peaks of the Balkans

שבעה ימי הליכה (ועוד שלושה שלא)

תאריך הטיול	September 2021
משך הטיול	10 ימים
עונה מומלצת	יוני עד ספטמבר

תוכן עניינים

מבוא ומידע כללי

יש לנו קבוצת ווטסאפ בשם peaks of the Balkans כבר המון שנים, כנראה בעקבות איזה רעיון ישן. היא משמשת להמון דברים חוץ מאשר למה שמעיד שמה. לפני כחודש החלטנו שאם כבר אנחנו בהתכווננות כל כך הרבה שנים, הגיע הזמן לצאת לדרך.
peaks of the Balkans הוא טרק העובר בשלוש מדינות - אלבניה, קוסובו ומונטנגרו. במתכונתו המלאה הוא 11 ימי הליכה, חלקם, מסיבות של חלוקה בין המדינות, קצת פחות וואו. אנחנו יוצאים לעשרה ימים, מהם שבעה ימי הליכה על הטרק.

כמה תשובות לשאלות על הטרק
אפשר להתחיל את הטרק מהמון מקומות. בתחושה שלי מלבד מילשבץ, דוברדול ובבינו פג'ה שהן נידחות וקשות להגעה, אפשר להתחיל אותו מכל אחת מנקודות הלינה האחרות די בקלות. אנחנו מתחילים מצ'רם (Cerem), למה? כי אנחנו רוצים לסיים בולבונה. למה? כי אנחנו רוצים לקחת מעבורת בדרך חזרה לטיראנה (ראו יום תשע).
גם טיסות אפשר לקחת לכל מיני מקומות. אנחנו טסים לטיראנה שבאלבניה, למה? כי לשם היה זול ונוח.
יש מעט אנשים על הטרק. כמה מעט? ישנם מקטעים בהם אפשר ללכת כל היום ולא לפגוש נפש חיה.
אנחנו הולכים (כמו רוב הטיילים) נגד כיוון השעון. אפשר גם ללכת הפוך. כשתגיעו לעליה מ Theth בואכה Vusanje יהיה לכם הרבה זמן להתחרט על זה.
כמה קשה? יש ימים יותר ויש שפחות. זה טרק עם הרבה עליות וירידות. קחו אותו כטרק אלפיני ראשון רק אם אתם בכושר טוב.
איך מנווטים? אנחנו השתמשנו באפליקציה של mapy.cz. הורדנו ל offline את המפות של אלבניה, קוסובו ומונטנגרו. עבד מעולה. אפילו לנווט בתוך טיראנה היה נוח עם זה.
אישורי מעבר בין המדינות? לא הוצאנו (ואם היינו מוציאים לא היינו יודעים מה לעשות איתם)

יום 1 - טיסה והגעה

אנחנו יוצאים בטיסת בוקר מוקדמת, חניית ביניים לחוצה ברומא ובשעת בוקר מאוחרת אנחנו בטיראנה. קבענו מראש עם חברת מוניות להסעה עד צ'רם (Cerem). הנהג לא מדבר אנגלית, גם לא יודע איפה זה צ'רם. סדרת שיחות טלפון עם המשרד שלו מבהירה שהוא בכלל לא יכול להגיע לצ'רם כי יש מקטע קצר שרק רכב 4*4 יכול לעבור. עוד טלפונים, עוד בירורים. אנחנו מזעיקים את בעל הגסטהאוס מצ'רם לבוא לקחת אותנו מבג'רם צ'ורי (Bajram curri) ומקזזים את העלות ממחיר המונית. זה גורר עוד סדרת טלפונים בטון קצת פחות נעים. בנתיים, מחלון המכונית, אלבניה נראת נחמד, הרבה אזורים חקלאיים שצבועים בצהבהב של סתיו.
אחרי לא מעט שעות נסיעה (חלקה בקוסובו השכנה) מגיעים לבג'רם צ'ורי, זו עיירה חמודה, מזג האוויר מושלם. אנחנו פוגשים שם את ארנסטו, הבן של אלטין, בעל הגסטהאוס (שמדבר אנגלית מעולה) לקפה מפנק ואחריו נוסעים איתו ועם אלטין, שהגיע בנתיים, לצ'רם בג'יפ החבוט שלהם.
כשאנחנו מגיעים כבר אחר הצהריים. צ'רם הוא כפרון זעיר אי שם בהרים. אנחנו יוצאים לסיבוב חילוץ עצמות קצר, שותים תה ויובל עושה מחקר מעמיק על כוורות הדבורים שהמשפחה מגדלת. הגסטהאוס של אלטין מקסים, גם אם בסיסי. נוף הרים משגע מסביב, האוכל ממש טעים. אנחנו מקבלים חדר משלנו במבנה אבן מאורך ושמחים לגלות שהחשמל הגיע לצ'רם לפני שנה. קר בלילה בצ'רם.

altin isufali - יש חשמל ומים חמים, אין רשת אלחוטית, 355682215312 , 25 יורו כולל 3 ארוחות

יום 2 - צ'רם לדוברדול

15.5 ק"מ, +1025, -440
רוב הלילה ירד גשם. על גג הפח של המבנה זה נשמע די דרמטי. לנו, שכמעט לא ישנו בלילה הקודם, זה לא ממש מפריע. בבוקר עוד קצת מטפטף ויש ערפל דרמטי בעמק מתחתינו. אוכלים ארוחת בוקר, לוקחים ארוחה לדרך (חלק מה"עסקה") ויוצאים לדרך. השביל מטפס לו בתלילות במעלה ההר, חלק מהדרך בשטחים פתוחים וחלק באזור מיוער. אחרי כשעה אנחנו מגיעים לדרך עפר, לצידה משהו שקורא לעצמו בית קפה, אנחנו מסתפקים בתה. פונים ימינה בדרך העפר שממשיכה לטפס במתינות. הנוף מימין נפתח, רואים את צ'רם ואת העמק שבו היא יושבת וברקע הרים מיוערים, מקסים.
השביל עוזב את דרך העפר וחוזר לטפס בתלילות, אנחנו עושים מנוחה באחו מקסים ומאוששים את הגוף שעוד לא התרגל להליכה ולעליות. ממשיכים לטפס תוך כדי איסוף של פטל אדום (חמצמץ ובשפע), אוכמניות (טעיםםם, אבל קשה לאיסוף), פטל שחור (מתוק, אבל נדיר) ותותי בר (הכי טוב). בדיוק כשאנחנו מגיעים לאוכף מתחיל לרדת גשם שמתחזק במהירות. מעבר לאוכף אנחנו מגלים בית קפה עם סככה מקורה לצידו. מגיעים בריצה, מזמינים מרק (טעים) וקפה (לא משהו), מוסיפים את ארוחת הצהריים שהבאנו איתנו ומקבלים צ'ופר בדמות עוגת אוכמניות.
הגשם מפסיק ואנחנו ממשיכים. מכאן הכל ירידה בתוך אזור מיוער, כבר רואים את דוברדול למטה. זה לוקח לנו עוד כשעה ובשעות אחר הצהריים המוקדמות אנחנו מגיעים לדוברדול. זה כפר קצת יותר גדול מצ'רם, הוא יושב בעמק מרהיב ביופיו ומוקף הרים. גבוה כאן וקר בהתאם.
אנחנו מסכמים בסיפוק יום ראשון אותו סיימנו שלמים ובריאים (וגם מאוד נהננו).

bujtina leonard - הראשון כשמגיעים מכיוון צ'רם. אירוח מאוד נחמד, קיבלנו בונגלו משלנו. אוכל טעים והמון ראקי, לנה הקטנה מדברת אנגלית שוטפת ומאוד רוצה ללמוד שח. יש חשמל סולארי (גם טעינה לנייד), אין אינטרנט, יש מים חמים. 25 יורו לאירוח מלא. 355685890367,
355686761606
בכפר יש לפחות עוד שני מקומות שנראים טוב, לא בדקנו.

יום 3 - דוברדול למילשבץ

18.2 ק"מ, +915, -980
הבוקר הזה מתחיל בעליה תלולה על המצוק ממש מעל הכפר. השביל כאן לא מסומן טוב, נראה שכל אחד מבעלי הגסטהאוזים דואג להעביר את השביל דרכו. גם בהמשך העליה יש פיצול לא מסומן. אנחנו עקבנו אחרי האפליקציה והיה ממש טוב. למעלה, על האוכף, קר ונושבת רוח, אבל חייבים לנוח קצת ולהתפעל מהנוף המדהים ומהכפר הפרוש תחתינו. ההר שנמצא קצת מעלינו הוא משולש הגבולות אלבניה - קוסובו - מונטנגרו. השביל גולש בצד השני של האוכף למונטנגרו, שומר על קו גובה ואז מטפס שוב לקו הרכס. מכאן הוא ממשיך על הרכס ממש על גבול קוסובו מונטנגרו. הסימונים כאן הם לעיתים אלה של קוסובו ולעיתים אלה של מונטנגרו (ולעיתים שניהם).
אנחנו מגיעים לצומת שבילים גדולה וברורה עם ספסלי ישיבה לצידה. המבקשים לקצר את הטרק פונים כאן שמאלה לכיוון babino poje, מי שרוצה ללכת ל peje פונה ימינה ואנחנו ממשיכים עם סימוני הטרק ישר. בשלב כלשהו השביל עולה על דרך ג'יפים נוחה, צריך לשים לב לא להתמכר לה ולסטות ממנה שמאלה בשביל קטן שלא מסומן היטב ושמטפס שוב כלפי מעלה. האזור הזה (היחסית גבוה) משופע באוכמניות, אנחנו מלקטים ואוכלים ואפשר לראות את המקומיים אוספים אותן במעין מסרקות יד.
מגיעים לעוד אוכף אחד שאחריו ישנה ירידה ארוכה ותלולה לתוך עמק מרהיב ביופיו שצבוע בצבעי סגול של הצמחיה. יש כאן חוסר הסכמה ברור בין האפליקציה ובין הסימונים בשטח. האפליקציה נשארת על הגדה הימנית מאוד גבוה ואילו הסימונים מובילים לשביל לאורך הנחל (עדיין על הגדה הימנית). אנחנו מתחילים עם האפליקציה, מתחרטים ויורדים בירידה מאוד לא נחמדה, מוצאים את הסימון וממשיכים עליו, רק כדי לאבד אותו שוב אחרי שחצינו את הנחל (כנראה בטעות, למרות סימון מאוד ברור לעשות זאת).
מכאן אנחנו קצת מאלתרים (לא להלחץ, לא באמת אפשר ללכת בתוואי הזה לאיבוד), עד שאנחנו מגיעים אחרי הליכה קצרה לרושקדול. זה כפר יחסית גדול עם בתים מאוד יפים המשמשים כנראה לנופש קייצי (אין כאן חשמל וקשה להאמין שאפשר להיות כאן בחורף). לסימון אנחנו חוברים בצד השני של הכפר . עוד עליה אחת על דרך עפר נוחה בתוך יער יפה, אחריו עוברים בתוך כפר חקלאי קטן וציורי, ירידה קצרה ואנחנו במילשבץ. לא בטוח שאפשר לקרוא למקום הזה כפר, יש שם רק כמה בתים בודדים.
על ארוחת הערב יובל מוותר כי הוא לא מרגיש טוב. את רוב הלילה הוא מבלה בהקאות ועושה לנו לילה לבן. אנחנו מנסים לנוח בין לבין.

chalet Rusta (הראשון מימין). קיבלנו בקתה משלנו שהייתה חדשה לגמרי, ארוחת ערב מוגשת בצריף של המשפחה. המקום בהתרחבות ויהיה עוד יותר משובח. המארחים שלנו מקבלים כאן את הציון הגבוה ביותר שאפשר, הם נחמדים וששים לעזור. 25 יורו כולל 2 ארוחות. יש מים חמים, יש חשמל סולארי (גם טעינה), אין אינטרנט.
adriatik_72@hotmail.com http://chaletrrusta-milishevc....
+37744312902 +41762235339

יום 4 - מילשבץ ל guri i cuq

התכנון המקורי שלנו היה ללכת ממישלבץ לרוגובה קמפ ומשם במונית ל guri i cuq. בסך הכל מתוכנן יום הליכה קצר.
לאור מצבו של יובל אנחנו קצת מתלבטים אם לצאת לדרך. מתיעצים עם בעלי המקום. הערכת זמן הנסיעה לתחנתו הבאה נעה בין שעתיים ל 4 שעות ושלל מסלולים נזרקים לאוויר (זה קצת מוזר כי האזור לא מאוד משופע בכבישים). בסוף מחליטים לנסות ללכת כמתוכנן.
השביל ממשיך כלפי מטה כברת דרך קצרה ואז פונה שמאלה לעליה תלולה על צלע ההר. אחרי כמה דקות אני מתחיל להרגיש לא טוב וגם מקיא כמה פעמים. מנסים להמשיך. אחרי כשעה עליה בקצב לא סביר בהחלט מחליטים לוותר. מתחילים לרדת חזרה. יובל ויורם בקצב רגיל ואני משתרך מאחור.
חוזרים לגסטהאוס שלנו ומיד מתחיל מבצע החילוץ, כל המשפחה בתוספת הפועלים שבאו לעזור עם הבנייה פותחים חמ"ל. בסוף מחליטים שאחד מהם יקח טנדר ויסיע אותנו.
יוצאים לדרך, מדובר באחד הנהגים הגרועים שראיתי בחיי, נראה כאילו הוא בוחר את ההילוך שבו נוסעים באופן רנדומלי לחלוטין, ללא כל קשר למהירות הנסיעה או לתנאי הדרך. אם הוא עובד בעץ כמו שהוא נוהג לא פלא שויתרו על שירותיו ושלחו אותו לנסיעה ארוכה.
חלקה הראשון של הנסיעה הוא בדרך עפר בתוך היער, אחרי היציאה מדרך העפר, אנחנו חוברים לכביש הנוסע לאורך נהר מדהים ביופיו. ניכר שבאזור יש תיירות די עניפה ולאורך הערוץ צצים בתי מלון ומסעדות בשפע. בדרכנו אנחנו גם חולפים ב rugova camp שהיה יעד ההליכה שלנו. בסופו של דבר, אחרי שעה וחצי נסיעה אנחנו מגיעים ליעדנו - guri i cuq.
guri i cuq הוא אתר תיירותי הצופה על נוף מדהים. אנחנו מגיעים לכאן בשעת צהריים ומתמקמים בבית המלון המרכזי, ששמו כשם המקום (יש כנראה עוד אפשרויות לינה במקום). אנחנו מקבלים בקתה ענקית משלנו עם שלל חדרים, סלון ומטבח. אני מתאושש אבל יובל שוב לא מרגיש טוב וחצי יום מנוחה מתקבל בהרבה אהבה. לצערנו מישהו קרע את כבל האינטרנט המוביל לאזור, המלצר המדהים שרואה את מצוקתנו מנדב את הנייד שלו כתחנת אינטרנט עבורנו ואנחנו יוצרים קשר עם הבית אחרי כמה ימים בלי (בעצם מהיציאה מהארץ). קוראים, משחקים קלפים, שומעים מוזיקה, ויורם, הבריא היחיד, גם עושה טיולים מסביב. מסעדת המלון משובחת והמחירים מצחיקים (סטיק עוף עם תוספות בארבעה יורו)

guri i cuq - כל מנעמי המקום כולל ארוחת בוקר וצהריים לדרך תמורת 25 יורו. ארוחת ערב מהתפריט. יש את כל מה שהציוויליזציה יודעת לייצר (חוץ מביום שבו אנחנו היינו). הקפה משובח.
37744150551, 38649150551 , 38649150551

יום 5 - guri i cuq ל babino poje

15.8 ק"מ, +1150, -1100
בבוקר אנחנו קמים מאוששים. גשם ירד כל הלילה וכל האזור מעונן בצורה די רצינית, הנוף מאוד דרמטי מסביב. אחרי ארוחת בוקר מוגזמת לחלוטין (3 סוגי ביצים, 3 סוגי בשר, גבינות ועוד) יוצאים לדרך.
העליה מכאן די תלולה, בהתחלה על דרך אספלט ואחר כך בתוך היער. השביל במקטע הזה מאוד בוצי מהגשם שירד ויחד עם התלילות זו משימה לא פשוטה לטפס. בנוסף, גשם מתחיל לרדת, הגשם הזה ילווה אותנו לסרוגין מרבית היום. ככל שאנחנו מטפסים גם העננים מתרבים והראות משתנה מאפס למאה כל הזמן.
מגיעים לאגם leqinat. אגם מאוד פראי ויפה, בייחוד עם תפאורת העננים ששטים מעליו. ליד האגם מתקבצים עוד כמה טיילים. האזור הוא כאמור אזור תיירות ויש כאן טיילי יום. מכאן יורדים בירידה תלולה ובוצית לעבר אגם (יותר נכון שלולית) נוסף. בדרך אנחנו עוצרים ליד שוקת יפה שצצה משמאל לדרך וממלאים מים.
מהאגם השני הדרך שוב מטפסת, בהתחלה בתלילות ואחר כך במתינות עד לאוכף ב 2272 מ'. קר שם מאוד ולא ממש אפשר להשאר הרבה זמן. הדרך יורדת קצת מהעבר השני ומזגזגת כאן שוב בין מונטנגרו לקוסובו תוך שהיא שומרת על קו גובה. במקטע הזה השביל שמוביל צפונה, אותו הלכנו לפני כמה ימים, מאוד קרוב לשביל שבו אנחנו הולכים דרומה ולולא שמיכת העננים שפרוסה מתחתינו ניתן היה לראות ממש מתחתינו את רושקדול בה עברנו. זה קטע הליכה מרהיב עם נופים מהממים.
באחת מהפסקות הגשם (בסך הכל, בשום שלב לא ירד גשם שממש הפריע) אנחנו עושים הפסקת צהריים ואוכלים את הסנדויצים המושקעים שהכינו לנו במסעדה. הדרך עולה מעט שוב ובסופו של הטיפוס אנחנו מגיעים למעבר הרים נוסף.
מכאן יש גלישה ארוכה, בתחילה בשביל מאוד נעים ולא תלול ובהמשך קצת יותר תלול (ועדיין סביר). הסימונים והאפליקציה לא ממש מסכימים כאן על הדרך, אנחנו הולכים עם הסימונים (המאוד ברורים) שמושכים שמאלה לדרך קצת יותר ארוכה אך פחות תלולה. זה לא מאוד משנה כי שתיהן מובילות אל דרך העפר בתחתית הערוץ. אנחנו חוצים את הנהר בגשר מאולתר ועולים על דרך העפר, הגשם מתחזק ואנחנו שמחים לתפוס טרמפ בקילומטר האחרון.

triangle woodhouse סגור (לא ברור אם לצמיתות או זמנית). הם הפנו אותנו ל Eko Katun Hako . זהו ללא כל ספק מקום הלינה הפחות מוצלח שישנו בו. המקום בבניה אז אולי נכון לו עתיד טוב יותר. כרגע מלבד החדרים (הצפופים) שאר ההתנהלות היא בחוץ, כולל הארוחות. אנחנו הגענו רטובים, ביום קר וגשום והיה לא נעים. 30 יורו כולל 3 ארוחות, מים חמים, חשמל, אין אינטרנט אבל יש מרפסת נחמדה מעל הנחל.
38267316637

יום 6 - babino poje ל plav

20 ק"מ +720, -1250
בבוקר השמש מאירה לנו פנים. הנעליים שנסעו אתמול כדי להתייבש אצל אח של בעל הבית חזרו….. רוטובות לגמרי. עד שמתארגנים ואוכלים מעמידים אותן בזריזות מול מפיץ חום קטן ומצליחים קצת לייבש אותן. ארוחת הבוקר היא של פנקייקים עם תוספות קצת מוזרות. בעלי הבית כאן משתדלים, אבל לא כל כך יוצא להם.
יש מכאן עליה די רצינית, תחילתה בדרך עפר יפה, אחרי שעוברים ישוב קטן (שבו יש לפחות מקום לינה אחד שנראה נחמד) פונה הדרך לתוך היער. הדרך מתחילה להיות תלולה יותר, השביל עוד רטוב וצריך לשים לב לא להחליק, בהמשך הדרך מתמתנת. בסביבות גובה 2000 מ' אנחנו מגיעים לאגם (hridsko jezero). מדובר באחת מפנינות הטיול. האגם מרהיב ונראה כאילו נלקח מתמונה, עם צבע כחול, עצים מסביב ושלווה אינסופית. עוצרים כמובן למנוחה, מצטערים שאנחנו לא מסתובבים עם ערכת קפה (לא שווה את המאמץ), מקיפים את האגם בשביל סלעי ועולים לדרך עפר.
פונים ימינה על דרך עפר במגמת ירידה מתונה. גם זה מקטע יפיפה עם תצפיות נוף נהדרות. אחרי הליכה קצרה עוזבים את דרך העפר לשביל הפונה שמאלה, עולה מעט לאוכף עם (עוד) תצפית יפה ומתחיל לגלוש בעבר השני. הדרך יורדת בתוך יער ומצבה רעוע למדי עם המון עצים שנפלו וחוסמים את הדרך, זה מחייב המון עיקופים ואילתורים. ממש במעבר בין החורש לאזור החקלאי יש מעיין חמוד, הוא מוסדר וברור מאוד.
מכאן הדרך מתנהלת ברובה בדרכי עפר באזור החקלאי. זה קטע הליכה מהיר, אבל הוא לא מהמשובחים שבקטעי ההליכה של הטרק הזה (אבל עדיין יפה מאוד). כ 5 ק"מ הליכה בשבילי עפר אלו (למעט קטע קצר לאורך נחל) מביאים אותנו ל plav. זו לא העיירה הכי בתבל, אבל יש סופרמרקט מכובד וכמה בתי קפה עם קפה משובח. ה tourist information שדרכו רצינו להזמין מקום לינה סגור אז מאלתרים בעזרת רשת אינטרנט של חנות מקומית ואתר בוקינג.

apartment ema - דירה מקסימה עם נוף לאגם במרחק 5 דק' הליכה ממרכז העיירה. 40 יורו לשני חדרי שינה, סלון, מטבח, מרפסת ומכונת כביסה, כולם מבהיקים מניקיון. את ארוחת הערב אנחנו אוכלים במרכז וגם קונים בסופר אוכל למחר. דרך booking.com

יום 7 - vusanje ל Theth

21.3 ק"מ +1111, -1437 (בפועל יותר מהכל)
ערב הקודם תאמנו עם בעל הדירה שלנו מונית לבוקר. כשאנחנו יוצאים החוצה אנחנו מגלים שהנהג הוא הבן שלו. אנחנו לא שואלים בן כמה הוא ואם יש לו רשיון נהיגה (בפועל הוא נהג מצוין). בדרך עוצרים במאפיה לקנות לחם טרי וקצת מאפים.
כשמגיעים ל vusanje, אחרי כ 20 דקות נסיעה (20 יורו) אנחנו מתבלבלים ולוקחים את השביל הלא נכון. זה עולה לנו בחצי שעה של עליה תלולה, עשרים דקות ירידה ועוד עשר דקות כדי לחצות את הכפר. אז שיהיה ברור - הדרך מתחילה ליד המפל, אי אפשר לפספס (יש גם בית קפה ליד).
הדרך מתחילה מכאן כדרך עפר נוחה המטפסת במתינות לאורך הנהר, בדרך היא עוברת ליד מקום שנקרא העין הכחולה (יש באזור כמה מקומות עם אותו שם) וממשיכה לטפס. אחרי הליכה לא קצרה על דרך העפר הדרך פונה לתוך יער צפוף ומטפסת בו בתלילות מקטע קצר. בסופו של היער יש אוכף קטן ושם אנחנו פוגשים קבוצת פקחים שבונים בקתה. אנחנו מתבקשים לשלם יורו אחד דמי כניסה לשמורה וממשיכים.
מכאן הדרך יורדת לתוך אגם יבש. המסלול מוביל אותנו על הגדה השמאלית בשביל לא נוח, עדיף לקחת כאן את הדרך שעוברת בקרקעית האגם (בהנחה שהוא יבש כמובן). בסופו של האגם אנחנו חוצים את הגבול לאלבניה ומכיוון שזהו אזור גבול אז כמיטב המסורת האלבנית יש כאן לא מעט בונקרים נטושים שמקדמים את בואנו.
העליה מכאן היא בסדרה של עליות תלולות ואחריהן אזורים יותר מתונים. מסביב יש נוף משגע של צוקים אפרפרים מאוד מרשימים. באחו הנרחב בסביבות גובה 1500 מטר, מאחורי החושות של הרועים, יש מקור מים (בניגוד לנאמר בחלק מסיפורי הדרך), מקור מים נוסף יש בתוך הערוץ בהמשך העליה (קצת לפני הפאס). הצמחיה כאן יותר דלילה ממה שהתרגלנו עד כה , אולי בגלל הרעיה, מזל שהבאנו איתנו פירות, כי פירות יער לקטיף עצמי אין היום. בכלל כל מקטע העליה מתאפיין בתבנית נוף שונה.
בסופו של דבר, אחרי לא מעט הליכה אנחנו מגיעים לפאס, רק כדי לגלות שאחריו יש ירידה נאה ואחריה טיפוס לעוד פאס. אחרי הפאס השני מתחילה ירידה מאוד תלולה של כ 500 מטר על צוק כמעט אנכי ועוד ירידה של כמה מאות מטרים בירידה סתם תלולה ואחר כך עוד ירידה לא קצרה בתוך הכפר. בקיצור המון ירידה.
בשלב כלשהו יש מעין בית קפה קטן בצד הדרך, אנחנו עוצרים לנוח קצת ולשתות משהו קריר. מכיוון שמקום הלינה שלנו נמצא בקצה הרחוק של הכפר (טאט הוא כפר ארוך מאוד) יש לנו עוד לא מעט הליכה. בסופו של דבר אנחנו מגיעים לגסט האוס שלנו בשעה די מאוחרת. בסך הכל הלכנו היום כ 28 ק"מ, כולל הטעות של הבוקר וכולל ההליכה בתוך טאט, עם המון עליות וירידות. זה קצת יותר מדי בשבילנו ויורם, שאולי קצת התייבש היום, מרגיש ממש לא טוב.
טאט הוא כפר תיירותי ויפה. יש סביבו לא מעט טיולי יום ויש כאן תנועה ערה של תיירים ומטיילים (אבל אנחנו כנראה היחידים שהולכים את הטרק).

bujtina polia 25 יורו תמורת לינה, ארוחת ערב ובוקר (סנדוויץ לדרך בתוספת סמלית). מקום ממש נחמד ואוכל ברמה מאוד גבוהה. בעל הבית לא היה ומנהל המקום, על אף שהיה מאוד לא מאיר פנים, היה מאוד יעיל. יש חשמל, אינטרנט, מים וכו'. כדאי לקחת בחשבון שנמצא כ 40 דק' הליכה מהנקודה שבה השביל לכיוון ואלבונה מתחיל.

יום 8- טאט לואלבונה

14 ק"מ. +1070, -790
אחרי עוד לילה לא מוצלח (הפעם היה תורו של יורם) אנחנו מתעוררים מאוחר ומתלבטים איך ממשיכים. יורם מאוד חלש ואני עם ברך קצת כואבת. אין מכאן אופציה להגיע לולבונה ברכב. בסוף, בעצת מנהל המקום, אנחנו מחליטים לקחת איתנו סוס שיעזור ליורם בעליה ולי בירידה.
מכיוון שאנחנו קצת מאחרים אנחנו גם מוסיפים הקפצה עם ג'יפ שיסיע אותנו לתחילת המסלול. הנהג מגדיל לעשות וגם מעלה אותנו קצת במעלה הדרך, שם אנחנו פוגשים את הסייס ואת סוסו.
יורם עולה על הסוס ומתחיל לטפס, יובל ואני עולים בסתם הליכה. יש כאן עלייה יפה, על השביל יש לא מעט הולכים, כשנגיע לאוכף נגלה שרובם מסתובבים שם וחוזרים לטאט ואת הירידה, בצד השני, נעשה לבד. העליה היא ברובה בתוך יער, עם קרחות מדי פעם. היא לא מאוד קשה (או שאנחנו כבר בכושר). יש כאן משהו כמו 1000 מטר עליה בבת אחת. בערך בשלושת רבעי העליה יש מעין בית קפה קטן וחמוד. עוצרים לשתות משהו. זו גם תחנת החלפת סוסים, הסוס שיורם הגיע איתו מטאט חוזר עם סייסו הביתה וסוס ולבונאי, עם סייס אחר, קשיש חביב וחייכני, הגיע לפגוש אותנו.
מכאן ועד האוכף יורם מחליט לעבור להליכה והסוס עולה מאושר רק עם התיק שלו. בפאס עושים עצירה קצרה, יובל שהלך קצת לפנינו הגדיל לעשות ועלה עוד כמה עשרות מטרים לתצפית ומדווח על נוף מרשים, יורם ואני מוותרים ומתחילים לרדת. הרעיון הבסיסי היה שאת הירידה אני אעשה עם הסוס כדי לחסוך לברך שלי עוד ירידה, אבל בפועל, אני שלא חובב רכיבה, עושה כמעט את כל הירידה ברגל ומעז לעלות על הסוס רק בכמה מקטעים קצרים ומישוריים למדי.
הירידה מתחילה די תלולה אבל מתמתנת מעט אחרי כר דשא יפה שבו אנחנו עוצרים לארוחת צהריים קצרה. אנחנו נכנסים שוב לאזור מיוער, עוברים ליד מפל יפה שבית קפה קטן לצידו ויורדים לתוך ערוץ הנחל הרחב. יש כאן הליכה די ארוכה בתוך ערוץ הנחל שיורד מטה במתינות יחסית. יורם מנצל את ההזדמנות ועולה שוב על הסוס. גשם קל מתחיל לרדת. אנחנו מנסים להסביר לסייס שלנו, שלא מדבר אנגלית כלל, שאנחנו מבקשים שיתקשר לגסט האוס שהזמנו כדי שיבואו לקחת אותנו מהכביש (מי שלא עושה כך צפוי לכמה ק"מ הליכה על הכביש).
כשאנחנו מגיעים לכביש אנחנו מבינים שכאן מסתיים פרק ההליכה של הטיול שלנו. קצת עצוב, קצת שמח. על הכביש אכן מחכה לנו הסעה. אנחנו נפרדים מהסוס וסייסו ומקבלים הסעה עד הכביש מול הגסט האוס שלנו, שם נפרדת מאיתנו הנהגת החביבה. באיחור קל אנחנו מבינים שזו כנראה ביתו של הסייס שהוזעקה להסיע אותנו.

villas jeserca הוא מתחם שבו שורה של ביתנים, מבנה מסעדה ומבנה חדרים הטובל בהמון ירוק ונחל קטן שמפכה בצד. אנחנו מקבלים ביתן משלנו תמורת 50 יורו כולל ארוחת בוקר. במקום מסעדה פופולרית, קפה משובח, חשמל, אינטרנט וכו'. הזמנה דרך booking.com

ימים 9 ו 10 - ואלבונה - אגם קומאן - טיראנה - ישראל

אגם קומאן הוא אגם ארוך וצר המתפתל בין ההרים. הוא נוצר כתוצאה מבניה של סכר ותחנה הידרואלקטרית בקצהו התחתון. על האגם נוסעת מעבורת המשמשת ביחוד את המקומיים המעבירים עליה כלי רכב וציוד, אבל גם תיירים.
את הבוקר אנחנו מתחילים לאט. ארוחת בוקר, סיבוב במתחם, קצת קריאה ליד הנחל. בעשר וחצי אוספת אותנו ההסעה שתאמנו. יש קצת אי הבנה כי אנחנו סגרנו על הסעה לטיראנה (אחרי השיט) והנהג לא יודע על מה מדובר.
שעה וחצי של נסיעה, דרך בג'רם צ'ורי שממנה התחלנו את המסע מביאים אותנו אל האגם ואל רציף המעבורת.
הגענו מוקדם, אז יש זמן (במקום יש מזנון ומקום לשבת). בשעה אחת יוצאת המעבורת. מדובר בכמעט שלוש שעות של הפלגה על אגם ארוך וצר, לעיתים לא יותר מכמה עשרות מטרים. מסביב המון נוף פראי, יערות והרים נישאים. מאוד יפה, סוג של טרק בלי הליכה. מפעם לפעם מתחבר נחל או נהר מאחד הצדדים. המעבורת שלקחנו גדולה (יש גם קטנות), אפשר להסתובב עליה וההפלגה עוברת בנעימים.
בסיום המעבורת מחכים כמה מיניבוסים לקחת את האנשים, שוב קצת בלבול בנוגע ליעד שלנו (כולם, חוץ מאתנו, נוסעים לשקודר), הנהג שלנו מקבל תדרוך ויוצאים לדרך. יש כאן כביש מאוד יפה שעובר לאורך אגם נוסף, גדול גם הוא.
באיזו שהיא עיירה בדרך אנחנו מועברים למיניוואן מקומי הנוסע לטיראנה. הנסיעה לוקחת המון זמן בגלל פקקי תנועה שמתרבים ככל שמתקרבים לטיראנה. בתחנה המרכזית של טיראנה אנחנו מעט אבודים, בחורה נחמדה נחלצת מייד לעזרה ומזמינה לנו מונית לדירה שתאמנו מראש.
אנחנו מגיעים מאוחר ומזדרזים לצאת למסעדה שהומלצה על ידי בעלת הדירה. השף, שרואה שאנחנו לא מסתדרים עם התפריט, מציע לנו עסקה, אנחנו נקבע את התקציב והוא יאכיל אותנו. תמורת 20 יורו לאדם אנחנו מקבלים סדרת מנות אינסופיות, גדולות וטעימות וכמויות יין אדירות. מזל שהדירה שלנו קרובה, אחרת לא בטוח שהיינו מגיעים.
למחרת יש לנו חצי יום בטיראנה. אין הרבה מה להגיד על העיר הזאת (וזה לא לטובתה). אזור כיכר סקנדרברג נחמד, גם השוק החדש, השאר פחות. המון בתי קפה (מלאים באנשים) וארכיטקטורה לא מחמיאה.
זהו. סיימנו