לכם שער נמוך בהרבה. אז בהקשר הזה 2 דברים שגיליתי במקרה: בבואנוס איירס החלפתי בחנות change רגילה שמצאתי ברחוב בשערים מעולים, ובברילוצ׳ה השערים הכי טובים שמצאתי היו בכלל בחנויות שוקולד. כאילו הייתי צריך להזמין כוס קפה ולשלם בדולר והם היו ממירים לי אותו בתמורה.
2. שימוש באשראי - ישראלים משום מה ממש נרתעו ונמנעו מלהשתמש באשראי. אממה, יום אחד נגמרו לי המזומנים ועשיתי בדיקה בקנייה בקיוסק על השערי המרה של הכרטיס אשראי שלי והם היו הרבה יותר טובים מהשער ההמרה של אותו יום במזומן.

ואמוס, נתחיל במסע.

אושואיה (Ushuaia) - ארץ האש (Tierra del Fuego)

אושואיה היא העיר הכי דרומית בעולם. היא שוכנת על חופי תעלת ביגל, מוקפת בהרים ומבודדת מערים. בגלל שהיא נורא מבודדת, אז בעיר אתם תמצאו יחסית כל דבר שתצטרכו וגם במחירים די הגיוניים, החל מציוד מחנאות וכלה במכולות, אוכל טוב והבר האירי הכי דרומי בעולם (אין גינס). בגלל המיקום הדרומי, הימים באושואיה בתקופת הקיץ (שזה בעצם החורף שלנו) הם נורא ארוכים, אז אפשר גם לצאת לטרק באמצע היום ולחזור כשעוד יש אור בחוץ, וגם השקיעות המדהימות של סוף העולם יכולות להימשך שעה-שעה וחצי.

מסביב לאושואיה אתם תמצאו המון מסלולי טיול (בסוף הפרק אפרט מה בחרנו ושאר המלצות):
- המון לגונות בהרים המקיפים את אושואיה - לגונה איזמרלדה (Laguna Esmeralda), לגונה טורקיזה (laguna turquesa), לגונת חמשת האחים (Laguna Cinco Hermanos), הלגונה הקפואה (Laguna de los Tempanos), לגונת הצוללת (Cascada Submarino) וכו׳...
- טרק הכבשים (Paso de la Oveja)
- הפארק הלאומי של ארץ האש (Tierra del Fuego)
- וגם מסלולי הפלגה בתעלת ביגל שיכולים להדרים עד למעבורת אל אנטרקטיקה.
למסלולים אפשר להגיע עם מוניות או אובר (עדיף), או בטרמפים עם אנשים מקומיים. קחו בחשבון שבמסלולים עצמם אין כמעט קליטה אז או שתסכמו טנטיבית על איסוף, או תקוו לתפוס טרמפ. בגדול, המיקום של הטרקים מתחלק ל-2: או שהם בדרך לכביש היציאה מהעיר, שבו יש תנועה, או בשכונות הפריפריאליות האחרות ששם קצת יותר מורכב למצוא טרמפ.

קחו יום להתאפס על מזג האוויר בעונה שאתם נקלעתם אליה - ישנם מסלולים שסגורים בגלל מזג האוויר, יכול להיות שחלק מהלגונות היותר גבוהות עוד לא הפשירו ולכן כדאי לחשוב פעמיים לפני שעולים אליהן כדי לא להתאכזב. תמיד יש סיכוי שתיפלו על יום גשום, אז אולי כדאי לשקול לקחת דווקא ביום הזה הפלגה ולהסתכל על הפינגווינים.

אני לרוב לא ממליץ על לינה, כי כל אחד וחוויתו שלו, אבל אני מניח שכל אחד שקורא קצת על אושואיה, יתקל בבית של טיטו ותרזה (Casa de Tito y Teresa). הוסטל מקסים וביתי של זוג ארגנטינאים מדהימים, שבאמת עשו את השהות של באושואיה לכל כך נעימה וכיפית וביתית. ממליץ בחום!

סך הכל, נשארנו באושואיה שבוע, כולל יום ההגעה והעזיבה, וזה מה שאנחנו עשינו:

יום 1 - הגעה בטיסה מבואנוס איירס והתאקלמות

יום 2 - לגונת חמשת האחים (Laguna Cinco Hermanos)

כתבתי על המסלול הזה גם סיפור דרך נפרד: https://www.sipurderech.co.il/...

יש שיגידו שזה אחד המסלולים הקצת יותר מורכבים מהמוכרים באושואיה, אז למה לא לעשות אותו ראשון?? כשאתם יוצאים מאושואיה, אתם תבחינו ב 5 פסגות הרים בגובה זהה, אלו הם חמשת האחים, ולמרגלותיהם יש לגונה (כשאנחנו היינו היא הייתה קפואה). מגיעים לתחילת המסלול למקום בשם kawi yoppen על הכביש שיוצא מאושואיה (RN3). המסלול עובר ביער בעלייה קבועה אך מתונה. משם חוצים נחל הרים בלי גשר מוסדר ומגיעים לאחר כחצי שעה לעלייה חדה על צלע הר שבמזג אוויר טיפוסי מאוד פרוצה לרוחות מזדמנות מההרים (זה החלק הקשה של המסלול).
בערך 10 ק״מ הלוך-חזור עם עלייה של 900 מ׳

יום 3 - הפלגה אל כלבי הים והפינגווינים

אושואיה היא עיר שמחולקת בצורה שקל להתרגל אליה - יש את קו החוף, בו אתם תמצאו את הנמל ואת כל המשרדים של ההפלגות האפשריות. אחרי זה יש עליה לרחוב עם רוב המסעדות, הברים וחנויות המזכרות ועולה עוד ועוד עם שכונות מגורים.
בשביל להפליג לאנשהו, תגיעו לפני 9 בבוקר לאזור הנמל. מול הבית של מושל המחוז יש כיכר עם כל המשרדים שמציעים הפלגות (על יד אגב יש שוק אומנים, עם יצירות איך נאמר.. לא הכי יפות, אבל אפשר לקפוץ להתרשם).
תשאלו כמה משרדים מה המחירים, לרוב הם מתאמים מחירים, אבל לפעמים אחד מהם רוצה לסגור הפלגה אז הוא יכול לעשות לכם מחיר אם תשלמו במזומן במקום. כדאי מאוד לבוא עם אוכל (ומשהו חריף לשתות) אתכם - המחירים על ההפלגות תיירותיים למופת והדרך לפינגווינים די ארוכה.
בהתחלה יראו לכם את המגדלור של הנמל, על ידו יש סלעים עם כלבי ים ואחרי זה יוצאים להפלגה של כשעה עד לאי הפינגווינים. האי מאוד מסריח מדגים, אבל זה פינגוונים וזה חמוד. תופר בכיף חצי יום ואחריו אפשר לנוח ולאכול משהו טוב.

יום 4 - מסלול 2 בפארק הלאומי של ארץ האש (נקרא Senda Costera - דרך החוף)

הפארק הלאומי נמצא בקצה המערבי של אושואיה, עם נסיעה יחסית ארוכה (קחו בחשבון את המחיר של האובר). בגדול, הנהג יוריד אתכם בכניסה לפארק ומשם אפשר ללכת ברגל או לחכות להסעה פנימית של הפארק.
בפארק יש 4 מסלולים שבאים אחד אחרי השני - הראשון זה סתם הליכה על צד הדרך בשביל להגיע למסלול 2, עם עצירה קטנה בתחנת הרכבת האחרונה (במקור, אושואיה הייתה מושבת אסירים והיו מביאים אותם לשם ברכבת). מסלול 2 שאנחנו עשינו הוא מאוד יפה ויחסית קליל - הליכה לאורך החוף של תעלת ביגל, בין יערות וחופים פסטורליים. מסלול 3 מסיפורים פחות שווה את זה ומסלול 4 היה סגור כשאנחנו היינו עקב מזג האוויר.
המלצה של הבדיעבד - אולי כדאי לקחת את ההסעה כשמגיעים לפארק, להגיע לסוף מסלול 2 ולחזור אותו. ההסעות לכיוון העיר מהמקום שמסלול 2 נגמר הן יקרות נורא יחסית ומאוד קשה להשיג שם טרמפים.

יום 5 - לגונה איזמרלדה (Laguna Esmeralda)

אם כל הלגונות של אושואיה - אולי הלגונה שהכי פשוט ללכת אליה והיא באמת יפה ושווה את זה.
היא ממוקמת על הכביש שיוצא מאושואיה (RN3), מהלגונות הקצת יותר רחוקות מהעיר. קצת לפנייה על הכביש יש את המסלול שמוביל ללגונה טורקיזה (laguna turquesa, לקריאה נוספת - https://www.sipurderech.co.il/... אבל כשאנחנו היינו היא הייתה קפואה.
מה שכן תוכלו להיתקל בו כמעט תמיד זה בוץ - ההתחלה של המסלול היא די בוצית, אבל אנשים סתם יפחידו אתכם. אם אתם שמים לב איפה אתם דורכים, אפשר לצאת מזה עם מינימום נזק.
תחילת המסלול היא ביער עבות, משם חוצים מספר גשרים במרחבים פתוחים, חוזרים ליער, ושוב למרחבים פתוחים בעליה מתונה יחסית לכיוון הלגונה.
כ-9 ק״מ הלוך-חזור עם עלייה מתונה של 250 מ׳
לקריאה נוספת - סיפור דרך: https://www.sipurderech.co.il/...

יום 6 - הלגונה הקפואה (Laguna de los Tempanos)

כתבתי על המסלול הזה גם סיפור דרך נפרד: https://www.sipurderech.co.il/...

מסלול ברמת קושי בינוני, אבל בהחלט שווה את זה. כמעט כולו בעלייה, בוצית לפרקים ובעונות מסוימות גם מושלגת לקראת הלגונה.
המסלול יוצא מאחת השכונות העליונות של אושואיה (יש בכניסה בר שנקרא Mak Shima שאפשר לשים ב uber שיציע לכם אחלה בירה עם וויי פיי כדי להזמין מונית בחזור), משם הולכים לאורך נהר, חוצים כמה גשרים ומתחילים בטיפוס לכיוון הלגונה. בתקופה שאנחנו היינו החלק הפתוח של העלייה היה מושלג לגמרי (באנו עם דוקרנים בנעליים) והלגונה.. ובכן... קפואה. אבל - בסופה יש מערת קרח שאם התמזל מזלכם ויש במקום מדריך מקצועי שהוריד למטה חבל - זה מקום מרהיב, וגם את הירידה למטה בשלג אפשר להעביר בגלישה ולחסוך קצת הליכות.
בערך 11.5 ק״מ הלוך-חזור עם עלייה של 675 מ׳

יום 7 - התקפלות וטיסה לאל קלפטה (יש גם אוטובוס שיוצא לשם באמצע הלילה, שתכירו...)

אל צ׳אלטן (El Chalten) - הפיץ רוי (Fitz Roy)

מהשדה התעופה של אל קלפטה, יוצאים כמה אוטובוסים לכיוון אל צ׳אלטן. בסביבות השלוש שעות נסיעה, אולי קצת פחות. בדרך הנוף של אגמים גדולים, ומדי פעם גם מקפץ לו עדר של גואנקו, הלאמה המקומית.
אתם תדעו שאתם מגיעים לאל צ׳לטן ברגע שתראו את הפסגה של הפיץ רוי (Fitz Roy), אחת מפסגות ההרים הכי אייקונית שתזכו לראות בחייכם. העיירה ממש הוקמה עבור הפסגה של הפיץ רוי.

במדריכים ישנים יותר אתם תקראו על עיירה קטנטנה ומנומנמת, אבל למען האמת הם ניצלו את כסף התיירים די טוב ופיתחו את העיירה ממש לטובה! יש הרבה הוסטלים, דירות AirBNB ואפילו מלונות בוטיק קטנים. כמה וכמה מסעדות, בתי קפה, וברים. גם חנויות התיירות מותגו סביב העיירה וההר, והאמת שהסובנירים די חמודים.

הטרק שעובר את הפיץ רוי מכל צדדיו נקרא מעבר הרוחות (Vuelta al Huemul), שלוקח מספר ימים. ולמי שלא מתחשק לו לצאת לכמה ימים לשטח - ישנם מספיק טרקים יומיים מסביב לפיץ רוי.
בגדול, אפשר פשוט להסתכל לכיוון הפיץ רוי מאל צ׳אלטן:
משמאל יש את הלגונה טורה (Laguna Torre) - כ-17.5 ק״מ הלוך חזור.
מימין את הלגונה קפרי (Laguna Capri), כ-9.5 ק״מ הלוך חזור, ואחריה הלגונה דה לוס טרס (Laguna de Los Tres), כ-22 ק״מ הלוך-חזור.
גילוי נאות, עשינו רק את הלגונה קפרי, כי אושואיה קצת עייפה אותנו מהליכות ארוכות, אבל מה שהיה לנו באמת חשוב לזכות לראות זה את הזריחה על הפיץ רוי.

במדריכים אחרים, אתם תקראו שצריך לקום ממש מוקדם ולהתחיל ללכת ללגונה דה לוס טרס, או לתצפית אחרי מחנה Poincenot, אבל האמת היא שאפשר לחלוטין להסתפק בהליכה אל הלגונה קפרי. כמובן שאם המטרה שלכם היא לראות את הזריחה על הפיץ רוי.
אם תחליטו להקשיב לי - תגזרו בערך שעתיים וחצי לפני כדי לצאת לדרך וכמובן - תבדקו שאין עננים באותו יום. הזריחה שפוגעת ישירות בפסגה של הפיץ רוי זה בלי להגזים אחד הנופים היותר יפים וזכורים שתזכו לראות בחיים, אז תנסו לקלוע ליום שהראות בו תהיה מעולה ונקייה.
ביום שהמים ממש שקטים, אפשר לראות את הפיץ רוי משתקף במים של הלגונה, מחזה מרהיב ביופיו.

מה שכן, מי שזוכר ששעת הזריחה זו השעה הכי קפואה ביום, באמת קר שם. אז או שתביאו תרמוס עם משהו חם, או שתצלמו ותתקפלו די מהר משם.

אל קלפטה (El Calafate) - הקרחון המתנפץ (Glaciar Perito Moreno)

להגיד לכם את האמת, אין יותר מדי מה לעשות באל קלפטה.

זו העיר הכי יקרה שנתקלנו בה בארגנטינה. הסיבה שאני מנחש לגביה היא כי אל קלפטה שרצה בתיירים אמריקאיים וסיניים, וממה שאני יודע, מקומות בהם יש את שני העמים הנ״ל, המקומיים שמתפרנסים מתיירות מאוד אוהבים לעשוק אותם בעיקר וגם את שאר התיירים בלת ברירה.

אז אם אתם מגיעים לאיזור של קלפטה וצ׳אלטן, לחלוטין תעדיפו להעביר את הזמן שלכם בצ׳אלטן. את קלפטה תשאירו או ליום הראשון או ליום האחרון (תלוי איך אתם נוסעים ולאן), וסעו לראות את הקרחון המתנפץ - הפריטו מורנו (Glaciar Perito Moreno). יש כביכול עוד אטרקציות ומסלולים שמקומיים יכולים להמליץ שתלכו אליהם, אבל המחירים שלהם היו פשוט משוגעים (לפחות בתקופה שאנחנו טיילנו שם).

לקרחון אתם יכולים להגיע עם הסעה פרטית, או אוטובוס, או מונית משותפת, או טיול מאורגן, או הפלגה לכיוון הקרחון. לא חסרות דרכים להגיע לדבר היחיד שיש לעשות באל קלפטה - כמובן, הכל תלוי מחיר. המקום מאוד מוסדר ומסודר - יש מעין ״פארק תצפית״ עם מסלולים די קרובים לקרחון שאפשר לעמוד ולחכות עד שאיזשהי חתיכה ממנו תיפול ותעשה רעש של הר געש מתנפץ. האמת שממבט מהצד ההפלגות לצד הקרחון גם נראו די מגניבות אז אולי כדאי לנסות.

אחרי יום ממצה בהחלט באל קלפטה, המראנו כל הדרך אל ברילוצ׳ה.

ברילוצ׳ה (Bariloche)

ברילוצ׳ה - שוויץ של דרום אמריקה ובירת הבשר והשוקולד של ארגנטינה. כאמור בהקדמה - כל ההמלצות הקולינאריות שוכנות בנספח של הסיפור, אז הפרק הנ״ל יהיה יחסית קצר.

העיירה באמת מרגישה לא קשורה כל כך לארגנטינה שראינו עד כה - מאוד ״אירופאית״. האגדות מספרות שהיא נבנתה על ידי מהגרים אירופאים, ואחרי המלחמה כשסיפרו לנו בבית הפסר שהנאצים מאוד אהבו לברוח לארגנטינה זה היה לברילוצ׳ה. כמובן שהיא עדיין בפטגוניה, לכן הנופים עוצרי נשימה. יש אפילו פה ושם המלצות לכמה מסלולים קצרים שאפשר לעשות מסביב לעיר, אבל אנחנו שבענו מנעלי ההרים שלנו והשארנו אותם במזוודה.

אם במקרה נשאר לכם הרכב, יש נקודות תצפית שונות בהרים שסובבים את העיר ואגם נאוול קאפי שהיא שוכנה על גדותיו, סיורי סוסים, דייג בנהרות הרים וגם קזינו וכמה מועדונים.

על קו החוף של העיר יש רכבל שיורדים למטה על מגלשה מגניבה. בקצה שלה יש חלקת אדמה עם עצי האריאנס מיער במבי שדיברתי עליו בחלק של דרך שבעת האגמים. אם מישהו במקרה החליט שלא להפליג כל הדרך עד לאי ויקטוריה, יכול להגיע לפה להצטלם קרוב מספיק לעצים ולהגיד שהוא היה באי, אף אחד לא ישים לב להבדל.

אם אתם רוצים לתמצת את ברילוצ׳ה לסיור אחד, אתם יכולים להגיע לסיור של חורחה ולראות את 2 הדברים המרכזיים שיש לעיר הזאת להציע - נופים מדהימים ובשר עד צאת הנשמה. מה גם שחורחה יהודי חביב להפליא וגדלים לו פורלים בחצר.

סאן מרטין דה לוס אנדס (San Martin de los Andes) - דרך שבעת האגמים (Camino de los Siete Lagos)

״הכביש 6״ של ארגנטינה נקרא כביש 40 - Ruta 40. זה הכביש הכי ארוך בארגנטינה ואתם תיתקלו בפיסות ממנו בכל מיני ערים שתגיעו אליהן - אל קלפטה, אל צ׳אלטן, אל בולסון, ברילוצ׳ה ועד מנדוזה והגבול הצפוני של המדינה. בערך חצי ממנו סלול והחצי השני.. נו שוין.

בכל אופן, דרך שבעת האגמים היא המקטע של כביש 40 בן 107 הקילומטרים העובר בין וילה אגנוסטורה (Villa Angostura) לסאן מרטין דה לוס אנדס, שתתפלאו לשמוע, עובר בין שבעה אגמים! ואלו הם שמותיהם (מסאן מרטין לוילה אגנוסטורה):
1. Lacar
2. Machonico
3. Falkner
4. Villarino
5. Escondido
6. Correntoso
7. Espejo

רבות שמעתי על אנשים ששכרו רכב, השכימו קום בברילוצ׳ה, נסעו כל הדרך עד וילה אגנוסטורה והתחילו את דרך שבעת האגמים מותשים ואז פשוט הסתובבו חזרה לברילוצ׳ה. אין סיבה.

תשכירו את הרכב (ותורידו את המפות לפני, כי אין קליטה בשום מקום) וסעו לסאן מרטין דרך ההרים! מדובר בדרכי עפר (רבום בכביש 237) בפארק הלאומי לאנין (Lanin), כשלוש וחצי שעות של נסיעת שטח (לא צריך ג׳יפ, רכב רגיל יספיק) דרך יערות בראשית, נהרות ואפילו יש שם הר געש פעיל. ככה תשמרו את הנוף של כביש 40 ליום למחרת.

סאן מרטין היא עיירה מהממת, יותר צנועה ופסטורלית מברילוצ׳ה ובנויה ברובה מבתי עץ ושיחי ורדים שפורחים להם בכל גינה וחצר. היא ממוקמת על אגם לקר, האגם הראשון מבין השבעה, ובחודשי החורף היא משמשת כעיירת סקי לעשירי האומה. בהחלט שווה לילה. השכימו קום, שימו באפליקציית המפות שלכם וילה אגנוסטורה ופשוט סעו על כביש 40 ותהנו מהנוף ומהדרך.

יש עצירה מסודרת על יד כל אגם, חלקם גדולים יותר וחלקם פחות, ויש גם מקומות לפתוח שולחן פיקניק אם זה בתוכניות שלכם.

בסוף הדרך אתם תגיעו לוילה אנגוסטורה, ממנה אתם יכולים לקחת מעבורת שתיקח אתכם לטיול בן כמה שעות באי ויקטוריה, בו יש את יער במבי (Bosque los Arrayanes) עם העצים האדומים שנתנו השראה לוולט דיסני לסרט במבי. מהפעם שאנחנו היינו יש 2 מעבורות - אחת יוצאת כל שעה עגולה בין 11:00 ל 14:00, והשנייה איזה 15-20 דקות אחריה בערך באותן שעות. אז אם תרצו להספיק - תגזרו זמנים בהתאם ותגיעו. חבל יהיה לנסוע הלוך חזור מברילוצ׳ה (בערך שעה וחצי לכיוון) בשביל זה ואפשר לתפור את זה על הדרך.

בואנוס איירס (Buenos Aires)

למען האמת, אחרי הנופים של פטגוניה, להגיע לעיר זה קצת מדכא. ובואנוס איירס היא עיר. ענקית. באמת, אין שום דבר שקרוב אחד לשני, הכל בהליכה די ארוכה או נסיעה (יש מטרו די נוח).

בבואנוס איירס יש 2 (3) רובעים מרכזיים: פלרמו - Palermo (וסאן טלמו - San Telmo) והלה בוקה (La Boca).

הפלרמו זה רובע הסטודנטים וחיי הלילה. הוא ענק מאוד ועל ידו יש כמה פארקים ששווה להעביר בהם כמה דקות :
○ הגן הבוטאני - יש שם קפיברות שמסתובבות להן באהלן אהלן, וחלק של גן חיות פתוח.
○ הגן היפני - כשמו כן הוא, גן בעיצוב יפני. די חמוד.
בקצה המזרחי שלו יש את השדרה המרכזית של בואנוס איירס - שדרת ה 9 ביולי, התאריך שבו ארגנטינה הכריזה על עצמאותה. באמצע השדרה עומד אובליסק שהוא אחד מסמלי העיר וממנו אפשר להגיע לכיכר המרכזית עם בית המושל - הבית הוורוד (La Casa Rosada). סתם בניין ורוד לטעמי, לא משהו מיוחד.

שדרת ה 9 ביולי ממשיכה אל שכונת סאן טלמו ובה יש שוק אוכל. אנחנו לא היינו בסופ״ש, אז אני מניח שהוא יותר חי ומעניין, כי כשאנחנו היינו הוא היה חשוך ומוזר. חוץ מזה לא מצאתי משהו יוצא דופן בסאן טלמו.

אם כבר לראות משהו בבואנוס איירס זו שכונת לה בוקה - היא תוססת וכיפית בשניים וחצי הרחובות שאפשר להסתובב בהם בלי שישדדו אתכם (לפחות לפי כמות האזהרות של המקומיים). הנראות האופיינית של לה בוקה מתכנסת לרחוב המרכזי של השכונה (Caminito), עם הבתים הצבעוניים, הטנגו, הדוכנים, התהלוכות, השוק, המסעדות והברים. כיף ומהמם - חזרנו לשכונה פעמיים יום אחרי יום במקום כל שאר העיר שלמען האמת לא מצאנו בה משהו מיוחד. במרחק של 50 מטר משם עומד גם איצטדיון הלה בוקה, שאי אפשר שלא לבוא ללה בוקה ולא לראות אותו.

האגדה גם מספרת ששכונת הלה בוקה המציאה את ריקוד הטנגו, ובאמת שכל בר שכונתי מחזיק במה עם זוג רקדני טנגו. אנחנו הלכנו למופע טנגו מוסדר שהיה כיף ולא מייגע (היין הכי ללא הגבלה והיו גם תיירים פראיירים שהזמינו כרטיס עם ארוחת ערב - אל תעשו את זה...)

בבואנוס איירס יש גם בית קברות שכולם הולכים אליו לראות מצבות יפות - בית הקברות לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta). אחרי שניסו עליי את הטריק הזה בבית הקברות היהודי בפראג ובית הקברות הרומנטי של זלצבורג, החלטתי עם עצמי שאני לא הולך יותר לראות בתי עלמין כחלק מחופשה בחיי.

אחרית דבר

בצ׳ק ליסט של המסע שלנו היו לי הרבה מטלות - לראות פינגווין, לאכול סטייק ועוד. אחת המשימות שאכזבו אותי הייתה לראות את שלט ״סוף העולם״ באושואיה. אני מצפה מהעיר הכי דרומית בעולם למתג כל דבר בעיר בתור הדבר ״הכי דרומי בעולם״, ובעיקר את השלט שמסמל את ״סוף העולם״! כאילו, עדיין ראיתי כמה תיירים מצטלמים בצהלה ושמחה על יד השלט, וכמובן שעבדכם הנאמן גם לא פראייר, אבל.... ציפיתי לשלט קצת יותר רציני. אולי זה חסכי ילדות מזה שגדלתי באשדוד, העיר החמישית בגודלה בישראל והיחידה ממה שאני יודע שאין לה שלט כניסה בעיר.

אבל מעבר לזה, אני חושב שפטגוניה היא חבל ארץ מרהיב ביופיו גם בלי נוף אורבני, שהוא די מיותר אל מול הטבע שיש לארגנטינה להציע.

אפשר בכיף לבוא לטיול בן חודש, אפילו ישירות מהארץ, ולא להשאיר את המדינה המופלאה הזאת רק לטיולים ארוכים של אחרי צבא. יש כמובן עוד כל כך הרבה דברים שלא הספקנו והשאירו לנו חשק לחזור ולהספיק - הקרטרה אוסטרל (הכביש על גבול ארגנצ׳ילה), הפלגה לאנטרקטיקה, מחוז מנדוזה על אינסוף הכרמים שלו וכמובן צפון המדינה - מפלי איגואסו.

עד המסע הבא!

נספח: גסטרונומיה ארגנטינאית

(המלצות למסעדות בסוף)

לארגנטינאים יש דבר אחד שהם ממש טובים בו - בשר.

אם הגעתם לארגנטינה אתם חייבים להיות בהספק סטייקים כל הזמן. אתם תצטערו על זה כל החיים. זה באמת הבשר הכי טעים בעולם. ולאו דווקא כי זה הוא כולו גורמה, אלא כי הוא פשוט זול ונעשה טוב גם באיזה בר עזוב.
2 סוגי הסטייקים המרכזיים של הארגנטינאים:
Bife de Chorizo - שזה בגדול סינטה, אבל הם בחיים לא יודו בזה.
Ojo de Bife - באנגלית זה נקרא Rib-Eye Steak, שזה בגדול אנטריקוט, אבל גם בזה הם בחיים לא יודו.
הם חתוכים טיפה שונה מבארץ, אבל בעיקר - שניהם הרבה יותר עבים מסטייקים שאנחנו רגילים לאכול.
יש כמובן גם את נקיניקיות הצו׳ריסו והחלק של הפילה שנקרא Lomo. כאמור - טעים.
לגבי מידות הכנה - במסעדות ברמה אמורים להבין מה אתם רוצים מהחיים שלהם, אבל בגדול הם לא כל כך מחוברים למידות עשייה (מדיום, וול דאן וכו׳). יש להם מידת עשייה כללית כזו שבתרגום ישיר תיקרא ״Juicy״, שזה כמעט מדיום וול. הם מאוד מסתלבטים על ישראלים שאנחנו אוכלים סטייקים חיים.

יש 2 שיטות שהארגנטינאים מכינים בשר - על הגריל (Parilla) או אסאדו (Asador).
רשת הגריל של הארגנטינאים היא מאוד רחבה ובנויה מברזלים עבים בצורת V, ככה ששומן לא נוטף ישירות על הגחלים אלא מטפטף החוצה.
שיפוד האסאדו הוא בצורה מלבנית עם וווים שתופסים נתח בשר ומתמקמים בתורם באלכסון מעל מדורת פחמים ומבשלים את הבשר לאיטו.

המטבח הפטגוני מתבלט בעוד 2 מעדנים מחיות אחרות - כבשים ופורלים (למטיבי לכת אפשר גם לטעום פה ושם סטייקים של גואנקו, שזו הלאמה המקומית).

כבש, שנעשה בשיטת אסאדו, תמצאו אותו תחת השם Cordero Fueguino או Cordero Patagonico, הוא מעדן פטגוני. באושואיה אתם תראו אותו הרבה ברחוב המרכזי של העיר. בגדול זה כבש שלם שעשו אותו בשיטת אסאדו. אתם מזמינים פרוסות מחלקים שונים בכבש ומתענגים על כל רגע.

הפורל, הוא טרי להחריד בכל מקום שאכלתי אותו. באושואיה בעלת הבית שהתארחנו אצלה הכינה לי אותו מטוגן ומצופה קמח ובברילוצ׳ה אצל חורחה הגבר בבית עובר נחל קטן ובחצר יש בריכת פורלים אותם הוא מכין לאורחים שומרי כשרות. מאוד כיף ומאוד מומלץ לימים שנמאס בהם מבשר.

אמפנדס - מעדנים. תנסו כל סוג שתיתקלו בו. בארגנטינה הייתי ממליץ להתמקד באמפנדסים אפויים ולאו דווקא מטוגנים, אבל יש הכל מהכל. הקלאסי הוא עם בשר טחון וביצה, אבל יש חידושים כיפים מאוד. אני מאוד נהניתי מאמפנדסים עם מוצרלה ורוקפור, פורל מעושן, כבש, סרטנים ובשר טחון בלימון.

שוקולד - בברילוצ׳ה השוקולד הוא שם דבר, שווה את כל הסיפורים. תנסו את המקופלות, הן פנטסטיות. הפרנוי (Franui), פטל קפוא מצופה שוקולד, הומצא בברילוצ׳ה בשוקולדייה Rapanui.

יין - ארגנטינאים יגידו לכם רק מלבק והם באמת לא טועים. אבל תנסו הכל, הוא לפעמים יותר זול ממים. פעם שילמתי במסעדה יוקרתית 15 שקל על יין, ובערך אותה סכום על כוס מיץ תפוזים.

מאטה - שזה בעצם התה הארגנטינאי, הוא יותר מנהג חברתי מאשר סתם תה. לכל ארגנטינאי שמכבד את עצמו יש כוס מאטה שעשויה מדלעת קטנה ומעוצבת, ממלאים עד כדי דחיסה את המאטה שזה תה עשבים, ושופכים מים בטמפ׳ של 70-80 מעלות. אחרי כמה שניות אפשר לשתות עם קשית מתכת תה מר במיוחד ולהחליף את התערובת אחרי כמה פעמים. ואם כולם שותים תה, זה רק אומר שהקפה ממש ממש גרוע. תביאו כמה שיותר קפה שחור של עלית איתכם.

עד כאן המלצות על אוכל, והדיס המלצה הגדולה מכולן - שאר האוכל פשוט לא טעים. באמת. המלח לא מלוח, הסוכר לא מתוק. הכל תפל ודי חסר טעם. אז כדאי שתעצרו על ההמלצות הנ״ל ולא תנסו לאכול דברים אחרים כי הם באמת לא כאלה טעימים. אני חושב שאין שום בעיה לחיות על סטייקים חודש בחיים.

המלצות למסעדות:

אושואיה
אמפנדס - La Marmita - האמפנדסים הכי טעימים בארגנטינה. בבקשה לא לפספס!
אסאדו כבש - Moustacchio - נפלא.

ברילוצ׳ה - בירת השוקולד והבשר
העיר הזאת פשוט טעימה בפער מכל מקום אחר שהיינו בו בארגנטינה. גן עדן לחובבי בשר ושוקולד, תטעמו הכל מהכל וכמה שיותר.
שוקולד - המפורסמים ביותר הם Mamuschka ו Rapanui שמוכר בעולם בתור המקום שהמציא את ה Franui (פטל מצופה שוקולד). בתוך החנויות הראשיות שלהם יש גם בתי קפה שלשם שינוי מכינים קפה לא רע בכלל יחסית לארגנטינה. בכללי, אתם יכולים להתהלך על הרחוב הראשי ולטעום כל העולה על רוחכם, השוקולד שלהם באמת פנטססטי.
בשר - המקום המיתולוגי הוא הדון אלברטו - El Boliche de Alberto. תגיעו חצי שעה לפני הפתיחה ותראו שהתור נולד מעצמו, אבל אתם תיכנסו ישר, אחרת תצטרכו להמתין שמישהו יסיים לאכול. אמנם, המקום עם הבשר הטעים ביותר עלי אדמות זה ה Alto el Fuego, במרחק הליכה מדון אלברטו. נא לטעום את צמת נתח הקצבים - פשוט אגדי.
סתם אוכל טוב ודרינק לצהריים - אפשר לקפוץ ל Nené Bar Y Club Social, במרחק הליכה ממרכז העיר.

בואנוס איירס
המוסד - Don Julio, תור של אלוהים ישמור, יכולה להיות רשימת המתנה של כמה שעות. בשאר הזמן אתם יכוליים לשתות כמה שפמניה שרק תרצו בתור. שימו לב - יקר.
בשר - La Dorita de Palermo, פשוט בשר ופשוט טוב.
דגים - La Pescadorita, אולי המקום היחיד שאכלתי דברים שהם לא מרשימת המנות שיספרתי לכם עליה והיו לי ממש טעימים.
* 2 המקומות נמצאים ממש אחד מול השני, משני צידי הצומת

טיפים

• מזג האוויר - אתם כנראה תדעו רק במקום מה מצב השלגים. תכינו את המקומות שאתם חייבים לראות בכל מקום שתהיו ומראש גיבוי ליום של גשם.
• אפליקציית ניווט - Mapy.cz, אפליקציה צ׳כית חינמית מאוד נוחה עם קווי גובה ומסלולים מובנים באפליקציה - תקפידו להוריד את המפות בבית כי יש מקומות שהקליטה היא לא באמת קליטה.
• קבלו עצות מישראלים מטיילים, אבל אל תתקבעו עליהם. בענייני כסף, או מסלולים סטנדרטיים, לפעמים אפשר לחשוב על פתרונות קצת יותר יעילים ממה ״שכולם עושים״.
• אל תהיו צמחונים בארגנטינה.