מסלול מעגלי של 3 ימים באלפים הברגמסקיים

הכנה

המשימה: לצאת לטרק בחגים רק שנינו
האתגרים: 3 ילדים קטנים שנשארים בבית (עם הסבתות האלופות וכח עזר תומך), עונה בעייתית שרוב הבקתות בה סגורות וזמן ברוטו של 5 ימים.

לאור האתגרים חיפשנו טרק קצר ונגיש. כיוון שטיילנו בשבוע האחרון של ספטמבר חיפשנו אזור נמוך יחסית שיש בו סיכוי נמוך לשלג בעונה הזו ובנוסף שחלק מהבקתות שלו פתוחות כך שלא נצטרך לסחוב איתנו את כל הציוד (ברוב הטרקים ההרריים הבקתות נסגרות באמצע ספטמבר). אחרי הרבה מחקר וקריאת סיפורי דרך, התכווננו על האזור של האלפים הברגמסקיים והזמנו טיסה למילאנו.

בשלב זה התחלנו ליצור קשר עם כל הבקתות כדי לבדוק איזה מהן פתוחות וגילינו שרובן סגורות מלבד במהלך סוף השבוע. לצערנו זה לא הסתדר עם המועד שיכולנו לטוס בו ולכן החלטנו להסתמך על שתי בקתות שפתוחות כל יום בתקופה זו - Rifugio Carlo Porta ו- rifugio bietti buzzi (ספויילר- בסוף לא ישנו באף אחד מהם)

הגעה וכללי

הגעה
שכרנו מראש רכב בשדה התעופה במילאנו, נחתנו בצהריים ונסענו לישון בLecco, עיירה מקסימה בחלק הדרום-מזרחי של אגם קומו. קפצנו לTourist information במרכז העיר וקיבלנו מפה טופוגרפית טובה בקנה מידה של 1:35,000 שמאד עזרה לנו בהמשך (בנוסף לאפליקצייה בטלפון כמובן).

שינוי לא צפוי
בבוקר כשהתעוררנו גילינו שקיבלנו מייל מ rifugio bietti buzzi שמודיע לנו שבשל עניין משפחתי הם נאלצים לסגור את הבקתה לאותו ערב ולכן נאלצים לבטל את ההזמנה שלנו. אחרי הבאסה הראשונית, התחלנו להרים טלפונים לכל הבקתות על ההרים בסביבה בניסיון למצוא מקום לינה חלופי, כולל לבקתות שכבר קיבלנו מהם תשובה שהן סגורות. כך יצא שהתקשרנו ל rifugio brioschi. בעל הבית הנחמד אמר שהוא מתנצל אבל הבקתה פתוחה רק בסופ"ש. אחרי כמה דק' קיבלנו ממנו טלפון שהם עושים כרגע עבודות שיפוץ בבקתה ולכן יהיה שם איש צוות שיוכל לקבל אותנו באותו ערב. מאושרים ונרגשים התארגנו מהר, קנינו מים וקצת נשנושים ויצאנו לדרך.

הטרק
הטרק אמנם היה קצר, אבל קשוח. בגלל חוסר זמינות של הבקתות, עשינו שלושה ימים של הליכה ביומיים. ביום הראשון יצא שעלינו יותר מ-2,000 מ' וביום השני עלינו כ-500 מ' וירדנו במצטבר 2,600 מ'. בנוסף יש חלקים מאד תלולים ומאתגרים בטרק שמזכירים יותר טיפוס צוקים מהליכה (חובה מזג אויר טוב ליום השני, הליכה בגשם עלולה להיות מאד מסוכנת). כך שלטעמנו הטרק מתאים רק למטיילים מנוסים ובעלי כושר טוב.

חלוקה מומלצת יותר היא לינה בלילה הראשון ב rifugio bietti buzzi ולינה בלילה השני ב rifugio Rosalba. ניתן לעשות חלוקה זו גם בספטמבר במידה ומטיילים בסופ"ש.

היום הראשון

נסענו עם הרכב וחנינו בכפר Somana, בו מתחילים כמה שבילים שעולים לכיוון rifugio brioschi. כיוון שנאלצנו לישון בבקתה גבוהה יותר ממה שתכננו נכונה לנו עלייה של יותר מ-2,000 מ' באותו היום. Somana הוא כפר קטן ויפה על צלע ההר עם חלק עתיק (כמו הרבה כפרים ועיירות קטנות באזור). השביל מתחיל ממש מתוך החלק העתיק של העיר ועולה בסמטאות, אפשר לעקוב אחרי השילוט לכיוון Santa Maria ואחרי הסימון של שביל מספר 15. החלק הראשון של השביל מאד מסודר ונוח, מטפס בתוך היער במתינות עם מדרגות בנויות. אחרי עליה של 300 מ' מגיעים לכנסייה קטנה על צלע ההר, מהכנסייה יש נוף מקסים של האגם והכפר שמתחת. אפשר לעלות לכנסייה גם כטיול יום קצר למי שלא רוצה לעשות את הטרק המלא או אם יש מזג אויר בעייתי.
השביל ממשיך לטפס במעלה ההר בצורה נוחה וברורה עד שמגיעים ל-Era בה יש כמה מבנים ביניהם כנסייה קטנה ששימשה במחסה לפרטיזנים במלחמת העולם השנייה. מכאן השביל מתחיל להיות יותר תלול ופחות ברור, השביל מסומן אבל צריך לעקוב אחריו היטב. בשלב זה יש גם הרבה מאד ערמונים מפוזרים על השביל, אספנו איתנו די הרבה בתקווה (שהתבדתה) לאכול אותם בערב בבקתה. בשלב מסוים עולים מעל לקו העצים, עלייה תלולה נוספת מביאה אותנו rifugio bietti buzzi בגובה 1,715 מ' בו היינו אמורים ללון (עד כאן לקח לנו קצת יותר מ-4 שעות הליכה).
כיוון שהיה סגור המשכנו עוד לעלות לכיוון rifugio brioschi, עלייה תלולה, הליכה על בולדרים, דרדרת וכבלים שעוזרים לטיפוס. טיפוס קצר נוסף מביא אותנו ל rifugio brioschi שנמצא במיקום מדהים על הפסגה בגובה 2,410. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר ברכס ונפרש ממנה נוף מרהיב לאגם קומו ואגמים נוספים, ממערב ניתן לראות גם את הפסגות המושלגות של המונטה רוסה (עד כאן לקח לנו עוד כשעתיים הליכה). סה"כ כולל עצירות לאורך הדרך, לקח לנו כ-7.5 שעות.

כיוון שהבקתה הייתה אמורה להיות סגורה, היינו האורחים היחידים בבקתה, יחד עם פרנצ'סקו שעובד בבקתה ועוד כמה פועלים ששיפצו אותה. התקשרנו ליתר ביטחון לRifugio Carlo Porta כדי לודא שניתן לישון שם, רק כדי לגלות שגם הם בשיפוצים ולכן לא יוכלו לקבל אותנו (זאת למרות שהתקשרנו שבוע לפני ונאמר לנו שאין בעיה). אחרי ארוחת ערב נחמדה פרשנו לישון. בבקתה יש מעט מאד מים שנאגרים ממי גשם ולכן אין מקלחות וגם אין אפשרות למלא מים.

היום השני

ארוחת הבוקר הייתה מאד דלה- צנימים, ריבה, קפה וקצת עוגיות. לא הייתה אפשרות לקחת כריכים לדרך כי לא היה לחם, אז בסוף הצטיידנו בטורטיות ובקצת נקניק. קנינו מים מינרליים במחיר מופקע ויצאנו לדרך. ידענו שלפנינו יום ארוך מאד, כולל ירידה קשה וארוכה והחלטנו ללכת בכל מקרה לכיוון rifugio Rosalba ולהחליט שם לאיזה כיוון לרדת.
היום השני היה היום המרכזי שלשמו בחרנו בטרק הזה. יום מאתגר שהולך בחלקו על סכין תלולה, עם Via Ferrata. הדרך הייתה יפייפיה עם נוף מרשים משני הצדדים. אמנם לא חייבים ציוד מיוחד, אבל הדרך דרשה תשומת לב מלאה והליכה איטית ומדודה. כיוון שידענו שעוד מחכה לנו ירידה ארוכה לא טיפסנו עד פסגת ה-Gringa אלא המשכנו על מורדות ההר התלולים בויה פרטה עד ל- rifugio Rosalba בגובה 1720 מ'. החלק הזה לקח לנו יותר מהתזמונים הרשמיים, יותר מ-5 שעות הליכה. לטעמנו החלק הזה של הטיול מתאים למטיילים מנוסים בלבד, ללא פחד גבהים כלשהו ורק בתנאי מזג אויר טובים, אחרת זה יכול להיות מאד מסוכן.
מ rifugio Rosalba היינו צריכים לקבל החלטה האם לרדת חזרה לרכב שלנו ב- Somana (ירידה של 1,300 מ' נוספים) או לרדת לכיוון דרום (ירידה של כ-500 מ' בגובה) ולנסות לצאת משם בדרך כלשהי חזרה ללקו ואז למצוא דרך להגיע לרכב. כיוון שהתזמון לירידה חזרה לרכב היה כ-3 שעות החלטנו לרדת לרכב למרות הירידה המשמעותית בגובה. בדיעבד, זו הייתה טעות. החלק הזה של הדרך היה פחות מעניין, ברובו בתוך היער. (ישנה דרך נוספת שיורדת לכיוון מערב שהולכת לאורך קו הגובה ואמורה להיות יותר יפה, אבל גם יותר קשה וארוכה, אנחנו ירדנו בדרך הרגילה שיורדת בהתחלה לכיוון צפון). בשלב הזה של היום כבר היינו יחסית עייפים וגם הברכיים והשרירים התחילו לכאוב. החלק הראשון של הירידה מאד תלול, כך שירדנו מאד לאט. בחצי השני של הירידה כבר ממש היה לי ממש קשה ללכת ובסופו של דבר הירידה לקחה לנו 5 שעות והגענו לרכב עם אור אחרון.
סה"כ ביום- ירידה מצטברת כ-2,600 מ' עלייה כ-500 מ', לקח לנו כ-11 שעות כולל הפסקות

ישנו ב-Rongio הסמוכה במלון קטן ונחמד שנקרא Al Verde שיושב ממש בתוך הערוץ של הנחל שסביבו טיילנו.

בשורה התחתונה- טרק מומלץ מאד למנוסים, במידה ואפשר לעשות אותו ב-3 ימים.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך מהאתר שנעזרנו בו