חודשיים באיסלנד מטרק אחד לאחר

מאיפה מתחילים?

איסלנד, אי קטן. שטחו גדול פי חמש מישראל, לא מיושב כמעט ובכלל ועשיר בטבע שקורא להרפתקאות.
יעד שאיפשר לנו אופי מאוד מיוחד של טיול ותחושה מאוד נוחה ומזמינה לצאת ולגלות.
את הטיול שלנו עשינו (אלון ורוני) בעזרת שני תיקים גדולים, אחד לכל גב, אוהל והרבה אנשים טובים שאספו אותנו מצד הדרך מטרק אחד לאחר.
למדנו ונהננו המון ועכשיו ננסה לחלוק איתכם כמה שיותר מהחוויה שלנו. מוכנים?

ציוד, קניות והתניידות

בפרק הזה נדבר קצת על פרקטיקה, קצת על ציוד וקצת על התניידות.
איסלנד קרה. גם בחודשי הקיץ צריך להתארגן למזג אוויר קר ומאוד משתנה. יום שיכול להתחיל שמשי ונעים יכול להשתנות ברגע ליום גשום או עם רוחות חזקות או גם וגם.
הגשם האיסלנדי נראה בהתחלה לא מאיים כלל, טיפות קטנות, "אם הגשם הגיע ככ מהר הוא בטח גם ילך ככ מהר", אבל בתוך מספר דקות הטיפות הקטנות האלו מגיעות לכל מקום, וגם אם הגשם הגיע בשניה לא אומר שהוא יעזוב מהר.
והרוח האיסלנדית לא יותר קלילה, רוח חזקה שמגיעה לפרצים שטורבינות רוח לא מסוגלות להתמודד איתם והשילוב של שניהם הוא בכלל קר
ככה שציוד חורפי וטוב הוא די מאסט למי שהוא לא דב קוטב.

איסלנד מאוד מונגשת ומזמינה מטיילים. בכל עיר או עיירה או במקום מתוייר יש campsite. מתחם להקמת אוהלים או חניית קאמפרים. לפעמים הם מאובזרים במקלחות, מכונות כביסה ומטבח ולפעמים לא. גוגל עושה עבודה מעולה בלהגיד לכם למה לצפות.

הציוד שהיה עלינו:
-2 סטים של מכנסי טיולים וחולצות
-סט תרמי
-כמה זוגות גרביים
-כובע שמש וכובע מחמם
-כפפות
-מעיל פוך טוב או פליז טוב
-מעיל גשם ורוח טוב
-מכנסי סערה
-כיסוי גשם טוב לתיק
-סנדלים/נעליים לחציית נחלים
-נעליים אטימות למים
-מזרן שטח מתנפח/עם עמידות כלשהי למים
-חותלות גם יכולות לעזור כי סיכוי סביר שתלכו בדשא אחרי גשם וגם תחצו שלגים שנשארו על השבילים
-האוהל שלנו היה אוהל 3 עונות, tarptent - double rainbow שדאגנו למרוח את התפרים שלו בחומר איטום מתאים.
-מקלות הליכה
-בישול( פקל תבלינים, גזיה, כלי אוכל, סירים)
-תיק עזרה ראשונה בסיסי
- הגיינה (סבון אקולוגי, משחת שיניים מברשות וכו')
-


מבחינת מים, אין על המים האיסלנדים. בכל מקום שהוא לא נביעה חמה המים פשוט מעולים לשתיה. לא הרגשנו צורך לסחוב יותר מ2 ליטר במקסימום חוץ מבאחד הטרקים ונגיע לזה בהמשך.

ביום הראשון שלנו קנינו ספר שמרכז בצורה נוחה מגוון של טרקים ומסלולי יום. המפות בספר לא הכי מדוייקות וכדאי להטיל בהם ספק אבל בסהכ היינו מאוד מרוצים

מבחינת קניות-
אנחנו חיינו על ארוחות סופר ובישולים על הגז שלנו.
המחירים בסופר הם קצת כמו הארץ. יצא לנו שליום טיול הקניות שלנו יצאו סביב ה20-30 שקל ליום לאדם ובימים שהתפנקנו (בימים שלא היינו צריכים לסחוב הכל על הגב) יצא סביב ה50 שקל לבנאדם ליום.
אכלנו מעט מאוד בחוץ. המסעדות שם מאוד יקרות ובתור טבעונים יותר נהננו להכין לעצמנו מאשר לחפש משהו מתאים, למרות שהופתענו מאוד לטובה מאיסלנד מבחינת טבעונות, גם בסופרים וגם במסעדות.
ישנם כמה סופרים מאסילנד. בגדול, אנחנו הלכנו לפי הכלל הזה - "בונוס" זול ולא המוצרים הכי מפנקים (לוגו של חזיר). "נטו" יקר יותר אבל מוצרים מפנקים. כל השאר יקרים יותר מבונוס במידה שונה.

מבחינת התניידות-
באיסלנד יש יותר מכוניות מבני אדם, רכבות הן לא אופציה, בגלל שכל האי געשי ומאוד זז ומשתנה עלויות ההחזקה לא משתלמות. לאוטובוסים אין הרבה ביקוש, הכפרים נורא קטנים ומרוחקים כך שיוצא שהאוטובוסים מאוד יקרים. נסיעה בין "עירונית" של שעה וחצי יכולה להגיע ל270 שקל.
לכמה מהטרקים יש אוטבוסי תיירים כאלו שמגיעים לנקודה בטרק אבל בזה ניגע בהמשך.
ככה שאנחנו זזנו ממקום למקום בעיקר בטרמפים.
האיסלנדים מאוד נחמדים ומאוד עוזרים. הם אוהבים לדבר על המזג האוויר שלהם, הרי הגעש שהתפרצו לאחרונה ואלו שהם מצפים להתפרצות שלהם ואם יתמזל מזלכם תזכו לשמוע אגדות אזוריות שמתגלגלות מדור לדור. חשוב להגיד שלחכות לטרמפים לא תמיד היה קל. הייתי אומר שהזמן הממוצע שלקח לנו לחכות היה סביב השעה. לפעמים רבע שעה לפעמים שלוש שעות במזג אוויר מאוד לא צפוי. פעמיים גם נשברנו ופתחנו אוהל בתקווה שמחר יהיה לנו יותר מזל. תמיד היינו ערוכים לשינה ועם קצת אוכל אקסטרה למקרה שלא נגיע ליעד שלנו ונעצור בדרך.
על מעגל הזהב, הגולדן סרקיל לא אפרט כי יש המון מידע באינטרנט. רק אגיד שאפשר לעשות אותו בטרמפים ואפשרי להספיק אותו ביום.

באופן כללי אם אתם שואלים אותי הייתי מסתמך על טרמפים שם גם בטיולים הבאים. מבחינתי זו הייתה הצלחה. גם חוויה ומפגש נחמד עם המקומיים (ולפעמים גם תיירים) וגם פתרון נוח כלכלי.

התחלנו! הנחל החם בHveragerði

איסלנד היא בעצם סוג של הר געש בתוך הר געש ליד הר געש. האיסלנדים למדו לנצל את זה בצורה מאוד טובה, והם משתמשים בכל הפעילות הגיאולוגית הזו לתחנות ליצור אנרגיה. אולי חשוב מזה, איסלנד מלאה בנביעות חמות.
אחת הנביעות החמות שקרובות לרייקיאוויק הבירה היא הנחל החם שמעל עיירה בשם Hveragerði.
משמעות השם היא גינת המעיינות החמים.
הגענו לעיירה בטרמפים ומשם התחלנו ללכת במעלה הכביש הראשי עד שהוא מתחיל לעלות על מחוץ לעיר ועובר ליד כמה תחנות גיאותרמיות היושבות בעמק. עמק זה נקרא Reykjadalur.
reyk-עשן, dalur- עמק. בגלל הפעילות הגיאותרמית עולה הרבה "עשן" מהעמק ולכן שמו. יש שם שביל של כמה קילומטרים בעמק שבסופו תחנת כוח גיאוטרמית שניראית כמו כדור גולף ענק.

אחרי שעברתם את התחנה תגיעו לבית קפה חמוד ואחריו שביל שעולה בבירור לצד נחל. שאר ההליכה היא מאוד ברורה. הליכה לאורך השביל בעליה למשך בערך 3 ק"מ עד שתגיעו לדק עץ גדול שעובר ליד כמה טרסות בנחל. כל טרסה בטמפרטורה שונה. ככול שתהיו גבוה בערוץ המים יהיו חמים יותר. הם מתחילים מסביב ה100 מעולת ומתקררים כשיוצאים מהסלע ומתחילים לזרום לנחל. מומלץ לבדוק שהטמפרטורה של הטרסה שאליה תכנסו מתאימה לכם לפני שתקבלו כוויה.

אנחנו ככ התלהבנו מהמים החמים שפרסנו את כל הבגדים שלנו בחוץ כדי שכשנצא מהמים לא נקפא מהאוויר הקר. אחרי שעתיים במים, הגיע גשם שהרטיב את כל הבגדים שלנו ונאלצנו לחזור לקברגרדי לייבש את עצמינו.

חופי הבזלת השחורים של vik

בדרכינו למזרח עצרנו לטיול יום קצר מזרחית לעיירה ויק.
ויק היא עיירת חוף קטנה שנמצאת בדרום האי. משעמות השם הוא מפרץ.
לאורך החוף יש כמה מפרצים וממזרח אפשר למצוא הרבה מערות בזלת, ובים עצמו עמודי סלע מרשימים.
מעל המערות ניתן לראות בעונה פאפינים, תוכי ים. שעליהם אני אכתוב קצת בהמשך

ישנה אגדה על חקלאי ועל כלבי ים שמומלץ לשמוע מאיזה איסלנדי מקומי.

טיולי יום בSkaftafell

אחת השמורות הלאומיות של איסלנד היא Skaftafell. תא שטח שגובל מדרום בים, ומצפון, מזרח ומערב בקרחון.
עשינו שם שתי מסלולי יום ובניהם ישנו בקאמפ של המקום. חשוב להגיד שזה יעד מאוד תיירותי והחניון היה מאוד עמוס במשפחות אירופאיות שבאות לנפוש שם למספר לילות. לא המקום הכי מרוחק והרפתקני אבל כן מאוד מתוחזק ומסודר.
המסלול הראשון שעשינו היה למפל הSkaftafell ולתצפית על השפך של הקרחון לים. מסלול מעגלי וקליל ומאוד מטוייל. משולט טוב וקשה ללכת לאיבוד.
למחרת עשינו מסלול קצת קשוח יותר. יצאנו עם תיקים קטנים למסלול בנחל kjos המהמם. המסלול מאוד מישורי והולך לאורך נחל יפיפה ממש מתחת לקרחון. המסלול הוא סביב 15 ק"מ לכיוון, 30 סה"כ. גם המסלול הזה משולט ואפשר להחליט בכל שלב מתי אתם מסתובבים וחוזרים אבל אנחנו ממליצים לא לפספס את החלק הריוליטי (תצורה גיאולוגית מסויימת, מבחינתינו - סלע חום, אדום, אפור ויפיפה) של הנחל. אנחנו עצרנו לטבול במים הקפואים לאורך הנחל כמה פעמים. מומלץ.

טרק ה- Víknaslódir של הפיורד המזרחי

את צפון הפיורד המזרחי חוצה שביל ה-Víknaslódir.
הוא רץ מדרום לצפוןן או להפך מהעיירה Seyðisfjörður בדרום לBakkagerði שבצפון.
Seyðisfjörður היא עיירת אומנים קטנה שנמצאת בפיורד מהמם, מומלץ להשקיע בה לפחות כמה שעות. בחורף 2020 הייתה שם מפולת שהרסה את החלק המזרחי של העיר.

הטרק עצמו הוא טרק של בין 3-4 ימים כשכל יום הוא בין 10-15 קילומטר.
לאורך הטרק ישנם ביקתות (פעילות בעונה) שמופעלות על ידי משפחות וזוגות שמתנדבים להפעיל את הבקתה לשבוע. אפשר גם לישון בבקתות וגם יש מתחם אוהלים.
בבקתות יש מטבחון גם בפנים וגם בתוך אוהל בחוץ. מי שישן באוהלים יכול להשתמש במטבח בחוץ. המטבחים מאובזרים מאוד.
לילה באוהל עלה לנו 2000 קרונות. סביב ה60 שקל ללילה.

יום ראשון - מ-Seyðisfjörður ל-Loðmundarfjörður

יום שמתחיל בהליכה על דרך ג'יפים לאורך הפיורד, עד שמתחילים לעלות לרמה. העליה מסתיימת ליד מפל גדול שצריך לחצות אותו. לאחר החציה יש מעט הליכה על הרמה עד שיורדים לפיורד הבא.
שימו לב - בדרך לחניון יש כמה מבנים שנראים כמו חווה ויכולים לבלבל, יש להמשיך על השביל מערבה עד שהקאמפ יהיה מימינכם. יום שאורכו כ10 קילומטר

יום שני מ-Loðmundarfjörður ל -Husavik

יום שדומה מבחינת תווי השטח ליום הקודם. הפיורד של Husavik יפיפה, הרמה אפשר לראות את ההר Hvitserkur שתעברו לידו למחרת. לדעתנו חניון מהמם במיקום מעולה ובאותו ערב ערב שישי לימדנו את כל הגויים איך לקדש כמו שצריך (על קולה, לא היה היין).
יום שלדעתינו היה קצר מבחינת ההליכה ונהננו מהזמן בקאמפ. יום שאורכו גם כן בערך 10 ק"מ

יום שלישי מ- Husavik ל-bakkagerdi

אחרי שהיום הקודם היה לנו קצר, והגענו באמצע היום לחניון השלישי החלטנו לאחד את היום השלישי והרביעי ולעשות אותם ביום אחד. את תחילת היום עושים על כביש גיפים , מאגפים את Hvitserkur משמאל (אפשר ללכת גם מימין) ועוברים כמה אגמים מקסימים. גם שם יש אופציה ללכת על שביל גיפים או להמשיך בשביל די מקביל בדרך פחות מסומנת. ממשיכים עד Breiðavík (חניון הלילה השלישי) ומשם עולים צפונה לרמה ויורדים בצד השני. מלמעלה כבר רואים את באקגרדי ואת המפרץ. יום שלקח לנו ל2 המקטעים בערך 21 ק"מ

bakkagerdi ומפרץ Borgarfjörður
ביום שהגענו לעיירה היה פסטיבל מוזיקה. העיירה הייתה הומה אדם ולא מאוד מעניינת. אנחנו חשבנו על לעשות טיול יום לDyrfjöll רכס הרים מרשים. לפי האגדה המקומית זה השער לאסגארד ממלכת האלים.
שם הספר דיבר על שביל שלא הצלחנו למצוא לפי המפה וקיומו מוטל בספק בעינינו בערך כמו ממלכת האלים הנ"ל. (הספר בן כמה שנים אז יכול להיות שדברים השתנו מאז) לאחר שהתייאשנו הלכנו דרומה לאורך הכביש לשמורת טבע מתוקה עם כמויות פסיכיות של פאפינים שהם סוג של אלקה, ובעברית נקראים תוכי ים, הם נוהגים לעשות רעשים מצחיקים וזוכה לתמונות אין ספור. הליכה לא מעניינת של שעה וחצי בערך לכיוון, טיפ של אלופים - תשיגו טרמפ.

טרק בשמורת הטבע Hornstrandir

הורנסטרנדיר, אמנם זה חצי אי אבל יש שם ממש תחושה של אי מבודד. אפשר להגיע רק דרך מעבורת שיוצאת מהעיירה Seydisfjordur (לנו היה מזל מטורף וזכינו לראות לוייתן בשיט לשם) בשמורה אין מכוניות אלא רק סירות ובתי קיץ של המקומיים. (הסיפור שלהם מעניין ושווה לשאול את המקומיים על הסיפרו המשפחתי). המעבורת די מייקרת את העסק אבל לפחות לא צריך לשלם על הקמת אוהל בקאמפים.
למי שמטייל עם אוהל אין מטבחון או מקלחת, בHorn יש בקתה של הפקחים ואפשר להעזר בהם לכל דבר. בעיקרון אנחנו עשינו טיול של חמישה ימים שמיצה חלק מהשמורה אבל אין שם טרק ספציפי ואפשר ללכת שם בעשרות שבילים, המקום יפיפה ושונה מחלקים אחרים באיסלנד ומאפשר לבנות את הטרק גם בצורה של טיול "כוכב".

יום ראשון- Hestery ל-Hloduvik

לאחר שייט מרגש לתחילת הטרק, נחתנו בHestery. מתחם קטן שבו נמצאים מספר בקתות ואת פנינו קיבלה פקחית השמורה, היא הסבירה לנו מעט על השמורה ומשם התחלנו ללכת.
הטרק מתחיל בגשר שחוצה את הנחל הצמוד לבקתות, וממשיך לאורך קו החוף בעלייה. אנחנו פיספסנו את זה לגמרי ויצאנו למסע אל עבר האופק בכיוון שונה לחלוטין. לא בטוחים מה חשבנו לעצמנו באותו יום כנראה היינו שיכורים מההפלגה. אחרי כ6 קילומטר מיותרים עשינו אחרונה פנה וחזרנו להסטרי. אז משם חוצים את הגשר, עולים לאורך הפיורד וחוצים את הרמה צפונה אל עבר קלודויק. יום שאמור להיות 15 קילמוטר אם לא הולכים 12 מיותרים.

יום שני -Hloduvik ל- Horn

יום שמתחיל בהליכה לאורך החוף, עוברים ליד בקתה קטנה שבה פגשנו שועלים, לאחר מכן מתחילה עליה חדה שבראשה נוף למפרץ יפיפה. ממשיכים ללכת לאורך קו גובה עד שמתחילים לטפס לאוכף. ממנו יורדים למפרץ נוסף עד שמגיעים לדק עץ, ממנו השביל ממשיך מזרחה לאורך החוף אך יש שביל נוסף שממשיך צפונה עם המפרץ. השביל הזה ממשיך למרפץ מצוקי, יפיפה ומלא בציפורים. הליכה למצוק היא הלוך וחוזר לאורך שביל מצוקי, יכול להיות קצת קשה לזהות את תחילת השביל בגלל צמחיה יחסית גבוהה.
מכאן השביל ממשיך ללב של הורנסטראנדיר , Hornvik שם יש חניון לילה גדול, ובקתת פקחים שנמצא בה פקח בבוקר ובערב. בחניון יש מעבורות שמביאות קבוצות גדולות של אנשים ואפשר להגיע גם לשם בשיט.
היום עצמו הוא 10 ק"מ, בנוסף ההליכה למצוק היא עוד בערך 2 לכיוון שאותם עשינו עם תיקים קטנים.

יום שלישי - Horn ל- Hornsa

לאחר דיבור עם הפקחים הבנו שנוכל להשאיר ציוד באחד החניונים וללכת קלים. אז הלכנו עם התיקים הגדולים לhornsa והשארנו את התיקים שלנו שם. משם הלכנו לhorn המפורסם, סלע חד ובולט ממש בקצה הפיורד, תצפית מרשימה לכיוון הים או בעצם לכל כיוון שהואץ. אנחנו טיפסנו ממערב ולהכנו לאורך הצוק המזרחי חזרה לחניון. שביל יפיפה ממש וההליכה בו היא נוחה. כשהתחלנו ללכת חיפשנו שביל שאמור ללכת לאורך המצוק המזרחי ובאיזה שהוא שלב איבדנו אותו והחלטנו לחזור לחניון הלילה.

יום רביעי - מHornsa ל- Horn

ביום הזה חזרנו להורן דרך המגדלור Hornbjargsviti היום מתחיל בעליה קלה לרמה המזרחית והולך לאורכה דרומה עד למפרץ יפה עם מגדלור ודק עץ על הים. משם יש עליה שבה פגשנו המון שועלים וגם כמה קטנטושים והיה מצוק ממש יפה שממשיך מזרחה לעבר האין סוף. משם ממשיכים מערבה עד לשביל קצת מבלבל, השביל שחוזר להורן לא מתחיל משיא הגובה אלא קצת מתחתיו. לאחר ירידה יפה מגיעים לחציית נחל רחב, ליד הנחל יש ספספל מבול עץ ענק להורדת נעליים ומשם מומלץ לחצות. המשך ההליכה להורן היא בחול שחור יפיפה.

יום חמישי - Horn ל- Veidileysufjordur
היום הזה היה יום מלא ערפל וגשם מה שממש הקשה על הראייה. מתחילים בהליכה דרומה. הולכים עד לאוכף, כשהתקרבנו לשיא גובה נהיה איזור עם מקטעים של קרח והיה קשה לראות יותר ממטר קדימה בחלקים מסוימים. אנחנו קצת התברברנו כמה רגעים אבל בגדול ההמלצה היא פשוט לסמוך על טביעות הרגליים של אנשים על הקרח ועל השביל בחלקחם הרגילים גם אם הוא לא הכי ברור. אחרי האוכף יש חציית נחל שבה ההמלצה היא שוב לההוריד נעליים (רוני הצליחה לעבור בקפיצה אבל זה הצריך גם מזל וגם מיומנות). אחרי זה ממשיכים לרדת למפרץ ויפה יפה שם. בVeidileysufjordur חיכינו למעבורת שתיקח אותנו חזרה לSeydisfjordur. זה מסלול של 10 קמ כך שאנחנו הגענו לפני הזמן ושיחקנו קלפים בערך שעתיים בגשם אבל היה עדיף מלפספס את המעבורת :)

המעבורת חזרה לקחה לנו כמעט ארבע שעות של שייט. מומלץ להגיע עייפים ועם אוכל או נישנושים, ועם הרבה סבלנות.
כשחזרנו לסיידיספיורדור הגענו אחרי סגירת הסופרים ונתקענו עם מעט אוכל ובלי גז. מולמץ להשאר בקאמפ של סיידיספיורדור או במשרדי החברה שאיתה שטתם ליתר ביטחון.

מדבר הלבה של איסלנד - שביל askja

טרק האסקיה הוא מהטרקים הפחות מטויילים ולכן הוא דורש יותר תכנון מראש. זה טרק מישורי ברובו שנמצא על מישור לבה ענקי שהתפרץ מהר הגעש אסקיה, הר געש שהתפרץ פעם אחרונה ב1961 ויצר את מה מישור הלבה שרואים בכל הטרק. אין אוטובוס רגיל שמגיע להתחלת הטרק ולכן מה שעשינו היה להזמין כרטיסים לסיור מאורגן באסקיה וירדנו למרגלות Herðubreið. החברה שאנחנו יצאנו איתה נקראת "myvatn tours" אבל יש עוד חברות, מומלץ לבדוק. לגבי טרמפים, לא ניסינו ויכול להיות שזאת אופציה אם יש לכם המון סבלנות אבל מדובר בנסיעת שטח מאתגרת מאוד ומקום די שכוח אל ולכן אנחנו לא לקחנו את הסיכון.
כהרגלנו בקודש, ישנו באוהלים ולא בבקתות אבל אפשר להזמין מראש ולישון בבקתות. אין אפשרות פשוט להגיע לבתקה כי הן לא מאוישות.
בגלל שהטרק נמצא במדבר לבה ישנו מחסור של מים ולכן צריך להתארגן מראש כמו שצריך. בעיקרון יש בעיה בבקתה הראשונה ובבקתה של היום השלישי ועל כך נפרט בהמשך. בספר שלנו היו המון אזהרות על המדבר של אסקיה ועל זה שאין מים כך שאנחנו כמו ישראלים טובים לקחנו איתנו 6 ליטר מים ביום הראשון. זה ממש לא המצב, אמנם כן מדובר בסוג של מדבר אבל לא כזה שאנחנו רגילים אליו הישראלים ולכן אין מה להילחץ מאזהרות האיסלנדים (מבחינתם אם אין כל שני מטר נהר זה נחשב מדבר).
למרות שיש אתגרים לוגיסטיים לטרק הזה הוא מדהים ביופיו ומיוחד ולכן אנחנו ממש ממליצים.

יום ראשון מHerðubreið לBræðrafell:
את היום הראשון התחלנו בנסיעת אוטובוס וחיפוש אחר המערה של פייאטלה איווינדור, בחור די הזוי שחי פעם והוא קצת כמו ג'ק ספארו האיסלנדי. אחרי שלא מצאנו את המערה זמן מה החלטנו להאשים את המדריך בחרטטנות והמשכנו לבקר את הפקחים כדי לשאול אותם מה מצב המים בבקתה הראשונה. בבקתה הזאת נאספים מי גשמים מהגג ולכן אם ירד גשם בימים שלפני כנראה שיהיה שם שפע של מים ואם לא אז כדאי לצאת עם כמות מים מספיקה. אצלנו ירד גשם ולכן הלכנו לנו שמחים וטובי לב לBræðrafell. ההליכה היא כאמור מישורית וסובבת בהתחלה סביב Herðubreið (בתרגום מילולי רחב הכתפיים) שזהו ההר שנבחר להר הכי יפה באיסלנד במשאל עם שהם עשו ב2003 והוא נקרא מלכת ההרים עוד מלפני כן, שני בגובהו רק לSnaefell. אחרי שעוקפים את מלכת ההרים ממשיכים מזרחה לבקתה הראשונה. כאמור אנחנו טיילנו כמה ימים אחרי גשם (וגם בזמן גשם למען האמת) ולכן כל מאגרי המים (ג'ריקנים) היו מלאים. היו שם די הרבה ועל פי כמות המטיילים המאוד נמוכה בחלק הזה קשה לנו להאמין שזה משהו שנגמר מהר אבל יכול להיות שיש משהו שאנחנו לא יודעים כי האיסלנדים היו לא רגועים לגבי הנושא.
18 ק"מ

יום שני מBræðrafell לdreki:
אחרי לילה גשום במיוחד ודי משברי התחלנו ללכת דרומה לכיוון dreki. גם היום הזה מישורי וקווי הגובה ללא משחקים פה תפקיד. החוויה היא פשוט של הליכה על כוכב אחר, יש בה משהו חדגוני מצד אחד אבל מצד שני הכל פשוט כל כך יפה. dreki זה המקום המרכזי והתיירותי שאליו מגיעים כל הג'יפים והאנשים שבאים ליום אחד וזה גם המקום היחיד שמשלמים על השהות בו. ביום הזה הגענו קצת מוקדם ויש מסלולון חמוד לנחל drekagil שיוצא מהבקתה.
אתם צפויים לפגוש במתחם עוד לא מעט אוהלים, ג'יפאים ומטיילים באשר הם.
19 ק"מ

יום שלישי מdreki לdyngjufell:
ביום השלישי יש שתי אופציות. הראשונה שחוסכת הרבה הליכה הולכת דרך שביל ג'יפים לאסקיה והדרך השניה מתחילה את הבוקר בעלייה די רצינית של 800 מטר לאסקיה ומשם הן משתלבות. היום השלישי הוא בפער היום הכי קשוח במסלול. יש בו גם הרבה אטרקציות שרוצים להספיק וגם הרבה הליכה. למרות זה, פשוט אל תלכו על האופציה הראשונה. העלייה לאסקיה מספקת נוף משגע לחלוטין והוא לדעתינו ממש גבוה ברשימה של הדברים הכי יפים שראינו באיסלנד. לא בקטע של לעלות ציפיות או משהו אבל באמת יפה שם. באסקיה עצמה יש את הויטי שזה סוג של נביעה גיאוטרמית שיוצרת אגם בצבע תכול מקסים. יש בזה משהו שעוזר לגוף, מינרלים וזה, אין לנו יותר מידי מושג. בנוסף לויטי יש בתוך לוע האסקיה אגם נוסף של מי שלגים. אנחנו נכנסנו לשניהם אבל היינו ממש היחידים וחבל כי היה תענוג. משם היציאה מהר הגעש עוברת דרך סלעים אדומים שלאחריהם יש ממש שדה לבה שהתאבן ויצר מעין גלים של אבנים. ההליכה שם לא קלה ולאחריה יש הליכת שלג לא פשוטה גם היא (כמות השלג תלויה כמובן בתקופה ובשנה הספציפית). באיזשהו שלב עולים בשלג על הצד של המכתש ויוצאים מהר הגעש. בצד השני היו מלא נחלים מושלגים שהפשירו להם. זה היום הנוסף שבו אמרו לנו שיהיה בעייתי מבחינת מים. ההמצלה הייתה למלא מים בנחל האחרון שרואים. כשאנחנו היינו שם הנחל זרם בטירוף והגיע עד הבקתה, שוב התפלאנו על כמה שהאיסלנדים מגזימים בקשר למחסור במים (הם אמרו לנו שיכול להיות שהנחל יהיה יבש) אבל שוב, אולי יש משהו שאנחנו מפספסים. סוף היום בירידה וממש לקראת הבקתה מתחבר לשביל ג'יפים שמוביל אליה.
+-25 ק"מ

יום רביעי מdyngjufell לsudurarbotnar:
היום הזה מישורי והולך ברובו על שביל ג'יפים, בהתחלה הולכים ליד נחל אבל מתפצלים ממנו בשלב מסוים. אחרי שני שליש מהיום צריך לרדת מהשביל ג'יפים (שגם ממשיך לאותו מקום אבל מאריך את הדרך) ולהמשיך בשביל להולכי רגל. זה איזור שהיה יחסית קשה לעקוב בו אחרי השביל (הוא לא היה מאוד קיים) אבל המקלות עשו עבודה טובה ובגדול פשוט צריך להתקדם בכיוון צפון מערב. בארבע קילמוטרים האחרונים מתחילים לראות ירוק והטחב חוזר, סימן ראשון שמתקרבים למקום פחות מדברי. יש שם גם כבשים שיהנו לבשר את הבשורה. הבקתה עצמה במיקום מקסים ליד אגם קטן.
22 ק"מ

יום חמישי מsudurarbotnar לאיזור של sellandafjall:
בעיקרון יש אופציה נוספת למה שאנחנו עשינו שהיא ללכת רק עד לחווה Svartakot ושם לסיים את המסלול. אנחנו הלכנו בחזרה למיוואן משם יצאנו ביום הראשון וחסכנו הקפצה. היום החמישי מתחיל ליד נחל והולך לאורכו רוב היום. לנחל יש כמה הסתעפויות של ערוצים, ולאחר הרבה הליכה הופתענו לגלות שאנחנו לא על השביל שרצינו ואנחנו תקועים בין 2 ערוצים. התחלנו להקיף את הערוץ החדש, ובגלל ההליכה שלא בשביל הערנו לא מעט ברחשים. לאחר שחזרנו והלכנו על השביל המקורי נתקלנו בערוץ שצריך לחצות "איסלנד סטייל".
השביל הולך לצידו המערבי של הר sellandafjall, היום הזה הוא קצת "פרי סטייל", אין בקתה או חניון מוסדר ולןכ תוכלו לישון איפה שתראו לנכון. כדאי לעצור בכל נקודה שבה תמצאו מים ראוים לשתיה ושלא תשאירו לכם יותר מידי הליכה ליום למחרת.
20 ק"מ

יום שישי מsellandafjall חזרה לכביש עוטף myvatn:
היום הזה היה יום יחסית קצר, הליכה פשוטה על דרך עפר לאורך נוף ירוק והרים שחורים. ביום הזה סבלנו מאוד מהברחשים המפורסמים של אגם מיוואן. לא בכל יום יש ברחשים שם בכמות כזו אבל בימים שכן זה די נורא. אי אפשר לנשום או לשאוף בלי שאיזה ברחש יסתנן לך לאף. אנחנו הלכנו עם כאפיות סביב הפרצוף ובקושי הצלחנו לפתוח את העניים שלנו, אבל כשכן הצלחנו נהננו מאוד מהנוף ולראות שעדיין כולנו נמצאים ואף אחד לא נאבד. בכל זאת, הליכה על דרך עפר. סך הכל לא היום הכי מוצלח אבל תכלס בלי הברחשים היה יכול להיות ממש נחמד.

הטרק הקטנטוש - אסברגי דטיפוס

זה היה טרק ביניים יחסית קליל שהמליצו לנו עליו מאוד. יצאנו אליו בין שני טרקים יותר רציניים והוא היה בחירה מצוינת, רוב ההליכה בטרק הקצר הזה היא מישורית והנוף יפיפה,אופייני לאיסלנד. כך שאם יש יומיים פנויים אנחנו ממליצים. יש לציין, שלרוב הנקודות הבאמת מרשימות אפשר להגיע גם עם האוטו ולכן התלבטנו בהתחלה, אבל יש משהו ברצף שלהן שיוצר משהו אחר. טרק מומלץ גם לאנשים לא מיטיבי לכת.

יום ראשון מÁsbyrgi לVesturdalur:

ביום הראשון יוצאים מחניון הלילה של אסברגי ומתחילים להתקדם דרומה, מחניון הלילה יש שבילים די ברורים שמובלים לפרסה של אסברגי עד מרפסת שמשקיפה על מצוק שבמרכזו אגם. השביל שלנו מתפצל מהשביל בערך קילומטר לפני ועולה למעלה באיזשהו שלב ובעצם משקיף על הפרסה מלמעלה, מומלץ להגיע גם למרכז הפרסה. הדבר הגיאולוגי המדהים הזה נוצר מהתחתרות נחלים (יש הסבר מפורט במקום, גיאולוגי ומיתי) משם השביל ממשיך מזרחה על גבי רמה בזלתית מרשימה ומלאה בשבילים, תמשיכו ללכת מזרחה עד שתגיעו לתצפית המשקיפה על נהר יוקולסאו, נהר שזורמים בו 200 מ"ק לשניה! קשה לפספס. בתצפית המרהיבה ההיא אלון החליק עם כל האלגנטיות שלו על היד ונקע אותה. אז אל תהיו אלון ואל תחליקו על היד. כל היום ממשיך דרומה לאורך הנחל (עלינו ירד גשם כמעט ללא הפסקה), עד שמגיעים לוסטורדלור. בעמק הזה (שאפשר להגיע אליו גם עם מכונית) יש כל מיני צורות גיאולוגיות די משוגעות מלבה שדי ניראות כמו מפלצות. משם לחיניון יש בערך שני קילומטר. החיניון מאוד פשוט, רק מקום לשטיפת כלים ושירותים, ממה שאנחנו יודעים אין אפשרות לישון שם בבקתה.
(12 קילומטר)

יום שני מVesturdalur לDettifoss:
היום הזה רובו גם בהליכה לאורך הנחל דרומה. בהתחלה יש הליכה על הרמה ולאחר כחמישה קילומטרים יש ירידה לנחל קטן שמעל לערוץ המרכזי. כשאנחנו היינו הערוץ הזה היה מספיק גדול בשביל לחצות אותו סטייל איסלנד, בלי נעליים והכל אבל מאוד יכול להיות שזה משתנה כל הזמן. אחרי עוד עליה לאורך הנחל יש עליה ליד המון מפלים שהופכת לעלייה די מתונה עד שנפרש נוף מטורף בלמעלה. שם יש הליכה נוספת ליד הקניון המרשים וכבר רואים את המפל של הדטיפוס שהוא המפל הכי חזזזק באירופה. (אחלה של מפל). פה יש אופציה שממש המליצו לנו עליה לרדת למטה עם השביל כי יש שם כל מיני בריכות עם צבעי טורקיז מהממים שרואים גם מלמעלה. ההמלצה היא לא לרדת עם תיקים גדולים ובגלל שאלון והיד שלו לא היו במצב הכי טוב החלטנו לא לרדת למטה אבל שכל אחד יעשה את השיקולים שלו. פה חשוב גם לציין שלאורך כל המסלול יש מלא שבילים וטיולי יום כך שבאמת מומלץ להסתכל ולמצוא מה מתאים. בסוף היום הגענו לחניון של המפל ומשם לקחנו טרמפים בחסרה לציוויליזיה. (דבר שהיה לא פשוט יש לציין). יום זה הוא בין 18 ל 25 ק"מ תלוי בדרך בה תלכו.

כמה דגשים:
אין איפה לקנות אוכל! מה עושים? באים עם אוכל מראש, הטרק אפשרי ביום אחד לרציניים אבל בעיניינו שווה לפרוס אותו על יומיים ולהתפנק על ארוחות טובות.
זו אחת משמורות הטבע באסילנד אז גם תתנהגו בהתאם וגם תדעו שיש למי לפנות במקרה של צרה.
יש בשמורה לא מעט שבילים, חלקם יקחו אותכם לאן שתצטרכו וחלקם יחזירו אותכם לאותו המקום, או מקומות אחרים. טוב לדעת איפה הפיצולים שרלוונטים לכם ולהיות בתשומת לב. רלוונטי בעיקר שההליכה היא לא צמודה לקניון המרשים.

קרלינגרפיוט'ל

לאיסלנד כמו לכל אי יש רצועת חוף, נוחה ומיושבת, אבל כאן, ברגע שמתרחקים מהים, אין תושבים. יש רק פורעי חוק שברחו על נפשם או טרוליות שהפכו לרכס הרים. קרלינגרפיוט'ל הוא לגמרי טרולית. ההגעה אל הטרק קורית בעזרת אוטובוס תיירותי (או טרמפים לאמיצים) שנוסע על דרך ה-Kjölur. דרך שחוצה את מרכז האי מצפון לדרום.
הטרק שקרוי על שם הטרולית הזאת הוא טרק מעגלי של שלושה ימים, שמתחיל ונגמר באסגרדור. הנופים בו מזכירים את הנופים בטרק הכי מפורסם ומטויל באיסלנד, שעליו נפרט בפרק הבא, אבל הוא הרבה יותר שקט (ראינו רק בן אדם אחד לאורך המסלול) מה שהופך אותו למעניין ויותר נידח ופראי. מבחינת בקתות; יש בקתות בהזמנה מראש אבל אנחנו כמובן היינו עם האוהל שלנו מה שאיפשר גם לשחק עם המסלול ולהתאים אותו לצרכים שלנו. אנחנו הגענו באוטובוס מאקורירי (העיר הגדולה של הצפון, השנייה בגודלה באיסלנד, שהיא קטנה רק בקצת מקריית שמונה) בבוקר הראשון ונחתנו באסגרדור בצהריים. לנו היו קוצים בתחת אז החלטנו לצאת ישר לדרך ולקצר את היום הראשון אבל אפשר ואף רצוי גם להישאר שם לילה. חוץ מזה שasgardur יפה ומזמינה יש במרחק של קילומטר וחצי לאורך הנחל מעיין חם שלא עוברים בו במסלול. ממש מומלץ להתפנן בו זמן מה.

יום ראשון מÁsgarður לklakkur:

את היום הזה מתחילים בחניון יפיפה, נחל שחוצה סלעים חומים ושחורים, מלא בקתות ואוהלים צבעוניים בכל מקום. משם יוצאים לדרך בחציית גשר ותחילת טיפוס להר השחור, המושלג והמרשים שמולכם. אל דאגה לא צריך לטפס את כולו. אנחנו קראנו הזהרות לגבי זה שלא כדאי להתחיל את העליה אחר הצהריים כי עלולה להיות עננות רצינית, ולכן בדקנו את העיניין ועכשיו אנחנו יכולים לאשר שהיא אכן קיימת. אחרי בערך שעה וחצי של טיפוס תצטרכו לחצות אוכף ולפתע תראו בין כל ההרים השחורים עמק חום, ואדום, וירוק, וסגול וקצת כחלחל שמעלה אדים ומים רותחים מהאדמה. הנוף פשוט בלתי נתפס.
אפשר להגיע לקבראדליר (ערוץ העשן) גם עם רכב ולכן שם פוגשים לא מעט תיירים שהופתעו לראותינו עם תיקים גדולים מגיעים מההרים. לאחר התרשמות ארוכה מתחילים עליה נוספת קשה יותר מהקודמת. שלקחה לנו בערך שעתיים וחצי. יש מקטע קצר קצת מבלבל על המפה אבל הדרך מסומנת טוב אז אין הרבה מקום לטעות. משם היום ממשיך בירידה לקבראבוטן (מישור העשן) שגם הוא שופע בנביעות גיאוטרמיות וסלע חום זהב יפיפה שגם אותו מקיפים הרים שחורים ודרמטים מרשימים לא פחות. משם יש עלייה די רצינית לאוכף שבין ההרים ogmundur לhottur. העלייה הזו היא די בדרדרת וקצת קשה לפעמים להישאר על השביל המקורי אבל המטרה היא פשוט לעלות ולרדת באוכף אז הכיוון די ברור. אחרי הירידה יש חציית נחל ומשם הדרך לklakkur כבר יחסית מישורית. ההליכה ממשיכה עד לבקתה שבולטת בנוף בשולי הרכס.

יום שני: מklakkur לkisubotnar:

פונים עם השביל לכיוון צפון מזרח. אחרי כקילומטר וחצי יש חציית נחל ראשונה (מתוך 3). לאחריו יש אוכפון שחוצים עד למעבר נחל השני שלאחריו יש מישור וממשיכים עד שכמעט מגיעים להר kisubotnahnukur, ממשיכים עם הנחל שיוצא לידו עוד כשני קילומטרים בערך ואז חוצים אותו. זה היה המקום היחיד במסלול עצמו שפגשנו עוד מטייל (ישראלי כמובן) שהגיע מהכיוון השני. אחרי זה הדרך ממשיכה צפונה לkisubotnar, בקתה שניראית קצת כמו ארגז שהניחו על הרצפה.

יום שלישי מkisubotnar בחזרה לÁsgarður:

היום הזה מתחיל בהליכה צפונה בעלייה. בתחילת היום עוד הולכים בתוואי השטח המוכר לנו מרוב הטיול אבל אחרי כחמישה קילומטר וחציית אוכף אחת הנוף משתנה. מצד ימין מתחילים לראות משהו יותר מדברי בסגנון של הירח ומצד שמאל נראים ההרים. השביל מתעגל מערבה עד שמגיעים לשביל ג'יפים שעליו ממשיכים מערבה עד שהוא מתפצל מהשביל צפונה. ממשיכים עם שביל הולכי הרגל, עולים שלוחה וכשיורדים אותה היא מתחברת שוב עם שביל ג'יפים נוסף שממשיך עד לasgardur.

כמו שכתבתנו בהתחלה, אנחנו לא עשינו את המסלול לפי הימים של הבקתות ופשוט עצרנו כל לילה איפה שהיה נראה לנו הגיוני (לפי הקילומטרים ולפי המים באיזור). אבל כן כתבנו לפי הימים גם כי אם יוצאים מהבוקר של היום הראשון הימים כן הגיוניים ואם מחליטים לעשות את המסלול פרי סטייל אז שכל אחד יעשה את השיקולים שלו :).

הדובדבן שבקצפת- laugavegur

הרגע לו חיכינו מבערך תחילת הטיול, ואפילו חיכינו לחברינו ברק שישתחרר מהצבא ויצטרף אליינו רק לכבודו של הטרק המפורסם. laugavegur, טרק שמתחיל מבקתה שנקראת Landmannalaugar, אדמת המעיינות החמים. הבקתה נמצאת לה במרכז האי, רחוק מהחופים ולכן מאוד מבודדת. והדרך שבה נהגו בעבר להגיע אליה היה דרך הlaugavegur, דרך המעיינות החמים. הדרך מובילה מskogar ל-Landmannalaugar ולהפך, ועוברת בין שני קרחונים ובכללי נוף משוגע. אנחנו עשינו את הדרך דווקא בכיוון ההפוך, מצפון לדרום, כמו שרוב האנשים עושים פשוט בגלל שככה מתחילים בנקודה שהיא גבוהה יותר מנקודת הסיום.
לאורך הדרך יש בקתות ואזורים לאוהלים, אם אתם מתכננים על בקתה שווה להזמין מראש בטח בעונות העמוסות.
ובהקשר הזה, הטרק הזה מאוד מטוייל ומאוד שונה מה"לבד" שחווינו במסלולים אחרים. פוגשים המון אנשים מכל העולם כל הזמן. ככה שאפילו אוטובוסים (שהם כמובן אוטובוסים של תיירים) שווה להזמין מראש על מנת להבטיח שהכל ילך חלק. למי שישן באוהל יש פחות בעיה של מקום.

הטרק שאנחנו עשינו הוא בעצם מורכב משני חלקים, הlaugavegur ומקטע נוסף שמגיע לSkógarשנקרא Fimmvörðuháls. החלק הראשון מגיע עד Thórsmörk ומורכב מארבע ימים שאנחנו עשינו בשלושה, החלק השני מורכב מיומיים שאפשר לעשות ביום קשוח אחד, שאותו חילקנו לשניים וישנו בבקתה מהממת (לראשונה ולאחרונה בטיול). לאורך הטרק יש מגוון של בקתות, ככה שגם אם חלק תפוסות יש עוד אופציות וגם אפשר לשחק עם אורך הימים.
שנתחיל?

יום 0 טיולים סביב Landmannalaugar
אז לאחר נסעיה שהייתה חצי ארוכה וחצי מהממת בהרים של איסלנד הגענו בשעות הצהריים המוקדמים לLandmannalaugar. שם הקמנו את האוהלים שלנו תחת גשם שוטף ויצאנו למסלול קצר של 12 קילומטר לאגם שנמצא בלוע של הר געש, אחד מיני רבים. לאחד הזה קוראים Ljótipollur והוא נמצא 6 ק"מ מצפון לחניון. המסלול שעשינו היה מעגלי והצד המזרחי של המסלול היה מטריף! את החזרה עשינו לאורך הדרך עפר שבה נסענו באוטובוס. יש עוד הרבה מסלולים בסגנון ויש אנשים שמגיעים רק לשם כדי להינות מהאיזור המשוגע הזה.
לאחד שחזרנו לחניון התלבטנו לגבי ההתחלה של הטרק עם הפקחית הסופר מתוקה שהייתה שם. (מומלץ אגב לשאול אותם שאלות אם יש לכם, כי הם יודעים הרבה ושמחים לחלוק מהידע שלהם). הבנו שאם נעשה ביום הראשון עוד מסלול מעגלי קצר של 5 ק"מ שהולך לאורך המקטע הראשון של הטרק וחוזר לקאמפ נוכל למחרת לעשות מסלול קצת שונה ולהספיק לראות יותר מהאיזור המשוגע הזה. תכלס שתי הדרכים יפות בצורה בלתי רגילה.
נ.ב, הבנו שהאוהל של ברק הופך לבריכה בגשם. דבר שהוביל ללילה צפוף עם שלושתינו באוהל אחד.
נ.ב 2, לא סתם קוראים למקום אדמות המעיינות החמים, יש פשוט נחל חם שיוצא ממש ליד המתחם שפשוט אסור לפספס, לא משנה מה המזג אוויר או כמה חשוך בחוץ.

יום ראשון מLandmannalaugar לhrafntinnusker (הוגים- הרפניצקור)
המסלול הרגיל של היום הזה הולך דרך המסלול המעגלי שעשינו יום לפני וממשיך בעלייה. יש שם סימון מאוד ברור וקשה לפספס. המסלול שאנחנו עשינו היה קצת שונה, אנחנו התחלנו את המסלול דרומה ומזרחה ולא רק דרומה והתחלנו לטפס להר skáli. הר מהמם שלכל אורכו צופה מזרחה לנוף מטורף!
משמם השביל ממשיך מערבה ומתחבר למסלול הרגיל, לכל אורכו יש סימון מאוד ברור.לאחר כמה ק"מ הנוף משתנה מהרים בצבע זהב וירוק וכחול, לנוף קצת יותר שחור שגם הוא מהמם ועל שם הסלע השחור המבריק נקראת הבקתה hrafntinnusker, "עורב השחור". כמה ק"מ מסוף היום תפגשו את האנדטה לזכר עידו קינן, מטייל ישראלי שנתקע בסערת שלגים בנקודה זו.
כשהגענו לבקתה, התמקמנו ויצאנו קלים לחיפוש אחר מערת שלג שהמליצו לנו עליה אבל לא מצאנו אותה.
הלילה הזה נמצא בצמוד לקרחון, בצלע הר והוא הנקודה הכי גבוהה בטרק. הלילה היה מאוד קר ועם הרבה רוח. יש שם חומות סלע שנבנו לאוהלים ושווה להתמקם באחד טוב. בכל מקרה להיות מוכנים ללילה קר.

יום שני מhrafntinnusker ל Hvanngil
היום הזה הוא יום שרובו ירידה ועם נוף מהמם. הנוף ממש שונה מייום לפני ונהיה הרבה יותר פתוח וירוק.
עוברים ליד מערות שלג ענקיות, יורדים לעמק רחב ידיים ועוברים ליד אגם Álftavatn. באגם יש בקתה שמשמשת גם ג'יפאים שבאים לנפוש לכמה ימים, ככה שהיא אחד הבקתות העמוסות. יש במתחם גם מסעדה והמון טיולי יום מסביב. רוב האנשים נשארים לישון שם אבל בגלל שהצמדנו את היום השלישי והרביעי העדפנו להמשיך. משם ההליכה לHvanngil יחסית קלה, אבל קצת מבלבלת, לפעמים על דרך ג'יפים ולפעמים על דרך להולכי רגל. כדאי להיות ערניים לסימון.

יום שלישי מ Hvanngil ל Thórsmörk
היום הזה מתחיל בחצייה של גשר שנראה עתיק ימים, אבל הוא די בריון. ומשם ממשיכים לחציית נחל רחב מאוד ואפילו די חזק. יש גם בחניון וגם בשלט שפגשנו בדרך הסברים על איפה כדאי לחצות. אחרי הנחל ממשיכים בעמק שחוצה הרים מרשימים. הדרך מובילה דרומה עד Emstrur. יש אנשים שנשארים לישון שם כאמור אבל אנחנו הגענו בצהריים והמשכנו משם. ליד הבקתה Emstrur אם ממשיכים מערבה לפי סימון יש תצפית מטורפת על נחל עם צבעים משוגעים של אדום. זה מוסיף בסביבות ה2 קילומטר ושווה את זה מאוד. מהבקתה יורדים עם השביל וחוצים כל מיני נחלים בדרך. הדרך ממשיכה וגם הנוף משתנה. אחרי מספר קילומטרים מגיעים לגשר מאוד גדול שצריך לחצות ולאחריו יש יחסית מישור. הדרך ממשיכה ולקראת סוף היום צריך לחצות נחל ממש עמוק וחזק. לרוני שהיא הנמוכה מבין כולם (מטר 65) זה הגיע כמעט עד הסוף של המעיל. את הנחל הזה צריך לחצות בזהירות. לאחריו יש מסלול שעובר בין עצים גבוהים עם פחות ראייה. יש 3 בקתות שאפשר להגיע אליהן. אנחנו היינו בבקתה ב Langidalur והנוף היה משוגע משם.

יום רביעי מ Langidalur ל Fimmvörðuháls
היום הזה מתחיל במעבר של גשר. הגשר הזה תלוי במצב נהר ה Krossá. מספר ימים לפני שאנחנו הגענו, כשרק יצאנו למסלול הנהר היה רחב מידי בשביל הגשר, ואפילו יש סרטון נחמד ביוטיוב על אוטובוס שנתקע בנסיון לחצות את הנהר.
משם מתחילים לעלות לרכס הFimmvörðuháls. שזה בעצם האוכף שנמצא בין שני הקרחונים. העליה עצמה קשה ויש בה קטעים צרים אבל היא עוצרת נשימה תרתי משמע ומשקיפה כל פעם על קרחון אחר. כשהתקרבנו למאגי ומודי, בניו של תור והרי געש שהתפרצו ב2010, הגיע ערפל רציני, הניווט שם קרה בעזרת עמודי סימון גבוהים והדרך שם מתפצלת לדרך מזרחית ולדרך מערבית ששתיהן בסוף מובילות לאותה הנקודה. אנחנו הלכנו מערבה בשביל ללכת מעט על הקרחון. ההתמצאות על הקרחון הייתה קשה בערפל אך בסוף כשהגענו לאוכף הבתקה התגלתה אליינו בדרמטיות ושמחנו מאוד לפגוש אותה סביב אחת בצהריים.
לילה לפני זה הבנו שהולך להיות לילה מאוד קר, ובגלל שברק שלנו ישן גם ככה בבקתות חוץ מהלילה הצפוף הראשון, החלטנו לעשות "לילה בקתה", שעל האירוע הזה נרחיב בסוף למעוניינים.

יום חמישי מFimmvörðuháls ל Skógar
הים הזה הוא יום שכולו ירידה, 1061 מטר של ירידה, עד לSkógar שיושבת על הים. ביום הזה יש שספרו יותר מ30 מפלים, שהאחרון מבניהם הוא הSkógafoss המפורסם. האגדה מספרת על טרול שהחביא את האוצר שלו מאחורי אחד המפלים אז שווה להיות עם עין פתוחה. לקראת סוף היום מתחילים לפגוש המון תיירים שמסתובבים באזור המפלים הנמוכים ונותנים תחושה של חזרה למציאות. משם יש אוטובוס ציבורי שחוזר לרייקיאוויק או כמובן, לתפוס טרמפים.

חווית הבתקה שלנו בFimmvörðuháls הייתה מעולה. גם שם יש שתי בקתות ואנחנו ישנו בגבוהה מבין שתיהן. הבתקה הרגישה מכושפת, הגיע מהערפל שהיינו צריכים אותה. כל המבנה נראה כמו מסיפור אגדות ואפילו היה שדון. טוב לא שדון, פקח שקיבל אותנו בשמחה ועם הומור שדוני מאוד. בבקתה אין מים זורמים, המים שיש בבקתה מגיעים משלגים שצריך להמיס. השינה היא על דרגשי עץ משותפים. בשמחשיך צריך להדליק את הנרות והשירותים הם חוויה משל עצמה. באופן כללי כדאי לדעת שהבקתות בטרק מאוד יקרות, לנו הלילה הזה עלה סביבות ה200 שקל לבן אדם וזה בערך אותו המחיר בכל הבקתות. יש חלק מהבקתות שיושבות תחת אותו ארגון ומנוי לארגון זה יתן הנחה מסויימת, אבל שוב אין לנו הרבה ידע בנושא בתור מי שישנו באוהל.

טיפים

• כיסוי גשם לתיק חובה
• קניות כלליות עשינו ב"בונוס" ודברים מפנקים קצת יותר ספציפיים קנינו ב"נטו"
• חשוב מאוד להשאיר סט בגדים יבש לאחרי הטרק או לגשם פתאומי.
• אנחנו תמיד התארגנו לפני יציאה למסע טרפמים עם קצת אוכל ספייר ותכנית נוספת למקום לישון בו
• יש סוג מסוים של גזייה שהיא לא נראית כמו ניקור אבל היא גם לא ההברגה הרגילה לגזייה הנורמטיבית ולכן כדאי לבדוק. (מניסיון מר
• מומלץ לחפש אוהל טוב, אוהל שיתמודד עם גשם ורוח בצורה טובה. ולנו היה חשוב שיהיה גם קל משקל. ממליצים גם לוודא שהאוהל באמת אטום ולדעת מה סוג החומר שלו. אנחנו לקראת סוף הטרק היינו צריכים לאטום אותו מחדש בעזרת משחת seam sealing, שאותה יש להתאים לסוג החומר.