טרק סובב עמק מונטפון - Montafoner Hüttenrunde

רקע ופרטים כלליים

באמצע ספטמבר 2021 יצאנו 3 חברים (גל, בר וניר – אנוכי) לטרק מעולה בן 10 ימים באוסטריה.
השביל הוא שביל הליכה מעגלי במחוז Vorarlberg, המערבי ביותר באוסטריה, אשר ממערב לו שוכנת שוויץ, וממזרח מחוז טירול. השביל מקיף את עמק Montafon, הנמתח לאורך 39 ק"מ, ומסביבו צרים שלושה רכסי הרים: Rätikon, Silvretta, Verwall.
המעבר בין רכסי ההרים השונים מספק נופים מרשימים ומגוונים באופן יוצא דופן. הרי Rätikon עשויים אבן גיר, וככאלה מפוסלים בצורות השובות את העין. הרי Silvretta נישאים אל על, מכמינים קרחונים מרשימים, ונופים סלעיים. הרי Verwall ירוקים יותר ומספקים הצצות אל עבר העמק אי שם מטה.
לשכת התיירות של עמק מונטפון יצרה תוואי שביל "רשמי" בן כ-130 ק"מ, המחולק ל-13 מקטעים. הכיוון ה"רשמי" הוא עם כיוון השעון, אך אנחנו הלכנו נגדו (מסיבה שתובהר בהמשך), ב-10 ימים לפי חלוקה שתפורט בתתי הפרקים. באופן כללי, ניתן ליצור חלוקות אחרות של ימים בשביל להקל/לדחוס, ויש מספר נקודות כניסה/יציאה שמאפשרות גמישות באורך הטרק (ומפלט אם מזג האוויר לא מאפשר להמשיך).

מתי לצאת:
הטרק עובר בנקודות גבוהות (מעל 2500 מטר), ולכן הן מועדות לשלג. לדעתי ביוני עדיין אי אפשר לצאת למסלול, ורק החל מיולי זה נהיה רלוונטי.

דרגת קושי:
בינונית. בערך כמו TMB. ישנם ימים ארוכים וקשים, וישנם קצרים וקלים. מתאים גם לטרקיסטים מתחילים בעלי כושר גופני טוב. לא מאוד טכני, ישנם מספר מקטעים הכוללים שימוש בשרשראות וחצייה של שדות בולדרים, אך לא מאתגרים במיוחד. אנחנו צעדנו בשביל באמצע חודש ספטמבר 2021, וזכינו למזג אוויר טוב רוב הזמן. לא נדרשנו לחצות שלוגיות, אך אני מאמין שזה כן יידרש ממי שייבחר לצעוד יותר מוקדם בקיץ, במיוחד בחלק שעובר ברכס סילברטה.

הגעה לנקודת ההתחלה ולינה בלילה שלפני הטרק:
התחלנו וסיימנו את הטרק בעיירה Schruns (היישוב הגדול בעמק מונטפון). באופן רשמי, הטרק מתחיל ב Silbertal ומסתיים בLatschau (כפר סמוך לשרונס). מכיוון שהלכנו בכיוון ההפוך, למעשה היינו אמורים להתחיל ב Latschau, אך עקב ההיצע המוגבל של מקומות הלינה, נוסף לנו ביום הראשון מרחק הליכה וטיפוס שלא לקחנו בחשבון, ונוצר יום מאתגר מדי בתור יום ראשון לטרק. אנו טסנו לציריך ולקחנו רכבת לשרונס (החלפה באמצע ב Bludenz) שעולה כ-40 אירו. ישנו במלון JUFA Hotel Montafon שהיה בסדר גמור, אך ממוקם בעיירה Bartholomäberg הסמוכה לשרונס, ונדרשה הליכה של כ20 דקות משרונס עד לבית המלון.

כיוון ההליכה:
הסיבה שבחרנו ללכת נגד כיוון השעון, היא שבהליכה עם כיוון השעון, היום השני הוא היום הקשה ביותר בטרק, וגם היום שלמחרת אינו קל, והעדפנו להגיע לימים אלו לאחר "סולם" של מספיק ימי צעידה. עם זאת, הליכה עם כיוון השעון היא הכיוון ה"רשמי", ואם אתם מגיעים בכושר טוב אני לא חושב שזה מאוד משנה.

קליטה סלולרית:
באה והולכת לאורך הטרק, אבל קיימת בחלקים לא מעטים. יש גם וויי-פיי בחלק מהבקתות.

לינה בבקתות והזמנות:
הלינה היא לרוב בבקתות השייכות למועדון האלפיני האוסטרי. חלק מהבקתות יש להזמין דרך אתר שריון הבקתות של המועדון האלפיני, וחלק מהבקתות יש להזמין על ידי פנייה ישירה באימייל / דרך אתר הבקתה. האתרים בדרך כלל בגרמנית בלבד, אבל google translate עושה עבודה מדהימה.
חברות במועדון האלפיני מעניקה הנחה של 10 אירו ללינה. חברות שנתית במועדון האלפיני עולה כ60 אירו, ככה שהחסכון ועלות ההצטרפות בערך מתקזזים. עם זאת, אם מצטרפים החל מחודש ספטמבר, ישנה הנחה ועלות ההצטרפות היא כ-20 אירו בלבד, עד סוף השנה + לשנה העוקבת. חברות במועדונים אלפיניים של מדינות אחרות באירופה גם תופסת.
חצי פנסיון (ארוחת ערב + ארוחת בוקר, לא כולל הלינה) עולה בין 30 ל-36 אירו. בדרך כלל יצא לנו לשלם כ-50 אירו לאדם בבקתה, לאחר הנחת מועדון אלפיני.
שימו לב שבחלק מהבקתות מקבלים רק מזומן, אז הביאו אתכם מספיק מראש.
לכל בקתה יש אתר אינטרנט, ונדרש להזמין בהן מקום מראש, למרות שבתקופה שבה טיילנו, מחוץ לסופי השבוע היה מקום רב בבקתות (לעיתים היינו לבדנו ב dorms). בסופי שבוע בהחלט רצוי להזמין מראש מקום כי הבקתות מתמלאות. באתר של כל בקתה יש קישור להזמנה, בין אם זה דרך אתר ההזמנות של המועדון האלפיני, באימייל, או בדרך אחרת. הבקתה היחידה שדרשה מאיתנו תשלום פקדון מראש היא Neue Heilbronner Hütte, ואכן העדפנו לשלם כדי לשריין לנו מקום שם, שכן תכננו להגיע בסוף השבוע.
מקלחות: בכל הבקתות יש מקלחות. ניתן להתקלח במים קפואים ללא תשלום, או לשלם מחיר שנע בין אירו ל-3 אירו עבור כמות משתנה של דקות של מים חמים (דקה עד שש דקות).

נקודות הצטיידות:
-Schruns (תחילת הטרק): סופר, חנות ספורט, ATM, מסעדה.
-Gargellen (יום רביעי): סופר, חנות ספורט, ATM, מסעדה.
-Silvretta Bielerhöhe (יום שביעי): קיוסק (לא הייתי בונה עליו יותר מדי).

ענייני קורונה:
בכל בקתה ביקשו לראות את תעודות החיסון שלנו, אך פרט לכך זה לא הורגש. לא עוטים מסיכות בבקתות.

קבצי GPX וניווט:
ניתן להוריד את קובץ הGPX הרשמי מהאתר של לשכת התיירות של עמק מונטפון, שמצורף בקישורים.
אוסיף גם GPX עבור הקטע מבקתת Saarbrücker אל בקתת Wiesbadener - שם עשינו עיקוף בגלל מזג האוויר, ועבור הדרך מבקתת Totalp אל בקתת Tilisuna, דרך שוויץ.

נקודות כניסה/יציאה:
-רכבל מ Vandans (כפר קרוב לScrhuns) ל-Golm.
אתר הרכבל: https://www.vorarlberg.travel/...
-שאטל ל Rellstal .
אתר השאטל: https://www.montafon.at/de/Ber...
-רכבל מבקתת Douglas, שעל אגם Lünersee. יש אוטובוס מתחנת הרכבל התחתונה אל Bludenz.
אתר הרכבל: https://www.luenersee.at/en/Lu...
-Gargellen
-Silvretta Bielerhöhe: אוטובוס (מספר 85) מScrhuns. עובר בדרך גם בכפר Partenen.
https://www.vmobil.at/bus-bahn...
-מאגר המים Kops: אותו אוטובוס מספר 85.
-רכבל Grasjoch: קרוב לבקתת Wormser.
-רכבל Sennigrat: קרוב לבקתת Wormser.

יום 1 - Schruns אל Heinrich Hueter Hütte

לפי התוואי ה-"רשמי", המסלול מתחיל בכפר Silbertal ומסתיים בכפר Latschau, מה שיוצר מסלול כמעט מעגלי. אנחנו עשינו אותו מעגלי כך שהתחלנו וסיימנו בעיירה Schruns, וצעדנו בכיוון ההפוך (נגד כיוון השעון). חיפשנו אכסנייה זולה באיזור שרונס, והזמנו בסוף את JUFA בעיירה סמוכה לשרונס, Bartholomäberg. זו הייתה טעות מסוימת בתכנון, כי נוספו לנו בפועל כמה ק"מ נוספים, וכמה מאות מטרים של עלייה ליום הראשון, שגם ככה יש בו עלייה רצינית (כמו בתחילת כל טרק אלפיני כאשר עולים מן העמק אל ההר). עם זאת, ההליכה הייתה יפה ונעימה, ועברה באיזור הכפרי המקומי, בין גבעות מוריקות ובתי עץ פרחוניים. בקרבת אחד הבתים נבחו לעברנו שני כלבים, אולם כשהתקרבנו הנביחות התחלפו בכשכושי זנב ידידותיים. שני הכלבים היו מדושנים כהוגן, והחליטו ללוות אותנו לאורך כברת דרך לא קטנה (וטיפסו את העליות באופן מרשים יחסית למשקלם), עד אשר הרגישו שהרחיקו לכת ונפרדנו מאיתנו לשלום.
בשלב מסוים עלינו על שביל מסומן העובר בתוך יער שהרגיש כמו יער גשם - הצמחיה סבוכה, האוויר לח, וההליכה היא לאורך נחל הזורם בינות העצים. התפצלנו מהשביל (אשר מגיע בסופו של דבר לבקתת Lindauer, אחת מהבקתות על הטרק), וחברנו למסלול "הרשמי". מכאן מתחילה עליה ארוכה, שעוברת דרך Haus Matschwitz (מקום שניתן ללון או לאכול בו), וממשיכה עד לGolm - שתיהן נגישות על ידי רכבל מהכפר למטה, ואכן ההליכה היא לאורכו של מה שנראה כמסלול סקי בחורף. זה היה יום שבת, ומבקרים רבים עלו עם רכבל אל ההר ופסעו שם בשבילים. ב-Golm עצרנו לארוחת צהריים + בירות במסעדה, כאשר לצידנו חבורת גרמנים קולנית ושיכורה שהלכה והתרבתה ככל שחלף הזמן.
משם מתחילים ללכת בכיוון צפון מערב ונפרדים מהמון המטיילים. הדרך מכאן נהיית יפה עוד יותר: נופים של העמקים למטה, שיחי אוכמניות ופטל בצד הדרך, צמחייה יפה ועצים מחטניים גבוהים. לאחר כמה קילומטרים מתחילה ירידה ארוכה למטה אל עבר Rellstal - שם נמצאת אכסניית Alpengasthaus Rellstal, כמה מבנים שנראים בלתי מאוישים, וכמו כן קפלה קטנה. ישנו שירות שאטלים שנקרא Wanderbus בין הכפרים בעמק למטה ובין Rellstal - מה יכול לאפשר גמישות נוספת בתכנון הטרק. פרטים נוספים אפשר למצוא למשל באתר התיירות של עמק מונטפון: https://www.montafon.at/de/Ber....
אחרי Rellstal מתחיל טיפוס די תלול שאורך כשעה, אל עבר בקתת Heinrich Hueter - נקודת הסיום של היום. בבקתה מרפסת יפה הצופה אל הנוף. מאחר והיה יום שבת, הבקתה הייתה מלאה, והלינו אותנו בחדר של 8 אנשים, שני דרגשי מיטות עם 4 מיטות בכל אחד, ומחיצה באמצע.

אתר בקתת Heinrich Hueter:
https://hueterhuette.at/

סה"כ מרחק: 18.5 ק"מ.
עלייה מצטברת: 1840 מטר.
ירידה מצטברת: 740 מטר.

טיפים:
כאמור, התכנון של היום הראשון לא היה מוצלח, מה שהתבטא בגובה הרב שטיפסנו, במיוחד ליום ראשון. ניתן להשתמש ברכבל ולהתחיל את המסלול מHaus Matschwitz (אפשר גם ללון שם). ניתן גם לקחת את השאטל ל-Rellstal (אך זה חותך את רוב היום הראשון ומשאיר רק את העליה לבקתה). למי שיעשה את המקטע הזה בכיוון ההפוך (בתור היום האחרון בטרק - בכיוון ה"רשמי") יהיה יותר קל.

יום 2 - Heinrich Hueter Hütte אל Totalphütte

יום קצר, ואולי בגלל שידענו שמחכה לנו יום קל יחסית, לקחנו את הזמן בהתארגנות בבוקר ויצאנו מאוחר. זו הייתה טעות, כי אותו יום היה חם במיוחד, ומאחר והגוף עוד לא לחלוטין התאושש מיום אמש, העייפות ניכרה היטב בשרירים ובאנרגיה. מבקתת Heinrich-Hueter השביל במגמת טיפוס, בהתחלה מתון, ולאחר מכן יותר תלול. העצים הגבוהים מפנים בהדרגה את מקומם לשיחים ולצמחייה נמוכה. מגיעים לאוכף Lünerkrinne, שם עשינו עצירה למנוחה וחטיפי אנרגיה. טיפסנו על הסלעים הסמוכים למעבר ההרים, ונשקף מהם נוף מרשים אל אגם Lünersee.
ממעבר ההרים יורדים למטה והולכים לאורך האגם עד בקתת Douglass, אשר מחוברת ברכבל לעמק. זה היה יום ראשון והיו מטיילים רבים מאוד, ובפרט המסעדה בבקתה הייתה מלאה. עצרנו שם לקפה ול-apfelstrudel והמשכנו ללכת עוד קצת לאורך האגם, עד הפנייה לעבר היעד הסופי של היום - בקתת Totalp. מהאגם עד הבקתה ישנו טיפוס תלול בשביל זיג-זג, שהרגיש ארוך מאוד בגלל החום והעייפות, אבל כנראה שבמזג אוויר נעים יותר, אינו כה נוראי.
Totalphütte נמצאת במיקום מדהים - צופה אל פסגות ההרים מסביב ואל אגם Lünersee. הבקתה חדשה לגמרי, מכיוון שהקודמת לה נחרבה במפולת סלעים. ה-Dorms מרווחים ומסודרים, וישנו בהם לבדנו פרט לעוד מטיילת אחת, שישנה בצדו האחר של החדר הגדול ולא הורגשה.
מחוץ לבקתה מוצבים ספסלי פיקניק, ולאחר המקלחת התישבנו שם עם בירה וספר, אל מול נוף ההרים שהציצו ונחבאו מאחורי העננים, וצבעי השמיים שמתחלפים לקראת השקיעה, וזה היה רגע קטן של אושר :)
לאחד העובדים בבקתה, ג'ק שמו, יש חברים בישראל שהכיר במסגרת תנועת הצופים, והוא אף ביקר בארץ כמה פעמים. בארוחת הערב ישבנו איתו ועם עוד שני חברים שלו שבאו לבקר והייתה שיחה משעשעת, ואף הזמינו אותנו לשתות עמם יותר מאוחר בלילה בבקתה של העובדים, אך סירבנו בנימוס כי העדפנו לישון ולנוח.

* למי שיש כוח וזמן - ניתן להשאיר את הציוד בבקתה, ולהמשיך עוד בשביל, בטיפוס של כ-600 מטר נוספים אל עבר פסגת Schesaplana - הפסגה הגבוהה באיזור (כמעט 3000 מטר). אנחנו כאמור היינו עייפים ביום הזה וויתרנו על הטיפוס, אבל הוא אמור להיות יפה. אין לי פרטים לגבי התנאים והקושי, מי שמעוניין, ממליץ להתייעץ עם עובדי הבקתה.

אתר בקתת Totalp:
https://www.totalp.at/

סה"כ מרחק: 7.9 ק"מ.
עלייה מצטברת: 770 מטר.
ירידה מצטברת: 180 מטר.

יום 3 - Totalphütte אל Tilisunahütte דרך שוויץ

לפי המסלול הרשמי, אמורים לרדת למטה אל האגם כלעומת שבאנו, להקיף אותו מעברו השני, ולהמשיך לעבר בקתת Lindauer, והלאה לבקתת Tilisuna.
עם זאת, ג'ק המליץ לנו על דרך אחרת להגיע ל-Tilisunahütte: לחצות מעבר הרים אל הצד השוויצרי, ולצעוד שם לאורך רכס הגבול. לאפשרות זו שני יתרונות: לא חוזרים בדרך שכבר הלכנו, ולא ממחזרים את אותם הנופים (אגם Lünersee), וכמו כן לפי ג'ק, זה אמור להיות קטע מרשים יותר שכן עובר ממש מתחת להרי הגבול. לא הלכנו בדרך ה"רשמית" אז איני יכול להשוות, אבל שמחנו על ההצעה של ג'ק כי בדיעבד זה היה (לדעתי) היום היפה ביותר בטרק.
הולכים מבקתת Totalp אל עבר רכס הגבול בין אוסטריה ושווייץ, בדרך נשקף נוף יפה של אגם Lünersee וניתן לראות את אוכף Lünerkrinne. במעבר ההרים מתגלה בצד השוייצרי אחו ירוק ומדהים, וקולות הפעמונים של עדרי הכבשים מהדהדים מן ההרים מסביב וממלאים אותו מקצה לקצה. הירידה אל הצד השוויצרי כוללת שימוש בשרשראות, וכדאי בשלב זה לקפל את מקלות ההליכה ולקשור אותם לתרמיל. על אף שהשרשראות נראות קצת מאיימות, הירידה לא הרגישה קשה או טכנית בכלל, אולם לא הייתי חוצה את מעבר ההרים במזג אוויר גשום.
מכאן ההליכה היא בצמוד לרכס ההרים בצד השוויצרי - הליכה ארוכה ומאוד יפה. רכסי הגיר מפוסלים בצורות מעניינות ומרשימות, העמקים למטה מוריקים, והצמחייה יפה.
הגענו לבקתת Carschina, ועצרנו להפסקה של מרק ובירות. משם עוברים לשביל אחר, בכיוון צפון מזרח, חזרה לעבר הגבול עם אוסטריה. הנופים המשיכו לא לאכזב, וממרחק אף שמענו שירת יודל עולה ויורדת. בהמשך נתקלנו בשלושה ישראלים שצעדו בכיוון ההפוך לעבר בקתת Carschina, כחלק מה Rätikon High Trail Circuit - טרק שחופף חלקית לטרק שלנו, בחלק של הרי ה-Rätikon.
לקראת מעבר הגבול, השביל נהיה תלול יותר, ויש בו חלקים שמצריכים קצת טיפוס עם הידיים (אך שום דבר מורכב). קצת אחרי מעבר הגבול מגיעים ל-Tilisunahütte, הבקתה עם המיקום הכי יפה בטרק. הגענו בשעה 18:30, חצי שעה מאוחר יותר מזמן הגשת ארוחת הערב, ולכן לא יכולנו להזמין set dinner, אלא רק מנות ספציפיות (set dinner בדר"כ משתלמת יותר). במהלך ארוחת הערב, מנהל הבקתה נשא נאום ארוך של כ10 דקות, בגרמנית כמובן, ולא הבנו מילה (כמעט כל המטיילים שפגשנו הם גרמנים או אוסטרים).
לאחר מקלחת, קצת משחקי קלפים ושתייה חמה הלכנו לישון בחדר (פרט לנו היה רק עוד זוג אחד בחדר).

לסיכום, יום ארוך ומוצלח ביותר.

אתר בקתת Tilisuna:
https://tilisuna-huette.at/

סה"כ מרחק: 19.3 ק"מ.
עלייה מצטברת: 700 מטר.
ירידה מצטברת: 870 מטר.

יום 4 - Tilisunahütte אל העיירה Gargellen

יום יחסית קל, שכולל בעיקר ירידה ארוכה מההרים חזרה אל עמק מונטפון, אל עיירת הסקי Gargellen.
יצאנו מבקתת Tilisuna, בדרך יפה, לעבר מעבר ההרים Sarotla-pass. חוצים את הגבול לשוויץ לזמן קצר עד מעבר ההרים, שם חוזרים לאוסטריה ואז מתחילה הירידה הארוכה. באופק, מעבר לעמק, ניתן לראות את פסגותיהם הגבוהות של הרי Silvretta, שם צפוי להמשיך המסלול אחרי חציית העמק.
מולנו הגיעו שתי קבוצות של ישראלים: 3 חברים, וכן אח ואחות, שעושים את המסלול בכיוון ההפוך.
הדרך למטה הייתה ארוכה, אך לא קשה במיוחד. הנוף התחלף מנוף סלעי, לצמחייה נמוכה ושיחי אוכמניות, לצמחייה יותר גבוהה, ולבסוף ליערות מחטניים, עד שנגלתה בפנינו העיירה.
Gargellen היא עיירה של רחוב אחד, ואין בה המון מה לעשות. עשינו קצת סידורים בסופר, הוצאנו כסף וכו'.
התאכסנו בPension Edelweiss - זו הייתה האופציה הזולה ביותר באתר Booking. בעל המלון, בחור צעיר בשם רפאל, שגם מנהל ומתפעל את המלון, היה מאוד אדיב כלפינו ויצא מגדרו כדי לעזור לנו. בערב ישבנו איתו במבואת הכניסה וניהלנו שיחה מעניינת על המצב באוסטריה. רוב ההכנסות שלו מקורן בעונת הסקי בחורף, וכשהיינו שם היו רק עוד שתי מטיילות פרט לנו, כך שבקיץ הוא כמעט ולא מתפרנס ושמח על כל לקוח. החדר היה מאוד נוח ונקי, עם מקלחת מפנקת, וארוחת בוקר מושקעת. מעבר לכביש יש מסעדה בשם Ronna שהייתה מוצלחת, אכלנו בה מרק שום והמבורגרים (יש גם המבורגר צמחוני!).
אם אתם מתאכסנים במלון הזה, אשמח אם תמסרו לרפאל דרישת שלום מניר מישראל!

אתר המלון:
http://www.edelweiss-gargellen...

אתר עם webcam המשדר בזמן אמת את הנוף על ההרים מעל Gargellen:
https://gargellen.panomax.com/

סה"כ מרחק: 10.1 ק"מ.
עלייה מצטברת: 250 מטר.
ירידה מצטברת: 1000 מטר.

יום 5 - Gargellen אל Tübinger Hütte

חזרה אל ההרים - יום זה מסמן את המעבר אל חלקו השני של הטרק - מהרי ה Rätikon אל הרי Silvretta. מ-Gargellen שוב מתחילים לטפס מעלה. היום סגרירי וקריר, ומדי פעם מטפטף. מתוך 1000 המטר שמטפסים ביום זה, ב-500 מטר הראשונים השביל נוח ומתון, בעוד ש500 המטר הבאים תלולים יותר ופני השטח סלעיים. העלייה הייתה קלה לנו, בין אם כי מזג האוויר היה קריר, בין אם כי ישנו ונחנו היטב ביום הקודם, ובין אם כי הגוף שלנו כבר התרגל לצעידה. בסוף העליה נגלה נוף פתוח של כמעט 360 מעלות, אל פסגות דרמטיות ומשוננות.

את בקתת Tübinger ניתן לראות כבר ממעבר ההרים, ומשם ישנה ירידה קטנה, ועיקוף גדול מסביב לתהום כדי להגיע לבקתה. יש תחושה שהבקתה קרובה, אולם העיקוף הוא ארוך. בדרך ישנם הרבה שיחי אוכמניות, ומדי פעם חוצים שדות בולדרים קטנים. משפחה של שפני סלע נבהלו מאיתנו ורצו להסתתר בין הסלעים.

בבקתה אין wifi, אך האווירה נעימה מאוד, ניתוק נעים מהעולם, במיוחד עבור גל שהיה לו יום הולדת באותו יום :)
ישנו לבדנו בdorms משלנו. בחדר היה חלון בתקרה, וניצלתי את שעות האור כדי לקרוא תחתיו ספר לקול נקישות הגשם על הזגוגית. לקראת ארוחת הערב, הגשם פסק, והגיעו עננים לבנים שכיסו את העמק למטה, וצפו מתחת להרים - מחזה מדהים.

בבקתה התחברנו עם זוג מטיילים - בחורה מבולגריה ובן זוגה ההולנדי. לימדנו אותם לשחק משחקי קלפים, והעברנו את הערב בנעימים.

אתר בקתת Tübinger:
https://www.tuebinger-huette.d...

סה"כ מרחק: 11.7 ק"מ.
עלייה מצטברת: 1020 מטר.
ירידה מצטברת: 290 מטר.

יום 6 - Tübinger Hütte אל Wiesbadener Hütte

התעוררנו לבוקר ערפילי וקודר, ולאחר ארוחת בוקר והתארגנויות שמנו פעמינו לכיוון Saarbrücker Hütte. היום מתחיל בטיפוס די תלול עד שמגיעים ל-"קרקס קרחוני" - שקע בצורת אמפיתיאטרון שנוצר כתוצאה מסחיפת קרקע על ידי קרחון. הנוף מסביב דרמטי, והפסגות המשוננות נחשפות ומסתתרות לפי תזוזת העננים והערפל. מהקרקס ממשיכים לטפס לכיוון מעבר ההרים - הגבול עם שוויץ, כאשר בדרך קצת הליכה על בולדרים, לצדו של קרחון קטן. במעבר ההרים פגשנו קבוצה של מטיילים גרמנים שמאוד הופתעו לשמוע שאנחנו מישראל, והמליצו לנו על מרק בבקתת Saarbrücker. אחרי מעבר ההרים יש ירידה שנעזרים בה בשרשרת כדי לא להחליק (לא משהו טכני מדי). התחושה כאן במסלול היא של עולם של סלע וקרח, אין זכר לצמחייה. על ההר ממול ישנו קרחון, שלפתע נשבר ממנו חלק והרעיד את כל האיזור ברעם מתגלגל. מתחילים לטפס שוב לעבר מעבר הרים נוסף, לצדו של הקרחון, ובתום הטיפוס שבים לאוסטריה.
בצד האוסטרי שלאחר מעבר ההרים הכל מכוסה בערפל לבן וסמיך, ואי אפשר לראות יותר מכמה מטרים קדימה. מתחילים לרדת ממעבר ההרים, ולמרות שלא רואים דבר, החוויה הייתה מיוחדת. הגענו לבקתת Saarbrücker ועצרנו למרק. בחוץ הגשם התחזק, ומאחר והדרך מבקתת Saarbrücker אל בקתת Wiesbadener אמורה לכלול קטעים סלעיים ושימוש בשרשראות, העדפנו להימנע מכך במזג אוויר שכזה, ובלאו הכי כנראה שלא היינו נהנים שם מהנוף בגלל הערפל.
בהמלצת העובד ב-Saarbrücker , עשינו עיקוף כדי ללכת בדרך יותר מתאימה למזג האוויר. מ-Saarbrücker יש דרך המובילה ישר ל-Silvretta-Bielerhöhe, לשם היינו אמורים רק למחרת, ומ-Silvretta-Bielerhöhe הדרך עד ל-Wiesbadener נוחה להליכה. הלכנו בגשם בדרך חביבה, בדרך פגשנו אייל שנמלט מפנינו, ובסוף, לקראת ההגעה ל Silvretta-Bielerhöhe, ירדנו מתחת לגובה הערפל, ונגלה נוף יפה של העמק למטה והכביש המפותל המוביל מן העמק אל Silvretta-Bielerhöhe. משם, המשכנו ללכת לצדו המערבי של אגם Silvretta Stausee, בעל צבע טורקיז בוהק, כאשר בדרך עוברים במנהרה חצובה בהר עם אורות צבעוניים ומוזיקה מתנגנת ברקע. לא ממש הבנו מה הרעיון של המנהרה אבל זרמנו.
אחרי האגם חברנו חזרה לשביל המגיע מבקתת Saarbrücker, אותו עקפנו, ומשם עד בקתת Wiesbadener השביל נוח להליכה, אך בעלייה ארוכה ומפותלת. מתחת לשביל יש נחל וממול לשביל רכס הרים. בזכות הגשם והקרחונים הנמסים (שהסתתרו מאחורי הערפל), המוני נחלים ומפלים קטנים מילאו את ההר מולנו וזרמו בשצף אל הנחל שלמטה.
הגענו לבסוף לבקתת Wiesbadener, אחרי השעה שש בערב, וישר ישבנו לארוחת ערב. הבקתה נראתה יחסית מלאה, ולקחנו חדר לעצמנו. בקתת Wiesbadener מוקפת בפסגות מאוד גבוהות, והיא מהווה נקודת מוצא לטיולי טיפוס, ולכן רבים מהשוהים בבקתה הם מטפסי הרים.
סה"כ היה אחלה יום למרות (ואולי בזכות?) הגשם והערפל.

אתר בקתת Saarbrücker :
https://saarbrueckerhuette.at

אתר בקתת Wiesbadener:
https://www.wiesbadener-huette....

סה"כ מרחק: 18.8 ק"מ.
עלייה מצטברת: 1200 מטר.
ירידה מצטברת: 980 מטר.

יום 7 - Wiesbadener Hütte אל Madlenerhaus

יום קצר וקל, ולמעשה חוזרים בדרך אחרת לאיפה שהיינו אתמול.
התחזית היא ליום שמשי, אך בבוקר עדיין ערפילים רבים מכסים את ההרים והקרחונים מסביב. מאחר ואיננו לחוצים בזמן, משכנו את היציאה, כדי לתת לשמש הזדמנות לפזר את העננים.
היום מתחיל במגמת טיפוס אל עבר אוכף Radsattel. תוך כדי הטיפוס העננים אט אט פגו, וכשהגענו לאוכף, נחשף בפנינו נוף משכר של הרים וקרחונים, ומולנו פסגת הר Piz Buin - הפסגה הגבוהה בחבל Vorarlberg. ישנו גם קרם הגנה פופולרי שנמכר ברחבי אירופה הנושא את שם ההר, ראו תמונה :)
האוכף מהווה את הגבול שבין מחוז טירול ומחוז Vorarlberg, וניתן לטפס מעט לפסגה סמוכה (פסגת Piz 6R), ממנה יש נוף פנורמי לכל האיזור.
מהאוכף יורדים למטה לאורך נחל, שביל קליל ומהנה, עד שמגיעים ל Silvretta-Bielerhöhe, מצדו השני של אגם Silvretta Stausee, וממשיכים לבקתת Madlenerhaus.

Silvretta-Bielerhöhe - זה לא בדיוק כפר, אלא מן מקום עם כמה בתי מלון, קיוסק ומסעדה, והוא פופולרי כיעד טיול עם מכונית (ובודאי פופולרי כיעד סקי בחורף). יש כביש שמוביל מהעמקים למטה אל עבר Silvretta-Bielerhöhe, ותיירים נוסעים בו בזכות הנוף היפה הניבט ממנו. יש גם אוטובוס שמגיע לשם, ולכן זוהי אופציה נוספת לכניסה/עזיבה של הטרק.

Madlenerhaus - זו בקתה פרטית (לא שייכת לארגון מטפסי ההרים), והמחיר בה יקר יחסית לשאר הבקתות. היינו לבדנו בחדר של 6 והיה נוח, גם המקלחות היו נקיות ונוחות. לא מאוד אהבנו את היחס של בעלת המקום, היא הייתה לא נעימה, וגם שיקרה שאינה מקבלת אשראי בעוד שראינו שהבת שלה חייבה אורחים אחרים באשראי (ובעקבות כך גם אנחנו דרשנו לשלם באשראי). זו האלטרנטיבה הזולה ביותר באיזור ואני לא רואה ממש חלופה אחרת ללינה כאן למרבה הצער.

אתר בקתת Madlenerhaus:
https://www.madlenerhaus-silvr....

סה"כ מרחק: 9.3 ק"מ.
עלייה מצטברת: 250 מטר.
ירידה מצטברת: 710 מטר.

יום 8 - Madlenerhaus אל Neue Heilbronner Hütte

ביום זה עוברים אל חלקו השלישי של הטרק - המעבר מרכס Silvretta אל הרי Verwall.
הבוקר מתחיל בטיפוס מעל Silvretta-Bielerhöhe אל עבר מעבר בין שתי פסגות, ממנו ניתן להשקיף רחוק מטה אל העמק. ממעבר ההרים ישנה ירידה על בולדרים, ומשם ההליכה היא על צלע ההר. הקרקע עשבונית, לפרקים קצת בוצית, ומדי פעם חולפים לצד שלוליות. בדרך ישנם שני אגמים - Unterer Vallülasee ו Vallülasee. מזג האוויר היה שמשי, והזמין רחצה במי האגם הכחולים והצלולים (והקפואים!!). לאחר היפותרמיה קלה, התייבשות והתארגנות המשכנו בדרך. באגם Vallülasee יש התפצלות של שבילים, כאשר אחד מהם יורד מטה לעבר העמק וניתן להגיע באמצעותו לכפר Partenen. אנחנו ממשיכים ללכת לאורך צלע ההר, ומעט לאחר מכן, מתחילים לרדת לעבר Stausee Kops - מאגר מים גדול עם סכר גבוה. כשמגיעים למטה, הולכים לצד האגם, על הסכר, וחוצים לצד השני - שם יש מגרש חניה גדול, מסעדה וקיוסק. עצרנו לקפה קר וצ'יפס והמשכנו בדרכנו.
מכאן הדרך נכנסת אל בין ההרים, במגמת טיפוס קל, ופוקדים אותה רוכבי אופניים רבים. מומלץ לנקוט זהירות וללכת בצד השביל ולא במרכזו, כי הרוכבים מגיעים במהירות גבוהה (הם בכיוון הירידה), והדרך מפותלת אז לא תמיד רואים אותם מראש. ממשיכים ללכת עד ל Verbellaalpe - בקתה קטנה עם רפת, המציעה אוכל (לדעתי בעיקר גבינות בתוצרת עצמית), ואחריה מתחיל טיפוס קצר אך תלול. אחרי הטיפוס, ממשיכים לאורך נחל בתוואי די מישורי, כאשר בקתת Neue Heilbronner כבר נצפית מרחוק. הבקתה ממוקמת ממש על ראש גבעה, ומייד העלתה בראשי את השיר "עברתי רק כדי לראות" הודות למשפט "הטירה עמדה בראש הגבע".
אחרי טיפוס קצר ותלול נוסף אל הבקתה עצמה, מופיע לפתע אגם קטן עם נוף מדהים. גם מבט לאחור אל הדרך ממנה באנו מספק נוף מרשים, כאשר קרני השמש חודרות מבעד לעננים בשעות שלפני הערב.
זה היה יום ארוך אך לא קשה במיוחד, ומהנה מאוד!
מאחר והיינו שם ביום שבת, הבקתה הייתה עמוסת מטיילים, אך למרות העומס הצוות תפעל היטב את חדרי האוכל והייתה אווירה טובה. בבקתה אין הגבלה על מים חמים במקלחת!
מבחינת הזמנת מקום בבקתה - היא הייתה מהיותר מסובכות. הם דרשו העברת פקדון לחשבון הבנק שלהם, והתקשורת איתם הייתה באימיילים, כאשר המענה לקח זמן רב. מאחר וידענו שאנו מגיעים לשם בשבת, היה חשוב לנו לשריין מקום, אך אם אתם מגיעים באמצע שבוע, אני חושב שזה פחות בעייתי, וכנראה שלא הייתי טורח עם ההעברה הבנקאית וכו'.
באתר של הבקתה יש webcam שמשדר בזמן אמת את המראות מסביב:
https://www.dav-heilbronn.de/d....

סה"כ מרחק: 19 ק"מ.
עלייה מצטברת: 1080 מטר.
ירידה מצטברת: 840 מטר.

יום 9 - Neue Heilbronner Hütte אל Wormser Hütte

היום הארוך ביותר בטרק, והתחזית צפתה יום גשום. השכמנו לקום ויצאנו לדרך מוקדם ככל שיכולנו, כדי להספיק להתקדם לפני בוא הגשם.
הספקנו ללכת בערך שליש הדרך עד שהכו בנו הגשם והערפל. כל עוד יכולנו לראות את הנוף, הוא היה מרשים מאוד - ההליכה היא על צלע ההר, כאשר צופים אל ההרים ממול והעמק למטה. מרגע שהגיע הגשם, כמעט ולא ראינו דבר, והלכנו בתוך ערפל קילומטרים רבים. באחד הרגעים שבו הערפל היה קצת פחות סמיך, ראינו עדר איילים בצלע ההר מעלינו. הם רצו לחצות את השביל ונבהלו, פרט לאייל אחד שההין ורץ מהר במורדות ההר, חוצה את השביל כמה עשרות מטר לפנינו, וממשיך מטה. שאר חברי העדר כנראה העדיפו להמתין שנתרחק.
במהלך היום יש לא מעט עליות וירידות, אך הן לא הרגישו קשות במיוחד. לאחר זמן רב של הליכה, הגענו לתחנת רכבל Grasjoch, כ-3 ק"מ לפני הבקתה - שם יש מסעדה. לא ציפינו שהיא תהיה פתוחה במזג אוויר שכזה, אך שמחנו מאוד לגלות שכן. עצרנו שם להפסקה של כשעה, מותשים מאוד מההליכה, כיוון שלא עשינו הפסקות כלל במשך היום.. הלכנו ברצף 7.5 שעות והתרמילים לא ירדו מהגב. אכלנו עוגת תפוחים ושתינו שוקו.
בר לקח כאן את הרכבל למטה אל העמק, כיוון שהיו לו תכניות למחרת עם חברה אחרת בציריך. גל ואני, לאחר מנוחה, אספנו את עצמנו ויצאנו החוצה אל הגשם שבינתיים הוסיף להתחזק. מכאן העלייה תלולה למדי, וכיוון ההליכה הרגיש מנוגד לאינסטינקט - הרוח הצליפה בפנים, הרגליים צעדו בין נהרות זורמים של מים, וזה נראה שאנחנו מטפסים אל עבר הסערה. עם זאת, לא הבזיקו ברקים ולכן המשכנו לטפס. לפתע ההר התחיל להתכסות לבן - ירד שלג, והוא היה מספיק חזק כדי "להיתפס" על הקרקע. אחרי שמפלס הלחץ קצת ירד, התחלתי להנות מאוד מהחוויה. השלג המשיך להתחזק, ושלטי הדרך אף כוסו בשכבה של שלג וקרח. בסוף הטיפוס מגיעים לתחנת רכבל נוספת, ואז לאחר ירידה קצרה מגיעים אל בקתת Wormser.

בקתת Wormser היא קטנה וחמודה. לא היו בה הרבה מטיילים פרט לנו (זה כבר היה ערב יום ראשון), והDorms היה כולו לרשות שנינו. חבורה של ארבעה מטיילים צעירים מגרמניה שיחקו קלפים בשולחן סמוך, וביקשנו להצטרף אליהם, והערב התפתח לשיחה נחמדה.

אתר בקתת Wormser:
http://www.wormser-huette.at/

סה"כ מרחק: 22.6 ק"מ.
עלייה מצטברת: 1290 מטר.
ירידה מצטברת: 1296 מטר.

יום זה, הוא הארוך ביותר בטרק מבחינת המרחק, וגם יש לא מעט עליות וירידות. אין אפשרות לחלק את היום למקטעים, כי אין שום בקתה באמצע. בגלל שחששנו שהיום הזה בתור יום שני לטרק (אם מתחילים מהכיוון ה"רשמי") יהיה קשה, הלכנו בכיוון ההפוך. אם מזג האוויר טוב, ומאפשרים קצת יותר מנוחה, אני חושב שהקושי הוא סביר, כיוון שה-1290 מטר של שינויי גובה מתפרסים על פני כמה עליות וירידות קטנות. עם זאת, יש לקחת בחשבון שהיום ארוך מאוד ויש לצאת מוקדם.

יום 10 - Wormser Hütte אל Schruns

ביום זה יורדים מההר חזרה אל העמק. המסלול הרשמי נגמר בעיירה Silbertal, אולם ישנו גם שביל המוביל חזרה אל Schruns, והעדפנו לסיים שם (איפה שהתחלנו, ובכך לסגור מעגל).
בלילה האחרון גל חש ברע והקיא מספר פעמים, אולם קם בבוקר בתחושה טובה יותר. לאחר ארוחת בוקר יצאנו לדרך, אל בוקר מושלג לחלוטין. במהלך הלילה השלג המשיך לרדת וכיסה הכל בלבן. במעלה ההר עדיין שרר ערפל כבד, אך כאשר התחלנו לרדת בגובה הוא הלך ונהיה דליל יותר ויותר.
בניגוד לגל שבשלב זה כבר הרגיש טוב - אני באיחור מסויים התחלתי לחוש ברע. היו לי בחילות, ואולי גם חום, כיוון שהרגשתי חלש. לא ברור לנו מה מקור החולי של שנינו. בידיעה שהיום הזה כולל רק ירידה, הייתי נחוש בדעתי לסיים אותו ברגל, למרות הקושי, ולא לקחת רכבל (באמצע הדרך ישנה תחנת רכבל).
ככל שירדנו בגובה, הנוף השתנה. השלג כבר נעלם, ופני השטח הפכו מסלעיים, לעשבוניים, ליערות של ממש, עם שלל פטריות וצמחייה סבוכה, ולבסוף איזורים מיושבים על צלע ההר.
בתום מסע ארוך מטה, הגענו ל-Schruns, שם ביצענו בדיקת קורונה, ותפסנו רכבת אל ציריך.

על אף הבגידה של הגוף, שהשאירה קצת טעם מר בסוף - היה טרק מדהים. אני תמיד אוהב טרקים מעגליים, יש משהו מאוד מספק בלפגוש שוב את נקודת ההתחלה המוכרת.

סה"כ מרחק: 10 ק"מ.
עלייה מצטברת: 0 מטר.
ירידה מצטברת: 1620 מטר.

אחת הסיבות שרצינו לסיים בSchruns, היא כי התכוונו כבר באותו יום לקחת רכבת לציריך. מי שרוצה להישאר עוד יום באיזור ופחות לחוץ בזמן, יכול ללכת לפי הדרך הרשמית ולסיים בעיירה Silbertal. בדרך למטה עוברים באגם Schwarzsee, וביום שמשי אולי שווה לטבול גם שם.

קבצים מצורפים

• Totalphutte to Tilisunahutte
• Saarbruckerhutte to Wiesbadenerhutte

קישורים חיצוניים

• הורדת ה GPX הרשמי של המסלול מאתר התיירות של עמק מונטפון.