אוסטריה - שבועיים בזלצבורג וטירול

הכנות לטיסה:

דבר ראשון זה להזמין כרטיסי טיסה, את הטיסה הזמנו בעזרת יורי (אבא של דורית) דרך האתר skyscanner. כמו כל עם ישראל אנחנו טסים בסוף אוגוסט, אז הכל הרבה יותר יקר ויש הרבה פחות היצע. מחיר הכרטיסי טיסה למינכן באל על הוא 677 דולר לכל אחד, 2307 שח. מחיר הרכב לאיסוף בשדה תעופה הוא 2247 שח עם ביטוח ובלי תוספת נהג. אז כדי שהנהיגה תתחלק בין שנינו שילמנו עוד 70 יורו בשדה תעופה לכל התקופה. אחרי הזמנות הטיסה והרכב היה כדאי שגם נדע איפה אנחנו ישנים אז הזמנו מקום לינה עם ביקורות ממש טובות דרך בוקינג שנקרא Landhotel Anna ל-4 לילות כולל ארוחת בוקר במחיר של 1796 שח לשנינו. ביטוח לטיול עשינו דרך כלל במחיר של 164 שח לשנינו.
כל אחד מאיתנו לקח גם מזומן ביורו, אני החלפתי 1998 שח שיצאו 600 יורו בשער המרה של 3.33 כאשר שער ההמרה היה באותו יום 3.2845, ממש לא נזק משמעותי. ההחלפה בוצעה בירושלים בציינג בקניון ישראל בחנות לוי ציינג.

הוצאות בהכנה לטיול:
שני כרטיסי טיסה הלוך חזור - תל אביב - מינכן - חברת אל על - 4600 שח
רכב (ללא תוספות שיהיו בלקיחת הרכב) - 2250 שח
לינה במלון Landhotel Anna כולל ארוחת בוקר (21/8-25/8) - 1800 שח
ביטוח טיסה בחברת כלל - 164 שח

סהכ: 8814 שח

21/8 - יום ראשון - יום הטיסה: זלצבורג

אמ;לק:
נחיתה במינכן ב-10:00
העיר העתיקה בזלצבורג
קניית כרטיסי זלצבורגלנד במרכז מידע לתיירים

קמנו ב-1:00 בלילה, הכנו סנדוויצים וקפה ואבא שלי הקפיץ אותנו לשדה תעופה. בגלל הטירוף שיש בחדשות אז הגענו לשדה 3 וחצי שעות לפני הטיסה ולקחנו איתנו רק טרולי, בלי מזוודה גדולה. עשינו צק אין יום לפני הטיסה אז יכולנו לעבור במסלול ה-w המדובר, גם במסלול הזה היה תור (קצר מאוד לעומת האנשים שמגיעים עם מזוודה) אבל משום מה מישהו אקראי מצוות נתבג קרא לנו לצאת מהתור, בדק לנו דרכונים וכרטיסי טיסה ואפילו את התור הקצר של ה-w לא חיכינו. סך הכל עד ההגעה לדיוטי פרי לקח לנו רבע שעה!!
אז יצא שחיכינו בדיוטי פרי 3 שעות ולא תכננו לבוא לקניות, חשבנו שנרוץ לשער עם כל הסיפורי מעשיות של נתבג. בינתיים ישבנו לשתות קפה והתיישבו לידינו שתי מבוגרות שהתחילו לספר על כמה הן מטיילות בעולם ושגיאולוגים (כמוני) צריכים להגיע לאיסלנד, מסתבר שאחת מהן בת 87! חייב להגיד שהיא מאוד צלולה. מדהים.
המשכנו לשער לקראת העליה למטוס ובצ'ק אין שעשינו טרם הטיסה לא ראינו מקומות ישיבה ביחד, כנראה שזאת הייתה טעות כי גם תיקנו את זה והושיבו אותנו ביחד וגם ישבנו בדלתות חירום אז עם האחריות הגדולה שלנו מגיע לנו גם מלאאא מקום לרגליים. חוויה! יש לנו משהו עם הזמנים היום כי הטייס קיצר את הזמן טיסה ב20 דקות. מלחיץ.
דורית השתמשה באפליקציית airalo וקנתה סים דיגיטלי עם טכנולוגיית esim של 5gb גלישה בכל אירופה במחיר של 20 דולר. לי אין את הפונקציה אז אקנה סים מקומי באוסטריה.
בשדה הגענו לאזור ההשכרת רכבים, הלכנו לokmobility ושם גילינו שכדי לעבור מגרמניה לאוסטריה אנחנו צריכים להוסיף 182 יורו וכדי שיהיו שני נהגים שילמנו עוד 70 יורו לנהג הנוסף. קיבלנו פולקסווגן גולף חדשה ויפה, צילמנו אותה מכל כיוון ויצאנו לדרך. השעה קצת אחרי 11 וכמו שתיכננו הכיוון הוא Salzburg העיר העתיקה לטיול עירוני קצר ואחר כך להגיע למלון כי אנחנו אחרי לילה בלי שינה.
לא הייתה לנו את המדבקה של vignette b22 כדי לנסוע בכבישי אגרה, לא שאלנו בדלפק של ההשכרה אם זה כלול במחיר אז כתבתי להם בפייסבוק ובינתיים קנינו שתי מדבקות כי אנחנו פה 15 יום. מחיר המדבקות הוא 19.20 יורו מתחנת דלק בדרך לגבול (הבלתי נראה, מדהים שזה ככה). הוספנו את המנוי vignette VR בוויז כדי שהוא יאפשר לנסוע בדרכים המהירות כי זה לא הברירת מחדל שלו. הגענו לעיר העתיקה, שמנו את הרכב בחניון ויצאנו לטייל, הגענו לכיכר של מוצרט, רחוב היהודים והרבה מאוד מסעדות ובתי קפה, בגלל שהגענו ביום ראשון אז הרבה דברים היו סגורים כמו סופרים ודברים דומים.
עצרנו בבית קפה לעוגת שוקולד ושתי הפוך במחיר 13.60 יורו והשארנו טיפ של 1.30. קנינו במרכז מידע שתי כרטיסי זלצבורגלנד במחיר 164 יורו ל-6 ימים שיתחילו מחר.
שילמנו על החנייה 12.90 יורו ויצאנו לכיוון המלון שהזמנו מראש בבוקינג, Landhotel anna באזור sankt martin. המלון במקום ממש מדהים עם נוף מטורף מהמרפסת של טבע נקי. גם האוסטרים כל כך סומכים פה על אנשים שפשוט השאירו לנו מפתח בדלפק ולא היה מישהו בקבלה כשהגענו.
לקחנו את המלצת המלון ואחרי שאירגנו את החדר יצאנו לפיצרייה קרובה, דורית לקחה בהתחלה מרק עגבניות עם שמנת וקרוטונים, והוספנו יין אדום, פיצה עם תוספות וסלט יווני. יצא לנו סך הכל 27.40, שילמנו 30 יורו עם טיפ והלכנו חזרה לחדר.
האוסטרים לא מכירים רשתות לחלונות אז נלחמנו עם קצת יתושים כי השארנו אור וחלון פתוח והלכנו לישון. השינה הייתה מעולה ולא היה חם בכלל לעומת ההזהרות ששמענו על זה שחם באזורים הנמוכים וקשה לישון כי אין מזגנים, צריך לפתוח חברת מזגנים ולהתחיל למכור בכל אירופה בקיץ.

הוצאות:
סים Esim דיגיטלי - 20 דולר
נהג נוסף - 70 יורו
מעבר לאוסטריה עם רכב - 182 יורו
שני כרטיסי b22 vignette מחיר - 19.20 יורו
בית קפה - 14.90 יורו
שני כרטיסי זלצבורגלנד - 164 יורו
חניה בעתיקה בזלצבורג - 12.90 יורו
ארוחת ערב - 30 יורו

סהכ: 20 דולר + 493 יורו

לינה:
Landhotel Anna

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

22/8 - יום שני: האלשטאט

אמ;לק:
האלשטאט

קמנו יחסית מאוחר (7:00) אחרי עייפות מצטברת ושנרדמנו ב22:00 בלי יכולת לעשות שום דבר, אל תטוסו בטיסות לילה זה משבש. בנינו תוכנית כללית לטיול אבל ראינו שבכל הימים הקרובים חוץ מהיום ומחר יש צפי לגשם, ממש באסה! מקווה שלא יהיה באמת. דורית למדה קצת ועשתה דברים במחשב ואני ישבתי לקרוא על האזור ועל האופציות שיש לעשות עם כרטיס זלצבורגלנד.
החלטנו ללכת עם התוכנית מהארץ והתארגנו ליציאה לארוחת בוקר במלון. ירדנו רק באזור 9:30 לאכול ארוחה ביתית וכפרית, ממש טעימה ועם כל מה שצריך, הכנו קפה לדרך, סנדוייצים משאריות שהיו לנו בצלחת להמשך היום (מקובל או לא באירופה?) ויצאנו באזור 10:30 לכיוון העיירה Hallstatt. הנסיעה לקחה כ-45 דקות והגענו למקום מדהים, עיירה ממש ציורית! בגלל שהגענו כל כך מאוחר לשם, בסביבות 12:00, אז לא היה מקום בחנייה P2 שזאת החנייה הכי קרובה למסלול המפלים שרצינו ללכת. לכן המשכנו עוד הרבה על הכביש לאזור שהוא כבר מחוץ להאלשטאט, חניות P3 ו-P4, עם המזל שלנו גם בחנייה 3 לא היה מקום אז נסענו הכי רחוק ל-P4.
שמנו את האוטו עם עוד הרבה אנשים אחרים והתחלנו לצעוד לצד הכביש במשך רבע שעה בערך עד לעיירה עצמה. הגענו למקום שהבחור שעמד בכניסה לחנייה שרצינו לחנות סילק אותנו והתחלנו ללכת בתוך כפר מדהים שלא רואים אפילו עלה אחד שלא במקום. הכל פורח וצומח, פרות, כבשים, נהר זורם באמצע, ממש לטייל בתוך שומר מסך. הגענו לנקודת תחילת מסלול המפלים הכולל 10 נקודות סך הכל, מצורפת מפה בתמונות. לכל נקודה יש סיפור ובהמשך הדרך כותבים כל הזמן מה הסיפור של הנקודה הספציפית הזאת. נקודה 7 היא הכי מיוחדת. תחשבו על שיטפון בנחל צאלים, אז אחד כזה שקורה כל הזמן והוא גם לא חום והזרם אפילו חזק יותר. אתה עומד רחוק מהמפלים והכל מים באוויר.
התגרינו בגורל קצת ועלינו בשבילון צר שלקח אותנו ממש לתחתית של מפל אחד, מילאנו מים בבקבוקים בזרימה שהייתה לידינו. המשכנו במסלול וכנראה פספסנו את אחת הנקודות כי מנקודה 7 הגענו לנקודה 9, צריך לשים לב לפניה לא ברורה שיש שם בשטח, ראינו קצת ישראלים כמובן וסיימנו בעוד הליכה בכפר שנראה כמו ציור. כל הסיבוב הזה לקח לנו משהו כמו 3-4 שעות, כשחזרנו היינו עייפים קצת מהמסלול אז רצינו לעשות איזה עצירת קפה, ראינו שהתפנו מקומות בחנייה P2 אז הלכנו קצת לאגם ואז צעדנו לרכב כדי להביא אותו קרוב יותר, שילמנו 9.5 יורו על החנייה ונסענו.
נכנסנו ממש לתוך האלשטאט והרגשנו בישראל, כל בן אדם שני מדבר בעברית. הרחוב מדהים וממש מומלץ לטייל שם, יש הרבה מסעדות שממש יושבות על האגם. כבר נהיה מאוחר ורצינו עוד לאפס את השעות שינה שלנו אז החלטנו לחזור לכיוון המלון. לא השתמשנו בכלל בכרטיס זלצבורגלנד ובגדול גם שום דבר לא בתשלום באזור האלשטשט, חוץ מהחניות שמבזבזות לנו את כל הכסף.
בדרך חזור בדקנו מקומות לארוחת ערב וראינו מקום בשם Esszimmer שלא יושב על הכביש ממש שזה לטובה כי בטח זה יותר מקומי, נכנסנו וזה מדהים, כולם פה נותנים שירות בכזאת שמחה ואהבה, כיף לראות! ישבנו לאכול המבורגר ושניצל (מנת הדגל של אוסטריה) ושתינו בירה מקומית, שילמנו 40.7 יורו באשראי והשארנו עוד 4 יורו טיפ במזומן. הגענו לכאן עם 700 יורו במזומן כל אחד מאיתנו לשבועיים, כנראה שזה הרבה, אין מה לשלם פה במזומן באמת. הכל עם אשראי וזה גם הכי נוח.
הגענו חזרה למלון, נכנסתי לסאונה ל10 דקות, מקלחת ואפילו לא הספקתי להגיד את המילה לילה וכבר התעוררתי למחרת ב6:30 בבוקר עם הנוף המטריף הזה שיש לנו מהחלון של המרפסת.

הוצאות:
חניה בהאלשטאט - 9.5 יורו
חניה נוספת בהאלשטאט - 5 יורו
מסעדת Esszimmer - ארוחת ערב - 45 יורו
קניות בסופר - 10.20 יורו

סה"כ: 69.70 יורו

לינה:
Landhotel Anna

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

23/8 - יום שלישי: מערת הקרח ומפלי גולינגר

אמ;לק:
מערת הקרח - Eisriesenwelt
מפלי גולינגר
נקיק גולינגר
בריכות אקוה סאלזה

יום בסימן מדרגות.
הלכנו שוב לישון באזור 22:00 אבל אני חוזר לעצמי והפעם התעוררתי ב-6:00 בבוקר בלי שעון מעורר, בסוף זה יחזור ל-7 שעות שינה. דורית המשיכה לעבוד במחשב קצת על מה שהיא חייבת תכף להגיש ואני ישבתי מול הנוף לחשוב על מה עושים. מחר לפי התחזית זה היום הבהיר ביותר בתקופה הקרובה אז מחר שמור לגולת הכותרת, הגרוסקלוגנר, כביש בין פסגה לפסגה, הכל באלפים המשוגעים שיש פה באזור. היום ניסע לאזור גולינגר, אזור מדהים עם מפלים, שביל בתוך נקיק וספא ובריכות, כמה שלא ניצלנו את זלצבורגלנד אתמול, ננצל היום.
התחלנו עם ארוחת הבוקר המעולה שלנו במלון עם חביתה בהזמנה אישית ושוב עשינו קצת סנדוויצים להמשך היום. בארוחת בוקר שאלנו לגבי מערת הקרח, Eisriesenwelt, ההתלבטות הייתה גם לגבי הזמנים וגם לגבי המחיר, זאת אטרקציה מאוד יקרה והיא לא כלולה בכרטיס זלצבורגלנד. בתור גיאולוג חובב מערות וגם אחרי ההמלצות שהביאו לנו על המערה הזאת, החלטנו ללכת בכל זאת. המערה נמצאת מעל העיירה וורפן, יש נסיעה ארוכה בעלייה עם נוף מדהים ומגיעים לחנייה לאתר, אנחנו הגענו בשעה 10:30 לשם והחנייה השנייה של המקום הייתה כמעט מלאה.
אחרי הליכה קצרה בעלייה הגענו לקופות וראינו שכדי להגיע למערה צריך ללכת עוד 20 דקות, לעלות לרכבל קצר שחוסך עוד שעה וחצי של הליכה בעלייה ואז עוד 20 דקות הליכה. הם מציעים מחיר עם רכבל ובלי רכבל בהפרש של 18 יורו שזה המון! ואם לא לוקחים רכבל העלייה היא אמורה לקחת שעה וחצי והפרש הגבהים הוא 500 מטר. אם משלמים אונליין עם הפלאפון זה קצת יותר זול, מצורפת תמונה שמפרטת את התשלומים ואת האופציות. ניסינו לשלם אונליין עם הפלאפון של דורית וזה משום מה לא נכנס לאתר, הלכנו לקופות והראנו לקופאית שהאתר לא עובד לנו והיא אמרה שהכל טוב ועשתה לנו את המחיר אונליין.
שילמנו 64 יורו ונכנסנו לתחילת ההליכה למערה, בהתחלה הולכים 20 דקות בעליית כביש, מגיעים לרכבל שהתור אליו כמה דקות ואז עוד הליכה של 20 דקות בשביל נוח ומסודר. כמובן שיש מסעדה בסוף הרכבל כדי שהילדים ירצו שוקו או גלידה, אנחנו המשכנו למערה, עד הטיול עם הילדים שאין בינתיים.
הגענו למערה ובכניסה יש אפשרות למדריך באנגלית ומדריך בגרמנית. שיחק לנו המזל ואיך שהגענו התחיל סיור באנגלית שהיינו המאספים שלו, כמובן שפגשנו עוד משפחה ישראלית איתנו שם שהיו מאוד נחמדים והציעו להעביר לנו בסוף הטיול שלהם את הספר "משפחה מטיילת" על אוסטריה. ספר מאוד מפורט עם כל האופציות, המחירים, הפירוט עם הכרטיס ובלי כרטיס זלצבורלנג ועוד.
נכנסנו למערה ובכניסה קיבלנו נרות כדי להאיר את הדרך, יש לזה קטע מגניב וכנראה שפנסי ראש זה הורס קצת את החוויה. אסור לצלם בתוך המערה המטורפת הזאת אבל יש מקומות שהמדריך עצר אותנו ואמר לנו שמותר. המדריך שלנו היה מעולה, נער אוסטרי עם שיער פרוע, ממש איש מערות. התחלנו ללכת במערה, רושמים בהתחלה שיש 1400 מדרגות לעבור ואתה לא מבין את המשמעות של זה עד שאתה מתחיל לעלות מדרגות עץ צרות ותלולות מאוד בתוך מערת קרח קפואה, חוויה אין ספק. ההליכה מרתקת, הרבה קרחונים, תחמוצות בסלע והסברים מאוד נחמדים והיסטוריים על אלקסנדר שהעז להיכנס אל החור השחור שיש בתוך ההר.
יצאנו והמשכנו לכיוון המשך תכנון היום, Gollinger Wasserfall - מפלי גולינגר, זאת שמורת טבע מאוד מומלצת. הגענו לחניה שכמובן שהיא בתשלום, עמדנו ליד העמדה והבנו שיש אופציה רק לשלם 5 יורו בשביל לעמוד בחנייה כל היום ואנחנו כנראה נהיה שם מקסימום שעה. ממש מגזימים האוסטרים האלה אבל זה במקום דוח של 100 יורו שפתאום מגיע במייל חודש אחרי הטיול. דורית כבר הכניסה מטבע למכונה כדי לשלם וישראלים חמודים מאוד בדיוק יצאו ופשוט הביאו לנו את הכרטיס שלהם, הם אמרו שהם קנו אותו ממישהו אחר ב-2.5 יורו ולא רצו לקחת מאיתנו כסף.
הלכנו למפלים המשוגעים עם הזרם המטורף ולא נגמר שיש פה בכל אוסטריה, עשינו עוד כמה נקודות שהולכות מעל המפל במסלול של מדרגות, עשינו סלפי שיאמינו לנו שהיינו וחזרנו לרכב. רצינו להביא למישהו את הכרטיס חניה שלנו אז בדיוק כשיצאנו מהחניה סימנו לרכב שנכנס לפתוח חלון, ראינו שיש לנהג כיפה על הראש ואמרנו שאלוהים איתו וחוסך לו 5 יורו, הבאנו לו את הכרטיס ונסענו לנקיק גולינגר שנקרא Salzachofen, קניון מאוד יפה והמסלול בו כמובן עמוס במדרגות. זה מה שיפה באוסטרים, הטיולים אצלם מאוד מסודרים ומאפשרים גם למשפחות שלא מטיילות כל חייהן להגיע למקומות מאוד מרשימים בטבע.
המסלול בקניון קצר יחסית ומרשים והחניה שם חינם, היינו אמורים בכניסה להציג את הכרטיס זלצבורגלנד שלנו כדי לחסוך 5 יורו אבל לא היה אף אחד בכניסה בכלל ופגשנו מישהי שעובדת באזור והיא אמרה לנו פשוט להיכנס, במסלול עצמו גם ראינו רק משפחה אחת אז זה לא מתוייר מידי. עד שאנחנו רוצים לנצל את הכרטיס אפילו את זה לא נותנים לנו! חוצפנים.
מהנקיק המשכנו לאזור הבריכות והספא של גולינגר, Aqua salza, מתחם בריכות מעולה עם מגלשת מים ומקום מדהים לילדים ומבוגרים, יש בריכה בחוץ, בפנים וגקוזי, פגשנו שם הרבה ישראלים ואחד מהם היה מרעננה (שכן של בנט) והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה אז אם לא הייתי מעוניין ללכת דורית והוא היו לא מפסיקים לדבר לעולם. בנוסף לבריכות, יש מתחם סאונה ובריכות בריאות שהכניסה אליו היא רק בעירום, אסור להיכנס עם בגדים אבל מותר להיות עם מגבת עלייך. אנחנו רצינו לשבת בסאונה קצת אחרי הגקוזי אז שמנו מגבות והיינו עם בגדי ים עלינו וישבנו 10 דקות בסאונה שהייתה ריקה, יצאנו וחזרנו לאזור הבריכות שנקרא אזור המשפחות. מחיר הכניסה הוא 27 יורו לאדם ורק לבריכות זה 13 יורו לאחד.
עם הכרטיס זלצבורלנד הכניסה היא חד פעמים בחינם ל-4 שעות, אז חסכנו 27 יורו. הכניסה לשמורות טבע זה 5 יורו לאחת אז סך הכל חסכנו 32 יורו להיום בזכות הכרטיס, מחר נהיה בגרוסקלוגנר וכבר כמעט נגיע ל80 יורו שזה מחיר הכרטיס.
סיימנו במתחם הבריכות רעבים ומרוצים עם רצון לא לראות עוד מדרגה אחת להיום, נסענו ובדרך חיפשנו מסעדה מומלצת לפי גוגל מאפס והביקורות שם, הגענו למסעדת Restaurant Gschwendtners – Herzhafte Küche, מסעדת מלון בעיירה קרובה מאוד לוורפן, יש עליה המלצות מדהימות ובאמת היא מעולה, הביאו לנו מנת פתיחה בחינם של בשר במבי ולקח לנו הרבה זמן להסביר להם שלא נוכל לאכול את זה בנחמדות אז החליפו לנו את הבמבי בקצת ירקות. ביקשנו מהתפריט פסטה אבל הגיע בסוף רביולי (שזה לא נורא הוא היה מעולה) וסלט עוף ממש טעים עם כוס יין, הכל יצא לנו 32 יורו והשארנו טיפ של 3 יורו. חזרנו למלון שלנו מרוצים ועייפים אחרי מליון מדרגות. מחכים למחר להגיע לגרוסקלוגנר!

הוצאות:
מערת הקרח - Eisriesenwelt - מחיר לכניסה ורכבל - 64 יורו
פירות בסופר - 7.20 יורו
מסעדת Gschwendtners - ארוחת ערב - 35 יורו

סה"כ: 106.20 יורו

לינה:
Landhotel Anna

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

24/8 - יום רביעי: גרוסגלוקנר

אמ;לק:
כביש הגרוסגלוקנר
קרחון הגרוסגלוקנר

קמנו מוקדם אחרי קצת יותר מ-7 שעות שינה, התארגנו והפעם היינו ממש בתחילת ארוחת הבוקר כדי לצאת מוקדם, יש לנו שעה נסיעה לתחילת כביש ה-Grossglockner ואז עוד משהו כמו 6 שעות בתחנות לפי השמועות, אולי עוד נספיק גם לנקיק הזיגמונד טון. יצאנו בסביבות 9:00 והגענו בשעה 10:30 לעיירת fusch אחרי כמה עצירות בתחנות דלק לחפש בלון גז שלא מצאנו ועצירת פירות בסופר. מהעיירה מתחילים את הכבישים האלפינים, נראה לי שכולם הבינו שהיום זה יום בהיר וכדאי לנצל אותו עם נופים.
ראינו בדרך הרבה רוכבי אופניים רציניים במיוחד שעולים את הכביש ברכיבה. בכניסה ראינו שהמחיר לרכב הוא 38 יורו שזה המון אבל ללא ספק שווה את המחיר. מתחלק בינינו ל-19 יורו כל אחד אבל הכניסה היא חינם וחד פעמית עם כרטיס זלצבורגלנד כמובן, שנינו תיקפנו את הכרטיס לכן לא נוכל להיכנס שוב בחינם אם נרצה בהמשך. התחלנו את הדרך עם שיירה מאוד מרשימה של רכבי BMW ואופנועים שלא מפסיקים לעקוף אותך כל הזמן. ציון לשבח לכל רוכבי האופניים שעל הכביש.
התחלנו לעלות בכביש בעלייה מאוד תלולה ומפותלת כשלאט לאט העצים מתחילים להידלל והנוף מתחיל להיחשף. זה גאונות לבנות כביש כזה ולקחת עליו כסף, דרך אגב הוא פתוח רק בין מאי לאוקטובר קחו בחשבון. כשהאלפים נחשפו לגמרי והתחלנו לראות כמה קרחונים קטנים עצרנו לסלפי, יש בכביש 12 תחנות שמפורטות בצורה מאוד טובה במפה שמקבלים בכניסה, התחנות האלו מעולות למקומות עצירה ובהרבה מהן יש גם אטרקציות לילדים, בגלל שזה לא עניין אותנו אז אנחנו עצרנו בתחנות החשובות ועשינו עצירות קטנות במפרצונים שבדרך הכביש במקומות היפים.
קצת אחרי תחילת הכביש ראינו שנדלקה לנו נורת בדיקת מנוע כתומה ברכב, אמרנו לעצמנו שכל עוד היא כתומה נמשיך לנסוע ונעדכן את חברת ההשכרה ok mobility ושהם יגידו לנו מה הם רוצים שנעשה, אחריות שלהם בכל זאת. ניסינו לחפש דרך לתקשר איתם בוואטסאפ וזה לא צלח, דיברנו עם יורי, אבא של דורית, והבאנו לו מספרי טלפון שרשומים על ההזמנה שלנו ומספר נוסף שרשום באתר ומשום מספר לא היה מענה. השעה הייתה בערך 15:00 וזה אמצע שבוע, לכן הסיכוי שהם סגורים כי שבת או כי מאוחר נמוך. חוץ מזה, אם זה היה מקרה חירום מה אז? גם לא היו עונים? בקיצור, ממש לא ממליץ לקחת מהם רכב!
התחנה הראשונה שעצרנו בה היא תחנה מספר 4, שם יש שתי חניות לרכב כשאחת היא מתחת לתחנה וצריך לעלות ולרדת ברגל אל התחנה והשנייה היא ממש בתחנה עצמה אבל לפי הבנתנו החניה למעלה מוגבלת בזמן. בכל מקרה רצינו קצת להפעיל את הרגליים והלכנו ברגל לנקודה שהיא הגבוהה ביותר בכביש, בגובה 2517 מטר, מנקודה זו יש נוף פנורמי של 30 פסגות בגובה של מעל 3000 מטר מעל פני הים. רואים המון קרחונים ופסגות הרים וגם הנוף שנפתח לכיוון הכביש עצמו הוא מדהים. שווה כל פיסת צעד בעליה שהייתה הנקודה הזאת.
כמובן שבמקום המתוייר הזה יש מסעדה ומה דורית תיקח כשקר בחוץ ופסגות אלפיניות מסביבנו? שוקו חם עם קצפת! עלה לנו 4.5 יורו. ירדנו חזרה לרכב והמשכנו לנסוע לכיוון תחנה 8, התחנה הגיאולוגית. אם לא הייתי עוצר שם בטח לא הייתי מקבל תעודת תואר ראשון, יש שם הסברים בדרך מעניינת על היווצרות של שיסט וגנייס ועמודי תצפית על סוגי סלעים, רעיון מגניב.
משם המשכנו לנסוע עד מקום יפה ועצרנו בצד הדרך לאכול ארוחת סנדוויצים של המלון ופירות, השעה כבר הייתה 14:00 בערך. משם החלטנו לדלג עד לתחנה 11 שנקראת קיסר פראנץ, תחנה שעבורה יורדים קצת מהכביש ומגיעים לחנייה מאוד גדולה עם הרבה קומות, שמנו את הרכב בקומה 2 ויצאנו לראות את הקרחון המטורף Pasterze ואת האגם המשוגע שנוצר למטה. בדרך לשם יש גם אזור לינה עם תצפית מדהימה לסכר ענק שבנו בסוף האגם של הקרחון המדובר.
השעה הייתה 15:00 והתלבטנו מה מסגרת הזמנים שלנו, יש רכבל שקצת מוריד אותך מהחנייה ומקרב אותך לקרחון אבל הוא מאוד קצר ולא הרגשנו שהוא משמעותי מידי. התחלנו לצעוד ברגל מהחנייה הגדולה לכיוון הקרחון, כשהמטרה היא להגיע לקרח. הירידה מהחנייה יחסית מסודרת ועם מדרגות מתוחמות בעצים אז לא היה קשה מידי ובהמשך יש שביל מאוד פשוט, לאחר השביל הפשוט וכשמתחילים להגיע לאזור הקרחון הדרך מתחילה להיות מורכבת יותר, יש מעברי מפלים וממש הליכה בתוך בולדרים, ההליכה בבולדרים מורכבת וכדאי מאוד ללכת בזהירות כדי לא לנקוע רגל, הכי חשוב לדרוך על הסלעים היציבים והישרים (אופקיים לקרקע).
אחרי הליכה של בערך שעה וחצי ומפגש בדרך עם משפחה ישראלית מאוד נחמדה שהחליטה לא להמשיך במסלול הבולדרים הגענו למפל מרשים וחזק מאוד שחוסם לנו את המעבר לקרחון עצמו, ראינו עוד שתי קבוצות מטיילים שעצרו לפני המפל ועוד משוגע אחד שחצה אותו. חשבנו על להוריד נעליים ולעבור למטה דרך האגם את המפל, איפה שהזרם מתחלש אבל החלטנו שלהיכנס עכשיו למים של 0 מעלות כמעט זה קשוח מידי. עשינו סלפי שתהיה אמונה שהגענו והתחלנו לחזור לרכב בשעה 16:40 בערך אחרי שקפאנו מקור ונהנינו מהקרחון המטורף והבן אדם המשוגע שמטייל עליו וחצה את המפל. חשוב לקחת בחשבון את ההליכה חזור שיכולה לקחת הרבה זמן והיציאה מהכביש גם אורכת זמן מה. הייתי ממליץ מראש להגיע לתחנה 11 כתחנת עצירה ראשונה אם רוצים ללכת לכיוון הקרחון ואחרי זה בדרך חזור בכביש להיות בשאר התחנות.
אנחנו הלכנו דיי מהר כי לא רצינו לצאת מהכביש המפותל בחושך והדרך לקחה לנו קצת יותר משעה, ב-18:00 הגענו למעלה לאוטו, אני מניח שהליכה נורמלית תיקח לנו בערך שעתיים, בדרך עקפנו את המשפחה שחזרה אחרי שהיא לא עברה את אזור הבולדרים.
נסענו את הכביש חזור ללא עצירות אבל הנוף המטריף לא יכול להשאיר אותך אדיש. הנסיעה מתחנה 11 ועד הבית שלנו היא שעה ו-40 דקות, אנחנו מאוד מרוצים מאזור הלינה שלנו (St Martin) ויחסית הוא ממש באמצע בכל אזור זלצבורג. בדרך עצרנו בתחנת דלק שבה מחיר הדיזל הוא 1.889 לליטר, תידלקנו במחיר של 60 יורו ושם איכשהו גם כבתה לנו הנורת מנוע, כנראה כי הפסקנו לאמץ את האוטו וחזרנו לנסוע במישור אחרי כל העליות והירידות של היום, אולי היא עוד תשוב, בכל מקרה החברת השכרה לא ענתה כמובן.
מאוד קרוב למלון עצרנו במסעדת Bar BQ ואכלנו שם המבורגר וסלט עוף עם כוס בירה שעלו לנו 35 יורו עם טיפ ושם גם הזמנו את השתי לילות הבאים (כן כן רק עכשיו) באזור קפרון כדי לטייל בקפרון ובמפלי קרימל המפורסמים.
הגענו חזרה ללילה האחרון במלון בשעה 21:30 והלכנו לישון עם הנופים הלא כל כך אלפינים אבל עדיין יפים שיש מהמרפסת. ממחר אמור להיום גשום ומעונן בהמשך הימים לפי התחזית, נעדכן בהמשך.

הוצאות:
סופר - פירות וירקות - 13.20 יורו
שוקו חם עם קצפת - תחנה 4 בגרוסגלוקנר - 4.5 יורו
תדלוק דיזל - 60 יורו
שתי לילות - Hotel Garni Pinzgau - עם ארוחת בוקר - 246.5 יורו
מסעדת Bar BQ - ארוחת ערב - 35 יורו

סה"כ: 359.2 יורו

לינה:
Landhotel Anna

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

25/8 - יום חמישי: מפלי קרימל

אמ;לק:
מפלי קרימל
בריכות Korgel

קמנו יחסית בנחת ודורית עוד סיימה משהו במחשב, התארגנו ליציאה מהחדר אז סידרנו את המזוודות וסגרנו תיקים לקראת יציאה למלון הבא. תכננו ללכת היום לסכר קפרון והבנו שהוא עולה 23 יורו לאדם ללא אופציית כניסה בחינם עם כרטיס זלצבורגלנד ואם ישנים באזור קפרון ייתכן כי מקום הלינה מביא כרטיס להטבות של האזור ואנחנו בדיוק עוברים למקום לינה קרוב לקפרון, לכן החלטנו לשנות תוכניות. ישבנו לארוחת בוקר בשמש אוסטרית בחצר של המלון עם נוף לאלפים ובדקנו מה לעשות היום, יש אופציה של יום רגוע יותר בשימוש בכרטיס זלצבורגלנד ומחר נלך לסכר קפרון, אם ייתנו לנו בערב כרטיס כניסה בחינם אליו אז אחלה ואם לא אז נשלם כמובן ונלך מחר.
היום נתחיל בנסיעה ארוכה לאזור Krimml Waterfalls, מפלי קרימל, ומשם נלך לבריכות של Hallenbad Mittersill כדי לנוח קצת מכל המדרגות של הימים האחרונים (כלול בכרטיס כמובן). בדרך ראינו הרבה חנויות ספורט וסקי שנחזור אליהן כשיהיה יום גשם. הגענו לחניית המפלים (שעולה כסף כמובן) ב-12:30 כשהחניות עמוסות מאוד באנשים. המחיר כניסה הוא 5 יורו אבל נכנסנו עם הכרטיס בחינם.
התחלנו לעלות לפי המפה לכל הנקודות בשעה 12:50. המסלול נגיש לחלוטין, עם שיפוע מתון בעלייה אך סלול ומאפשר מעבר למבוגרים, ילדים, נכים, כלבים ועצלנים. הירידות מהשביל הן עם מדרגות אבל גם פשוטות מאוד והנקודות תצפית מדהימות, אנחנו עלינו עד הנקודה האחרונה שזאת נקודה 11 והיא גשר שנמצא ממש מעל המפל הגדול ביותר, מאוד מרשים ומאוד מומלץ להגיע לשם. הדרך מנקודה 8 שזאת המסעדה ועד נקודה 11 יותר משופעת אבל לגמרי שווה את המאמץ.
ראינו שיש המשך מהגשר של שביל גיפים פשוט מאוד עם שיפוע מאוד מתון שהולך על הנחל אז המשכנו ללכת עליו עד שנפתח לנו נוף מאוד יפה של כמה פסגות מרשימות וקרחון קטנטן שניתן לראות באופק הרחוק. ירדנו לאכול ארוחת צהריים ממש על הנהר הזורם בעוצמה, עשינו כמה תמונות כדי שיאמינו לנו והתחלנו את הירידה המשופעת וקשוחה שחיכתה לנו בכל צעד שעלינו למעלה. ירדנו יחסית מהר בלי עצירות ועקפנו קצת אנשים בדרך, הגענו למטה אחרי קצת פחות משעה. סך כל הטיול שם ארך לנו כ-3.5 שעות.
משם המשכנו לבריכות של Korgel, אתר הנקרא Hallenbad Mittersill. המקום הרבה פחות טוב מהבריכות של גולינגר אבל גם הוא בחינם עם כרטיס זלצבורגלנד ויש בריכה, גקוזי וסאונה. הגענו לבריכות של kogler, בכניסה הצגנו את כרטיסי זלצבורלנד וחסכנו 18.5 יורו לכל אחד. נכנסנו ולקח לנו זמן להבין איפה הלוקרים ואיך משתמשים בהם, ראינו שיש מקום לשים יורו אחד, הכנסנו דברים ללוקר, שמנו יורו ונעלנו את הלוקר. רציתי רגע להוציא עוד משהו מהתיק אז פתחתו את הלוקר ואז כשניסינו לנעול זה לא ננעל, ממש לא הבנו מה קרה אז שמנו עוד יורו ולקחנו כל מה שהיינו צריכים מהתיק כדי לא לחזור אליו בכלל ובטעות לשים עוד יורו! הלכנו לבריכות המקורות והיה ממש לא עמוס באנשים ומקום מאוד נחמד, נכנסנו אחרי זה לגקוזי והוא לא היה כל כך חם, יש פה קטע לאירופאים לעשות גקוזי לא חם.
אחרי זה בדקנו אם הסאונות בעירום, כשהבנו שכן החלטנו ללכת כבר כי בחורות ערומים זה חולירע אז התארגנו וחזרנו ללוקר. לתדהמתי גיליתי כשפתחתי את הלוקר 2 יורו מתחת לאזור היורו ששמנו, מסתבר שזה רק פיקדון וזה לא שתה לנו את הכסף סתם. זה היה מצד אחד מפתיע ומצד שני הגיוני אז אנחנו הסתומים.
המשכנו משם למסעדה איטלקית קרובה בשם L'incontro, מסעדה בסטייל אמיתי, פיצות ופסטות מעולות ומקום ממש מרשים מבחוץ ומבפנים, לקחנו פיצה, פסטה, סלט קטן וכוס יין אחת ועלה לנו 37.80 יורו, השארנו 40 יורו ויצאנו לכיוון האזור לינה שהזמנו אתמול בלילה.
הגענו למלון Grani Pinzgau בשעה 20:00 בערך וקיבל אותנו אחד מבעלי המקום עם הכלב המדהים שלו, הסביר לנו כמה דברים והביא לנו מעטפה מרשימה מאוד המכילה הסברים רבים וספרונים על האזור. כשהגענו לאזור הלינה גילינו מקום קסום מאוד, עיירה מדהימה, ברים, מסעדות ומלא מקומות לינה אבל אמרנו שנצא רק מחר ונוותר על זה הערב כי אנחנו עייפים מידי (בני 25 אבל הגוף בן 200). החדר עצמו מאוד מפנק ויש בו הכל, גם במלון לא חסר שום דבר ויש מכונת קפה חופשית כמה שבא לנו, לא רע בכלל.

הוצאות:
מס מקומי למלון הראשון ששהינו בו - 16 יורו
חניה בקרימל - 4 שעות - 8.30 יורו
מסעדת L'incontro - ארוחת ערב - 40 יורו

סה"כ: 64.30 יורו

לינה:
Hotel Garni Pinzgau

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

26/8 - יום שישי: סכר קפרון

אמ;לק:
סכר קפרון
נקיק זיגמונד טון

יצאנו מהחדר לארוחת הבוקר סביב השעה 8:00, ירדנו לקבלה ושאלנו שם האם יש כרטיס שנותן הנחה לסכר קפרון דרך המקום לינה. הבנו מהמארחת החמודה מאוד בקבלה שיש הנחה של 10 אחוז, גם זה משהו.
ישבנו לארוחת בוקר ממש כפרית וכיפית ויצאנו לסכר באזור 9:30. הנסיעה לשם מהאזור שלנו היא 40 דקות. אנחנו ממש קרובים למפלי קרימל. התחלנו לנסוע לאזור kaprun dam, סכר קפרון, התכנון להיום הוא סכר קפרון, נקיק הזיגמונד טון ולעבור בכמה חנויות ספורט לשופינג. יש לנו במלון השווה שלנו גקוזי וסאונה שנסגרים ב-20:00 אז התכנון הוא להגיע מקסימום ב-19:00 למלון.
תוך כדי הבוקר הזמנו מקום לינה לשתי לילות הבאים בבקתה קרובה מאוד למיירופן, הבקתה נקראת Gastehaus Pirker כי הערב זה הלילה השני והאחרון במלון הנוכחי שלנו. חיפשנו קצת בבוקינג ומצאנו מקום ממש נחמד עם המלצות מאוד טובות שקרוב מאוד לטרק האופלררהאט, טיול של עליה לתצפית נוף ובקתה מרשימה מאוד. אם לא היית שם ואין לך תמונה על הגשר לא היית בטירול.
מהיום בצהריים ועד בערך סוף הטיול שלנו התחזית היא גשומה מאוד, נקווה שנעבור את זה בשלום ושהתחזית משקרת. הגענו לחניה של תחילת המסלול לסכר שכולל אוטובוס, רכבל ואוטובוס נוסף. שילמנו במקום 52 יורו לשנינו רק 47 יורו בזכות הנחה מהמלון. שילמנו וחיכינו עם עוד הרבה אנשים (וישראלים כמובן) לאוטובוס הראשון שלוקח לתחילת הרכבל, כשהוא הגיע הצלחנו לעלות כמעט אחרונים בהצטופפות מרשימה באוטובוס. עלינו עם האוטובוס דרך מנהרות מגניבות ואז הגענו למתחם שממנו עולה הרכבל, חשבנו שתכף יגיע הרכבל אבל אז כשהרגשנו פתאום שהאדמה זזה הבנו שאנחנו כבר ברכבל עצמו. צריך לצאת סתומים פעם ביום לפחות בחו"ל.
אחרי הרכבל יש אוטובוס נוסף שלוקח אותך עד המפלס של הסכר המטורף של קפרון. סכר מדהים מדהים מדהים, מאוד מומלץ להגיע. למעלה יש הרבה אופציות, לטייל ברגל על שביל מסודר שהולך לאורך הסכר, לעלות לנקודת תצפית מאוד יפה על הקרחונים בסביבה ועל כמות המים הלא נורמלית שיש באוסטריה, הרבה נקודות הסברים על בניית הסכר וכמות החשמל שהוא מייצר (לחצי מאוסטריה!!). בנוסף יש אפשרות לעשות מסלול ויה פרטה (מסלול חבלים עם רתמות וקסדות של הליכה (אפשר להגיד באוויר) על הסכר). המחיר של זה הוא עוד 26 יורו לאדם, חשבנו אם ללכת לעשות את זה אבל ויתרנו בגללי (אני יכול לכתוב מליון תירוצים אבל אני פשוט מעדיף את הרגליים על הקרקע).
הלכנו לנקודת התצפית ועשינו עוד הליכה קצרה שיורדת מהמדרכה של התיירים וטיפה נכנסת לשטח למפלים נחמדים שאפשר לשבת לידם ולאכול סנדוויץ. מהאזור הזה גם יש עלייה מאוד מרשימה לבקתה בגובה שלפי השילוט לוקח שעתיים לעלות אליה. אנחנו תכננו להמשיך היום עוד לזיגמונד טון ורשום שבשעה 15:00 יהיה באזור כבר סופות רעמים, אז המשכנו לנו והתחלנו לרדת אחרי בערך שעה וחצי למעלה. בשביל לחזור למטה צריך לחכות לאוטובוס שמגיע בערך כל 20-25 דקות.
עשינו את מסלול החזור (אוטובוס-רכבל מגניב-אוטובוס) והגענו לחניית הרכבים ב15:00.
בחניה יש 10 קומות וחנינו בקומה 4, המעבר בין הקומות הוא ברגל ואין מעלית אז שווה לשאוף לחנות בקומות העליונות ביותר כדי לא לעלות מליון מדרגות אחרי שמחנים את הרכב ליציאה לקופות והקבלה. אבל גם לא לקחת סיכון אם עמוס כי אז תצטרכו לעשות את כל הסיבוב של הקומות מההתחלה. היציאה מהחניון בסוף היא מהקומה העליונה.
הגענו לרכב ונסענו לכיוון נקיק הזיגמונד טון המדובר, נכנסנו עם כרטיס זלצבורגלנד וחסכנו 6.5 יורו לכל אחד. כשנכנסנו הגיעו איתנו קבוצה ישראלים גדולה שכל המסלול צעקו אחד לשני ועצרו כדי להצטלם. המסלול הוא שביל עץ מסודר ונעים הליכה עם כמה מדרגות בדרך אך הבעיה שלו היא שהוא מאוד צר. איך כל כך מקום לעקיפות או לעצירות לתמונות והוא גם רחוק מהמים. זרם המים שעובר תחת רגלינו מרשים מאוד ואין דברים כאלו בארץ אבל התחושה בסוף המסלול שלוקח משהו כמו 10 דקות מקסימום היא שזה מאוד ממוסחר ותיירותי, אנחנו לא כל כך אהבנו ופחות ממליצים. אחרי המפל המאוד מלאכותי שעשו בסוף עלינו טיפה למעלה וגילינו אגם מאוד יפה שנטענו בו קצת אחרי החוויה המסחרית שעברנו.
משם נסענו לכיוון המלון כשידענו שיש עיירה מקסימה מאוד בשם Mittersill בדרך עם הרבה חנויות קפה וספורט. ספורט כדי שאמצא מעיל סקי ואולי גם סוף סוף בלון גז וקפה לדורית (היא חיה על קפה). חנינו בחניית P1 ולא הבנו אם זה בתשלום כי היה שלט עם 90 דקות חינם או משהו כזה. שאלנו זוג מבוגרים איך זה עובד והם אמרו שיש איזה פלסטיק כזה שאתה אמור לקבל עם הרכב ושם אתה מסמן מתי הגעת לחנייה הזו. לא היה לנו את הפלסטיק ואז הם פתאום אמרו שיש להם שניים והביאו לנו אחד. ממש סידרו אותנו. לא הייתי רוצה להשאיר את זה לחברת השכרה הגרועה שלנו, נראה מה נעשה עם זה.
טיילנו קצת בעיירה ומצאנו חנות ספורט עם מוכרות ממש מקסימות שהוציאו לי מהמחסן מעילי סקי שווים בחצי מחיר ממחירי החורף. לא לקחנו אבל כי אני מחפש אחד מתפרק, משהו דומה לקולומביה. המשכנו להסתובב ומצאנו מקום קטן ונעים לקפה, ישבנו שם לשתות קפה וקוראסון חמאה עם נוטלה וקיבלנו קוראסון חמאה ונוטלה קטן בצד. שילמנו על זה 14.30 יורו ונסענו חזרה לכיוון המלון באזור השעה 18:00, הגענו ובדקנו אם הסאונה והגקוזי עובדים. ראינו את בעל הבקתה והוא סידר לנו את הסאונה, יש שם שתי סוגים, אחד לעמוד השדרה וסאונה רגילה. הגקוזי לא עובד בקיץ אז ישבנו בסאונות כמה דקות ועלינו לחדר, חוויה להיות בסאונה בלי מלא חולירע מסביב.
יצאנו למסעדת בר קרובה אלינו לעשות ארוחת שישי, קוראים למסעדה Cafe-Restaurant Dorfstub´n Andrea Draxl. כרגיל, מקום מאוד שירותי ונעים, המלצריות שם היו לבושות בלבוש מאוד מיוחד והרגשנו שהחזירו אותנו 100 שנה אחורה (חוץ מאחת מורדת שלבשה שחור רגיל של מלצרים). לקחנו שניצל עם ציפס, סלט עוף ו-2 כוסות יין, אמרנו יום השישי ובורא פרי הגפן ושילמנו 38 יורו עם האוכל ו-2.70 יורו טיפ (ה-70 זה שאריות עודף).
יצאנו חזרה למלון ובדרך היה מחסום בכביש ומסתבר שחסמו כי היו דוכנים ותזמורת מנגנת, הקשבנו וקצת צילמנו והלכנו חזרה למלון. מחר מתחילים להתגלגל לכיוון טירול, אזור הטרקים.

הוצאות:
סכר קפרון - 47 יורו
לאטה וקוראסון - 14.30 יורו
מסעדת Dorfstub Andrea Draxl - ארוחת ערב - 40.70 יורו

סה"כ: 112 יורו

לינה:
Hotel Garni Pinzgau

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

27/8 - יום שבת: יום רכבלים

אמ;לק:
רכבל ואגמים בנוף מעונן מאוד
המעבר לטירול

שבת היוםםםם.
שבת מנוחה, קמנו בנחת, אירגנו את החדר ליציאה והלכנו לארוחת בוקר. לפני הצק אאוט מי שעשתה לנו את היציאה אמרה שצריך לשלם מס מקומי של 4 יורו ופטפטנו איתה קצת. היא מספרת שבן הזוג שלה מפחד לבוא לבקר בישראל ושהיא מאוד רוצה, אני חושב שהיינו שגרירים טובים והרגענו אותה מבחינה ביטחונית.
יצאנו מהבקתה ונסענו לכיוון החנויות של העיירה, חנויות בגדים וספורט, הסתובבנו קצת ולא מצאנו שום דבר וכמו שהתחזית ציפתה מאוד מעונן היום. מהעיירה שבה ישנו, Neukirchen, יוצא רכבל סקי בשם Wildkogelbahn לגובה מאוד מרשים ויש מסלול קצר ונחמד של חצי שעה-שעה לכיוון ל-2 אגמים. הרכבל כלול בכרטיס זלצבורגלנד אז חסכנו 28 יורו לכל אחד מאיתנו. כמובן שהמילה חסכנו היא לא מדוייקת כי שילמנו הרבה על הכרטיס, בסוף הטיול נעשה הערכת עלויות ונבין אם היה שווה לעשות את הכרטיס בכלל. עלינו למעלה והתחזית לא משקרת. מעונן מאוד, לא רואים יותר מ-20 מטר קדימה, רק מאוד קרוב לאגם הבנו שיש לידינו אגם. מצד אחד מגניב, מצד שני אין נוף בכלל.
ירדנו בחזרה במטרה לנסוע לכיוון טירול ולהגיע לעיירה הבאה שבה אנחנו ישנים 2 לילות כשהכיוון שלנו הוא מחר לצאת מוקדם לכיוון טרק האופלררהאט, הגשר המדובר.
זכרתי שיש לרכבל הזה זמן סיאסתא בצהריים והם עוצרים למשהו כמו שעה אבל חשבתי שההפסקה מתחילה משעה 13:00, הגענו ב-12:15 לרכבל לכיוון הירידה ומסתבר שההפסקה מתחילה מהשעה 12:00. אז הכריחו אותנו ללכת עוד קצת, הלכנו לכיוון מערב הפעם כשקודם הלכנו מזרחה לשני האגמים, ממערב יש גם אגם אחד מאוד יפה ליד מתקן רכבל סקי שהרכבלים בו היו מסודרים כמו שרק האוסטרים יודעים לסדר. הגענו חזרה לרכבל אחרי השעה 13:00 והתחלנו לנסוע לכיוון מיירופן, עיירה גדולה בכיוון אזור הלינה שלנו. כל הדרך ירד עלינו גשם משתנה בעוצמתו.
לקח לנו משהו כמו שעה וחצי להגיע לאזור מיירופן, עיירת סקי שנמצאת בדרכנו למלון. הגענו למלון ובעלת המקום הכניסה אותנו, שאלנו אותה אם יש דרך לקבל מים חמים כדי שתהיה את היכולת להכין תה אז היא אמרה שהיא מביאה לנו כוקה, לא הבנו מה היא רוצה אבל בסוף היא חזרה עם קומקום.
לקראת הטיול שלנו באופלררהאט בימים כאלה מעוננים וגשומים הייתי צריך להצטייד במשהו מגן מגשם, אין לי שום דבר נגד הגשם עד היום אז סוף סוף בזכות הטיול באוסטריה קניתי מעיל, עלה קצת יקר אבל לא נורא, אני לא מחשיב את זה בהוצאות הטיול.
אחרי השופינג חזרנו למלון וישבתי קצת לעשות כמה דברים במחשב, דורית עשתה כביסה בכיור של כמה בגדים שיהיו להמשך השבוע. לקראת 20:00 יצאנו לכיוון מאיירופן לארוחת ערב והלכנו לאכול במסעדת BERG&TAL שכנראה שהחלק של ה-TAL בשם הוא ישראלי והוא בעל המקום, אבל אנחנו לא בטוחים כל כך כי המלצר רק מילמל משהו. בכל אופן, המסעדה מדהימה, לקחנו דג פורל ופסטה שמנת עם סלמון ובראשונות לקחנו מרק שום שמנת עם קרוטונים, לקינוח בגלל שאנחנו חלביים להיום לקחנו קינוח של סופלה שוקולד מעולה. עלה לנו 55.70 (יקר מאוד אבל לקחנו מנות גדולות, מיוחדות ושוות במיוחד) ושמנו 60 יורו כולל טיפ, מעניין אם הם חושבים ששכחנו את המטבעות על השולחן או שהם מבינים שזה טיפ. הלכנו לישון כשהתחזית למחר היא עננות כבדה מאוד ואנחנו קרובים לטרק האופלררהאט. נראה בבוקר מה עושים ומה התחזית. הגשתי עבודה שהייתי צריך להגיש והלכנו לישון.

הוצאות:
מס מקומי לדירה - 4 יורו
פירות בסופר - 9.35 יורו
מסעדת BERG&TAL - ארוחת ערב - 60 יורו

סה"כ: 73.35 יורו

לא לחישוב - מעיל גשם שקניתי - 140 יורו

לינה:
Gastehaus Pirker

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

28/8 - יום ראשון: אופניים

אמ;לק:
רכיבה על אופניים במעלה הר

קמנו בבוקר למרפסת מעוננת מאוד. היה גשם במהלך הלילה ויש תחזית לעננים וגשם גם בכל מהלך היום. כדי להגיע לגשר המפורסם ולהינות ממנו כנראה שניאלץ לדחות את המסלול הזה למחר. החלטנו להתחיל לחפש אטרקציות בעמק זילרטל, ראינו שיש רכבל שיוצא מהעיירה שלנו אבל שוב לעלות כדי לא לראות 20 מטר קדימה זה מבאס. חשבנו פתאום על רעיון מעולה, השכרת אופניים באזור, ניקח אופניים ונטייל פה, יש פה שבילי נהרות, אגמים, עליות מסודרות לאופניים לכיוון ההרים, זה מאוד נפוץ פה. הבעיה היחידה שלנו היא שיום ראשון היום ואולי הכל סגור. נבדוק ונעדכן. העיירה שאנו ישנים בה נקראת Finkenberg, ממש קרוב למייאורפן.
ירדנו לארוחת בוקר אצלנו בבקתה, הארוחה מאוד אישית ובעלת הדירה באה ושאלה אם אנחנו רוצים ביצים כלשהם ובאיזה סגנון. הבקתה שאנו מתארחים בה כרגע קטנה יותר מהקודמות ולכן גם ארוחת הבוקר קצת פחות עשירה בתחושה שלנו אבל היה טעים מאוד, אישי, כפרי ומשביע.
יצאנו לחפש מקום להשכרת אופניים ומצאנו מקום בשם Diffrent Bike & Ski Verleih. הבחור בקבלה היה נחמד מאוד וקיבל אותנו בחיבה רבה ועם החיבה גם סיפר לנו שכל אופניים יעלו לנו 50 יורו ועם קסדה זה עוד 7 יורו, זאת אומרת שיצא לנו 114 יורו שזה המון כסף לטיול אופניים. אבל העננים כיסו אותנו מכל עבר ולשלם 28 יורו לרכבל שנמצא אצלנו בעיירה והפער הוא קטן.
הלכנו על האופניים, כשיצאנו לראות אותם ואחרי שהוא המליץ לנו לעשות מסלול של עליה מאוד גבוהה למעלה ההר, בעצם לאן שהרכבל עולה הבנו שיש לאופניים מנוע חשמלי שעוזר לפעולת הרגליים, מכוונים אותו לפי רמת העזרה שאתה מעוניין וככל שתשים עזרה רבה יותר כך זה גם יבזבז את הסוללה מהר יותר. המוכר האדיב הציע לנו לשים את זה על הרמה האמצעית כדי להצליח לחזור היום וכך עשינו (לא לספר לאף אחד אבל לפעמים העלנו את זה קצת יותר).
התחלנו לטפס למעלה עם האופניים בשעה 11:00 כאשר השעת סגירה של החנות היא 17:00, לכן אנחנו חייבים להגיע קודם. העלייה הפעילה לנו את השרירים יפה מאוד עם כל הכבוד למנוע החשמלי שמחובר לאופניים, בהתחלה היא כוללת עליית כביש עם רכבים עליו מידי פעם ולאחר מכן ציר כבוש מאוד ברור המשמש לג'יפים שמידי פעם עוברים עליו. העלייה לקחה לנו הרבה זמן אבל גם עשינו עצירות בדרך. הגענו למעלה ובדיוק החנות ספורט שנמצאת בסוף רכבל בשם Penkenbahn הייתה בסיאסתא כמובן עם התזמונים שלנו. התחיל באותו רגע גשם ממש חזק והחלטנו להיכנס למסעדה הסמוכה, השארנו את האופניים קשורות אחת לשנייה בחוץ ונכנסנו לשתות מרק דלעת במחיר של 6 יורו. כשיצאנו כבר נפסק הגשם ונכנסנו לחנות הספורט להסתכל, דורית מדדה כמה חולצות ולקחה חולצת ספורט שנראית ממש טוב במחיר 20 יורו. המשכנו לעלות עוד עד לסוף הרכבל היוצא מהעיירה שבה אנו לנים, Finkenberg, רכבל בשם Almbahnen, כשהגענו ראינו שאנו כבר נמצאים בנקודה הגבוהה ביותר באזור ובנוסף נפתח בפנינו נוף יפה לכיוון הצד השני של הרכס, אפשר לדמיין את זה כאתר סקי פעיל מאוד בחורף וגם אזור רווי במסלולי טיול בעונה זו.
לאחר שהסתובבנו באזור הרכבל ישבנו במסעדה שנמצאת ממש בסמוך אליו שבדיוק תזמורת כלי נשיפה ניגנה שם. ראינו את התפריט ולא ראינו משהו מעניין אז החלטנו להתחיל לרדת למטה. האופניים עצמם בגלל המנוע החשמלי שלהן כבדות ממש אז כדי לרדת במהירות סבירה ולא להתהפך בדרך הרטובה והחלקה הבנו מיד בהתחלה שצריך ללחוץ חזק על הבלמים כל הדרך, זה לא היה קשה כמו בעלייה אבל גם זאת הייתה פעולה מורכבת, הפעם לידיים, הרגליים נחו לחלוטין.
אחרי שהתקדמנו כמה דקות שבירידה אתה מספיק לרדת המון! בכמה דקות, דורית הבינה שחסר לה משהו בראש, קסדה! ככל הנראה היא נשכחה איפשהו בדרך, אז התחלנו לחזור לנקודה הגבוהה ביותר שהייתה סוף הרכבל, עקפתי קצת את דורית כי אנחנו כבר לקראת סגירת החנות וניסיתי לעלות מהר לחפש את הקסדה. כשהגעתי פשוט ראיתי אותה מונחת על השולחן במסעדה שעזבנו בלי לאכול שום דבר, לקחתי והתחלתי לחזור בירידה, דיי מהר פגשתי את דורית שהמשיכה לעלות במקום לחכות ולא לאמץ את השרירים יותר מידי וירדנו ביחד חזרה לכיוון חנות האופניים.
באחת הפניות הייתה משפחה מטיילת בצד הדרך ודורית אמרה להם שלום ואיכשהו החליקה קצת עם האופנים ובלמה יחסית חזק. בגלל שהייתי קרוב אליה אז בלמתי אחריה מאוד חזק בזמן סיבוב וזה לא הותיר לי הרבה ברירות, עפתי מהאופניים והאופניים עליי. התאוששתי מהר אבל הייתה לי תחושה שהמכה בברך לא תעזור לי מחר בטרק האופלרר. רכב אוסטרי עצר לי מיד ושאל אם אני רוצה עזרה או טרמפ למטה עם האופניים והמשפחה שטיילה מיד באה עם הילדים הקטנים לראות את מחזה הנפילה. ראיתי שאני מצליח ללכת והמשכנו לרכב. קיפול הרגל לא היה פשוט אז השארתי אותה ישרה, מזל שיש רק ירידה כל הדרך. הגענו בסוף למטה ממש לקראת השעה 17:00 ובכל הדרך חזור ירד עלינו גשם לא מרחם. הגענו ממש סחוטים במים בפלג גוף תחתון. בפלג גוף העליון המעיל גשם החדש שלי הצליח לשמור עליי נקי לגמרי, אפילו טיפה אחת לא חדרה דרכו, מדהים. החזרנו את האופניים, שילמנו 114 יורו, המוכר הנחמד הביא לנו בירה על חשבון הבית ויצאנו למלון לייבש את הבגדים.
חיפשנו מקום לאכול כי היינו נורא רעבים ולא אכלנו כלום בצהריים, חוץ ממרק ובננה. במלון הנוכחי פחות מסתדר להוציא סנדוויצים בבוקר כי הכל מאוד ביתי וקטן, החלטנו לנסוע למסעדת פיצה הנמצאת במאיירופן. המסעדה נקראת Edelweiss Lounge Restaurant Pizzeria, השירוב כמובן אדיב ומאוד נעים כמו תמיד והאוכל פשוט מדהים, לקחנו פילה סלמון, סלט יווני ופיצה איטלקית. עלה לנו סך הכל 48 יורו והשארנו 3 יורו טיפ אז שילמנו 51 יורו. אנחנו לא סגורים על תרבות הטיפים פה, צריך לבדוק את זה. מה שבטוח זה שכולם מאוד שירותיים גם אם שילמו להם טיפ וגם אם לא.
יצאנו מהמסעדה לכיוון המלון, בדרך רצינו לסדר את האוטו והיה לנו זבל ברכב, אז כל הדרך חיפשנו פח, לא מצאנו בכל האזור של הלינה שלנו פח זבל אחד שפתוח לרחוב! אז הבנו שאין חתולי רחוב כי אין פחים, שווה לאמץ בארץ. כדי לתכנן את המשך הלילות שלנו באזור טירול, הכיוון הוא לנסוע לעיירה Fulpms אחרי טרק האופלרר ולישון שם.

הוצאות:
השכרה מחנות Diffrent Bike & Ski אופניים וקסדות לכל היום - 114 יורו
מרק במסעדת STIERALM PENKEN האלפינית - 5.90 יורו
מסעדת Edelweiss Lounge Restaurant Pizzeria - ארוחת ערב - 51 יורו

סה"כ: 170.90 יורו

לא לחישוב - חולצה שדורית קנתה - 20 יורו

לינה:
Gastehaus Pirker

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

29/8 - יום שני: אולפררהאט

אמ;לק:
Olpererhütte

קמתי עם כאבי ברך לא קלים כל כך, פעולת קיפול הרגל קשוחה לי וטיפוס של שעתיים מרגיש פתאום כמעט בלתי אפשרי או שיכול לגרום לנזק נוסף. אמרנו שבכל מקרה נסע לאזור. בקתת Olpererhütte ממוקמת מעל עמק מדהים ובסמוך לאגם שאפשר גם לטייל עליו, זה חצי שעה נסיעה מאיתנו והיום הוא היום הכי שימשי שיש לנו מאז שהגענו לפה, דווקא עכשיו להיפצע אבי???? כל הכבוד.
הלכנו לארוחת בוקר והמארחת שלנו התחילה לדבר איתנו קצת כי היא ראתה שאני צולע, שאלה לאן אנחנו הולכים היום וגם אמרה לנו שהיא ראתה אותנו למעלה בהר עם האופניים! אמרנו לה שניסע לכיוון האולפררהאט והיא תיקנה את איך שאנחנו אומרים והסבירה לנו קצת על הדרך, ממש מטיילת למופת ולא צעירה כל כך. שילמנו על הלינה שלנו 203 יורו בכרטיס אשראי שתמיד מפתיע שהוא עוד עובר בכלל, מזל שמתחדש החודש ואיתו המסגרת ממש עוד רגע.
יצאנו מהבקתה לכיוון הסופר הקרוב וקנינו ירקות, לחם וגבינה צהובה, עלה לנו 9.65 יורו והתחלנו לנסוע לכיוון אולפררהאט. הברך מאוד כואבת לי אבל נגיע לשם ונראה מה נעשה, יש שם אגם מדהים וסכר גדול שגם עליו אפשר לטייל וההליכה היא מישורית. לפני ההגעה יש כניסה לכביש בעל נתיב אחד בלבד וראינו שפתאום יש פקק וכולם עומדים, הגיעה אלינו מישהי וביקשה מאיתנו 14.5 יורו בטענה שהכביש הוא פרטי וזה התשלום אגרת כביש וחנייה למשך כל היום על האגם. כשהגענו ראינו קבוצות רבות של אנשים, ילדים קטנים, כלב (שספק אם הם באמת כלבים מרוב שהם קטנים), ומבוגרים מאוד.
לקחתי איזה מקל שמצאתי למטה והחלטתי להתחיל לעלות לאט, רק רגל ימין עבדה בעלייה הזאת והרבה מאוד, עלינו לאט לאט, דורית התעייפה מזה שעלינו מאוד לאט ואני התעייפתי ברגל אחת. בסוף אחרי 3 שעות כאשר המסלול אמור לקחת שעתיים ופחות אפילו הגענו לבקתה המדוברת. הבקתה למעלה כוללת מסעדה כמובן ואם עולים עוד טיפה אז מגיעים לגשר התלוי הכולל תור ארוך לתמונה מהונדסת מאוד שבה נראה כאילו אנחנו על גג העולם ועמק מדהים מתחתינו אבל מאוד קרוב לרגלינו יש מפל זורם אז אין חשש ליפול 200 מטר בצניחה חופשית. עשינו תמונה כמובן וביקשנו מזוג נחמד לצלם, הגבר צילם במצלמה הגדולה והאישה בפלאפון של דורית. התמונות יצאו לא משהו אבל לא מדברים על זה.
הלכנו למסעדה של בקתת Olpererhütte והזמנו מה אם לא אחר משוקו חם עם קצפת, שילמנו 3.70 יורו ואכלנו את הלחמניות והגבינה שקנינו בסופר ועוד קצת פירות. התחלנו לרדת חזרה, ירדתי לאט לאט ולדורית לא הייתה ברירה אלא להיגרר אחריי, גם הירידה הייתה לא פשוטה וארכה לנו כפול מהזמן שזה אמור, שעתיים במקום שעה. באמצע הדרך בחור מצכיה שטייל עם בת זוגתו והוריה עקף אותנו ושאל מאיפה אנחנו, נכנסנו איתו לשיחה ארוכה על ישראל וצכיה, היה מעניין מאוד. הבחור היה מאוד חברותי והוא העביר לנו הרבה זמן מהדרך. לבסוף הגענו למטה, עשיתי תמונה עם המקל שהקל עליי כל הדרך, בעליה ובירידה, ונכנסנו לאוטו. הנסיעה לכיוון הבקתה הבאה שהזמנו היא כמעט שעתיים. ביציאה מאולפרר יש כביש של רכב אחד בלבד שמנהל אותו רמזור, כל פעם רק כיוון אחד יכול לנסוע וברמזור הזה יש שלט של עוד כמה זמן יהיה לך ירוק וכל סבב זה 20 דקות!! תתפללו שתגיעו בירוק אבל אם תצאו בסוף היום מהחנייה שם כמו כולם, בטוח תעמדו לפחות רמזור אחד.
המשכנו לנסוע לכיוון flumps ובדרך עברנו בכביש A13, מסתבר שזה כביש אגרה שמשלמים עליו ביציאה, שילמו 3.5 יורו וזה היה מוזר אחרי הכמעט 20 יורו שהוצאנו. המשכנו לכיוון מקום הלינה שלנו, אני נהגתי ודורית חיפשה אוכל דרך google maps. מצאנו מסעדה קרובה אלינו שנראית שווה בשם BOTTEGA, הפיצות פה נראות מדהימות אבל בגלל שאכלנו כבר אתמול אז לקחנו ניוקי, סלמון וסלט.
האוכל היה מעולה ועלה לנו 41.5 יורו והשארנו 4.5 יורו טיפ כי המלצה דיבר עם דורית על איטליה, בדרן אמיתי שסיפר לנו שיש מסעדות באיטליה שהן עושות תפריט לתיירים ותפריט אמיתי של איטלקים ואז הם עושים שינויים לתיירים ומרמים. כמובן שהמסעדה שהיינו בה היא מקורית ואנחנו גם בערך שעתיים מהגבול עם איטליה אז אנחנו גם מאמינים לו. יצאנו שבעים ומרוצים ונסענו לכיוון הבקתה הבאה והאחרונה באוסטריה. בקתה בשם Pension am Rain, הגענו ממש מאוחר אליה, קצת אחרי 21:00 וחששנו שאף אחד לא יפתח לנו, בדיוק כשהלכנו לכיוון הדלת הראשית ראינו בן אדם שהחנה את הרכב שלנו בחנייה של המלון והתחלנו לשאול אותו באנגלית מסובכת אם הוא יודע עד איזה שעה יש מישהו בקבלה, עד שהוא עצר אותנו עם המשפט "מבינים עברית?" אז כנראה שהאנגלית העילגת שלנו מאוד ברורה לישראלים. הוא אמר לנו שהוא קיבל מהבקתה את כרטיס שטובאי שכולל הרבה רכבלים ובריכות, נשמע מעולה, נקח את זה מחר בבוקר.
בעל הדירה פגש אותנו ואמר שיש לנו מזל שהוא היה עוד בסביבה והביא לנו מפתח, ביקשנו סליחה על השעה המאוחרת ונכנסנו לחדר אחרי יום ארוך הרבה יותר ממה שהוא היה צריך להיות עם ברך תקינה.

הוצאות:
לינה - Gastehaus Pirker - שתי לילות - 203 יורו
סופר - לחמניות, ירקות וגבנצ - 9.65 יורו
חנייה וכניסה לכביש האולפררהאט - 14.5 יורו
מסעדת אולפררהאט - שוקו חם - 3.70 יורו
כביש A13 - כביש אגרה - 3.5 יורו
מסעדת BOTTEGA - ארוחת ערב - 46 יורו

סה"כ: 280.35 יורו

לינה:
Pension am Rain

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

30/8 - יום שלישי: תצפית Top of Tyrol ועוד

אמ;לק:
Top of Tyrol
אזור מצנחי רחיפה

שלישי פעמיים כי טוב = שני רכבלים.
בעל הבקתה החדשה שלנו הביא לנו טופס למלא ואיתו נוכל לקבל את כרטיס עמק שטובאי - Stubai Super Card. בינתיים הוא הביא לנו כמה חוברות ומפה על האזור והכל היה נראה מעולה, יש בריכות, מופע נשרים, עלייה ברכבל לאחת מנקודות הנוף היפות בעולם - Top of Tyrol ועוד אטרקציות בחינם או עם הנחה משמעותית שכל אדם עם בעיית ברך צריך בחיים. ירדנו לארוחת בוקר והכל נורא שירותי, נעים, שאלו אם ישנו טוב, איזה קפה נרצה, איזה סוג חביתות והכל בחיוך ענק. ביקשנו קפוצינו ומקושקשת וקיבלנו קפה ארומה (קפה עם אבקת שוקו) מעוצב כמו השמש שאומרת לנו בוקר טוב הבוקר. אכלנו ולקראת הסוף התחלנו לתכנן איך אנחנו מוציאים סנדוויצים מהחדר אוכל כשכל הזמן יש הרבה אנשים לידינו, התחלנו במבצע צבאי מיוחד לחתוך לחמניה ולמרוח עליה גבינה ואז פתאום משום מקום המלצרית באה אלינו עם נייר כסף(!) ואמרה לנו שאם אנחנו רוצים להכין סנדוויצים אז אפשר לעטוף עם הנייר כסף, היינו בשוק. הכנו סנדוויצים להמשך היום והפעם בגלוי ובלי מבצע חשאי ועלינו לחדר להתארגן ליציאה.
סידרנו תיקים והחלטנו לנסוע לתצפית Top of Tyrol לתחילת היום כאשר המזג אוויר מעולה הבוקר ולקראת הצהריים אמור להתחיל להיות מעונן. העלייה לתצפית הזאת כלולה בכרטיס שלנו של Stubai שקיבלנו הבוקר. הנסיעה מהבקתה היא 25 דקות ולפני שיצאנו ירדנו למיחם של ארוחת הבוקר כדי להכין לנו תה בכוסות נספרסו שלנו שנוכל לשתות כשיהיה לנו קר למעלה בתצפית והמארחת ראתה אותנו וישר לקחה לנו את הכוסות ומילאה מים מהקומקום (ולא אמרה את המילה כוקה). הגענו לחניה של הרכבל Eisgrat, המחיר שלו ללא הכרטיס הוא 30.60 יורו לאחד, אנחנו נכנסנו בחינם כמובן. עלינו על רכבל ענק שמכיל הרבה אנשים בתוכו וקליטת וויפי, כל הדרך ציורית, מלאה במים, מפלים, יערות ופסגות מרשימות. בדרך לנקודת התצפית שזכתה להיות אחד מעשרת התצפיות היפות בעולם מחליפים רכבל ועולים על אחד נוסף.
ההגעה למעלה בסוף הרכבל הראשון היא חוויה לעיניים, המון המון שלג בסוף אוגוסט! יש מתקן ממוטה כזה עם מגלשה לילדים, מסעדה כמובן כי אי אפשר בלי בירה בגבהים האלו וחנות ספורט. הרכבל מגיע לגובה 2900 מטר ואחריו צריך לעלות לרכבל נוסף קצר כדי להגיע לנקודת התצפית. לרכבל השני קוראים Schaufeliochbahn והוא מגיע ממש לפסגת הר מדהימה בגובה 3165, ממנו עולים עוד כמה מדרגות ומגיעים לנקודת תצפית מטורפת בגובה 3210 מטר עם נוף פנורמי מושלם. עשינו כמה תמונות עם המצלמה וסלפי כי אי אפשר בלי וחזרנו למטה לסוף הרכבל הראשון. בדרך חזרנו עם שני גרמנים מבוגרים שמטיילים פה באוסטריה עם קאמפר ואן ודיברנו איתם קצת על כמויות המים שיש פה. הגענו למטה והחלטנו להמשיך עם המנוחה לברך והשמש עוד בשמיים אז הולכים לרכבל הבא שמגיע לנו בחינם עם הכרטיס שקיבלנו, למה לא אם אפשר?
נסענו לכיוון הרכבל Panoramabahn Elferlift שעולה לגובה 1790 מטר. היינו למעלה משהו כמו שעה, אכלנו ארוחת צהריים, ראינו מלא מצנחי רחיפה שיורדים למטה אז היינו חייבים לשאול כמה זה עולה, אם אתה בוחר לרדת מהמפלס של 10 דקות זה 115 יורו ויש מפלסים נוספים של 15 ו-20 דקות של צניחה שהמחיר עולה כמובן, נשמע כמו אטרקציה מאוד מגניבה אבל פחות מתאים לנו עכשיו המחיר המעניין.
אחרי הרכבל הלכנו לאגם עם מתקני ילדים ופארק קטן ועשינו סיבוב מישורי סביבו, חזרנו לרכב ועצרנו בדרך חזור לבקתה שוב במסעדה של אתמול, זה בגלל שאתמול בזמן שאכלנו סלמון אמרנו שצריך לאכול גם את הקינוחים שיש פה, רצינו לקחת טרמיסו ואני רק היום גיליתי שטרמיסו מכינים מעוגיות שאני אוכל מגיל 0 בערך, מפתיע מאוד. המלצר האיטלקי שיכנע אותנו לקחת סולפה שוקולד שצריך לחכות לו 15 דקות כי זה הזמן שלו בתנור, חיכינו ובצדק, קיבלנו סופלה מעולה ממש, שתי קפה ובגלל ששאלתי את המלצר האיטלקי כל מיני שאלות אז הוא החליט להביא לנו שתי טעימות של טרמיסו, ממש מלך! מצורפת תמונה של צלחת הקינוחים המדוברת.
עלה לנו 16.60 יורו כי הסופלה יקר ועולה 9 יורו, החלטנו להשאיר טיפ מכובד ואמרנו למלצר תודה רבה וכמה אני מתעניין במטבח האיטלקי ומנסה להכין פיצה עם מחמצת. הלכנו לבקתה שלנו באזור 18:00 במטרה לשבת קצת בסאונה, להתקלח ולצאת לאכול המבורגר בערב.
בבוקר לפני שיצאנו השארנו כמה חולצות ומכנסיים תלויים על הכיסאות מרפסת שלנו, כשחזרנו לבקתה ראינו ששמו לנו בחדר מתלה כביסה קטן! איזה גאונים ומתוקים זה מדהים כמה שהם באים ממקום של לעזור ולשרת. בצהריים שלחנו דרך בוקינג הודעה למקום כדי לבקש שיפעילו את הסאונה כי כשהגענו לפה הם ביקשו מאיתנו לעדכן אותם מראש, הם לא סתם מפעילים את הסאונה כל יום. ישבנו קצת בסאונה להזיע את הסופלה שוקולד, התארגנו ויצאנו למסעדת Herr Klaus לאכול המבורגר!
המסעדה נראית ברמה גבוהה מאוד, אם לאכול המבורגר זה פה! תמיד אנחנו מורידים גבינות ובייקון ומסבכים את כל המלצרים למיניהם, לא נורא הם יתמודדו. לקחנו המבורגר אחד עם פטריות ובצל מטוגן והשני עם אננס וביצת עין, אכלנו חצי חצי מכל המבורגר ולקחנו בירה מקומית בצד, באמת שהארוחה הייתה בין המדהימות שאכלנו פה והיינו במקומות שווים. התחלנו לשוחח קצת עם אחד המלצרים ושאלנו אם הם מקומיים רובם והוא אמר שכולם מהאזור של העמק, כל העבודה פה מבוססת על תיירות, מלונאות ומסעדנות של תיירים שבאים לטייל בקיץ ולעשות סקי בחורף. הוא הוסיף שבזמן הקורונה היה ממש קשה להתנהל כי זה ממש פגע בכל הסביבה, מבאס. ביקשנו מהבחור הנחמד שפתח איתנו שיחת חולין חשבון, יצא לנו 42.20 יורו והוספנו 4.5 יורו טיפ, השעה הייתה בערך 21:30 וכבר המקום היה בתהליכי סגירה, היינו בין אחרוני הלקוחות ונראה שהתחילו לנקות דברים לקראת סגירת המקום, אני יכול לחבב את השעות האלה שככה סוגרים מוקדם והולכים לישון ב22:00.
יצאנו מרוצים מארוחת הערב המוצלחת וחזרנו לבקתה. היום הגשום שמסתמן שיהיה מחר כבר התחיל בדרך חזור לבקתה, גשם, ברקים ורעמים כבר היו בדרך ונראה כי מחר אנחנו מבלים באינסבורק כל היום. נקום בבוקר ונראה מה המזג.

הוצאות:
מסעדת BOTTEGA - קינוח וקפה - 20 יורו
מסעדת Klaus - ארוחת ערב - 46.70 יורו

סה"כ: 66.70 יורו

לינה:
Pension am Rain

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

31/8 - יום רביעי: אינסבורק

אמ;לק:
יום בורגני באינסבורק
Stubay Freizeitcenter - מתחם בריכות מעולה בשטובאי

יום רבוי גשם לפנינו. בשורות איוב באות עלינו כשפתחנו את המזג אוויר בפלאפון וגם הברך עוד לא חזרה לתפקוד וקיפול מלא. החלטנו לנסוע לשופינג, סתם לא. אבל כן להסתובב ברחובות Innsbruck, לראות את גג הזהב וללמוד קצת היסטוריה. החלטנו לנסוע לא דרך כביש A13 כי הוא בתשלום של 3.5 יורו אז נסענו לא בכביש מהיר ולא התחרטנו. ראינו כך את גשר אירופה המדהים, גשר מרשים מאוד. נכנסנו לאינסבורק ושמנו בוויז ניווט לחניה בלי לדעת יותר מידי לאן שמנו.
הגענו לחניה התחתית של קניון טירול ועלינו להסתובב בחנויות פה. בתחושה שלנו הכל היה ממש יקר בפער גדול מהחנויות בכפרים. הייתה חנות קפה עם מכונת קפה בחוץ והייתי בטוח שזה לטעימות אז הפעלתי את המכונה ועשיתי לי אספרסו ואז קלטתי שכתוב שהתשלום בתוך החנות. צריך לצאת סתום פעם ביום בחו"ל. שילמתי 1.90 יורו על האספרסו ששתיתי ופטפטנו קצת על קפה עם המוכרת שהסבירה לנו מה מקור הקפה, מסתבר שמחיר הקפה פה הרבה יותר זול מבארץ! והיא אמרה שבגרמניה הוא אפילו זול יותר. אולי במינכן נעבור בחנות קפה וניקח קילו הביתה.
המשכנו לטייל, ראינו את גג הזהב והקראנו לעצמנו את ההיסטוריה של המקום. זה מדהים כמה הכל בעבר התבסס על מלחמות, זה כבש את זה שכבש את זה ואם נפוליאון יכבוש את עכו את תיהי שלי. הבנו שטירול הייתה בפני עצמה בעבר ואינסבורק הייתה בירתה. היום הכל פה מאוד מתוייר, הרבה בתי קפה וחנויות יוקרתיות ומקומיות איפה שאז אנשים נלחמו על חייהם. נכנסנו לכמה חנויות ספורט כי אני מחפש דברי סקי כמו חולצה ומכנס תרמי ומעיל אבל זאת לא העונה כרגע, באוקטובר מתחילה להגיע סחורת הסקי לחנויות. לא מצאנו יותר מידי מציאות, המשכנו לטייל והלכנו לכיוון האגם ולשוק המקורה, חשבנו על כל מיני מתנות למשפחה וחברים אבל בסוף לא קנינו כלום כי התחושה היא שזה כמו להסתובב בכיכר רבין, המקום הכי יקר במדינה.
התיישבנו בבית קפה, הזמנו קפוצינו ואכלנו סנדוויצים שהכנו בבוקר בחדר אוכל, 2 קפוצינו עלה לנו 5.80 יורו, נראה לי שזה בערך כמו בישראל. קפצנו להצטייד קצת בסופר בעוד הוצאה של 6 יורו וחזרנו לחניה כדי לנסוע לפארק המים של שטובאי שכלול לנו בכרטיס כניסה בחינם ל-3 שעות, לא כולל הסאונה של המקום שמילא הכל שם חולירע אז זה הסתדר לנו טוב. שילמנו על החניה באינסבורק 10.80 יורו ויצאנו מהעיר. אתר הבריכות נקרא Stubay Freizeitcenter, נכנסנו בחינם וקיבלנו צמיד ללוקר, הפעם אפשר להגיד שהבריכות באמת מעולות, יש בריכה חמימה בחוץ עם אזור של לחץ מים כמו של גקוזי שכיף בגב, עננים שחורים מעלייך ומידי פעם טפטוף. הגקוזי לא עובד בגב משום מה ועבד רק באזור הרגליים אבל המים שם היו מאוד חמים אז אין תלונות, היינו שם בערך שעה וחזרנו לבקתה שלנו שהייתה 8 דקות נסיעה משם.
בלי שביקשנו לפני שהגענו ראינו שהסאונה פתוחה, כנראה שמישהו ביקש או שבגלל המזג אוויר הם הניחו שיהיה מי שירצה להשתמש בסאונה הערב. ישבנו בסאונה עד שהרגשנו שאנחנו מתחילים להתאדות והתארגנו לקראת ארוחת הערב הלא מתוכננת שלנו. חיפשנו משהו שהוא לא פיצה או פסטה וגם לא המבורגר, זה אומר שניצל או חזה עוף ודברים בסגנון, הקשבנו להמלצת הבקתה והלכנו למסעדת Kirchenwirt, מסעדה שנראית מאוד מקומית, הנחנו שהמלצרית לא יודעת כל כך אנגלית אבל המקום נראה אחלה. הזמנו בתור התחלה מרק פטריות ושמנת, היה ממש טעים, עם זה הזמנו פילה דג ואחר כך הוספנו גם סלט עוף. האוכל היה מעולה, מתובל בצורה מדוייקת ומאוד טרי וטעים. עלה לנו 40.20 יורו ושילמנו עוד 4 יורו טיפ. בתור יום גשום, אפשר להגיד שאנחנו יודעים גם לטייל בסגנון של תיירים עירוניים אבל יותר מיום אחד בקניון ונשתגע. מחר המזג אוויר אמור להיות טוב יותר, מקווים לעלות לאיזה רכבל ולטייל שם למעלה. נתעדכן בבוקר.

הוצאות:
אספרסו לא מתוכנן - 1.90 יורו
שתיים קפוצינו - 5.80 יורו
סופר - 6 יורו
חניה בחניון של הקניון באינסבורק - 10.80 יורו
מסעדה Kirchenwirt - ארוחת ערב - 44.20 יורו

סה"כ: 68.70 יורו

לינה:
Pension am Rain

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

1/9 - יום חמישי: Schlick 2000

אמ;לק:
רכבל Schlick 2000
מופע רחוב בשטובאי

בהצלחה לכל מי שמתחיל היום לימודים ותודה על התאריך שלוקח את כל הישראלים המפוזרים בעולם ומקבץ אותם חזרה בארץ ישראל. קמנו ליום עם תחזית שלא צופה גשם אבל כל היום מעונן ואין שמש כל כך. הלכנו לאכול ארוחת בוקר והחלטנו לקחת את הרכבל השלישי בעמק שנקרא Schlick 2000 שמגיע לגובה שאפשר לנחש בקלות, 2136 מטר. בדרך אליו עצרנו בסופר להצטייד בפירות וירקות, עלה לנו 12.10 יורו ונסענו לרכבל שהוא 8 דקות נסיעה מאיתנו. הרבה אנשים החנו מתחת והנחנו שהחנייה בחינם, מקווים לא להתאכזב אחר כך. עלינו ברכבל בחינם עם הכרטיס סופר שטובאי והגענו למעלה, גם בדרך ברכבל לא ראינו את הרכבל שמעלינו ומתחתינו מרוב ערפל, פתאום הגענו לתחנה האחרונה. יש 2 תחנות לרכבל ואפשר לעצור באמצעית ואז זה יעלה רק 14.80 יורו לעלות ולרדת. אם תעלו עד למעלה אז המחיר הוא 22.80 יורו לעלות ולרדת, שווה ללכת לבקתה שמביאה את הכרטיס, לפי מה שאנחנו מבינים מקבלים אותו כשישנים בערך 3 או 4 לילות ברוב הבקתות באזור.
למעלה הסתכלנו על המפה שיש לנו והחלטנו ללכת לכיוון הבקתה Stakenburger hutte שנמצאת בגובה 2237 מטר, משם אפשר עוד לעלות ואפשר לחזור בשביל שיורד במתינות אבל הירידה חוצה את התחנה העליונה של הרכבל, החלטנו לחזור באותה הדרך שבאנו אבל קודם כל מרק חם ותה. לקח לנו שעתיים בערך להגיע ולא תאמינו אבל בבקתה שהשם שלה מכיל את המילה בורגר אין המבורגר, הזמנו מרק ירקות והגיע מרק אפונה טעים מאוד, עלה לנו 4.60 יורו והשארנו 5 יורו, התחממנו קצת והתחלנו לחזור למטה. את החזרה עשינו באותה הדרך כדי לא להסתבך עם המליון שבילים שיש פה אבל הדרך הייתה ממש עולם אחר, הרגשנו כאילו הטבע נולד מחדש. כל העננים שהיו בגובה שלנו התפזרו והנוף נפתח בפנינו, מעלינו נשארה עננות יפה אז גם השמש לא הפריעה לנו ללכת, הייתה דרך מעולה. הגענו למסעדה של סוף הרכבל הנקראת Panorama Restaurant, לקחנו שוקו חם ואכלנו את הסנדוויצים שהבאנו מהבוקר.
סיימנו במסעדה בערך בשעה 15:50 והתחלנו ללכת לכיוון הנקודת תצפית של הרכבל שמשם רואים נוף לכל העמק. פתאום שמענו את האחראי ברכבל מדבר בגרמנית ואומר משהו ודורית אמרה שאולי כדאי לבדוק באיזה שעה הירידה האחרונה של הרכבל. שאלנו את המפעיל רכבל הנחמד והוא אמר שבשעה 16:15 זה ירידה אחרונה ואז פתאום הבנו שלא נספיק להגיע לתצפית אז נאלצנו לעלות לרכבל. לא נורא, הנוף בדרך היה מספק. חזרנו לבקתה יחסית מוקדם כדי להתארגן ליציאה ולהזמין מקום לינה למינכן לשתי לילות.
אחרי מחשבות של מה לעשות עם עצמנו בימים הקרובים הוחלט לעשות גיחה בעמק אוץ ורק אחר כך להצפין למינכן. נכנסנו לבוקינג והתחלנו לבדוק המלצות על מקומות, אין הרבה מקומות שמקבלים אותך רק ללילה אחד ולכן הלכנו על מה שאפשר בכלל. הזמנו מקום שנמצא חצי שעה נסיעה מאוץ ועוד מקום שנמצא רבע שעה מהשדה תעופה של מינכן, כל אחד ללילה אחד. ביום ראשון אנחנו צריכים להיות בשעה 7:00 בשדה כבר אז לא לקחנו ארוחת בוקר לאותו יום וכבר נסתדר בשדה תעופה. הבטן קראה לנו לצאת לאכול ארוחת ערב ואמרנו שנגיע לאזור האוכל הטעים ונחליט שם כבר מה לאכול כאשר הכיוון שלנו הוא פיצה, אז המסעדה האיטלקית בפעם השלישית לא נשמע כמו אופציה רעה, אולי יביאו לנו גלידה?
הגענו לאזור המסעדות רק שהפעם הכניסה עם הרכב חסומה וראינו המולה גדולה ממש ליד מסעדת Bottega האיטלקית שלנו. החנינו והגענו ברגל וראינו שיש במה עם תזמורת כלי נשיפה מנגנת והמון דוכני בירה ואוסטרים שמוחאים כפיים לצלילי התזמורת. אמרנו שבטח אין סיכוי לשבת במסעדה, בטח לא במתחם החיצוני שמשקיף על התזמורת, נכנסנו ושאלנו אם יש מקום ולמרבה ההפתעה היה מקום בפנים לזוג, ביקשנו גם שברגע שיהיה מקום בחוץ זה יהיה מעולה אם יוכלו להגיד לנו כדי שנעבור לשם. ישבנו בפנים והזמנו פיצה, פסטה, סלט ויין אדום איטלקי, בזמן שחיכינו לאוכל המלצר סימן לנו שאנחנו יכולים לצאת החוצה והרגשנו שהגענו ליציע המרכזי של האירוע, שורה ראשונה של המסעדה לכיוון הבמה ומעל כל המתחם ישיבה שיש מחוץ למסעדה.
אחרי כמה מנגינות של התזמורת נשיפה, כמו חיילים הם התארגנו בזרירות וירדו מהבמה במהירות והחליפה אותם להקה מקומית. הלהקה שרה וניגנה וכל האוסטרים יושבים וצופים בהם, עם בירה כמובן וחלק גם עם שניצל, כולם חוץ מילד אחד, בן 5 מקסימום, שהמוזיקה פשוט נכנסת לרגליו והוא פוצח בריקוד מדהים לפי קצב השירים, זה היה קורע וענק! שילמנו על הארוחה 38.40 יורו והשארנו 4 יורו טיפ. מחר בבוקר צריך לארגן הכל ליציאה והתחושה היא שהחדר הפוך, נסתדר ומקסימום נצא טיפה מאוחר.

הוצאות:
פירות וירקות בסופר - 12.10 יורו
בקתת Stakenburger hutte - מרק ירקות - 5 יורו
מסעדת Panorama Restaurant Kreuzjoch - שוקו חם - 4 יורו
מסעדה Bottega - ארוחת ערב - 42.40 יורו
מלון Prizeotel Munchen-Aitport - לילה אחד - 74.20 יורו

סה"כ: 137.70 יורו

לינה:
Pension am Rain

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

2/9 - יום שישי: מפלי שטויבן

אמ;לק:
Piburger see - אגם להקפה ושניתן להיכנס אליו
Stuibenfall - מפלי שטויבן

קמנו לאכול ארוחת בוקר אחרונה בבקתה שלנו בעמק שטובאי, מיד אחר כך שילמנו על הלינה פלוס מס מקומי 430.40 יורו לקראת היציאה לכיוון עמק אוץ, שם נישן לילה אחד. מצאנו אגם נחמד קרוב לבקתה שאפשר לטייל עליו עם הרבה שבילי הליכה ונוף יפה מסביב, נעשה יום רגוע בטבע לקראת החזרה לארץ. שמנו בוויז Piburger see, הנסיעה היא שעה דרך הכביש המהיר A12 עם נוף הררי מסביב, דילגנו שוב על הקטע כביש של A13, גם כי הוא בתשלום וגם כי הוא עם פקקים עליו, מה שווה לשלם בכלל?
הגענו לאגם אחרי שעה נסיעה בערך, כמובן שהחנייה עולה כסף, שילמנו 4 יורו והתחלנו לצעוד לכיוון האגם. היה מזג אוויר מעולה והתחלנו להקיף את האגם בדרך, ראינו הרבה אנשים שדגים על האגם, הרבה בעלי כלבים שזורקים להם כדור לתוך המים וגם כמה סירות באגם עצמו, יש בקצה השני שלו כמה מסעדות נחמדות אבל היה לנו מוקדם והיינו עוד שבעים מארוחת הבוקר אז לא עצרנו שם, המשכנו ללכת ותוך שעה בערך סיימנו להקיף את האגם, ההליכה הייתה נוחה אך מידי פעם היו מדרגות סלע קטנות, לכיסא גלגלים זה לא יתאים אבל ראינו הורים אמיצים עם עגלה שמידי פעם הסתבכו בדרך. ניתן להיכנס לרחוץ באגם.
אחרי שסיימנו מוקדם מהצפוי את הטיול באגם חשבנו ללכת למתחם Area 47, לבדוק מה המחיר של הרפטינג, כמה בסירה ולהבין על האטרקציה. הגענו בערך בשעה 13:00 לכניסה והבנו שיש מקום בסירת ראפטינג רק בשעה 16:00 והאטרקציה אורכת שלוש שעות, זאת אומרת שנסיים רק בשעה 19:00, בינתיים נוכל להיכנס למתחם והתענוג יעלה לנו 66 יורו לכל אחד. החלטנו שזה פחות מתאים לנו כי משם יש עוד חצי שעה לבקתה שנישן בה הערב ואנחנו לא בטוחים אם יש לנו מה לעשות שלוש שעות שם עד שזה מתחיל. החלטנו בסוף לנסוע למפלי שטויבן, Stuibenfall, אתר מפורסם מאוד ומוכר, יש אופציה להחנות את הרכב למטה ולהתחיל לעלות לכיוון נקודות תצפית על המפל או עוד אופציה להחנות את הרכב למעלה, לרדת בכל נקודות התצפית ואז לעלות חזרה לרכב. שילמנו על החניה שוב כמובן והפעם 5 יורו, שמנו את הפתק על השמשה בתקווה שיבוא פקח ויבדוק ששילמנו, חבל שאין עדכונים כמו של פנגו שבדקו לך את הרכב, שתדע שאתה לא משלם לחינם. התחלנו ללכת לכיוון המפל, המסלול מלא במדרגות ברובו ובגשרים מאוד מעניינים עם הסבר על איך בנו את הגשר בצירוף תמונות של מסוק שמביא חלקים והעובדים שבנו את הגשרים. ממש עבודה הנדסית מעניינת ומרתק לראות את התוצר שלה בעיניים וגם ללכת עליו, הגשר החוצה את העמק מרשים, ארוך, עם מדרגות בחלקו ואפילו מתנדנד כשהולכים עליו. חוויה. הנקודות תצפית על המפל מרשימות, יש נקודה בה אתה עומד ורוח חזקה מלווה במים רבים מהמפל לא משאירים אותך אדיש, ממש מול אחת השבירות של המפל. הגענו עד לאחרי הגשר והתחלנו לחזור למעלה לרכב, לקח לנו לרדת ולעלות קצת יותר משעתיים עם עצירות לסלפי. משם נסענו לעיירה אוץ, תדלקנו בתעריף של 1.91 יורו לליטר דיזל ושילמנו 73 יורו.
אוץ היה נראה לנו יותר בורגני מעמק שטובאי, בתים יותר אפורים, פחות בתי עץ, יותר גגות ישרים ויותר מודרני. רכבי יוקרה חלפו על פנינו כל הזמן, כנראה הם מגיעים מדרך הקרחונים. החלטנו לעצור לקפה באחת המסעדות שנמצאות על הכביש, שילמנו על שתי לאטה 8.80 יורו, טיילנו על הכביש ברגל קצת ומשם נסענו לבקתה שלנו, מקום בשם Gastehaus Gerti, בדרך הבנו כבר שאנחנו נוסעים לסוף העולם בערך, רואים רק בקתות עץ ישנות באמצע שדות ענקיים וכמעט ואין רכבים. ירד גשם אז מחזה מרהיב של קשת בענן נפתח בפנינו ממש מול הנסיעה וגם הבנו שיצאנו בזמן הנכון, הגענו לעיירה דתית עם סמלי ישו ומריה הקדושה והחנינו בבקתה שלנו. הגיעה לקבל אותנו מארחת מבוגרת ואמרה לנו שהיא לא מבינה בכלל אנגלית, בהצלחה לנו. ניסינו קצת לתקשר איתה וזה לא עבד, עם היד היא סימנה לנו שהמספר חדר שלנו הוא 5 וממש לא הבנו איך היא מסתדרת עם תיירים, או שאין פה כאלה?
התמקמנו בחדר ויצאנו לאכול בפיצריה, כשיצאנו מהחדר הבת של בעלת המקום הגיעה בדיוק וגם היא לא הייתה משהו באנגלית אבל איתה הצלחנו להגיד כמה מילים בסיסיות, ביצים בבוקר בלי בשר, קפה, פיצה הערב, סיסמא לוויפי ואיך משלמים, כל מה שקריטי. היא אמרה לנו שיש פה בעיירה פיצריה, כשהגענו הבנו שגם המלצרית במסעדה לא יודעת מילה באנגלית. למקום קוראים Papalina וכנראה שזה אזור מאוד מקומי מה שהגענו אליו, לדוברי גרמנית בלבד. חוויה מעניינת עבורנו אין ספק. לקחנו לאכול סלט טונה ופיצה עם פטריות וראינו שכל המסעדה ללא יוצא מן הכלל אוכלים שניצל וילנאי. שילמנו ממש זול לעומת כמה ששילמנו עד היום, 23.90 יורו והשאנו 2 יורו טיפ. יצאנו להתארגן לשינה והתכנון הוא מחר לצאת מוקדם בבוקר לכיוון מינכן. יום גשום מאוד צפוי לנו לפי התחזית ויש לנו שעתיים נסיעה לפי הוויז.

הוצאות:
בקתת Pension am Rain בעמק שטובאי - 4 לילות - 430.40 יורו
חניה Piburger see - אגם - 4 יורו
חניה Stuibenfall - מפל - 5 יורו
דלק - תעריף 1.91 יורו לליטר - 38 ליטר - 73 יורו
קפה על הכביש הראשי באוץ - 8.80 יורו
מסעדת Papalina Pizzeria - ארוחת ערב - 25.90 יורו

סה"כ: 547.1 יורו

לינה:
Gastehaus Gerti

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...

3/9 - יום שבת: מינכן

אמ;לק:
מוזיאון הטבע והאדם במינכן
מרכז העיר במינכן

היום נפתח עם ארוחת בוקר מאוד מעניינת, קיבלנו לחמים, גבינות, ממרח כבד, קפה וביצה קשה (שמסתבר שביא נקראת ביצה רכה) בתוך צלחת עגולה עם מקום מיועד לביצה, איתה קיבלנו כפית והביצה הייתה פתוחה, דורית צילמה את זה לאמא שלה כי זה מאכל שהיו מכינים לה בילדות ואני לא ידעתי מה לעשות עם הדבר הזה שמולי בשולחן, המאכל נקרא ביצה רכה ופשוט צריך לאכול את כל הבפנים עם כפית. סיימנו עם האירוע המעניין והגרמני הזה, שילמנו במזומן כי לבקתה אין בכלל אופציה לשלם באשראי שזה משהו שצריך להתכונן אליו אם אתה מגיע לכמה לילות ולא ללילה אחד, המחיר ללילה אחד עם ארוחת בוקר היה 96 יורו ומשם יצאנו לכיוון מינכן. הנסיעה למינכן היא שעתיים, בהתחלה נסענו בדרכים ציוריות, בין גלויה לגלויה. נופים מטריפים, עמקים מדהימים והרבה הרים שעוטפים אותנו מכל כיוון, כשנכנסנו לגרמניה הגענו לכביש המהיר שמהירות הנסיעה לא מוגבלת. הכביש פנוי, רחב, עם המון עצים מסביב, חוויית נהיגה שלא מכירים בארץ. הגענו למינכן ונסענו לכיוון מוזיאון הטבע והאדם, החנינו בחנייה שככל הנראה היא בחינם, שילמנו לכניסה במקום 3.5 יורו לכל אחד רק 2.5 יורו עם הנחת סטודנטים.
עשינו סיבוב בכל המוזיאון, יש שתי קומות וכל קומה מחולקת לחדרים לפי נושאים. מתחיל ממינרלים וסלעים שזה החלק האהוב עליי והמשכנו למאובנים, אבולוציה והתפתחות המוח האנושי. אחרי כמעט שעתיים סיימנו את הטיול במוזיאון המרתק ויצאנו לכיוון העיר הגדולה, החלטנו לנסוע למרכז העיר למרות שידענו שזה עמוס בתנועה, פקוק והחנייה שם תהיה נורא יקרה אבל התחזית להיום היא גשם אז לא נתחיל להסתובב באוטובוסים או שיטת תחבצ אחרת. הגענו לחניון תת קרקעי שנמצא תחת מתחם של שוק מקורה עם מסעדה איטלקית מדהימה בשם Eataly Munich. הסתובבנו בשוק קצת ומשם יצאנו לשוק אוכל פתוח שחיפשנו בו סנדוויץ לארוחת צהריים אחרי ארוחת הבוקר המרתקת שעברנו. מצאנו בית קפה ולקחנו סנדוויץ מוצרלה והמשכנו לטייל בשוק, קנינו מיצים טבעיים שכל כוס תפוגזר עלתה 3 יורו ומתנות מקוריות לחברים ומשפחה במחיר של 44 יורו.
קניתי בגדים תרמיים בעלות של 150 יורו (הכי טובים בעולם) בשבילי לסקי שנעשה בחורף אם הברך שלי תעבוד כמו שצריך עד אז. נהיינו רעבים אחרי הרבה טיולים ברחובות הקתדרלה המרשימה והקניות המתישות והחלטנו לשבת לאכול משהו, עצרנו באחד הבתי קפה ברחוב והתחיל טפטוף קל, פתאום בלי התראה ומשום מקום אחרי אולי דקה של הטפטוף הקל התחיל גשם עוצמתי מאוד, ממש מבול חזק שהפתיע אותנו ואת כל מי שישב איתנו בבית קפה שנמצא בחוץ על הרחוב. מהר העובדים של הבית קפה הכניסו את כולנו פנימה, הצטופפנו קצת בפנים, אכלנו פסטה עם סלמון וסלט ושילמנו 40 יורו, העודף הקטן היחיד שלנו היה 2 יורו אז זה גם הטיפ שהשארנו וחזרנו לכיוון הרכב. הרכב היה בחנייה קצת יותר משלוש שעות ושילמנו על החניה 14 יורו!!
ממינכן הגשומה התחלנו לצאת לכיוון המלון האחרון שלנו לטיול, השילוט בדרך היה לשדה התעופה והבנו שאנחנו באמת ממש על השדה תעופה שהיינו כבר בחדר שלנו וראינו מלא מטוסים ממריאים, זה יהיה מאוד נוח למחר בבוקר. התארגנו לקראת הטיסה מחר כי במהלך כל הטיול היו המון דברים מפוזרים ברכב וכדאי לסדר אותם לפני הבוקר המוקדם שאנחנו כבר צריכים להיות בשדה. המלון שלנו מעוצב בצורה ורודה ומעניינת אבל זה לא קריטי לנו, הוא לא ממש יקר והוא צמוד לשדה התעופה וזה מה שחשוב, שילמנו עליו 74.20 יורו מראש בבוקינג בלי ארוחת בוקר כי כבר בשעה 7:00 אנחנו צריכים להיות בשדה התעופה, הטיסה בשעה 10:00 ויש לנו גם להחזיר את הרכב לפני. למלון יש חנייה שהיא בתשלום אבל מכונת התשלום לא עובדת אז היום זה בחינם, תודה אלוהים.
יצאנו לאזור קרוב של מסעדות לאכול ארוחת ערב ונכנסנו למסעדה יוונית בשם SANTORINI, הרגשנו לרגע במזרח תיכון ולא בגרמניה, אבל רק לרגע. לקחנו פילה סלמון ופילה עוף שמגיעים עם ציפס וסלט קטן אישי, החזה עוף הגיע עם רוטב כלשהו עליו ושאלנו את המלצר מליון שאלות על הרוטב, האם זה משמנת? חמאה? חלב? על כל השאלות הוא ענה שלא אבל משהו הרגיש לנו לא בטוח, שאלנו שוב ואז הוא אמר שהשם של הרוטב זה Bolzano ככל הנראה, אנחנו לא הכרנו את הרוטב הזה בכלל אבל חיפשנו בגוגל וראינו שהמתכון של הרוטב לא מכיל שום דבר חלבי, אז החלטנו שאני אוכל את הפילה עוף עם הרוטב שהגיע. שילמנו במסעדה 36 יורו והשארנו 4 יורו טיפ ויצאנו חזרה למלון, התארגנו וסגרנו מזוודות כדי לצאת מחר על הבוקר.

הוצאות:
בקתת Gastehaus Gerni - לילה אחד וארוחת בוקר - 96 יורו
מוזיאון הטבע והאדם - Museum of Man and Nature - הנחת סטודנטים - 5 יורו במקום 7 יורו
סנדוויצים בבית קפה - 9 יורו
מיץ סחוט - שתי כוסות - 6 יורו
מסעדה ברחובות מינכן - 42 יורו
מתנות לחברים ומשפחה בשוק Eataly Munich - שוק איטלקי מקורה - 44 יורו
מסעדת Santorini - ארוחת ערב במסעדה יוונית - 40 יורו

סה"כ: 242 יורו

לא לחישוב: Odlo Warm - חולצה ומכנס תרמיים מתאימים לספורט - 150 יורו

לינה:
Prizeotel Munchen-Aitport

קישור לבוקינג:
https://www.booking.com/hotel/...;

4/9 - יום ראשון - יום הטיסה:

ההמלצה היא להיות בשדה שלוש שעות לפני ההמראה אז זה מה שגם תכננו. יצאנו בשעה 6:40 מהמלון, היציאה מאוד נוחה, פשוט להגיע למטה ולשים את הכרטיס של החדר בדלפק קבלה. הם כבר ערוכים לאנשים שיוצאים באמצע הלילה, אז 7:00 בבוקר לא מאיים עליהם כנראה.
בדרך לשדה עצרנו לתדלוק ושמנו לב שמחיר הדלק בגרמניה הרבה יותר גבוה מאשר באוסטריה. אם ליטר סולר באוסטריה עולה בין 1.88 לבין 1.92 אז בגרמניה המחיר לליטר סולר נע בין 2.2 לבין 2.3, מאוד מומלץ לעשות את התדלוק המשמעותי באוסטריה ורק אחר כך כאשר עוברים לגרמניה ומתקרבים לשדה לבצע את התדלוק האחרון כדי להחזיר את הרכב במצב מלא. תדלקנו במחיר של 20 יורו והמשכנו לנסוע לכיוון השדה לחניה ממנה הוצאנו את הרכב.
בדרך כבר ראינו שילוט של החזרת רכבי השכרה, הלכנו לפיהם ונכנסנו לחניון תת קרקעי גדול שבו עמד אדם והכווין לאן להגיע עם הרכב. הוא ביקש מאיתנו לשים את הרכב בשיירה, להשאיר את המפתח ברכב ולצאת. צילמנו לנו את כל הרכב, הקילומטראז הנוכחי כשעזבנו אותו, לקחנו את הקבלות שתידלקנו ובדקנו שאין לנו שום שריטה ברכב ועזבנו אותו. הלכנו לכיוון השדה תעופה וראינו שאנחנו בטרמינל 1 בשער F.
הגענו למרכז מידע והוא הסביר לנו איך מגיעים לשער שלנו ומסתבר שזה השער הכי מרוחק בשדה התעופה בגרמניה, הרבה שוטרים גרמנים היו בסביבה והרגשנו מצד אחד מנודים ובעייתיים ומצד שני ששמים אבטחה כבדה על הישראלים מסיבה מסויימת. נכנסנו לשער והתחלנו לראות כבר הרבה ישראלים, הבנו שזה מקובל שיש שער נפרד לישראלים בכל שדות התעופה בעולם, מסובכים אנחנו.
הגענו לשאלות על האם ארזנו לבד או קיבלנו משהו להעביר והיה נחמד לשמוע שצוות של אל על מבצע את הבדיקות האלה, בלי סיבוכים באנגלית. משם התקדמנו לחלק של המזוודות, בארץ ישראל היפה והפורחת אתה מגיע לנתב"ג, נכנס למסלול W כי עשית צק אין ויש לך רק טרולי ופשוט עובר לחלק של האבטחה בלי שאלות ובלי בעיות, עכשיו כשאנחנו בגרמניה, עולם אחר. פתאום הפקידה הגרמניה בדלפק התחילה לעשות לנו פרצופים כי היינו עם שתי טרולי ושתי תיקי גב לטיולי יום, לא קטנים כל כך, מצד אחד אנחנו חמורים אבל זה גם לא בסדר שבישראל פשוט מעבירים אותך ואז אתה נדפק כשאתה רוצה לחזור לארץ, היא ביקשה שנשקול את הטרולים שלנו ויצא שכל אחד מהם 12 ק"ג. המקסימום של משקל התיקים איתו צריך לעלות לטיסה הוא 8 ק"ג ואנחנו היינו עם הטרולי ועם עוד תיקי יום ששוקלים 4 או 5 ק"ג כל אחד.
אחרי קצת ויכוחים, מחשבות על מה עושים והבנה שאין לנו איך לצאת מזה בשלום היא ביקשה מאיתנו לשלם (הרבה מאוד) על שליחת שני הטרולים למטוס בתור מזוודות ושני התיקי גב שלנו יהיו התיקי עליה למטוס היחידים. התשלום יצא לכל טרולי 90 יורו! חשבנו שאנחנו חכמים גדולים ושילמנו על זה בסוף המון כסף, ממש באסה. בעיקר צריך ללמוד מזה לטיסה הבאה, אין ספק שצריך לקחת את התיקי יום ולטייל איתם אבל צריך לדעת שיש בעיות עם טיסות חזרה לארץ ממדינות מסויימות, בטח מגרמניה. שילמנו 180 והתקדמנו לבדיקת אבטחה. במעבר בביטחון ממש מיששו את כל הגוף שלנו אחרי שעברנו בסורק מאוד מעניין, לא משחקים הגרמנים אין ספק.
הגענו לאזור השער שלנו בלי דיוטי פרי גדול והיו שם רק שתי חנויות קטנות מאוד של שוקולדים ושטויות ובנוסף קפיטריה קטנה. קנינו שני סנדוויצים ושתיים קפה במחיר מופקע של 26 יורו אבל המוכר שמפעיל את הקפיטריה היה חוויה מרתקת, מדבר מלא שפות, בכלל היה מבודפשט, יודע גרמנית, אנגלית, עברית בצורה מדהימה ומצחיק נורא את הקהל, קצת הרגיע אותנו אחרי סיפור המזוודות. נכנסנו גם לחנות השוקולדים וקנינו מתנות קטנות לאחיינים שלי.
כשעשינו צק אין לטיסה אתמול אז ראינו שאין מקומות לשבת ביחד וזה היה ממש מוזר כי רשום שהצק אין הוא בין 24 שעות לבין 3 שעות לפני הטיסה ונכנסנו קצת אחרי הזמן של 24 שעות לפני הטיסה והכל כבר היה תפוס, אולי אפשר לעשות צק אין אפילו לפני וסתם יצאנו גרועים. כרגע עם המצב שאנחנו לא יושבים ביחד ניסינו לבקש באזור השער שלנו להחליף מקומות כמו בטיסה מתל אביב לגרמניה, הפקידה הגרמנית בשער אמרה לנו שאין מקומות בכלל ושרוב המטוס מלא. יצא לנו לא טוב אבל היינו עוד איכשהו קרובים, שורות 38 ו-40.
מסתבר שהמקום של הבדיקות והביטחון הוא לא העלייה למטוס ומהשער שלנו נסענו עם אוטובוס עוד כמה דקות עד המטוס, שם ראינו צוות של אל על וגם כמה גרמנים ובנוסף רכב משטרתי גרמני משוריין(!!) ליד המטוס, הזיה. עלינו למטוס וכשהתחלנו לזוז עם המטוס לכיוון מסלול ההמראה ראינו שהרכב המשוריין מלווה אותנו! עד רגע ההמראה הוא היה איתנו, מלחיץ.
אחרי ההמראה עשינו סיבוב במטוס וראינו שיש שתי מקומות פנויים ביחד, בטח ממש ביאסנו את הבחורה הנחמדה שישבה בשורה לבד אבל היא ענתה לנו שזה בסדר שנשב במקומות הפנויים האלה. במטוס יש אופציה להתחבר לרשת פנימית של אל על בעזרת סריקת ברקוד ושם יש אפשרות לראות סרטים וסדרות במהלך הטיסה, אופציה ממש מגניבה כל הכבוד לאל על. קיבלנו סנדוויץ קורנדביף ובקבוק מים קטן ודורית ישבה לראות סרט במטוס, אני קראתי בספרים של אל על. נחתנו בארץ הקודש החמה והלא פורחת בכלל ונסענו ברכבת שעלתה לכל אחד 24 שח לקריית גת, משם הביתה לבאר שבע עם הרכב שלא הניע אחרי שבועיים שהוא עמד בלי לזוז.

הוצאות:
תדלוק בתעריף 2.2 יורו לליטר - עד למיכל מלא - 20 יורו
טעות המזוודות בשדה במינכן - 180 יורו
סנדוויצים בקפיטריה בשער הטיסה - 23 יורו
מתנות לאחיינים שלי - 26 יורו
כרטיסים ברכבת - נתבג עד קריית גת - 48 שח

סה"כ: 249 יורו + 48 שח

טיפים

• טוסו עם תכנון כללי של מה תעשו כל יום אבל תשאירו מקום לשינויים.
• אנחנו לקחנו רק מלון אחד לארבעה לילות ואת כל השאר הזמנו במהלך הטיול לפי המקומות שרצינו להגיע אליהם.
• את כל המקומות לינה הזמנו דרך בוקינג בעזרת אופציית חיפוש לפי מפה וסיננו מקומות שהם רק עם ארוחת בוקר ועם דירוג גדול מ-8. בדרך כלל המחיר היה 400 שח ללילה כולל ארוחת בוקר עשירה, אישית וטעימה.
• הבאתי איתי פקל קפה מהארץ וכתבו בפייסבוק שיש בלוני גז בתחנות דלק, אז אולי יש בכמה בודדות אבל עברנו בהרבה תחנות בתחילת הטיול ולא מצאנו. לקראת סוף הטיול ראינו שבכל חנויות הספורט שלהם יש בלוני גז אז תחפשו שם.
• לקחנו כמעט כל יום סנדוויצים מארוחת הבוקר וזה מאוד עזר לנו כלכלית, התלבטנו מראש האם לבשל או ללכת על לינה עם ארוחת בוקר ואז ארוחת ערב במסעדה ולולא הסנדוויצים כנראה שהיינו עוברים לעסקי הבישולים בטיול.
• בחרנו מסעדות לארוחות ערב לפי גוגל מאפס, היינו על אזור מסויים וחיפשנו מסעדות לפי דירוג והמלצות, בדרך כלל גם מסומן כמה המסעדה יקרה יותר או פחות. לרוב זה עבד מעולה.
• השכרנו רכב דרך rentalcar ושם בחרנו את Ok Mobility. חברה ממש ממש לא מומלצת! היא הייתה הכי זולה אבל כשנדלקה לנו נורת מנוע ברכב בכלל לא הצלחנו לתפוס אותם בפלאפון, על הפנים. חוץ מזה הוספנו יותר מ-180 יורו על המעבר לאוסטריה אז בדיעבד הם לא היו הכי זולים. שמענו מאנשים אחרים בשדה תעופה שהם לא הוסיפו תשלום כלשהו.
• ממש לפני המעבר גבול קנינו שתי מדבקות B22 Vignette, לכל התקופה שנהיה, יכול להיות שבתוך התוספת תשלום לאוסטריה גם כלול האופציה לנסיעה בכבישים מהירים אבל לא ענו לנו כדי שנשאל ולא רצינו לקחת סיכון.
• האוסטרים מאוד שירותיים ונחמדים! זה ממש כיף ומרגיע במקומות לינה ובכניסה לאתרים.
• בתור זוג צעיר גם הצלחנו להגיע ליותר מסכום הכרטיס של זלצבורגלנד וגם היינו באתרים שלא כלולים בכרטיס, למשפחה עם ילדים שמתכננת להגיע למערת הקרח וסכר קפרון כנראה לא שווה לרכוש את הכרטיס.
• התחנות דלק באוסטריה זולות מהתחנות דלק בגרמניה, מומלץ לתדלק באוסטריה לפני המעבר גבול חזרה.
• אנחנו מאוד אהבנו את עמק שטובאי ופחות את עמק אוץ, היינו בשטובאי ארבעה ימים ובאוץ רק יום אחד וזה הספיק כדי להבין ששטובאי עדיף. בנוסף כשישנים מספיק זמן בשטובאי מקבלים את כרטיס האזור שמקנה עלייה לרכבלים, חניה בחינם בכמה אזורים, כניסה לבריכה חמה תחת כיפת השמיים ועוד אטרקציות, ממש שווה.
• אנחנו טסנו עם שתי תיקי גב שמתאימים לטיולי יום ושתי טרולי, זה מאוד נוח אבל שימו לב כמה משקל אפשר להעלות למטוס, בישראל זה שכונה קצת אבל בגרמניה ממש בודקים משקלים. אנחנו גילינו את זה בדיעבד וחבל על הכסף.
• לטייל באוסטריה עם רכב זה לא זול אבל זה שווה כל שקל, אתה מספיק הרבה יותר ומגיע למקומות שאוטובוסים כנראה לא יגיעו לשם, בטוח לא בתדירות גבוהה.
• לקראת סוף אוגוסט האזור ממש התרוקן מתיירים ומישראלים בעיקר והתחלנו לפגוש רק מקומיים או גרמנים.
• כל הסאונות באוסטריה הן בעירום מלא, רק בבקתות יכולנו להיכנס עם בגדי ים וגם שם זה היה כשהיינו לבד בסאונה.
• המזג אוויר שמעודכן באפליקציות בשעות הבוקר הוא בגדול טוב ומדייק, אם תסתכלו כמה ימים מראש זה לא ייתן לכם שום דבר טוב.
• רוב הימים התחילו מאוד מעוננים ובצהריים השמיים נפתחו ואיתם גם הנוף לעמקים המרשימים.