אלטה ויה 4 בדולומיטים Alta Via 4

בקתות, אוכל ולינה

יש די הרבה בקתות (rifugio) לאורך המסלול שיש בהן מיטות עם מזרנים, שמיכות וכריות כך שאין בעיה לעשות את המסלול בלי לסחוב אוהל ושק-שינה. בבקתות יש שירותים ולעתים גם מקלחת והן מציעות ארוחות בוקר וערב. שימו לב למספר נקודות:

* המקום בבקתות מתמלא הרבה זמן מראש. אנחנו הזמנו כחודשיים מראש והיה לנו קצת קשה למצוא מקומות וזה אילץ אותנו לחלק את הימים בצורה קצת מוזרה.
* היום החמישי שלנו היה מאוד ארוך ואין שום בקתה שאפשר לעצור באמצע. כן יש מחסה (Bivacco), ראו בתיאור היום החמישי.
* המחירים הם סביב 60 אירו לאדם ללילה כולל ארוחת בוקר וערב. חלק מהבקתות דרשו פקדון של 15-20 אירו לאדם, שאינו מוחזר במקרה של ביטול ההזמנה.
* בכל הבקתות חובה להביא לעצמך סדין, ליינר או שק-שינה קל (אבל יש שמיכות וכו').
* ברוב הבקתות אין WiFi והקליטה הסלולרית ככה-ככה.
* ברוב הבקתות מי-הברז אינם ראויים לשתייה כך שאין ברירה אלא לקנות מהם מים מינרליים. המחיר יכול לנוע בין 1-5 אירו לליטר. אגב, באחת הבקתות כשהגענו אמרו לנו לא לשתות מהברז, אבל אמרו שבלילה הם יחליפו פילטר כך שבבוקר המים כן יהיו טובים לשתייה.
* בחלק מהבקתות יש מקלחת עם מים חמים, לרוב זה בתשלום של 3-5 אירו. בחלקן יש רק Wash Room כלומר חדר עם כיור גדול שבו אפשר לעשות מקלחת חלקית.
* רוב הבקתות דורשות ממך להגיע עד חמש-שש בערב, אחרת הם לא מתחייבים לשמור לך את המקום. בחלקן גם צריך לבצע את הזמנת האוכל לארוחת הערב סביב שש.
* ברוב הבקתות אין אפשרות לשלם באשראי. במהלך הטרק אנחנו שילמנו במזומן קרוב ל-1700 אירו על 4 אנשים בסך-הכל, על כל הבקתות כולל אוכל, מים ומקלחות מדי פעם.

כל בקתה מציעה כמה מנות אפשריות לארוחת ערב. חלקנו טבעונים כך שהיינו צריכים להסביר להם מה בדיוק אנחנו לא אוכלים. לרוב האופציה הטבעונית היחידה היא פולנטה וקצת ירקות אפויים - לא מנה מאוד מוצלחת אבל הסתדרנו עם זה. כדאי להודיע להם מראש על טבעונות כשאתם מזמינים מקום בבקתה אבל כנראה שתסתדרו גם בלי זה. בחלק מהבקתות צריך להזמין מראש את האוכל סביב שש בערב.
לארוחת בוקר הבקתות מציעות לחם עם ריבה, חמאה, נקניק וגבינה, וכן קפה או תה.
אין שום מקום לאורך המסלול לקנות בו מצרכים, פרט אולי לעיירה מיסורינה שביום הרביעי (שימו לב שלא כל המסלולים עוברים דרכה - ראו פירוט ביום 4). בחלק מהבקתות אפשר לקנות ארוחה קטנה לדרך אבל לרוב לא. אנחנו בחוצפתינו הכנו קצת סנדוויצ'ים בארוחת הבוקר של הבקתה ובנוסף בנינו על קצת חטיפים שקנינו מראש, אבל בסך-הכל אל תבנו על ארוחות צהריים לכל משך הטרק. בחלק מהימים יש בקתות נוספות לאורך הדרך שאפשר להזמין בהן אוכל באמצע היום.

להלן רשימת הבקתות שנמצאות על המסלול, לפי הסדר. מסומנות בכוכבית הבקתות שאנחנו ישנו בהן. אפשר לגגל אותן כדי למצוא פרטי קשר, ברוב המקרים צריך לבצע הזמנה דרך האי-מייל או בוואטסאפ.
בקתת Dreischusterhutte הנקראת גם Rifugio Tre Scarperi
* בקתת Locatelli / Dreizinnenhutte / Rifugio Tre Cime. באתר שלהם יש טופס בקשה לשריין מקום לינה, תמלאו אותו אבל גם תכתבו להם בוואטסאפ כי אחרת לא תקבלו תשובה.
* בקתת Auronzo
* בקתת Fonda Savio
המסלול מתפצל לשניים ואפשר ללכת לבקתת Citta di Capri או לבקתת Col de Varda
מלונות בעיירה Misurina
* בקתת Vandelli
מחסה Bivacco Comici (ראו בתיאור היום החמישי)
* בקתת San Marco
בקתת Galassi
* בקתת Antelao

ריבוי הבקתות מאפשר הרבה גמישות בחלוקת הימים, פרט למקטע שבין בקתות Vandelli ו-San Marco שהוא ארוך מאוד ולכן מאוד מומלץ כן לישון בשתי הבקתות האלו.

ניווט וקטעי ויה-פראטה

אנחנו קנינו מפות של המסלול אותן אפשר להשיג בכל חנות גנרית בעיירות באזור ולפעמים גם בבקתות. ספציפית קנינו את המפות שלנו בחנות מול הכנסיה בסאן-קאנדידו. צריך מפות של חברת Tabacco מספר 10, 17, 16. חלק מהמסלול גם עובר בתחום מפה מספר 3 אבל אין צורך לקנות את המפה הזו בגלל חפיפה עם המפות האחרות (אלא אם תבחרו בדרך אחרת ביום החמישי - ראו פירוט בתיאור היום החמישי).
בזכות החפיפה בין המפות, בשום יום אין צורך להחליף מפה באמצע היום. מפה מספר 10 מכסה את ימים 1-3, מפה מספר 17 את ימים 3-4 ומפה מספר 16 את ימים 5-7.
אפשר כמובן גם לחסוך בקניית מפה ולנווט עם אפליקציות חינמיות כמו mapy.cz (רק זכרו להוריד את המפות שיהיו זמינות אוף-ליין). עם זאת, מפות נייר גדולות דרושות כדי להסתכל על המסלול "בגדול" ולהעריך זמנים כמו שצריך, או להתלבט בין כמה מסלולים אפשריים.

יש במסלול מספר קטעי Via Ferrata ("דרך ברזל"): מקטעים של טיפוס מסוכן או הליכה על שפת-מצוק, שבהם יש כבל מתכת המקובע לסלע והמטיילים מתחברים אליו עם רתמה לצורך אבטחה וגם נעזרים בכבל עצמו כדי להתקדם. אנחנו קנינו את הציוד הנדרש מראש, בארץ, כי לא הצלחנו למצוא אופציה זולה ונוחה לשכור אותו. הציוד לא כבד מדי ואין בעיה לקחת אותו איתכם למטוס.
בסך הכל הציוד נועד לאבטחה ואינו עוזר במסלול עצמו, כך שמטפסים מנוסים ואמיצים יכולים גם לוותר עליו אבל זה מאוד לא מומלץ. קחו בחשבון גם שגשמים הם די נפוצים בקיץ והמסלול עוד יותר מסוכן כשהוא רטוב. בעיקר מומלץ להביא קסדה כדי להגן מפני אבנים שמדרדרות מלמעלה בגלל מטיילים אחרים - קרה לנו כמה פעמים. כמו כן מומלץ להביא כפפות טיפוס, בעיקר למי שאינו מנוסה בטיפוס: יש הרבה מקטעים שבהם חייבים להעזר בכבל-המתכת כדי להתקדם וזה כואב באצבעות לתפוס אותו. שימו לב שכפפות רגילות (מבד, צמר וכדומה) לא יעשו את העבודה כי האחיזה שלהן גרועה והן גם בטח יישחקו ויקרעו נורא מהר; צריך כפפות ייעודיות לטיפוס. הכפפות פחות נחוצות למטפסים מנוסים שעור-הידיים שלהם כבר התקשח.
בתיאור המסלול בהמשך יש כמה תמונות מקטעי הוויה-פראטה כדי שתוכלו לנסות להתרשם עד כמה הם מאתגרים.
בסך הכל יש ארבעה פריטי ציוד דרושים: רתמה (זהה לרתמת טיפוס), סופג אנרגיה (ייעודי לוויה-פראטה), קסדת-טיפוס וכפפות-טיפוס.

אלה הכפפות שאנחנו קנינו: https://sfp.co.il/products/pop
והנה מספר דוגמאות לסופגי-אנרגיה מתאימים, אנחנו קנינו את הסוג הראשון:
https://sfp.co.il/products/kin...
https://lapidot.net/products/s...
https://www.alpinestyle.co.il/...

הגעה ותחבורה

אנחנו טסנו הלוך-ושוב לוונציה, משם יש אוטובוסים ורכבות לנקודות ההתחלה והסיום של המסלול. רכבת מוונציה לנקודת ההתחלה זה סיפור של כחמש שעות וכולל החלפות. שווה לבדוק גם אפשרות של טיסה הלוך ל- Innsbruck שבאוסטריה ולבדוק תחבורה משם לתחילת המסלול (תחילת המסלול קרובה יותר ל-Innsbruck, הסיום קרוב יותר לוונציה). אנחנו, למרות שנחתנו בוונציה, ישנו בלילה שלפני הטיול בעיירה Sillian באוסטריה מכיוון שהיה שם מלון זול וזה בסך הכל 15 דקות ברכבת מנקודת ההתחלה של המסלול.
שימו לב שיש גם אוטובוסים מאוד מהירים של חברת ATVO שלא מופיעים בגוגל-מאפס; בסיום לקחנו אוטובוס מהכפר Tai di Cadore הסמוך לנקודת הסיום והגענו לוונציה תוך פחות משעתיים. באופן כללי מומלץ להיעזר באתר rome2rio כדי למצוא תחבורה, אבל תמיד לוודא את הנתונים באתרים הרשמיים של חברת האוטובוס או הרכבת הרלוונטית.
כמעט בכל יום יש אפשרות להכנס או לצאת מהמסלול באמצע. קו 31 של DolomitiBus מגיע לרפיוג' אוורונזו ולעיירה מיסורינה, ובדרך לרפיוג' סאן-מרקו אפשר לסטות וללכת לעיירה סאן-ויטו (או לעבור את הרפיוג' ולהגיע לרכבל היורד לעיירה).

יום 1: מהעיירה San Candido - Innichen אל Rifugio Locatelli

אפשר למצוא באינטרנט תזמונים של מקטעי ההליכה השונים. אצלנו האורך של יום הליכה ברוטו (כולל עצירות) היה בין פי 1.5 עד פי 2 מהתזמונים "נטו" שמופיעים באינטרנט, והיינו קבוצה בכושר סביר אבל לא טופ.

לעיירה יש שם איטלקי ושם גרמני, כמו הרבה מקומות באזור הזה שנמצא על גבול אוסטריה. חפשו את הכביש היוצא מזרחה לכיוון Sexten / Sesto, הטרק מתחיל בשביל מספר 105 שמתחיל ליד הכביש בצידו השמאלי (הצפוני) בדיוק כשהכביש יוצא מהעיירה. המשיכו ללכת על 105 עד סוף היום (שימו לב שהשביל לעתים חוצה כביש או נהר - חפשו שלטים כדי לוודא שאתם בדרך הנכונה).
אפשר גם למצוא אוטובוס שחוסך את 3.5 הקילומטרים הראשונים של ההליכה, מסאן-קנדידו עד למקום שהשביל עוזב את הכביש. אפשר גם לחסוך עוד 2 ק"מ של עלייה מתונה בעזרת שאטל - חפשו מידע באתר של בקתת Dreischusterhutte / Rifugio Tre Scarperi.
המשך השביל הוא בעלייה תלולה יותר עד סוף היום. אנחנו התחלנו את ההליכה בסאן-קנדידו (לא נעזרנו באוטובוסים) סביב 10:30 וסיימנו סביב 17:00. בבקתה יש מי שתייה, יש מים חמים אבל אין מקלחות. אין WiFi וצריך קצת להתרחק בשביל קליטה סלולרית.

יום 2: מסלול מעגלי Torre di Toblin והמשך אל Rifugio Auronzo

התחלנו את היום בטיול מעגלי, שאינו חלק מאלטה-ויה 4, אל Torre di Toblin כדי להתנסות קצת במסלול Via Ferrata. אפשר להשאיר את התיקים בבקתה ולצאת עם ציוד קל. בקשו הכוונה מהאנשים בבקתה. עשינו מסלול מעגלי שלקח לנו 3 שעות והיו קטעים של טיפוס מאתגר. אפשר במקום זאת לעשות הלוך-ושוב אל הפסגה בדרך קלה יחסית, שבה אפילו לא ממש צריך ציוד Via Ferrata, ולקצר את הזמן בחצי בערך. בסך-הכל הייתה התנסות מאוד נחמדה בטיפוס וגם קצת זחילה בתעלות הגנה ממלחמת העולם הראשונה (לא חובה), אבל לא היה איזה נוף יוצא-דופן מהפסגה.
לאחר מכן המשכנו בשביל 105 עד בקתת אוורונזו, דרך שכללה ירידה ועלייה לא-קלות אבל בסך הכל המסלול לקח 3 שעות. אפשר במקום זאת לבחור במסלול 101 שהוא כנראה קל יותר וגם עובר דרך בקתה נוספת, Rifugio Lavardo.
ב- Rifugio Auronzo יש מקלחת חמה בתשלום והיא לא ממש הייתה שווה את זה. אין מי שתיה. אין WiFi ויש קליטה.

יום 3: אל Rifugio Fonda Savio

הולכים כל היום בשביל 117 הנקרא גם Sentiero Bonacossa. יש קטעים במסלול עם כבל אבטחה אבל הם היו קלים ולא טרחנו ללבוש ציוד Via Ferrata. סיימנו את היום מוקדם, סביב 12. הייתה לנו מחשבה להוסיף מסלול הלוך-ושוב אל פסגת Cima Cadin, מסלול הכולל Via Ferrata שאמורה להיות די מאתגרת, אבל ויתרנו על זה בסוף.
בבקתה אין מקלחת ואין מי שתיה. אין WiFi והקליטה ככה-ככה.

יום 4: אל Rifugio Vandelli

המסלול הרשמי של Alta Via 4 מתפצל כאן לשלוש אפשרויות שונות. יש שתי דרכים הכוללות Via Ferrata (קלה מאוד לפי מה ששמענו) הממשיכות אל Rifugio Citta di Capri, משם יש להמשיך בשביל ארוך היורד 800 מטר גובה אל מלון Cristallo (נטוש למיטב הבנתינו). אנחנו בחרנו בדרך קלה יותר (שתתואר להלן) המגיעה אל המלון הנטוש, מכיוון שחששנו שאחרת היום הזה יהיה לנו ארוך מדי וגם שנגיע מותשים לימים הבאים שהם קשים במיוחד.
אנחנו המשכנו ב-Sentiero Bonacossa שביל 117 עד Rifugio Col de Varda אליו הגענו ב-11:00. המסלול כולל עליות וירידות תלולות אבל לא מאוד ארוכות, ויש מקטעי Via Ferrata אבל גם כאן הם היו קלים ולא היה צורך בציוד. משם לקחנו רכבל למטה לעיירה Misurina, עלה 6 אירו לאדם, ומשם אוטובוס דרומה 10 דקות נסיעה למלון קריסטלו. חשוב לבדוק מראש את זמני האוטובוס (קו 31 של DolomitiBus היוצא מרפיוג' Auronzo ומסתיים בעיירה Auronzo - כן זה אותו השם, שימו לב לא להתבלבל בכיוון). אפשר במקום אוטובוס ללכת שעה-שעתיים על שביל המקביל לכביש; שימו לב שהשביל לא ממש צמוד לכביש אז צריך להיעזר במפה (וממש לא כדאי ללכת על הכביש עצמו - הוא מפותל ומסוכן).
ממלון קריסטלו מתחילה עלייה של 600 מטר גובה אל נקודת הסיום, אותה עשינו בשלוש שעות. הולכים על שביל 217. בסוף העליה מגיעים לצומת שבילים. פנינו שמאלה אל הבקתה (3 דקות הליכה), הודענו להם שהגענו, ואז חזרנו לצומת והמשכנו במעלה השביל דקה אחת כדי להגיע לאגם Sorapis המהמם, שם רבצנו עד ארוחת הערב. אסור להכנס למים, כנראה מסיבות של שמירת טבע: המים מקבלים גוון תכלת יוצא-דופן בגלל מינרל כלשהו הנמצא בהם ולכן רוצים למנוע זיהום של המים.
בבקתה אין מקלחות והמים לא טובים לשתייה, אבל אמרו לנו שבדיוק הלילה הולכים להחליף פילטר ולכן בבוקר כן נוכל למלא מי שתייה בברזים. גם קיבלנו כאן ארוחת ערב מצויינת, למרות שחששנו שלא יהיו להם אופציות טבעוניות כי הם הפחידו אותנו כשהתכתבנו איתם מראש.

יום 5: אל Rifugio San Marco

זה יום ארוך במיוחד. הגענו אל ארוחת הבוקר הכי מוקדם שאפשר, בשעה שש, והצלחנו לצאת לדרך בשבע. שווה לשקול אפילו לארוז ארוחת-בוקר מראש ולצאת הכי מוקדם שאפשר - יש מספיק אור להליכה החל מ-6:00 נכון לסוף אוגוסט.
החצי הראשון של היום הוא ב-Via Ferrata Vandelli שביל 243. המסלול הזה כן היה מספיק מאתגר כדי להצדיק את השימוש בציוד האבטחה. הוא היה קצת יותר קל מ-Torre di Toblin שעשינו ביום השני, אבל הרבה יותר ארוך. בסוף המקטע הזה מגיעים אל Bivacco Emilio Comici - זה מחסה מינימאלי עבור מטיילים, מין ביתן קטנטן ולא מאויש עם כשבע מיטות. ראינו שיש שם גם שמיכות וכו' אבל לא יודעים אם אפשר תמיד לבנות על זה, וגם אי אפשר לשריין מראש מקום - אפשר להגיע לפה ללילה ולקוות לטוב. בנוסף ראינו שמישהו אילתר יריעת ניילון לאגור מי גשם לשתיה אבל גם על זה לא בטוח שאפשר לבנות.
החצי השני של היום לא כולל Via Ferrata אבל כן יש בו הליכה מאתגרת על שפת מצוק וכמה עליות וירידות לא-קלות. בשלב מסויים מגיעים לצומת שבילים ובה יש שלט בולט מאוד לשביל 247 לכיוון Rifugio San Marco, אבל לדעתינו (ולפי המפה) דווקא עדיף להמשיך על שביל 243 שיורד לעמק ומשם לפנות לשביל 226 שממשיך עד לבקתה: זה נראה מסלול הרבה יותר קל ומהיר, וזו גם הדרך הרשמית של Alta Via 4.
בסך הכל היום הזה לקח לנו 12 שעות הליכה. שימו לב שקיימת גם אלטרנטיבה לכל היום הזה: אפשר לצאת בבוקר לכיוון אחר לשביל Sentiero Berti שגם מגיע בסוף היום לבקתת San Marco. על המפה השביל נראה באותו האורך, אבל יכול להיות שהוא קל יותר. בשביל המקטע הזה צריך את מפה מספר 3 (שאינה דרושה לשום חלק אחר במסלול).
ב- Rifugio San Marco יש מקלחת חמה בתשלום, די נוחה אבל היא בסככה מחוץ לבקתה - לא אידיאלי אם קר וגשום, וחוץ מזה יש סיכון שיסתיימו המים החמים לפני שתגיעו. אין מי שתיה. אין WiFi, יש קליטה.

יום 6: אל Rifugio Antelao

הולכים בשביל 227 בעליה מתונה עד Rifugio Galassi. משם פונים בשביל 250 והולכים בו עד סוף היום. השביל כולל עליה לנקודה הגבוהה ביותר בכל המסלול, אוכף הקרחונים Forcella del Ghiacciaio שלמרגלות הר אנטלאו - הפסגה השניה בגובהה בדולומיטים. השביל כולל Via Ferrata, מאוד מפחידה ומאתגרת למי שאין לו נסיון בטיפוס, לא קשה למי שיש לו נסיון.
מיד אחרי שמתחילים לרדת מהאוכף אפשר לראות את קרחון Antelao Superiore. המשך השביל בירידה תלולה עם קטע קצר של טיפוס ב- Via Ferrata, קצת יותר קל מהקודם. כשמגיעים שוב לגבהים הנמוכים שבהם יש צמחיה השביל נהיה קל יותר, וממשיך ככה עד סוף היום. יש עוד ירידות ועליות אבל הן פחות מאתגרות.
היום כולו לקח לנו כ-10-11 שעות ברוטו. ב-Rifugio Antelao יש מקלחת בתשלום עם מים רותחים שאין אפשרות לשלוט בהם. אין מי שתיה. יש WiFi בחינם.

יום 7: אל הסיום ב- Pozzale di Cadore

המשקיעים יכולים לקום מוקדם לראות זריחה מ-San Dionisio, הגבעה הסמוכה מדרום לבקתה - כ-20 דקות הליכה בעליה.
מהבקתה יוצאים עם השילוט לעיירה פוצאלה Pozzale על שביל שכולו דרך עפר בירידה מתונה, עבירה לרכב שטח, הליכה שלקחה לנו כ-3 שעות. אמנם זה יום מאוד קצר וקל, אבל בכל זאת בחרנו שלא לחבר אותו ליום הקודם שהוא די ארוך. למי שרוצה להמשיך ולאתגר את עצמו גם ביום האחרון, יש כמה פניות מדרך העפר אל שבילים מאתגרים יותר שיורדים בתלילות בתוך ערוצי הנחלים אל העיירות שבעמק.
ב-Pozzale יש תחנות אוטובוס אבל אין אוטובוסים אז צריך להמשיך ללכת בירידה על הכביש (קצת מסוכן) למשך כ-40 דקות עד המרכז של Pieve di Cadore שהיא כנראה העיירה המרכזית באזור. אפשר שם לחפש את הרכבת או את התחנות של האוטובוסים הבין-עירוניים ולהתחיל במסע של 3-4 שעות לוונציה. לחלופין, אפשר לקחת אוטובוס קצרצר לעיירה הסמוכה Tai (או ללכת לשם ברגל - פחות משעה כנראה) ולמצוא את תחנת האוטובוס המרכזית Piazzale Dolomiti משם יש אוטובוס מהיר (ויקר) של חברת ATVO שייקח אתכם לוונציה בנסיעה של פחות משעתיים; הוא לא מופיע בגוגל-מאפס, חפשו באתר החברה. האוטובוס הזה מגיע לשדה התעופה מרקו-פולו (VCE) ומשם יש לכם אפשרות להמשיך בשאטל (כלול במחיר) לאזורים מרכזיים בוונציה, למשל למרכז העיר המודרני (Venice Mestre) או לעיר העתיקה המפורסמת (תחנת Venezia S. Lucia או Piazzale Roma).

קישורים חיצוניים

• המדריך הרשמי למסלול (באיטלקית, אבל אפשר להעזר ב-Google Translate ולמצוא בו תזמונים של קטעי המסלול)
• בלוג עם תיאור המסלול
• בלוג - Via Ferrata למתחילים
• בלוג - מידע על בקתות הרים באיטליה