סיכום טיול במזרח אפריקה

מידע כללי

הנה כל הדברים שממש הלחיצו אותי לפני שנסעתי, ומה למדתי עליהם מאז:
1. אישה באפריקה - להיות אישה תמיד קשה ולהיות באפריקה מכיל קושי משל עצמו, אבל אם מתמודדים עם להיות אישה בארץ אפשר לעשות את זה גם פה... פוגשים את הקשיים הרגילים - פלירטוטים, catcalling, בנים שהם קצת ווירדוז, אבל אף פעם לא הרגשתי לשניה לא בטוחה במובן של הטרדה מינית. מן הסתם יש מקומות שמרגישים בהם פחות בנוח, כמו בשוק הומה או בחוף הים, והתחושה בהם טובה יותר לא לבד, אבל זה תמיד נשאר בתחום האי נוחות. באמת שבשום שלב לא הרגשתי לא בטוחה במובן הזה, ולטייל כאישה לבד היה ממש ממש ממש אחלה.


2. איך לשמור את הציוד שלי משוד גניבות ושאר פשעים מפחידים: הייתי די בלחץ מזה וקיוויתי שאני עושה הכל "נכון", והנה הטיפים שלי לעצמי בדיעבד:
יש 2 מקרים שמנסים למנוע - גניבה ושוד.
א. שוד: צריך להשמע לכללי הזהירות הבסיסיים - לא ללכת בלילה או באזורים מסוכנים, ואם בכל זאת עושים את זה - ביחד עם מקומיים אם אפשר ובקבוצות גדולות. זה עדיין יכול לקרות - זה לא כ"כ תלוי בנו - ואם שודדים אתכם, הכי חשוב זה לא להתנגד. שיקחו תטלפון, כסף, מה שזה לא יהיה - העיקר שלא יתקפו אתכם. כל דבר שישדד יהיה אפשר להשיג בחזרה ולהמשיך בטיול.
ב. גניבה: יש כמה דברים בסיסיים שאפשר לעשות כדי לצמצם כמה שאפשר את הנזק:
- סיכוי סביר שיגנבו מכם דברים עליכם ולא מהציוד שהשארתם בהוסטל. יש אבטחה של ההוסטל עצמו, הדברים נעולים, ולמקום שאתם מתארחים בו יש אינטרס להגן עליכם... לכו למקום עם ביקורות טובות ותנעלו את הדברים ויהיה בסדר.
- לפצל כל מה שאפשר. כל כרטיס אשראי במקום אחר, כסף בכמה כיסים שונים בתיקים שונים.. ככה שאם ימצאו משהו אחד לא ימצאו גם את השני.
- כשהולכים ברחוב, ששום דבר לא יהיה נגיש בתנועה אחת - בלי דברים בכיס או ביד, בלי דברים יקרים בתא שאפשר פשוט לפתוח בריצ'רץ' יחיד - אלא לשים הכל בתאים פנימיים כמה שאפשר.


3. ציוד ומה לארוז - האינטרנט מלא ברשימות ציוד ממש אחלה ורוב הדברים הם בנאליים. קצת על הדברים שהתלבטתי עליהם לפני -
א. דברים מיותרים:
שק"ש, מז"ש, מקלות הליכה, אוהל - אפשר להשיג לקראת טרקים, חבל לסחוב. ואם כבר מביאים אז להביא את הכל בשביל עצמאות מוחלטת, או שלא להביא אף אחד מהם כי רק אחד מהם זה מיותר
מעיל מוגזם - נדיר מאוד שצריך בגדים באמת חמים, ולסחוב זה מבאס. תשתדלו לא להביא משהו גדול מדי, ולפני טרקים במקומות קרים תשיגו עוד מעיל רק לטרק.
כילה - רוב הזמן יש, וכשאין לא יהיה דרך נוחה לתלות.. להעקץ מדי פעם זה לא נורא וזה בכל מקרה יקרה, כל עוד לוקחים מלרון הכל טוב.
ב. דברים שימושיים:
סכין כף ואיזה קופסה קטנה, שימושי ממש בשביל ארוחות קלילות לדרכים ארוכות.
מפצל לחשמל ומטען מהיר
בקבוק עם פילטר - לי לא היה אבל מטיילים אחרים ממש אהבו, כי הם יכלו למלא מכל ברז
קלפים
מגבת - שקלתי לוותר כשארזתי ומזל שלא, זה חשוב
סבון מוצק לכביסה - יותר נוח לסחיבה מאשר אבקה כבדה ומתפזרת בתיק. אתם כנראה הולכים לכבס ביד מלא (אבל אם אתם בכל זאת מחליטים לא להביא - לא נורא, יש אבקת כביסה בכל חנות).
קרם הגנה, מרכך ומברשת שיער - ממש קשה להשיג שם, תביאו מהבית.
בגדים יפים לצאת איתם - זה שווה את המקום שזה תופס בתיק, אתם תתבאסו כשתרצו לצאת ויהיה לכם רק חולצה תרמית ושורש, מניסיון..


4. כסף וסלולר - בכל מדינה שהייתי בה היה קונספט של כסף ששמים על הסים, ואפשר לשלם בו לעסקים או לאנשים. זה מאוד מאוד שימושי וקיים גם בכפרים הקטנים לרוב, ונוח אם לא בא לכם להסתובב עם הרבה מזומן או שנוח לכם לצאת רק עם הטלפון. שימושי גם כשכל מיני נהגי בודה וכאלה טוענים שאין להם עודף.. שימו לב שיש בזה עמלות, אז לא תמיד משתלם לשלם ככה. אם אתם רוצים להשתמש בזה, בקשו שיפתחו לכם חשבון כשאתם פותחים את הסים (נקרא momopay באוגנדה ורואנדה וmpesa בקניה וטנזניה), ובקשו שיעזרו לכם להוריד את האפליקציית תשלום / שיראו לכם איך להשתמש בזה דרך הטלפון. כדי להטעין כסף הולכים לסוכנים עם מזומן והם שמים את הכסף בחשבון בטלפון. להטעין כסף זה בחינם ויש סוכנים כאלה בכל מקום.


5. כסף ועמלות - תכלס יש 2 אופציות מרכזיות להתנהלות עם כסף:
למצוא אשראי עם עמלות טובות - מבירור שלי הכי משתלם חבר/הייטקזון/כרטיסי עמותות כאלה ואחרות אם אתם זכאים, ואם לא אז i need it והכרטיס של מוצילר אמורים להיות סבבה. ודאו כמובן שאתם באים עם 2 אשראי ליתר ביטחון, ברוב המוחלט של המקומות גם ויזה וגם מאסטרקארד זה אחלה (אבל לא דיינרס!!!). כל כמה זמן ללכת לכספומט, למשוך סכום כסף לא גדול מדי ולהתנהל איתו. היתרון זה שאין הרבה מזומן לגנוב מכם, החיסרון זה שלכספומטים יש עמלות הרבה פעמים וצריך להשקיע בלברר פר מדינה מה הכספומטים שאין בהם עמלה ולמשוך רק מהם.
להגיע עם המון דולרים מהארץ, ולהמיר אותם בצ'יינג' עם שער חליפין טוב כשמגיעים למדינה. זה הרבה יותר זול מבחינת עמלות, אבל יש יותר סיכוי לגניבה או לאבד הרבה כסף בבת אחת.


6. הוצאות בטיול: לאורך כל הטיול תעדתי את כלללל הכסף שהוצאתי (אבל רק 3 חודשים, כי את החודש הראשון באוגנדה עשיתי עם המשפחה וזה לא היה כסף שלי). לא התכלבתי באופן קיצוני או משהו, אכלתי רק אוכל שטעים לי, ישנתי במקומות סבירים, ולא חסכתי מעצמי חוויות שרציתי, אבל כן ניסיתי להתנהל בחסכנות כמה שאני יכולה. מצרפת קובץ אקסל עם כל ההוצאות שלי מסודרות יפה, בתקווה שזה יעזור למישהו לתכנן את התקציב שלו לקראת, כי אני די התקשתי לתכנן הוצאות לפני הטיול וכל הזמן קיבלתי תשובות של "זה תלוי.." שלא עזרו במיוחד.

7. תחבורה: התחבורה עובדת די דומה ברוב המקומות שהייתי בהם, עם שמות קצת שונים. זה אמצעי התחבורה הנפוצים ואיך שהם עובדים:
א. אוטובוסים - בדכ רק למרחקים הארוכים יותר. יש מעט כאלו ביום והמקום בהם נגמר, אז יום לפני צריך לברר מתי הם יוצאים ולקנות כרטיס או לשריין מקום בטלפון, גם עובד לרוב. סהכ נוחים ויוצאים בזמן.
ב. מיניבוסים - נקראים מטאטו באוגנדה וקניה, איג'יטוצ'י ברואנדה, דלה דלה בטנזניה, ו-fm בזמביה. מיניבוסים שדוחסים בהם כמות פסיכית של אנשים, יוצאים רק כשהם מלאים, ועוצרים בכל דקה, אבל הם זמינים מאוד, זולים מאוד, ומגיעים די לכל מקום. כדי לקחת אחד פשוט תשאלו מישהו מאיפה יוצא המטאטו לאיפה שאתם צריכים (בדכ הנהג בודה שלכם ידע), ומהרגע שתגיעו לתחנה מישהו כבר יפנה אליכם לשאול לאיפה אתם נוסעים ויוביל אתכם למקום הנכון.
ג. מונית אופנוע - הדרך הכי מהירה ונוחה לנסוע למרחקים קצרים, בעיקר בערים פקוקות. נקראים בודה בודה ברוב המקומות, בחלק מהמקומות בטנזניה נקראים גם פיקי פיקי, ברואנדה נקראים מוטו, ובזמביה אין. בדכ ילבשו וסט שאפשר לזהות אותם. מומלץ לקחת בודה מהתחנה (פשוט המקום שיש בו מלא אופנועים עם וסטים שמחכים) ולא סתם מהרחוב. מומלץ לדעת מראש את המחירים ותמיד תמיד להתמקח.
ד. בג'ג' - מונית טוקטוק, בקניה וטנזניה. יותר יקר מבודה, יותר איטי אבל גם יותר נוח, בעיקר לכמה אנשים או אם אתם עם הרבה תיקים.
ה. בחלק מהמקומות בערים הגדולות יש גם אובר / בולט וכו. זו בדכ האופציה הכי זולה הכי בטוחה והכי נוחה. כשאתם מגיעים לעיר פשוט תשאלו אם יש :)

ועכשיו למדינות עצמן -
רוב המקומות מאוד מטוילים ומאוד קל למצוא עליהם עוד מידע באינטרנט וכמובן באתר ובקבוצות של מזונגו. אכתוב פה רק כל המקומות הקצת פחות מתוירים שהלכתי אליהם ויותר התקשתי למצוא עליהם מידע, טיפים שחשובים בעיניי או דעות אישיות ספציפיות.

אוגנדה

1. מורצ'ינסון: שמורה יפהפיה. עשיתי אותה עם המשפחה, מה שמשנה לגמרי את מסגרת התקציב, ובכנות אני לא סגורה כמה קל להתארגן שם תרמילאית. אבל, אם אתם איכשהו מצליחים להשיג נהג ורכב ולישון בשמורה (ולא בעיירה מסינדי, שזה שעתיים נסיעה לכיוון) - אז זו חוויה מדהימה. שמורת הספארי עצמה נורא יפה, מה שממש משפר את כל החוויה, אפשר לראות בה מלא מלא חיות ממש מגניבות, והמפלים של מורצ'ינסון מדהימים.

2. רוונזורי - חוויה חובה! טרק מדהים. אני עשיתי דרך RMS, והיה ממש ממש אחלה ועל רמה. בגדול צריך להרשם באתר של החברה, לבוא למשרדים שלהם בקמפלה לשלם כשאתם מגיעים לאוגנדה (זה אומר להוציא המוןןןן דולרים, אולי שווה להביא במיוחד לזה מהארץ), וזהו. הם מסבירים איזה ציוד להביא ומארגנים הכל ממש במקצועיות.
אל תשכחו להשתמש בהנחות באתר של מזונגו, זה חוסך מאות דולרים.

3. קופים! בגלל שטיילתי עם המשפחה, ולא כמו תרמילאית ענייה, זכיתי לחוות גם את השימפנזים וגם את הגורילות ויש לי כמה מסקנות:
א. בגדול - שימפנזים זה יותר שווה מגורילות! השימפנזים חכמים ומדהימים ורואים אותם סופר מקרוב, וזה גם יותר זול.. פשוט צריך ללכת למקום הנכון
ב. גורילות - אפשר לראות באוגנדה רק בבווינדי, בפרמיט שעולה 70$, ומאפשר להיות איתן שעה.
ג. שימפנזים - יש 2 סוגי פרמיט:
1 - פרמיט רגיל - מאפשר לראות את השימפנזים לשעה. זה תמיד איכשהו יוצא השעה שהם יושבים על עץ גבוה בהגזמה ואוכלים, ואז לא רואים אותם ככ מקרוב, וגם תהיו מוקפים באיזה 5,000 תיירים וזה באסה. את זה אפשר לעשות בשמורה ליד קווין אליזבת' ובשמורה בשם קיבאלה, ליד פורט פורטל.
2 - פרמיט של habituation - זה פרמיט שמאפשר להיות ליד משפחה של שימפנזים במשך 4 שעות, וממש לראות את היום שלהם ומה הם עושים. זה 4 שעות שפשוט עוברות בשנייה מרוב שזה מדהים ומעניין. אחרי שכל התיירים הולכים כשנגמרת השעה הראשונה, נשארים לכם השימפנזים לעצמכם, סופר דופר מקרוב. בגלל ששימפנזים הם גאונים הם גם ממש מסתכלים עליכם בעיניים, די מבינים מה עובר לכם בראש, עושים פוזות למצלמה.. חוויה מרגשת מאוד. זה הרבה יותר יקר מהפרמיט הרגיל - עולה בסביבות ה-200$ - אבל גם הרבהההה יותר זול מהגורילות. בעיניי, שווה לעשות רק את זה.

רואנדה

1. Red rocks: עמותה מדהימה שמעסיקה נשים מקומיות במלאכות שונות כדי למכור את התוצרים, ויש לה גם הוסטל במוסנזה וקמפ במרחק 10 דק מוטו מהעיר. הלינה די יקרה, אבל הם גם מארגנים סדנאות בתחומים שבהם העמותה עובדת עם הנשים המקומיות, כמו הכנת בירה בננה, טווית סלים, תיפוף, טיולים באזור, ציור, ועוד ועוד. אנשים מדהימים ומטרה טובה, ממליצה ממש בחום להגיע. המיקום דקור במפס מי של המפות של האתר של מוזונגו, ויש בו גם מחירים.


2. קונגו נייל טרייל - שביל כיף ברמות וסופר נוח לטיול לבד, בלי מדריך. יש עליו המון מידע באינטרנט, מוסיפה רק פרטים ספציפיים שקשה למצוא:
דירוג הימים היפים ביותר, כדי שתדעו על מה לדלג, מההכי יפה להכי פחות:
Cymbiri-kinunu
Kinunu - musasa; gisenyi - cymbiri
Bumba - kibuye
Musasa - bumba (הקטע הכי פחות יפה ואחד שגם יחסית קל לחתוך עם מוטו)
נק ההתחלה היא לא בגיסני עצמה, אלא ליד המעיינות החמים. קחו לשם בודה ותהיו חדים על הדרך, ממש לפני ההגעה למעיינות החמים תראו את שלט ההתחלה משמאלכם.
השמועה שאין דרך ללכת מבומבה לקיבויה לא נכונה, שביל ההליכה ממשיך, די קל למצוא אותו (פשוט צריך לחזור טיפה אחורה לכניסה לכפר) וזה גם מסומן במפס מי.
המסלול לא נגמר בקיבויה עצמה אלא בנק' קרובה שממנה צריך לקחת סירה ציבורית, גם הנק הזו מסומנת במפס מי.
מקומות הלינה לאורך השביל הם ממש על המקטעים ומהבחינה הזאת זה מאוד נוח, אבל הם ממש יקרים יחסית לרואנדה והתמורה לא שווה את המחיר (50₪ בממוצע ללילה).
יש מעבורת שהיא תחבצ בין גיסני לקיבויה במחיר אחלה לגמרי. המלונות לא ככ יודעים עליה אבל יש את הנק התחלה והטלפונים דקורים במפס מי.

קניה

1. מרלל - עיר בסגנון המערב הפרוע, 5 שעות צפונה במטאטו מנאקורו. היה ממש כיף להסתובב ברחובות ובשוק, לראות את התלבושות של השבטים, לפטפט עם אנשים.. הלכתי גם ליום סיור עם מדריך - לנק' תצפית שדקורה במאפס מי שהייתה חמודה, ולבית של נפח משבט הסמבורו שעובד בשיטות המסורתיות ומסביר על הבית שלו ועל העבודה לתיירים. זו עשויה להיות סיטואציה קצת לא נוחה, אבל אין בזה איזושהי הצגה - זה באמת פשוט הבית שלו והעבודה שלו, זה לא כפר מתויר במיוחד או משהו, וזו הדרך שלו לפרנס את המשפחה.. אני ממליצה. כשהייתי באזור היה איזה מבצע צבאי שקצת הגביל אותי, אבל בשגרה אפשר לעשות ימי טיול יותר ארוכים ואפילו טרק של כמה ימים ושיורדים לעמק של שבט הפוקט או משהו כזה.
הגעה - במטאטו מנאקורו. די פשוט ודרך יפהפיה. אין בעיה גם לחזור, יש אנשים שחוזרים גם בימי ראשון אפילו, פשוט לוקח למטאטו יותר זמן להתמלא.
לינה - ישנתי בפיקוק גסט האוס. סיימון הבעלים הוא מקסים, דאג לי אישית, פטפט איתי, בחור מותק ואחלה מקום לישון. הוא גם אוהב ישראל. מבחינת אוכל - או שקניתי מצרכים בשוק או שאכלתי במסעדה הצמודה לגסטהאוס, זה אחלה.
מבחינת ביטחון אישי - קראתי סיפורי אימה על מרלל, בגלל העוני הקיצוני שם. בפועל ביומיום אנשים היו ידידותיים, ובגלל שהייתי אישה לבנה לבד - יותר הקפדתי להיות ערנית ולא להסתובב בלילה.



2. לוינגאלאני - כפר לשפת אגם טורקנה. אני פחדתי להגיע לבד לטורקנה ולקחתי סיור מאורגן, שאני לא ממליצה עליו, אבל כן שמעתי גם על אנשים שהגיעו לבד בתחבצ ממרסבית או ממרלל. מקום קסום!!!!!! הלוואי שהיה לי שם יותר זמן. אפשר להתרחץ באגם, להתסובב בכפרים שהם באמת משהו מיוחד (דמיינו הכי שומם שלכם ותכפילו בעשר), לנסות למצוא טרמפ לכפר אלמולו ולבקר שם.. אם אתם אוהבים מדבר ואגמים נוצצים זה מאסט, והחוויה שם היא ב-Top3 חוויות שלי בקניה ביחד עם מסאי מרה וניירובי (כןכן מעל החופים!). תהיו מוכנים לזה שלא תפגשו אף אדם לבן אחר, אבל אם אתם בסדר עם זה- לכו!!!!!


3. אלמנטייטה - אני הגעתי לאלמנטייטה כי מאודדד רציתי לראות פלמינגואים. לא רציתי לשלם על פארקים מוגזמים, אז הלכתי לקאמפ על האגם לארוחת צהריים והסתובבתי שם. אחד הימים שהכי נהניתי מהם בכל הטיול, באמת מקום מיוחד!
הקמפ: eagles point camp . הקמפ עצמו מקום מהמם עם עובדים סופר סופר נחמדים, יש בו שביל שאפשר להגיע איתו לשפת האגם ולטייל שם, "מוזיאון" קטנצ'יק עם מלא מאובנים מגניבים שמצאו באזור, וקולג' חינמי לאנשים מהאזור שמלמד מוזיקה, מחשבים, בישול... נראה לי שהם ישמחו לתת לכם להצטרף לאיזה שיעור אם אתם רוצים גם. וגם חשוב לציין שיש שם כלבה מתוקה ברמות שבוא אתכם לטייל.
הגעה - לוקחים מטאטו מנאיוושה, מראים להם על מפה לאיפה אתם צריכים לרדת כדי שישימו אתכם על מטאטו לצד הנכון של האגם. המקום נמצא בגוגל מאפס, דקור במפס מי, וגם אפשר לדבר עם מייקל - +254759566130 הוא מת על ישראל ויארח אתכם ממש יפה.

טנזניה

1. מאפיה: אחד מהשיאים של הטיול כולו מבחינתי, והמקום השקט שאני חוזרת אליו בראש כשאני צריכה להרגע :) הנסיעות אמנם סיוט אבל זה שווה כל רגע.
איך מגיעים: הדלה דלה לניאמיסטי יוצא מתחנה בפרברי דאר א סאלאם בשם Mwandege Bus Station, הכי קל פשוט לקחת לשם אובר ולחסוך הרבה כאב ראש, זה איזה 20,000 שילינג. הדלה דלה הוא 4-5 שעות, מגיעים לניאמיסטי וישר הולכים להזמין כרטיס למעבורת שלא ייגמר המקום. היא יוצאת בסביבות 16~, תלוי בגאות ושפל, והחלק הכי גרוע של הסיפור זה להיתקע בחום והלחות של ניאמסטי 6 שעות בלי שום דבר לעשות. המעבורת עצמה יצאה מאוד בעיכוב אבל הנסיעה עצמה ממש אחלה, לוקחת 4~ שעות. תכלס זה אומר יום שיוצאים בו בבוקר ב6 ומגיעים ב23 בלילה למאפיה, וזה החלק המבאס. החזור הוא אותו דבר אבל הרבה יותר קליל כי לא צריך לחכות בניאמסטי (המעבורת יוצאת מתישהו בלילה, יכול להיות 1 ויכול להיות גם 6).
מה עושים? א, משנרקלים עם כרישי לוויתן, העונה היא אוקטובר עד אפריל כזה. מחיר -45$ לאדם זה הכי זול שתמצאו. שווה לנסות לארגן דרך המקום לינה. ב, צוללים! צלילות יפיפיות. באתי עם מטיילת שפגשתי בהוסטל בדאר מה שממש הקל על למצוא חבילת צלילה במחיר טוב. היינו בריזורט ביג בלו, שמציע צלילה פלוס לינה במחיר מטורף. מדריכים סבבה, ציוד איכותי, וחווית ריזורט על כל המשתמע מכך - האוהלים ממששש מפנקים ובכלל לא מרגישים כמו אוהל, מקלחת מצוינת, ארוחת בוקר מדהימה, מיקום מהמם ושקט... אם אתם ישנים שם, ממש צמוד יש מסעדה די טעימה, קצת זולה יותר מהארוחת ערב בריזורט, ועם מלצרית גברת רצח.


2. בגמויו: לא שאני באה להוריד אבל רק לאזן קצת... כל מה שקראתי על זה היה כזה 'וואו מקום חובה' וכו, אבל בעיניי הוא חמוד ולא יותר. אין הרבה מה לעשות חוץ מלהסתובב בעיר, שהיא לא מעניינת כ"כ, וללכת לחוף. אם כבר אתם באים לכו בסופש כי אז יש מוזיקה חיה וכזה. ספציפית אם אתם רוקדים כן ממש שווה שם.


3. נטרון - מאוד רציתי להגיע לאגם נטרון ולהר געש. לצערי לא הצלחתי כי זה די יקר ולא מצאתי שותפים, אבל חולקת בכמה טיפים חשובים שלמדתי בבירורים:
הכי קל להגיע בהלוך עם אוטובוס, תבררו בתחנה המרכזית של ארושה, יש 2 חברות שנוסעות לנטרון ב6 בבוקר. מבחינת החזור יש אוטובוס באזור 10, ואם אתם עולים להר לא תספיקו לרדת לפני 12-13...אז חייבים להשאר בשמורה עוד לילה או לשכור רכב שייקח אתכם לפחות חזרה לכביש הראשי (או לארושה). זו עלות גדולה ממש וגם היחידה שאפשר לפצל בין אנשים כדי להוזיל עלויות. בתיאוריה אפשר להשאר עוד לילה בשמורה, ללכת למפלים ולחזור למחרת בבוקר, אבל יש מס ממשלתי מאוד גבוה על כל לילה שאתם נשארים לישון שם אז זה לא בהכרח משתלם.
אגם נטרון ורוד רק באזור מסוים שלו, שאפשר לראות רק מלמעלה. בפועל כשמבקרים באגם זה לא כזה מרגש.
אפשר לעשות משם טיול יום למפלים, שמעתי עליהם דברים מדהימים אז אם כבר הגעתם עד שם אל תוותרו.


4. קיטולו (פארק הפרחים) - הייתי באוקטובר, והיה מעפן רצח, מאודד יקר ומאוד קשה להגיע לשם. אני ממש ממש לא ממליצה להגיע, בעיקר אם אתם בתחבצ וגם לא לפני שהעונה הגשומה בעיצומה. כתבתי יותר בפירוט על מחירים והגעה במפס מי.


5. אירינגה - מקום ממשששש שווה לעצירה אם עושים את הדרך בין דאר למביה. עיירה חמודה, הרים יפים לטייל בהם מסביב, עמודי אבן יפים לבקר בהם ליד... שם גם היה ההוסטל הכי טוב שהייתי בו בטיול, לא זוכרת תשם אבל דקור במפס מי.

זמביה וספארי בצ'ובה, בוטסוואנה

1. בריכת השטן - ואוווווו, לא לוותר!! חוויה מדהימה. חשוב ממש לעשות עם החברה הרשמית כי זה באמת מסוכן אם עושים את זה באופן לא מקצועי. אפשר להזממן סיור באתר שלהם באינטרנט, שימו לב שיש סיורי הליכה וסיורי סירה (החוויה אותה חוויה, ההבדל זה בדרך הגעה), והסיורי הליכה זולים יותר.

2. ככלל, הפעילויות דרך ההוסטלים יותר יקרות מלסגור לבד. הם סוגרים את זה עם חברות ספארי מתווכות למיניהן שלוקחות עמלה.


3. ספארי בזמביה: אני מאודד רציתי לעשות ספארי והתקשתי למצוא דרך זולה ונוחה להגיע לסאות' לואנגווה (או הגעה דרך מלאווי או 10 שעות אוטובוס ללוסקה) ובמזבזי תחתון (הספארי עצמו סופר יקר). הפתרון היה ספארי בצ'ובה, בוטסואנה!
הגעה: fm לגבול או אפילו נהג - אוונס הנהג של ג'וליבויז לקח אותנו ב-600 קוואצ'ה לגבול והיינו 3 אנשים, וזה היה כמעט אותו מחיר של אוטובוס. מהגבול אפשר לתפוס טרמפים (הבוטסואנים ממש נחמדים בקטע הזה!), לקחת מונית משותפת, או לבקש מהסוכן ספארי שלכם לארגן הסעה.
לינה - ישנתי ב-elephant guest house והיה מדהים. יש דורמס בעליית גג כזו עם אווירה של קמפ או מחנה קיץ כזה כיפי, מטבח מאובזר, בריכה... וגם מחיר ממש סבבה (לא זוכרת כבר אבל בהרבה יותר זול מלווינגסטון).
ספארי - יש לא מעט חברות ספארי שמארגנות סיורים יומיים בבוקר ובערב שאפשר להצטרף אליהם באחלה מחיר. האמת שהייתה לי סוכנת מצוינת שארגנה ספארי במחיר מדהים, אבל נמחק לי השם של החברה והמספר טלפון :/ אבל גם את המידע הזה דקרתי במפס מי (כולל פרטים טלפונים ומחיר, לפני התאונה הטרגית שמחקה את המידע מהטלפון).

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1