Zillertaler Runde - שבעה ימים מהממים באוסטריה

טרק בן שבעה ימים בטירול שבאוסטריה קשה במיוחד (לא למתחילים!) אך מהמם ביופיו

תאריך הטיול	July 2021
משך הטיול	שבוע
עונה מומלצת	יולי - ספטמבר

תוכן עניינים

רקע

כללי:
ה-Zillertaler Runde או בשמו האחר Berliner Höhenweg הוא טרק אלפיני קשה וטכני ב-Zillertal Alps.
האיזור נחשב Nature Park והרגיש לי כמו פארק לאומי בארה"ב קצת, משהו שלא ראיתי במקומות אחרים באירופה. זה אומר שב1991 הגבילו את הפיתוח של הפארק. אין אתרי סקי, אין רכבלים, אין כבישים או מסעדות.
כל מה שיש זה מספר מצומצם יחסית של בקתות הרים, טבע משוגע, שקט ומטיילים רגליים.
אין את ההליכה המעצבנת בין מסעדות ואתרי סקי שרואים בTMB, WHR או את המפגשים עם הכביש. יש מעט מאוד תיירים ומטיילי יום (למעט איזור אחד).
הטרק מדהים ביופיו, הייתי בעשרות טרקים בכל העולם כולל באירופה, ניו זילנד, נפאל, יפן, ארה"ב וכו' - הנופים כאן הם מן היפים שראיתי.

מדובר בטרק מעגלי בן כ-7 ימים מבוסס על בקתות הרים קלאסיות באיכות טובה יחסית (אסור לישון בשטח במרכז אירופה באופן רשמי אלא אם כן אישרו לכם בבה לישון בשטח שלה).
הטרק מוכר מאוד בגרמניה ואוסטריה אך כמעט ואין עליו חומר בשפות אחרות (אפילו באנגלית יש בלוג אחד בקושי שמספר על 4 ימי הליכה בו) - לכן 90% מהאנשים שתפגשו יהיו גרמנים או אוסטרים.

מזג אויר:
מזג האויר קריטי עבור הטרק, לפחות שניים ממעברי ההרים לדעתי מסוכנים

רמת קושי:
הטרק לא מיועד להיות הטרק האלפיני הראשון שלכם!
באופן רשמי הטרק נחשב "שחור" (קשה) - לשם השוואה ה-TMB (סובבה מון בלאן) או ה-AV1 בדולומטים נחשבים קלים-בינוניים. אם אין לכם נסיון בטרקים אלפיניים, תעשו לעצמכם טובה, ותתנסו באחרים קודם.
הטרק מאוד טכני, כולל עליה של 1000 מטר ורטיקלי וירידה של 1000 מטר ורטיקלי לפחות בכל יום במסלולים מאוד טכניים (לא שבילים פשוטים!). הם הכוללים טיפוס, מעברי שלגים, המון שדות בולדרים וכו'.
כל זה שווה את זה כי הנופים משוגעים והחוויה מדהימה וההליכה חווייתית מאוד.

הבקתות:
הבקתות כולן ברמה גבוהה יחסית, עם אוכל טוב מאוד, מבחר האוכל, שתיה והקינוחים די קבוע ברוב המקומות ומעולה, עם בירה מהחבית, Keiserschmarren ומנות אוסטריות קלאסיות.
הלינה היא לרוב בחדרים משותפים גדולים (כ-10-20 איש) או משותפים קטנים (4-8 איש).
אחת הבקתות היא ה-Berliner Hutte על שמה נקרא הטרק, והיא הבקתת הרים הראשונה באלפים, בעצם מדובר במלון הרים ענקי, עם שנדלירים ותקרות בגובה 5 מטר.

הייחודיות בטרק היא שאין כמעט מבחר של בקתות ורוב האנשים שעושים את כל הטרק ישנים באותן בקתות באותו סדר. זה מייצר מצב ייחודי באלפים (שיידועים באינסוף הווריאנטים להליכה ולינה) שבו נוצרת "כיתת הליכה" - אותם אנשים הולכים באותם השבילים וישנים באותן הבקתות לאורך כל הטרק. זה מאפשר בקלות לייצר חברויות ולהכיר אנשים במיוחד אם אתם הולכים לבד.
הגעתי לטרק לבד, אבל מהר מאוד הכרתי כמה מטיילים ונהיינו חברים טובים - מהיום השלישי כבר היינו יושבים באופן קבוע, שותים שנאפס ומשחקים משחקי חברה כל ערב.

קורונה:
נכון ליולי 2021 לא היו הגבלות באוסטריה ולא ראיתי מסכה אחת כל הטרק - ההבדל העיקרי (והחשוב מאוד) הוא שחובה להביא שקי שינה ולא ליינר כמו פעם.
בנוסף ברוב הבקתות בקשו לראות תעודת חיסון או בדיקת PCR שלילית - לא הייתה שום בעיה עם התעודת החיסון הישראלית שכתוב עליה באנגלית - הם בעיקר מחפשים את שם החיסון (פייזר)

ווריאנטים:
אין כמעט ווריאנטים, הטרק מאוד פשוט ובתכלס אינו מצריך כמעט מפה וGPS. מה שכן, מכל בקתה ניתן לעלות למספר פסגות - רובן דורשות ציוד מיוחד, אבל יש כמה פסגות פשוטות יותר - סימנתי את הפסגות שהכרתי או עליהן דיברתי עם אנשים במפה (שחור דורש ציוד, אדום ציוד מומלץ, ירוק לא דורש ציוד). אם עושים פסגה מהקשות יותר, עדיף לישון בבקתה שתי לילות (למרות שפגשתי אנשים שגם עשו פסגה וגם המשיכו את שארית היום - ימים סופר קשים - לא מומלץ)
אם אתם ישנים פעמיים באותה בקתה אתם מאבדים את ה"כיתה" שלכם שתמשיך בלעדיכם :(
מכל בקתה יש דרך לרדת את ה-Valley במקרה של מזג אויר רע ולדלג על ימים במקרה צורך - לרוב ישנן שם בקתות נוספות ללינה.

סימון:
כמו בכל אוסטריה הטרק מסומן באופן משוגע לגמרי בסימון הלבן אדום והשלטים עם התזמונים הדי טובים. פשוט אין שום דרך ללכת לאיבוד - גם בשדות הבולדרים הכי סבוכים.

לוגיסטיקה:
ההגעה לטרק יחסית פשוטה בתחבורה ציבורית, כל שעליכם לעשות הוא להגיע ברכבת ל-Jenbach - הרבה רכבות מהירות עוברות בתחנה זו מ-Innsbruck, Munich, Vienna וכו'
אני הגעתי ברכבת של שעה ורבע ממינכן שם נחתתי.

מ-Jenbach תקחו רכבת קלה שיוצאת פעם בחצי שעה ומגיעה תוך כ-45 דק' ל-Mayrhofen.
רשמית - הטרק יוצא מ-Mayrhofen, ומכאן מתחילים המשוגעים לדבר שרצים אותו ביום אחד. הרוב המוחלט של האנשים לוקחים אוטובוס ל-Finkenberg (10 דק') מתחנת הרכבת של Mayrhofen ומתחילים את העלייה משם. האוטובוס לרוב מסונכרן היטב עם הרכבות המגיעות.
הטרק כאמור מעגלי ומסתיים ב-Mayrhofen - והחזרה זהה.

ציוד:
לא אפרט או אצרף כאן רשימת ציוד מכיוון שהיא זהה לכל טרק בקתות אלפיני אחר באירופה - אבל אם אתם רוצים לעלות לפסגות, ברבות מהן תצטרכו קרמפונים וגרזן קרח ובחלקן בחבל (ושותף כמובן)
ד.א. הרבה אנשים הולכים עם מחברת קטנה בה ניתן לקבל חותמות בכל הבקתות ובכל הפסגות הראשיות במסלול.

יום 1 - עליה ל-Gamshutte (חימום)

קושי: בינוני
מרחק: 7.64KM
עליה: 1060m
ירידה: 12m

התחלתי את הטרק ב-Finkenberg כאמור בשעה 2 בצהריים לשם הגעי היישר ממינכן שם נחתתי באותו בוקר.
מהעיירה מתחילה עליה מתונה בכביש עד לשביל הפונה לתוך היער המסומן כשביל של שלוש שעות אל ה-Gamshutte.
מדובר בעליה די סטנדרטית של כ-1050 מטר ורטיקלי המאפשרת לכם לעלות עד לקו היער לבקתה הראשונה שם ישנתי. היה יום גשום ומעורפל (לשמחתי היחיד בכל הטרק!) והגעתי לבקתה די רטוב. יש כמובן חדר ייבוש ועד הבוקר הציוד שלי היה יבש לחלוטין ומכן להתחלת המסלול.
הבקתה חדשה לחלוטין ונפתחה לאחר שיפוץ ביולי 2021 - האוכל די בינוני והמקלחות פונות אל הנוף (יש רק מים קרים)

יום 2 - Gamshutte ל-Friesenberghaus

קושי: קשה
מרחק: 15.17KM
עליה: 1226m
ירידה: 691m

אל תזלזלו ביום הזה - על הנייר אלו רק 15 קילומטר - אבל פה הטרק באמת מתחיל, ומדובר ב15 קילומטר קשוחים במיוחד שמסומנים כהליכה של 9 שעות עד ה-Friesenberghaus. בסך הכל המסלול עולה ויורד באופן די קבוע, עם עליות ארוכות ושדות בולדרים קשוחים וצובר מעל 1250 מטר עליה ורטיקלית עם 700 מטר ירידה.
הנופים משוגעים לחלוטין, ואתם תרגישו בעולם אחר, אחרי כל פניה יפגוש אותכם סוג הליכה ונוף חדש לחלוטין ומפתיע כמעט בלי אנשים. (מדובר במסלול קשה ומטיילי יום ברובם לא מטיילים בו)
היום מפתיע בכמה שהוא קשה ומגיעים לבקתה די מותשים (לרוב לקראת 3)
למי שיש כוח ניתן לעלות לפסגת ה-Hoher Riffler מהבקתה(עוד כ-600 מטר ורטיקלי) - אני עשיתי את זה על הבוקר שלמחרת.

הבקתה ממוקמת בצמוד לאגם ה-Friesenbergsee בו תוכלו לטבול אם הגעתם מספיק מוקדם ויש שמש :)
הבקתה כמו כל בקתה במסלול נמצאת במיקום מהמם בגובה 2498 מטר ומרפסת מדהימה ומושלמת לבירה של סוף היום. האוכל בבקתה היה בינוני ודי רגיל לאיזור. תוכלו לקבל מקלחת חמה עם 15 ליטר של מים חמים תמורת 3 יורו.

יום 3 - Friesenberghaus ל- Furtschaghaus

קושי: בינוני (קשה מאוד אם עולים לHoher Riffler)
מרחק: 22KM
עליה: 1408m
ירידה: 1029m

המדדים שלי כוללים עליה לא חובה קשה ל-Hoher Riffler
תורידו 8.5KM, ~600m עליה אם אתם מוותרים עליו.

זה היום הקל ביותר בטרק, והוא היחידי שיפגיש אותכם עם כביש ותיירים.
לכן, בתחילת היום התחלתי בעלייה לתצפית, שחיה בשני אגמונים (מסומנים במפה) ועליה ל-Hoher Riffler (פסגה די תלולה) שנמצאת מעל הבקתה. הנוף מלמעלה מטורף אך דורש עליה נוספת של כ-550 מטר לפסגה. אין צורך בציוד מיוחד.
כל אלה לא חובה, ומכיוון שיש עוד כ-12 קילומטר הליכה לפניכם - כנראה עדיף להמשיך ישר אל ה-Olperer Hutte.
ד.א. זה המקום היחיד בטרק המאפשר בחירה בין מקומות לינה ומי שלא היה לו מקום לישון ב-Friesenberghaus יוכל לישון גם ב-Olperer Hutte (למרות שהיא ידועה בתור בקתה ממוסחרת מעט)

לאחר כ-5 ק"מ קלילים שאורכים כשעה וחצי, תגיעו לגשר התלוי המפורסם הצופה למאגר ה-Schlegeisspeicher. בקתת ה-Olperer נמצאת כמאה מטר מעבר לגשר.
כאמור, זאת הבקתה הכי מתויירת וממוסחרת במסלול וכנראה שתפגשו כאן מאות תיירים שרוצים להצטלם עם "גשר האינסטגרם". אני הגעתי "די מוקדם" באיזור ה-10:00 והצלחתי להצטלם עם הגשר אחרי כ3 דק' הפסקה אבל שעה אחר כך כבר השתרך לו תור של 40 דק' בשביל הצילום המיוחל.

האוכל בבקתה בינוני ויקר והסיבה היחידה לישון כאן למעט אם לא היה לכ מקום בבקתה הקודמת הוא לטפס לפסגת הר ה-Olperer. פעם היה קרחון על ההר ודרש ציוד מיוחד, אבל האנשים שפגשתי מספרים שהוא נמס בגלל ההתחממות הגלובלית וכנראה אפשרי (אך קשה וקצת מסוכן) ללא ציוד. לא טיפסתי לפסגה בעצמי ואני לא יכול להעיד ולהמליץ.

לאחר הבקתה תרדו בירידה קלילה כ-600 מטר ורטיקלי במשך כשעה אל מאגר ה-Schlegeisspeicher עצמו ותפגשו בחניון היחיד שתראו במהלך המסלול (מאוד לא אופייני לאירופה!) ו2-3 מסעדות. משם תמשיכו כשעה נוספת של הליכה מישורית וקלילה לאורך המאגר בדרך עפר יפיפיה הצופה אל המאגר וה-Hoher Weiszint המהממים. ההליכה קלילה ומהממת - הנאה צרופה.

בסוף העמק צפויה לכם עליה די פשוטה של 400 מטר ורטיקלי (כ-45 דק' עד שעה) אל בקתת הFurschaghaus ומקום הלינה שלכם הלילה.

בין בקתת ה-Olperer Hutte לסוף העמק כנראה שפגשתם מספר רב של מטיילי יום ותיירים, וזה המקום היחידי בכל מסלול בו תהיו כל כך קרובים לכביש ותפגשו בהמונים - יתרון של הטרק על זה על רוב המקומות באלפים העמוסים והמפותחים.

מכאן - אתם נכנסים לחלק המרכזי של המסלול ולעומק הפארק.

בקתת ה-הFurschaghaus בסיסית אך נעימה וכרגיל יש בה נוף מהמם אל העמק בו צעדתם ותוכלו לראות מכאן את הצלב בפאס אליו תתפסו מחר. האוכל סביר ויש מקלחות חמות ב3 יורו לשלוש דק'.

יום 4 - Furtschaghaus ל-Berliner Hutte

קושי: קשה
מרחק: 9.76KM
עליה: 832m
ירידה: 1146m

יום קשה אך מדהים ביופיו שיפגיש אתכם עם הפאס הראשון מבין "שלושת הפאסים" של המסלול.
מכאן כל יום בעצם יהיה מורכב מפאס - כאשר ביום זה מדובר בפאס הגבוה ביותר ונקודה הגבוהה ביותר במסלול ה-Schonbichler Horn 3133m.
כאן אתם בעצם נכנסים לחלק הכי יפה והכי קשוח במסלול, במהלך שלושת הימים הקרובים תעברו שלושה פאסים מטורפים וקשים - עם נופים שקשה לתאר.

כאן שווה להזכיר שניתן לטפס אל פסגת ה-Kleiner Mosseler המרשים בגובה 3479 מטר ודורשת הליכה ממושכת בשלג וחציית קרחון. כמובן שיש צורך בקרמפונים וגרזן שלג ומאוד לא מומלץ לבצע אותה לבד. חלק מהלנים בבקתה כנראה מתכוונים לטפס אליה במקום אל הפאס. הפסגה היא בעצם הגבול עם איטליה וניתן לצפות על רוב האלפים האיטלקים משם. אישית לא עליתי לפסגה בעצמי.
שווה להזכיר שהפארק בנוי כ"חצי קערה" של פסגות כאשר רכס הפסגות החיצוניות של הפארק הן בעצם הגבול עם איטליה. ללא טיפוס אליהם לא תוכלו לראות את איטליה מכיוון שהרכס מהווה מעין "קיר".

מאוד מאוד מאוד לא מומלץ לטפס אל הפאס במזג אויר רע - אתם ממש ממש לא רוצים להתקע באיזור הפסגה בסופת ברקים או ברוחות חזקות מכיוון שיש טיפוס די רציני משני צידי הפאס עם שלשלאות וסלעים מחליקים. (ראו תמונות)

תתחילו בטיפוס ארוך אך מהמם אל הפסגה של כ-800 מטר ורטיקלי. הטיפוס מסתיים בקטע קצת וכיפי של שלשלאות. אם הגעתם מוקדם בעונה תתחילו להתרגל לשלוגיות אותם תצטרכו לעבור די הרבה - ועדיף עם מקלות הליכה במזג אויר טוב.
צלב ענק מחכה לכם בפסגה עם נוף מטורף בכל הכיוונים. מכאן אתם גם תראו את הצלב הסמוך בפסגת ה-Kleiner Mosseler המרשים.

ברגע הראשון יהיה קשה להבין שהסימון באמת מתכוון לאן שהוא מוביל מכיוון שהירידה בכיוון השני היא תלולה ביותר ובחצי הראשונה של הירידה מדובר בטיפוס ולא בהליכה. לאחר מכן תתחילו לרדת בקטע מהמם שהוא בעצם פסגת רכס עם צוקים משני הצדדים ושלג עליו (ראו תמונות) - קטע פשוט מהמם. משם תעברו לירידה פשוטה יותר בשדות ירוקים ופורחים עם נוף הקרחונים. בסך הכל לאחר כשעתיים תגיעו אל ה-Berliner Hutte.
בסה"כ יום לא ארוך במיוחד אבל תרגישו מרוצים מהפסגה שכבשתם כשתסתכלו אחורה על הפאס - הוא מאוד מאוד מרשים בראיה אחורנית.

זה הוא בעצם מעין מלון הרים ולא בקתה. יפגשו אותכם שנדלירים ותקרות גבוהות. יש עשרות חדרים בבקתה ורוב האנשים ישנים בחדרים קטנים. יש מים חמים בברזים ומקלחות חמות תמורת 3 יורו. האוכל מעולה ותפריט האלכוהול עשיר. מומלץ לנסות את העוגות והקינוחים ולהנות מה-Half board העשיר.
עדיין - זו כנראה ה"בקתה" היקרה ביותר במסלול ורוב האנשים יוצאים עם צ'ק של 100 יורו (למי שמתפנק באוכל)

יום 5 - Berliner Hutte ל- Greizer Hutte

קושי: קשה (קשה מאוד אם עולים לZsigmondyspitze)
מרחק: 13.98KM
עליה: 1437m
ירידה: 1281m

ללא ספק היום האהוב עלי בטרק. אולי זה האגם המרענן בתחילת היום, העליה ל-Zsigmondyspitze או הפס המטורף בהמשך היום - זה היה יום קשה במיוחד - אבל ללא ספק שווה את זה.

המדדים שלי כוללים עליה לא חובה וקשה ל-Zsigmondyspitze אליו הלכתי ביחד עם עוד שלושה חברה (חברים מהמסלול), אחד מהם מקצועי בתחום. לא מומלץ לעלות לשם לבד מכיוון שמדובר בעלייה בשדה שלג באורך של כ-500 מטר, בחלקו מאוד תלול.

היום התחיל בקפה חם במרפסת של ה-Berliner Hutte, ומהר מאוד יצאתי לדרך עם ערפל קליל שלא הסתיר את הנוף ונתן לו מראה דרמטי במיוחד. לאחר עליה לא קשה במיוחד של כ-350 מטר ורטיקלי וכשעה הליכה, תגיעו אל ה-Schwarzsee - אגם מהמם. אתם ממש תראו את השלג נמס אל תוך האגם. בערב לפני, אחרי כמה כוסות שנאפס סיכמנו עם החברה איתם ביליתי את הערבים להפגש שם ב9 ולקפוץ לאגם - חוויה מומלצת במיוחד אם יש שמש - טמפרטורת המים כ-2-4 מעלות.

אחרי השחיה המרעננת תמשיכו לעלות לכיוון פאס ה-Nordliche Morchenscharte. אנחנו התפצלנו כמה מאות מטרים אחרי האגם על מנת לטפס אל ה-Zsigmondyspitze - כמובן לא חלק רשמי במסלול. העלייה מתחילה משביל מהמם שמוביל אל ה-Eissee (אגם הקרח - שם מתאים) - גם אם לא עולים לפסגה שווה לעשות סיבוב של כמה מאות מטרים לראות את האגם. אחרי האגם סוטים מהשביל ומתחילים את הטיפוס שמהר מאוד הופך להיות לשדה שלג אחד ענק שנהיה תלול יותר ויותר. לקראת סוף הטיפוס תגיעו לפאס מטורף שמספק זווית נוספת אל הValley אליו תרדו בהמשך אותו היום. אל ראש הפסגה לא הצלחנו להגיע מכיוון שב100 מטר האחרונים חייבים חבלים וחזרנו אל השביל הראשי ופנינו שמאלה אל הפאס.

השביל הראשי כאן לא קשה במיוחד, ולאחר כשעה נוספת תגיעו אל ראש ה-Nordliche Morchenscharte. נקודה מדהימה בהחלט.מכאן מתחיל הטיפוס הכי קשה במסלול במורד הפאס בצד השני. בחצי השני של יולי היו המון שלוגיות והטיפוס היה קשה ומסוכן למדי עם שרשראות לעזרה. מאוד מסוכן לעשות את הירידה במזג אויר גשום! הטיפוס מתמתן ויורד כ-1000 מטר אל ה-Valley - הליכה שאורכת עוד כשעתיים. בעונה, הירידה פורחת באלפי פרחים אלפיניים. במהלך הירידה תיעזרו ביתדות וסולם בחלק האחרון עד שתגיעו לנהר ה-Floitengrund. לאחר שתחצו את הנהר (זהירות אם הוא גבוה, החציה לא פשוטה) תתחילו את הטיפוס האחרון להיום - 400 מטר עד בקתת ה-Greizer Hutte. במהלך העליה תפס אותי הגשם היחידי מאז היום הראשון במסלול והאחרון לשבוע הזה! (אבל הגעתי ספוג לחלוטין לבקתה)

מדובר בבקתה בסיסית למדי ללא מקלחות (רק כיורים עם מים קרים ל"מקלחת") אבל עם אווירה ביתית ונעימה ואוכל מעולה יחסית למיקום. ה-Apfelstrudel מומלץ מאוד.

יום 6 - Greizer Hutte ל- Kesseler Hutte

קושי: בינוני - יחסית למה שעברתם ;)
מרחק: 10.75KM
עליה: 741m
ירידה: 791m

סוף סוף יום קצת יותר קל. עדיין תעברו המון שדות בולדרים, שלוגיות אבל בסך הכל היום קצר ביחס לימים שעברתם עד כה. היום מתחיל בעליה (כמובן) לפאס השלישי במסלול, הקל יותר מבין השלושה שעברתם.
שווה להזכיר שאם יש לכם כוח, אתם יכולים לטפס אל פסגת ה-Gigalitz, עליה נוספת של כ-500 מטר ולהבנתי כוללת טיפוס סלעים די תלול. אחרי כמה ימים קשים במיוחד ויתרתי על הפסגה הזאת :)

המסלול הראשי עולה רק כ-500 מטר לפאס השלישי במסלול - הLapenscharte האורכת כ-שעה. (סה"כ 1000 מטר יחד עם הגיגליטס). בראש הפאס חיכו לי קבוצה של כ-15 יעלים (Alpine Ibex) - הם הסמלים של הפארק ושל העיר Mayrhofen.
ביליתי כחצי שעה בתצפיות וצילום, מדובר ביום קצר כך שלא הייתי לחוץ.

לאחר הפאס תרדו במשך שעה נוספת עד לפיצול שבילים שיכול להוריד אצכם מכאן ישר אל העמק. למי שאין זמן או מזג האויר לא טוב, יכול לפרוש כאן. להבנתי לאחר ירידה של 850 מטר תגיעו לרצפת העמק ותלכו בדרך קלילה יחסית המובילה בסופו של דבר אל Mayrhofen. לאחר כ-7 קילומטר ניתן אפילו לתפוס אוטובוס או מונית לאחר היציאה מהפארק.

אני המשכתי כמובן בשביל הראשי אל בקתת ה-Kesseler. השביל מאגף מלמעלה לאורך כ-7 קילומטר באחד הקטעים היפים והכיפיים במסלול. אל דאגה, זה עדיין ה-Zillertaler כך שמצפים לכם טיפוסים לא קלים, שדות בולדרים וחציית נהרות. אבל לאורך כל הדרך מלווה אתכם נוף מהמם אל העמק והרכס מסביבכם. בחלק מהמסלול אפילו תצטרכו לחצות איזור עם המון שלוגיות בו פעם היה קרחון אבל לצערנו בעקבות ההתחממות הגלובלית הקרחון נמס וההליכה אפשרית.
הקטע לוקח באיזור השעה וחצי עד שעתיים ומביא אותכם לבקתה האחרונה במסלול ה-Kesseler Hutte. כ-500 מטר לפני הבקתה תפגשו בגשר תלוי נוסף, מאוד דומה ל-גשר האינסטגרם מהיום השלישי אבל ללא תור :)

הבקתה מעולה, מרפסת מדהימה צופה לעמק ולרכס ממנו ירדתם. יש ליד הבקתה אגמון קטן לרחצה, ספסלים לשיזוף. יש מקלחות חמות (אם כי קצת מעצבנות לתפעול) ואוכל פשוט מעולה!
בילינו את הערב האחרון שלנו בשתיית שנאפס ומשחקי קלפים עד 11 בלילה, לא ערב שגרתי בבקתת הרים. אבל זאת הייתה מעין "מסיבת סיום"

יום 7 - Kesseler Hutte ל- Mayrhofen

קושי: קשה
מרחק: 18KM
עליה: 858m
ירידה: 1102m

המרחקים שמדדתי הוא עד הרכבל של Mayrhofen ולא הירידה הרגלית לעיר.

על השלט רשום 9 שעות עד ה-Edelhutte. יש לזה סיבה מעולה, היום מאוד מאוד דומה ליום 2 אבל לדעתי הרבה יותר יפה ודרמטי. בעצם במקום לעבור פאס אתם תלכו לאורך הרכס בדרך הגבוהה. מדובר בשביל מרוחק ביותר מכל מקום מיושב וכנראה שתפגשו מעט מאוד אנשים כאן (רבים מהולכי המסלול יורדים מה-Kesseler אל העמק. זאת לדעתי טעות מכיוון שזה אחד הימים היפים ביותר במסלול לדעתי).
המסלול עולה יורד במהלך היום לאורך הרכס. מה שמיוחד ביום הוא שהוא בנוי משמונה "אוכפים", חציי עיגולים, וכל כחצי שעה-שעה אתם עוברים לאוכף חדש ומתגלה לעיניכם נוף חדש לחלוטין.
השיא של היום הוא ללא ספק בשלושת הפאסונים שעוברים דרכם. ה-Nofertenschneid
Popbergeggl והשיא ב-Toreggenkopf. מדובר בפסגות מיוחדות, משוננות ודרמטיות במיוחד. כמובן שכמעט ולא הולכים במישור במסלול הזה וברוב הדרך כרגיל תתפסו, תרדו או תקפצו בשדות בולדרים מפרכים.
הפאס האחרון והכי דרמטי הוא ה-Toreggenkopf, כאן אתם תעלו בשביל מתון מאוד עד שתגיעו לשביל תלול במיוחד עם צוקים בשני הצדדים ונוף מטורף מסביב - אחד השיאים של המסלול!
לאחר הירידה מהפאס תגיעו אל ה-Edelhutte, לצערי לא היה לי זמן לעצור והמשכתי ישר במשך חצי שעה הליכה אל הרכבל.

המרחק שמדדתי הוא עד הרכבל של Mayrhofen. על מנת לסיים את השביל כמו שצריך, כמובן יורדים ברגל ל-Mayrhofen אבל בגלל בדיקת הקורונה שהייתי חייב לעבור באותו יום כדי לחזור לארץ הייתי בלחץ לתפוס את הרכבת של שלוש אחה"צ וירדתי ברכבל.
ניתן גם לישון בבקתת ה-Edelhutte למי שרוצה לבלות לילה נוסף בהרים, אבל הרוב המוחלט של ההולכים ממשיכים אל העיר באותו היום בין אם ברגל או ברכבל.

בראש הרכבל יש אגם מגניב עם מתקני חוף מעולים למשפחות, ומים נעימים, סיום מושלם לאחד הטרקים המדהימים שעשיתי בחיי.
סיימתי את היום בשעה 1:30 והיה לי עוד כ-שעה וחצי לאכול בעיר לפני הרכבת.
הנסיעה חזרה זהה לחלוטין לנסיעה ל-Mayrhofen. תופסים רכבת קלה ל-Jenbach (נסיעה של כ50 דק' בעלות 9 יורו) ומשם רכבת ישירה למינכן שלוקחת כ-שעה ורבע בעלות 30 יורו.
לשמחתי הספקתי לבדיקת הקורונה והעברתי את היום האחרון במינכן לפני הטיסה לארץ - וכל בירוקרטיית הקורונה עברה בשלום.
מקווה שנהינתם ותצאו לטרק בקרוב :)