חודשיים באינדונזיה קצת אחרת
זה יהיה קצת ארוך ואולי גם פחות שגרתי, בניסיון לשפוך מעט אור על מקומות שלפני כן לא מצאתי עליהם אפילו מילה אחת בעברית ובאנגלית. יהיה פה בעיקר סומטרה ופלורס. אבל גם קצת באלי, לומבוק, פנידה וגילי אייר
| תאריך הטיול | August 2023 |
|---|---|
| משך הטיול | חודשיים |
רקע
קוראים לי תמר, אני בת 24, בטיול תרמילאים ארוך. טיילתי חודשיים באינדונזיה, גם סולו וגם עם חברים מהבית לסירוגין.
המסלול שלי היה לא מאוד הגיוני, יעיל וחסכוני כי זרמתי ממש מיום ליום אז לא אכתוב פה את הדברים לפי הסדר..
אתחיל בזה שאינדונזיה היא כמו יבשת. היא אינסופית, עם אלפי איים, תרבויות, ניבים, מאכלים ונופים מגוונים. יש בה הכל מהכל, ואם היתה לי ויזה לשנה הייתי מנצלת בה כל רגע.
סומטרה
בעיני הפנינה של אינדונזיה. היא מדהימה וענקית! לצערי טיילתי בה רק שבועיים והספקתי להיות רק קצת בצפון ובמערב בגלל לחץ של זמן מהויזה. אבל יש עוד כל כך הרבה לחוות ולגלות שם מעבר לזה. היא מאוד לא מתויירת (גם ביחס לפלורס לצורך ההשוואה) פרט לשלושה מקומות עיקריים: בוקיט לוואנג שמפורסמת בעיקר בגלל האורנגטנגים, לייק טובה הגעשי, ופדאנג לגלישה במנטאווי.
קצת אנקדוטות רגע לפני:
• תשכחו מהמחירים של באלי, ארוחות בסומטרה יעלו בין 3k ל20k. מקומות לינה בין k60 לk170 בערך. יש הרבה אופציות תחבורה- גם ‘טוריסט בס’ (מונית משותפת) לאן שרק תחפצו, וגם לוקאלים שזולים בהרבה (לרוב יעלו קצת פחות מחצי מהטוריסט בס).
• סומטרה היא האי הכי מוסלמי שהייתי בו. זה מתבטא בעיקר בתרבות ובאווירה אבל היא לגמרי הרגישה לי בטוחה ונעימה.
• לדעתי האישית היא קצת פחות סימפטית למטיילים לבד. ברוב המקומות היינו האדם הלבן היחיד בסביבה, ופרט להוסטל בפדאנג שמכיל בעיקר גולשים למנטאווי, לא ממש יצא לי לחוות מקומות שאפשר להכיר בהם שותפים לדרך. אז למטיילים לבד שמחפשים לחבור למישהו, עצתי היא לנסות לעשות את זה לפני ההגעה לאי.
• מזג אוויר- טיילתי באמצע סוף ספטמבר שזו תחילת העונה הרטובה. רוב הזמן המזג היה די יציב, (בכל זאת סומטרה ממש על קו המשווה) לעיתים ירד קצת גשם, שתכלס לא הפריע לשום דבר שרצינו לעשות בדרך. אבל תביאו מעיל גשם וכיסוי גשם לתיק.
• פירות- הייתי חייבת לציין כי הם היו הכי טעימים שאכלתי באינדונזיה ביי פאר. ואולי בחיים בכללי. גן עדן אמיתי. • הטיסות לא הכי זולות. לקחתי טיסה מפלורס עם קונקשן בג׳אקרטה ונחתתי במדן ב4 שעות איחור. הטרמינל בג׳קארטה שהמראתי ממנו היה מהגרועים שיצא לי לחוות. בהחלט לוקח את דלהי למי שמכיר. לא מעט ׳טכנולוגיה׳ שלא עובדת בכלל; כל מסך מציג לוח טיסות שונה בתכלית וכל גייט מכיל בין 3-4 טיסות במקביל. היחידים שיודעים משהו הם עובדי השדה שיושבים בדלפק ליד הגייטים. אז עצתי היא לוותר על הניסיון להבין משהו וללכת ישר לגייט שנכתב לכם מראש. כנראה שיהיו להם שם דפים בכתב יד עם העדכונים.
במטוס הייתי התיירת היחידה ונחתתי ב22:00 בלילה, אז החלטתי שלא להסתבך ולישון בהוסטל למטיילים שנמצא כמה דק נסיעה מהשדה. (My studio). לקחתי מונית מהדוכן של בלובירד ב50k אחרי מיקוח קטן. הגעתי להוסטל, וב60k ללילה, קיבלתי מגבת, בקבוק מים ואחלה מיטה בחדר של מיליון מיטות דורמס, בקומה רביעית בלי מעלית, אבל היו מים חמים במקלחת והחדר היה ממש שקט. אחלה פיתרון לכמה שעות האלה של לפני או אחרי טיסה.
בבוקר חזרתי לשדה עם מונית שתפסתי ב20k. ההוסטל מציע ב50k. מהשדה לקחתי את הלוקאל באס לברסטגי. עלה 60k ולקח 5 שעות בערך עם קצת עצירות בדרך. כאמור- מקומיים בלבד.
בברסטגי פגשתי חבר מהבית וישנו בהום סטיי מקסים. (Nachelle Homestay) ב150k ללילה. הם ידעו אנגלית אז היה נחמד להתייעץ קצת.
ברסטגי - היא עיירה חמודה, לא מאוד מתויירת, עם שווקים מקומיים של פירות וירקות מדהימים ותוצרת מקומית נחמדה וזולה מאוד. (ידועה גם בקפה המפורסם).
שכרנו אופנוע ב80k ליממה.
הר הגעש Sibayak - הר געש פעיל צמוד לעיירה. רוב ההוםסטיים יציעו לכם טיול מאורגן עם מדריך והסעות הלוך ושוב, שכולל טיפוס וביקור במעיינות חמים הצמודים ב200k. אנחנו רצינו לעשות את זה בעצמנו, אז יצאנו על האופנוע ב3 וחצי בבוקר מהעיירה. חציש נסיעה בערך באופנוע בדרך שהולכת והופכת לקצת שבורה ככל שמתקרבים לסוף. ניווטנו עם המפות של מאפס מי לנקודת ההתחלה. הדרך אחלה לגמרי עד המגרש חניה הראשון, ואפשרית לגמרי משם ועד המקום שבו מתחילים לטפס ברגל, אבל אם קשוח לכם אפשר גם ללכת את המקטע היותר מעפן ברגל. זה יאריך בחצי שעה נוספת בערך. אנחנו התחלנו לטפס ב4:00 והגענו ל50 מ האחרונים לפני הפסגה ב4:45 בערך. היה חושך מוחלט, הלכנו עם פנסי ראש וניווטנו עם המאפס מי. השביל היה מאוד ברור גם בחושך אז היה קל ופשוט לנווט. חיכינו משהו כמו שעה למעלה, סתם כי לא מצאנו שום דבר כתוב על הטרק הזה ולא ידענו למה לצפות אז גזרנו לא מעט זמנים.. ב5:50 התחלנו לטפס את ה50 מ האחרונים לפסגה שהופכים לדי תלולים. וב6:00 בערך הגענו לפסגה. היה ערפל ולא ראו ממטר. אחרי אור ראשון וחצי שעה נוספת של המתנה הנוף התבהר והיה ממש שווה.
לרדת לקח לנו איזה חצי שעה כולל עצירות בגייזרים הצהובים.
מברסטגי לקחנו טוריסט בס ב230k לבן אדם ישירות לבוקיט לוואנג. (סגרנו דרך ההום סטיי)
בוקיט לוואנג - עיירה מקסימה ברמות שנמצאת חצי בתוך הג’ונגל. יש שם אווירה ממש מיוחדת בעיני, ונוף מדהים, אז ממליצה גם סתם להשאר שם לפני/אחרי הטרק של האורנגוטנגים.
•את הטרק סגרנו עם Aussie inn, (+6285372456941) אחרי שקיבלתי עליהם המלצה חמה מחבר טוב. יצאנו לשני לילות ושלושה ימים מלאים בג’ונגל, ותכלס, אם היה לנו זמן היינו נשארים יותר. שילמנו 120€ לראש לכל המסע איתם. היינו קבוצה של ארבעה ויצאו איתנו שני מדריכים ושני פורטרים שדאגו להכל.
• ביום הראשון היה די ברור שהאיזור מתויר ולדעתי האישית גם לא מאוד אותנטי. יש נקודות די ספציפיות ומאוד קרובות לעיירה שאפשר לראות בהם אורגנים מקרוב מאוד אז קשה לי להאמין שלא מאכילים אותם שם. אנחנו ביקשו להכנס עמוק יותר לתוך הג’ונגל, בידיעה ׳שהסיכויים׳ לראות אורגנים פוחתים כביכול, כי הכל הופך להיות הרבה יותר ווילד. אז הם טיפה שינו את התכניות בשבילנו והמסע הפך להיות הרבה יותר הרפתקני. הפסקנו ללכת בשבילים המסודרים וישנו במחסות מבודדים יותר על גדות הנהר. האוכל שבישלו לנו היה מדהים, והפירות עוד יותר. האווירה עם המדריכים היתה אדירה והיה לנו כיף ומצחיק איתם מאוד. הם מחזיקים בהמון ידע גם על שאר החי והצומח בג’ונגל. אלפי זנים של פטריות, צמחיה הזויה, עצים אדירים והרבה סוגי קופים, סנאים ולטאות. אותנו זה ריגש לא פחות מהאורגנים עצמם.
• בלילה ישנו במחסות חצי פתוחים מברזנט, בשקשים עם כילות יתושים. להכל הם דאגו כמובן.
• באחד הימים תפס אותנו גשם מטורף. תביאו כיסוי גשם ומעיל גשם, ובגדים יבשים להחלפה. נשמע שזה קורה שם לא מעט. בלי קשר לגשם, אני חושבת שבחיים לא הייתי במקום כל כך לח, וטפטפנו כמו שלא טפטפנו בחיים. אז בתכלס גם אפשר לשכוח גם מהבגדים הרטובים כי אין סיכוי לייבש משהו בלחות הזאת.
• במסלול שעשינו חוצים את הנהרות כמה פעמים אז חשוב להביא סנדלים.
• המסלול שלנו היה די מתאגר מבחינת רמת הקושי, אבל הם לגמרי יתאימו את זה לקצב שלכם ולאווירה.
• אוסיף שיש לא מעט עלוקות. זה לא נורא אבל גם לא מאוד נעים. עדיף ללבוש ארוך כמובן גם בגלל היתושים וכו למרות כל הזיעה..
• סיימנו את הטרק בצהריים, החברה עשו לנו טובה ולקחו אותנו לתחנת האוטובוס הקרובה (עשרים דק נסיעה בערך). חזרנו למדן בלוקאל שעלה 50k, לקח 4 שעות בערך עם קצת עצירות והחלפה אחת.
• בדיסקליימר נוסף, הבנו בדיעבד שיש מקום נוסף לראות בו אורגנים שאפילו נחשב לפחות תיירותי ומסחרי שנקרא קטמבה. אבל לא מכירה על זה עוד פרטים אז שווה לבדוק גם את זה.
מדן - היא עיר לא סימפטית לטעמי אז ממליצה להמנע כמה שאפשר. (המקומיים תפסו אותנו מסתובבים אחרי שהחשיך ובגדול אמרו לנו בנעימים לחזור למלון כי מסוכן, וזה לא קרה לי בשום מקום אחר באינדונזיה).
בבוקר לקחנו אוטובוס של חברת NPM לפדאנג. סגרנו כרטיס בטרוולוקה ב280k לאדם. ווידאו איתנו בווטאספ שאנחנו יודעים לאן להגיע ומתי, אז גם היתה כתובת לשאול קצת שאלות. גם כאן היינו התיירים היחידים. היה כתוב באתר שהנסיעה תיקח 24 שעות. בפועל היא לקחה 28. היו לא מעט עצירות בדרך, חלקן לאכול, חלקן לתפילות, וחלקן להעלות ולהוריד נוסעים - שהלכו והתרבו ככל שהתקרבנו לפדאנג. התייחסנו לזה כחוויה בפני עצמה. אבל היא בהחלט מצריכה הכנה מנטלית לפני וקצת צוקולוקים. רוב הנסיעה היתה לי אחלה קליטה שזה בהחלט משפר. החלופה בטיסה היתה יקרה פי ארבע, אבל קצרה ברבע מהזמן, וגם הציעו לנו לא פעם לקחת טוריסט בס ב700k לאדם שכנראה היה מגיע טיפה יותר מהר והיה אולי גם יותר נוח.
פדאנג - עיירה ממש מקסימה לטעמי. מאוד מקומית אבל עם טיפונת מערביות כי היא די מתויירת בזכות הגלישה במנטאווי הסמוכה. ישנו בקוקוס הוסטל ב170k. היה ממש אחלה, חברתי וחמוד.
למחרת לקחנו את המעבורת לאי סיברוט בכוונה לבקר את שבט המנטאווי.
• אתחיל בלהגיד שזו אחת החוויות המדהימות שהיו לי בחיים, וככל הנראה סיפור שיגמר בעתיד הקרוב והנראה לעין. זו חוויה שלא מתאימה לכל אחד, אז קחו בחשבון.
• לקחנו מעבורת לאי סיברוט (וירדנו בתחנה האחרונה) ההפלגה לקחה 6 שעות (עם עצירה של שעה באמצע הדרך) וקנינו את הכרטיסים בבוקר. היא עלתה 350k לכיוון. (בחזור 355k).
• הבעיה כאן היא שהמעבורת הזאת יוצאת וחוזרת רק שלוש פעמים בשבוע - שלישי, חמישי ושבת. אז צריך לתכנן את הזמן לפי זה.
• חיפשנו בנרות בחור שיקח אותנו במחיר נורמלי, והצלחתי למצוא צעיר מקומי שגר באי שלקח אותנו ל2 לילות בשבט ב100€ לראש בערך. (היינו חמישה חברה). כל האחרים הציעו לי משהו כמו 300-400€ לראש אז בהשוואה להם זה היה נשמע סביר.
• כשנפגשנו התברר לנו שהוא נכד של אחד השמאנים ושההורים שלו גדלו בג’ונגל ובשלב מאוחר יותר עברו לעיירה. בזכות זה הוא הצליח ללמוד באוניבסיטה אז יש לו אנגלית סבירה בהחלט וזה חשוב במקום כזה לדעתי. הוא דאג להכל ושימש כמתורגמן.
• מהנמל, לקחו אותנו על אופנועים לבית של ההורים שלו. בערך חצי שעה של נסיעה בשבילים הפנימיים של האי. משם לקחו אותנו בקאנו מעץ עוד שעה וחצי בנהר. ומשם הלכנו עוד שעה וקצת בתוך הגונגלים. יש מלא בוץ אז נתנו לנו מגפיים מגומי לפני כן וזה היה נהדר.
• כשהגענו לשבט, התארחנו בבית שלהם בג’ונגל. זה בית עץ גדול מאוד. בלי חשמל, בלי מים, בלי שירותים, מיטות או כל זכר לבית מגורים. ישנו על הרצפה עם כילות יתושים.
• החברה האלה הם לא בדיוק שבט כמו שמדמיינים, והם חיים יותר כחמולות ומשפחות משפחות. הם איזה שילוב מעניין של ציידים-לקטים וחקלאיים. לא בדיוק שם ולא פה. בזמן שהיינו שם לימדו אותנו קצת מלאכות מסורתיות. את חלקם הם ממש עושים ביומיום (כמו לתפוס צפרדעים, שרימפסים ודגים בנהר) ואת חלקם לעיתים קצת יותר רחוקות. הם אוכלים מה שיש וניזונים בעיקר מסוג של עץ שנקרא סאגו ממנו הם מכינים סוג של קמח. הכל הרגיש די אותנטי ובניגוד לשבטים אחרים שביקרתי בעבר (מסאי מארה למשל באפריקה) לא הרגיש לי שעושים לי הצגות. כמובן שהשפעת התיירים קצת ניכרת והם מעשנים סיגריות מערביות וכו.
• החבר שטייל איתי החליט להשאר לעוד כמה ימים בג’ונגל, אני לצערי הייתי צריכה לטוס כי הויזה שלי נגמרה.
• מספר של אגוס הנכד (6281259754248+)
באופן כללי, אם הייתי יודעת לפני והיה לי עוד זמן בסומטרה, הייתי מקדישה גם זמן ללייק טובה, לפאלו ווה שבצפון ששמעתי שיש בה צלילות מרהיבות ב40 שח בערך, לבוקיסטגי שבהרים ליד פדאנג וגם אולי עוד קצת דרומה.
פלורס
בניגוד ללבואן באג׳ו- עיר הנמל המרכזית, האי עצמו לא מאוד מתויר. רוב האנשים מגיעים לפלורס בסוף השיט מלומבוק או כדי לצלול בקומודו ולא ממש ממשיכים פנימה.
מרבית המקומיים באי הם קתולים ומדברים חצי אינדונזית חצי פורטוגזית. (קולוניה פורטוגלית לשעבר). והם היו הכי נחמדים שפגשתי באינדונזיה.
לבואן באג׳ו היא מקום די מעפן בעיני. ותכלס חוץ מהקומודו אין הרבה מה לחפש בה.
• אנחנו צללנו יום שלם, של שלוש צלילות עם NEREN שלטעמי היו נהדרים. 2.5m לשלוש צלילות, ארוחת צהריים חמודה וצ׳וקולקים. (לא כולל דמי השמורה) המדריכים היו מקצועיים, אחלה ציוד, ולוקיישנים מדהימים לצלילות. ביי פאר הכי יפים שראיתי בחיים. יש להם תעודת SSI ולא PADI אם זה מפריע למישהו.
• השוק דגים בערב זול וטרי. והם יכינו לכם מה שתרצו איך שתרצו.
• הוסטלים מעולים - escape Bajo ו Seaesta. שימו לב שצריך להזמין אותם איזה שבוע מראש כי הם נתפסים מהר.
• חבר שטיילתי איתו הכיר בחור מקומי שלקח אותנו באחד הלילות לראות פלנקטונים כחולים זוהרים סביב איזה אי באמצע הים. הוא דאג לחסקה והכל אז אני לא יודעת להרחיב על זה עוד, אבל מניחה שאפשר לשאול את המקומיים.
לופ אופנועים-
•כנראה שיש כבר מספיק חברה שעשו את זה טוב מאיתנו. כי פחות חיפשנו לסמן וי על האטרקציות שבדרך, ויותר את המפגש עם המקומיים והתרבות. אז החלטנו לוותר על הרבה מהעצירות המפורסמות שבדרך - הכפר ווה רבו, שדות אורז, מפלים וכדו.. וגם רצינו משהו קצת יותר רגוע מ5-6 שעות נסיעה על האופנוע כל יום.
• לא הזמנו שום דבר מראש. תכננו בלילה שלפני את היום שאחרי..
• לא היינו בטוחות בהתחלה לגבי הכבישים. לא היה המון מידע בזמנו ורוב מה שקראנו הוא שהכבישים שבורים. אז החלטנו להתחיל להתגלגל ולזרום. פגשנו איזו מקומית נחמדה בלבואן שעזרה לנו לתפוס טרמפ לרוטנג. זה לקח 4.5 שעות, ושילמנו בסוף לנהג 150k לראש.
עשינו לילה ברוטנג בD RIMA הומסטיי ב250k ללילה. היה אחלה. הוא היה נחמד אז שכרנו ממנו אופנוע. בדיעבד האופנוע היה ישן מאוד ועל הפנים ולא היינו הכי חדות על זה כשלקחנו אותו. זה עשה לנו לא מעט צרות אחר כך. אז שימו לב כי זה די מבאס ויש מספיק מקומות טובים לזה.
מרוטנג עצרנו באמצע הדרך לבג׳אווה באיזור אאמרה. מצאנו סוג של קוטג׳ים על הים. שילמנו 200k אם אני לא טועה. (Gemo Beach Cottages).
באופן כללי כל הלינה באי הזה היא פשוטה ביותר, אבל כאן התנאים היו אפילו פחות מזה. הקטע במקום הוא שהוא צמוד לרצועת חוף בתולית לגמרי עם נוף מטורף להר געש. היינו שם לגמרי לבד, והראשונות ללכלך עם כפות הרגליים את החול. קצת לפני שקיעה הצטרפו אלינו מלא ילדים מקומיים וסקרנים.
משם המשכנו ללילה בבג׳וואה המהממת שהיתה האהובה עליי בפלורס.
• ישנו בהומסטיי נהדר ב200k כולל ארוחת בוקר נחמדה. ((Madja) Edelweiss Homestay)
• נשארנו שם כמה לילות, וטיילנו בסביבה:
- Malanage hot springs - הם פשוט פלא. תשאלו קודם מישהו על הדרך שהגוגל מאפס מציע כי יש שם כמה אופציות ואנחנו בחרנו באחת והתברברנו איזה שעתיים.
- כל הכפרים החקלאיים בסביבה ממש מקסימים. כאלה שהזמן חלף עליהם. עושים חקלאות כמו לפני 300 שנה על אמת. מעדרים שדות שלמים בידיים עם טוריות ומקושים, ומשקים עם משפך פלסטיק ירוק. אפס טכנולוגיה ותחכום. יש שם הרבה בתי קש מסורתיים, אז ממש אין צורך לעצור במלכודות התיירים המפורסמות. אנחנו עצרנו בלא מעט כאלה שסתם חלפנו בדרך. והמקומיים היו סופר סקרנים ולרוב גם די מופתעים מאיתנו. אבל תמיד מאוד נחמדים ולבביים.
- בדרך למעיינות אפשר לעצור במלון Heaven’s Door Bar & Restaurant לשתות בו קפה או שוקו. זו פנינה מערבית באמצע הרבה כלום אז זה נחמד ומרענן. למטיבי לכת שיודעים לתכנן את זמנם מראש ממליצה גם אולי להזמין איזה לילה מפנק ב100 שח. יש משם נוף עוצר נשימה.
מבגאווה חתכנו צפונה לריונג. הדרך קצת שבורה, אבל ככל הנראה עם אופנוע יותר טוב משלנו היא גם לא מאוד נוראית. צריך להגיד שזה המקטע הכי פחות טוב שהיה לנו.
ריונג היא עיירת דייגים קטנטנה שנמצאת בסמוך לשמורת טבע שנקראית 17 האיים. הלכנו ברגל לנמל בערב, ופגשנו בחור שאחרי מיקוח קטן הסכים לקחת אותנו ב900k כולל מיסי השמורה. בבוקר פגשנו אותו בנמל ושטנו בסירת הדייגים שלו. יש מסלול די קבוע שלרוב עושים, אבל אנחנו ביקשנו לוותר על אי העטלפים ששטים אליו חציש לכיוון. שטנו ישר לנקודת שנירקול די מטריפה, ומשם לאי בודד. אכלנו גרילד פיש, הכי טוב שאכלנו באינדונזיה, ואורז וירקות שהוא הכין לפני. היתה לנו סירה פרטית, אז ככל שתהיו יותר אנשים זה יהיה יותר זול..
מריונג קיבלנו המלצה לעצור בחוות בודדים של איזה צרפתי שנקראית 4 פוהון. החווה היא חוות בודדים אורגנית שהם בנו בשתי ידיים. החדרים שם מאוד מאוד פשוטים ובעיני לא ממש מצדיקים את המחיר. (350k) היה שם נחמד, די יקר ביחס לשאר המקומות באי, אבל גם חוויה שונה ומיוחדת. בלילה יש שם חושך מוחלט. אבל על אמת. אפילו לא פנס אחד באופק הנראה לעין. אז גם מיליוני מיליוני כוכבים ושקט מוחלט.
היה לנו זמן, אז הסתובבנו קצת בכפרים הסמוכים לחווה. הבחנו בשתי נערות שיושבות מתחת לבית מעץ ואורגות עם נול אריגה גדול מעץ. לא עברו שתי דקות וכל הכפר הגיע לראות מה הסיפור איתנו. למזלנו היתה שם נערה אחת שדיברה כמה מילים באנגלית והצליחה להסביר שהם לעולם לא ראו אדם לבן לפני מכל כך קרוב. לא עברו כמה דקות והגישו לנו תה וקפה, והצטלמו איתנו כמה מאות תמונות מעשרות טלפונים שונים.
מהחווה שבנו דרך ׳הדרך העליונה׳ לרוטנג ובחזרה ללבואן באגו.
לומבוק
לקחתי מעבורת מגילי אייר. משם סגרנו נהג שיקח אותנו לקוטה ב275k.
קוטה היא עיירה מקסימה ממש ממש. איזון מעולה של מקומי ומערבי. אז אפשר למצוא בקלות גם וגם.
ישנתי בBochan hostel והיה מעולה. (120k ללילה).
מקוטה נסעתי לטפס עם חבר את הרינג׳אני. סגרתי עם (6287858484564+) טרק של שלושה ימים כולל נסיעות והלילה שלפני הטרק ב1.5m.
היה הרבה מעל הציפיות, ובחיים לא עשיתי טרק כל כך מפנק. היינו עם תיקים קטנים והתנאים היו מעולים. שלוש ארוחות חמות ביום ואחלה של ציוד קמפינג. למדריך שלנו היתה אנגלית בסיסית מאוד אבל זה הספיק.
הטרק היה לי די מאתגר באופן כללי, וראיתי שמישהי המליצה לעצור ולישון באגם בלילה השני, מה שמשאיר זמן להתפנן בו ובמעיינות החמים כל אחרהצ. אני מחזקת את זה מאוד. התכנית המקורית עדיין מרגישה לי לא שפויה כל כך וזה היה אחלה ברייק אחרי יום לא פשוט בכלל.
לגבי הטיפוס עצמו - הוא קשוח. בעיקר המקטע מהבייסקאמפ לפסגה. אנחנו יצאנו ב2:45 והגענו ממש על הקשקש איזה 5 דק לפני הזריחה ב6:00 בבוקר. אנחנו הולכים לרוב בקצב בינוני מהיר. אז שווה לדעתי לבקש לצאת לפני כדי לקחת את זה טיפה יותר באיזי וכדי לא לפספס את הזריחה ולהתבאס.
שיט קומודו מלומבוק-
יצאנו עם חברה לא ממש מוכרת וקצת אכלנו אותה בגלל זה כי המנוע של הסירה שלנו נשרף באותו בוקר של ההפלגה. יש מצב שגם סתם ביש מזל. בסוף אלתרנו משהו קצת אחר. אז לא אמליץ על החברה הזאת, אבל בהחלט כן על השיט והחוויה.
נוסה פנידה
• ממליצה על הקלינגקלינג ביצ׳ המפורסם. צריך רק לדעת מראש שהירידה יותר קשוחה משהיא נראית. אנחנו ראינו אנשים עולים בכפכפים אז היינו בטוחים שיהיה סבבה והיה לא פשוט בכלל אז להיות מוכנים. הירידה לקחה לנו 40 דקות בערך. העליה 20. צריך לציין שגם הגלים שם מתנפצים על החוף והם די אימתניים. אז זה לא המקום המושלם להכנס בו למים.
•תעשיית המנטות הגדולה. נשמע שזה עניין של מזל. אנחנו שנרקלנו פעמיים עם סירה ולא ראינו מנטות בכלל. האיזור צפוף ומלא בספינות נוספות אז גם היה לא סימפטי לשנרקל. לאורך הדרך פגשתי לא מעט אנשים שכן ראו ונהנו. בכל אופן ובלי כל קשר, רוב הריפים שהיינו בהם די הרוסים ומתים אז היה מאכזב.
גילי אייר
• היה עבורי מקום מושלם להורדת פאניקה. ממש רגוע וחמוד, אפשר להשכיר שנורקל וסנפירים בזול ולשנרקל די רנדומלית מכל מקום וזה נחמד.
• כמו שכבר כתבו רבים, יש הרבה צבי ים בין שלושת האיים.
• ישנתי בטיפסי טרטל שהיה מאוד חמוד וחברתי אבל לא זול. (250k ללילה כולל ארוחת בוקר). היציאה ממנו היא דוך לחוף אז זה קצת אווירת סיני כזאת.
באלי
עשינו בסהכ שבוע וחצי בבאלי והיינו באולוואטו, אובוד ומונדוק.
ארחיב רק על מונדוק כי על השאר יש מספיק מידע ולמען האמת גם פחות התחברתי אליהן. הן היו לי מתויירות מידי, עמוסות, ולא הרגישו לי אותנטיות בכלל. חיפשתי משהו קצת אחר, ומקום שרואים בו יותר תיירים ממקומיים פחות התאים לי באותו הרגע.
אז לקחנו אופנוע מאובוד ונסענו למונדוק. בדרך עצרנו בטרסות אורז יפיפיות (שלא עולות כסף כמו באיזור אובוד), במקדש המפורסם וישנו לילה בקמפינג על גדת אחד האגמים. (Buyan Lake) היינו שם לבד והיה מדהים. אינסוף כוכבים, נוף מדהים לאגם ושקט מוחלט. הקימו לנו אוהל איגלו חמוד ושכרנו שקי שינה, כריות, ומזרונים ב100k לדעתי. (Alam rimba dasong camping ground) הציעו לנו גם תה וקפה בחינם. מאחורי הקמפינג היה בר קטנציק ומתוק ממש. (BCD COFFE BAR) אחלה של קפוצ’ינו וערק לחובבים. אכלנו שם ארוחת ערב פשוטה.
יום למחרת המשכנו לטייל קצת באיזור בדרך למונדוק שהיתה פשוט מקסימה מכל הבחינות. ואכלנו את האוכל המקומי הכי טעים שאכלנו באינדונזיה (Warung Genitri) עם אנשים מקסימים ממש.
יש הרבה מאוד מפלים וטבע באיזור. צריך לשוטט ולחקור קצת.
אין ספק שהכמה ימים האלה בהרים, בהחלט הפכו את החוויה בבאלי לאחרת..
סיכום
התלבטתי לא מעט אם לפרסם כאן, גם כי אלו חוויות שלא מתאימות לכל אחד, אבל בעיקר בגלל הרצון לשמור על מקומות מיוחדים שכאלה, שהצליחו להשאר אותנטיים ושונים בעיקר כי הם לא ממש מתויירים.
אבל אני מאמינה שהמטיילים הסקרנים יותר שיגיעו אליהם ידעו להעריך אותם ולשמור עליהם כאלה גם לבאים אחריהם.
תעשו חיים!
תמר.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם