(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

טיול בצל הקורונה - 5 ימים בהרי רילה ופירין בבולגריה

בספטמבר 2020 הצלחנו רונן ואני להתחמק מהקורונה ולצאת מהארץ לבולגריה, לטיולי יום וטרק בהרי פירין ורילה. 5 ימי הליכה. יש הרבה סיפורי דרך של האיזור כאן באתר, והנה סיפור הדרך שלנו. מקווה שתהנו.

תאריך הטיולSeptember 2020
משך הטיול5 ימים
עונה מומלצתיולי-ספטמבר [אולי גם תחילת אוקטובר]. ביולי יש יותר שלג אבל גם פריחה והכל יותר ירוק וזורם.

כללי

הרי רילה והרי פירין נמצאים במערב בולגריה, והם נמצאים בחבל הבלקן. רכסים אלו הם הגבוהים ביותר בבולגריה ושיא הגובה הוא בהר מוסלה ברילה והר ויחרן בפירין - בערך 2900 פלוס מטר גובה. ההרים בעלי נוף אלפיני, המון אגמים וצמחייה אופיינית. יש המון שבילי טיולים כמו גם ספורט חורף, למשל העיירה בנסקו שמוכרת לישראלים כאתר ספורט חורף פופלרי נמצאת למרגלות הרי פירין.
בסיפור דרך זה אציג את המסלול שעשינו, פלוס מפות ,תמונות, הערכות זמן הליכה, מרחקים וגבהים. כל הזמנים המצוינים הם ברוטו וכולל הפסקות ועצירות.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

מנהלות ותכנון הטיול

אחרי שכמה מהתוכניות שלי התבטלו בגלל הקורונה והייתי די מיואש מהרעיון של טרק ב2020, נפתחו השמיים לפתע חלון קטן ל3 מדינות- בולגריה, קרואטיה ויוון.
ידידי רונן הרים את הכפפה ותכנן -גם בעזרת סיפורי דרך כאן באתר- טיול להרי רילה ופירין בבולגריה, טיול המשלב גם בקתות וגם מלונות וטיולי יום. הטיול כלל יומיים בהרי רילה עם לינה בבקתה, ו3 ימים בהרי פירין עם לינה בבקתה [אותה בקתה! 2 לילות]. היינו גם יומיים בבנסקו , שישי-שבת שנוצלו למנוחה.
הבקתות באיזור ישנות ופחות מודרניות ומאובזרות מהבקתות באיטליה /שוויץ ודומיהם וגם האוכל בהן דל יותר. הקפה גרוע וחלב לא בכולם יש. לפחות באחת הבקתות גם אין מים זורמים וצריך למלא מהנחל ליד. בד"כ ישנים בדורמיטורי. עדיין, הן מציעות אווירה וחוויה מזרח ארופאית וזה פחות נורא ממה שזה נשמע...
אנחנו שכרנו רכב ודרכו הגענו לרילה ופירין. אספנו אותו משדה התעופה, חברת סיקסט. לא יקר.
המסלולים שעשינו הם קרוב ל20 קילומטר ביום בממוצע, 1000 מטר טיפוס, ו1000 ירידה. היו ימים עם פחות טיפוס ויותר ירידה ולהיפך.
סימונים, שבילים: סהכ השבילים מסומנים לא רע, אבל השביל לא תמיד ברור ולפעמים הולכים "בכיוון" עד שפוגשים סימון. לכן חשוב לעקוב אחרי הסימונים גם אם אתם הולכים בשביל- הוא יכול לקחת אתכם רחוק מהסימון. מומלץ להשתמש באפליקצית ניווט לעזר [לינק בהמשך]. השבילים ברילה סבירים, בפירין קשים יותר. שבילים מסומנים יהיו יותר מתוחזקים וקלים משבילים לא מסומנים. [לא ממליץ לטייל עם תרמיל כבד בשבילים לא מסומנים שיכולים להתברר כקשים בצורה מפתיעה [אלא אם אתם ביררתם על שביל ספציפי]]
בדרך חוצים המון שדות של בולדרים וההליכה עליהם לא קלה.
כושר- ממליץ להיות בכושר לקראת טיול כזה. לחזק את הברכיים, הגב, כפות הרגליים וסיבולת לב ריאה. ממליץ על ריצות שטח, אימוני מדרגות, וטיולי הכנה עם תרמיל במשקל היעד.
ציוד: ציוד סטנדרטי לטרק אלפיני- יש הרבה רשימות באינטרנט. כדאי להערך לכל מזג אוויר. גשמים תמיד יכולים לרדת ובגובה 2500 מטר תמיד קר בלילה. ליינר מומלץ ללינה בבקתות. מקלות הליכה יעזרו מאוד בעליות וירידות, כל עוד הן לא טכניות מדי [ויש הרבה כאלו]. חשוב להביא נעלי הרים טובות כי השביל משובש ומסולע. [ואחרי גשמים כנראה גם בוצי.] נעליים רכות מדיי יתעוותו ויעבירו את תוואי השטח הסלעי ישר לכפות הרגליים. ולאורך זמן זה כואב מאוד.
מים, אוכל- יש המון מים בדרך, כל הזמן יש נחלים ואגמים סביבנו. מצד שני יש גם הרבה פרות שרועות ומחרבנות באיזור. אז אני לא יכול להמליץ לשתות מהנחלים למרות שאני עשיתי את זה והיה בסדר גמור... תפעילו שיקול דעת. אם המים זורמים ונראים נקיים ואין פרות בסביבה, כנראה זה בסדר. ככל שהמיקום יותר גבוה יש פחות צמחייה ולכן פחות פרות [וזה לא שמסתובבות אלפי פרות באיזור]
אוכל- אנחנו הבאנו אוכל כשר מה שהביא את משקל התרמיל ל13-14 קילו. למי שלא שומר, אפשר להסתמך על אוכל בבקתות ולחסוך איזה 4-5 קילו. האוכל שם לא יקר. רצוי לטרק עם כמה שפחות משקל!

יום 0 - הגעה מישראל

על מנת לצאת מישראל בתקופת הקורונה יש לבצע בדיקת קורונה, אנחנו עשינו בקופות חולים בחינם. לא יודע אם זה אפשרי עדיין. בכלל כל מה שאומר כאן בעניין נכון לשעתו, הדברים משתנים כל הזמן - למשל נכון לעכשיו [סוף ספטמבר 2020] יש סגר כללי.
בכל אופן, לשדה צריך להגיע עם בדיקת קורונה [שלילית כמובן] שבוצעה מינימום 72 שעות לפני הטיסה. יש למלא הצהרת בריאות מקוונת וכדאי להדפיס אותה. וגם את כרטיס הטיסה יש להדפיס. כמובן כדאי לעשות צ'קין בבית לפני הטיסה.
אנחנו טסנו בטיסת ריינאייר מבן גוריון לשדה התעופה סופיה, שם אספנו את הרכב [בדוכן של סיקסט] ונסענו לסופיה לקניון שנקרא "The Mall" נוח מאוד להגיע אליו מהשדה, יש הרבה חנייה והמון חנויות עם כל מה שצריך. קנינו שם כרטיס סים- 15 ג'יגה עלה 15 לבה [30 שח בערך. לבה בולגרית = 2 שח בערך] וקצת אוכל להמשך.
התחלנו לנסוע לכיוון ספרבה בניה -Сапарева баня- עיירה למרגלות הרי רילה. הנסיעה מכביש 181 המפותל למדי, יש אופציות יותר נוחות אך ארוכות יותר. אחרי כשעה וחצי הגענו. ממשיכים היישר לתוך הרי הרילה, בכביש 6206 המפותל עוד יותר, עוד כחצי שעה עד שמגיעים לתחנת רכבל Seven Rila Lakes Lift-Bottom Station. [קצת מתחתיה יש בקתה]. קונים כרטיס - נראה לי 12 לבה. הנסיעה ברכבל פתוח חד מושבי אורכת כחצי שעה עד להגעה ליעד- בקתת Rila Lakes Chalet. [נקראת גם Rilski Ezera בבולגרית]
זו בקתה גדולה ממש גדולה- 4 קומות בערך- עם הרבה סוגי חדרים. החל מפרמיום [?] וכלה בדורמיטורי 8 מיטות. אנחנו לקחנו את הדומיטורי. 25 לבה ללילה והיינו רק עם אדם אחד נוסף. היה מצוין.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 1 - רילה: מבקתת Rilski Ezera לבקתת Malyovitsa

20 קילומטר הליכה, כ1000 מטר טיפוס ו1000 ירידה. 9:30 שעות.

מבקתת Rilski Ezera לקחנו את השביל האדום שעולה כ200 מטר טיפוס על ההר מערבית לבקתה. בדיעבד זה שביל לא מומלץ לכן במפה סימנתי את השביל שכן מומלץ- יש לרדת מהבקתה דרומה עד שפוגשים שביל ירוק ואתו להמשיך. השביל עובר בין האגמים ומטפס לאיטו עד למפגש עם השביל האדום והפחות מוצלח.
במפגש השבילים יש 2 אגמים יפים שהשביל עובר ביניהם. המים קרים מאוד ובצבע טורקיז. עוד קצת טיפוס ואחרי כשעתיים וחצי מהבקתה, בערך 5 קילומטר, מגיעים לתצפית 7 האגמים המפורסמת. רוגומים רבים מסמנים את מיקומה, קשה לפספס.
אפשר לראות באמת 7 אגמים אבל לא בבת אחת כי האגם השביעי מאחורינו. אבל התצפית נהדרת.
ממשיכים לטפס בשביל האדום-ירוק [פרקטיקה מקובלת באיזור: שביל עם 2 צבעים] עוד קילומטר פלוס עד לצומת שבילים, ובה ממשיכים ישר באדום. השביל היפה והנוח מתקדם על הרכס ומציג נופים יפים בעיקר לצד שמאל, עם עוד ועוד אגמים ועמקים גדולים. אנחנו בגובה של 2500+- מטר ויש רוח ודי קר, אז להתלבש בהתאם... אחרי 3 וחצי קילומטר של עליות וירידות מגיעים לפסגת ה Dodov Peak - גובה 2664 ומשם אפשר כבר לראות את הפסגה הבאה והגבוהה ביותר היום, הMalyovitsa - גובהה 2729 מטר, כ3 קילומטר מאיתנו. ממשיכים באדום. ירידה לאוכף [שממנו אפשר לפנות ימינה בירידה ארוכה ביותר למנזר מפורסם באיזור], ואחכ עלייה של כ250 מטר טיפוס תלול עד לצומת שבילים. משם פונים שמאלה וממשיכים כרבע שעה בעלייה מתונה עד לפסגת הMalyovitsa .
בפסגה יש תצפית נהדרת לכיוון בקתת Malyovitsa [ניתן לראותה בעמק כ750 מטר הפרש גובה מתחתינו]. הרבה אגמים, עמקים והרים אלפיניים ומצוקיים. נחזור מהתצפית לשביל האדום ונרד בו. השביל יורד בירידה תלולה ומשובשת לכיוון אגם יפה , מקום טוב לעצירה. לאחר מכן ממשיך לרדת ושובר שמאלה בירידה תלולה וטכנית לכיוון עמק ארוך וצר [יחסית...], מעוטר בהרים תלולים. הירידה מתמתנת כשמגיעים לעמק אבל נהיית יותר מבולדרת , נחל נחמד זורם בעמק וקצת מפריע כשצריך לחצות אותו מפעם לפעם.
בדרך עוברים ליד סלע ענק ומכוסה מצבות. לא ברור לי מה הסיפור שלו.
ככל שיורדים יש יותר ויותר צמחייה. באיזור של הבקתה כבר מתחיל היער.
אחרי כ700 מטר ירידה לא קלה שלקחה לנו למעלה משעתיים [כולל עצירות] הגענו לבקתה.
את הבקתה מנהל גבר כבר 60 שלא דובר אנגלית. לקחנו חדר זוגי [בפועל היו בו 4 מיטות] ב18 לבה לאדם. אפשר גם להזמין שם אוכל. יש שם גם צריפונים קטנים וזוגיים -מניח שניתן לשכור אותם, לא בררתי.
ויש גם שביל ג'יפים שמגיע לבקתה מלמטה.

יום 2 - מבקתת Malyovitsa לבנסקו

12 קילומטר; כ250 מטר טיפוס, 650 ירידה. 4:30 שעות

היה זה יום מנהלתי למדי שכלל ירידה לכיוון הרכב ונסיעה לבנסקו.
יורדים בשביל כחול שעובר בעמק מיוער. השביל רחב ומאפשר נסיעה של ג'יפים. אחרי 3 קילומטר מגיעים לכמה בקתות, נראה כמו חווה מקומית. מאחוריה בצד שמאל יש שביל אדום, ממשיכים בו עוד כ3.5 קילומטר עד לבקתה בשם Vada. מהבקתה יש עלייה של 200 מ' טיפוס בערך. כ2 קילומטר מהבקתה יש פיצול, השביל האדום ממשיך שמאלה לכיוון בקתת Lovna. אנחנו לקחנו ימינה בשביל עפר רחב והלכנו בו עוד כ2.5 קילומטר עד לרכבל שממנו התחלנו ושם חנה הרכב.
משם נסיעה של כשעתיים עד לבנסקו, שהיא עיירת סקי, ודי מנומנמת וריקה בקיץ. לקחנו 2 חדרים במלון Gondola Apartments והיינו האורחים היחידים במלון! מלון זול ונחמד. אין בו לובי או חדר אוכל. אבל בחדרים יש מטבחון הכולל כל מה שצריך.

בנסקו- עיירה יפה וציורית. הרחוב הראשי, רחוב פירין, יפה ומלא חנויות. יש שם 2 מרכזי מידע לתיירים. בשבת נחתי והסתובבתי קצת בעיירה.

יום 3 - פירין: מבקתת Vihren לבקתת Tevno Ezero

20 קילומטר, 1400 מ' טיפוס, 700 מ' ירידה, 9 שעות.

מפירין נסענו ברכב לכיוון בקתת ויחרן, בכביש מפותל מאוד. אחרי כ20 דקות הגענו סמוך לבקתה, החנינו כ800 מטר ממנה בגלל עומס רכבים באיזור והגענו לבקתה ברגל. מהבקתה מתחילים ללכת דרומה בעמק, בשביל אדום, בעלייה מתונה. במקביל אלינו שביל צהוב, בצד השני של הנחל.
השביל עובר ליד אגם קטן ואחכ מתחיל לשבור לכיוון דרום מזרח, בצד ימין יש אגם גדול יחסית שניתן לרדת מהשביל ולהגיע אליו [כ10 דקות לכיוון].
ממשיכים באדום, במגמת עלייה ועוברים עוד 2 אגמים קטנים. מיד אחכ יש פיצול. פונים שמאלה בירוק. השביל מתחיל לטפס לכיוון הפס, ההר תלול והשביל מתגבר עליו בסרפנטינות. אחרי כ250 מטר טיפוס מגיעים לפס. נוף יפה ל 2 כיוונים נשקף ממנו וניתן לראות הרבה אגמים בעמקים.
אני עליתי מהפס לפסגת Malka Todorka - עוד כ180 מטר טיפוס. הטיפוס מורכב ברובו רק מבולדרים. הנוף יפה, 3 כיוונים, אבל לא הייתי אומר שזו תצפית חובה.
עד הפס הלכנו בערך 5 קילומטר. מהפס יורדים ירידה תלולה וקשוחה של קרוב ל500 מטר הפרש גובה עד שמגיעים ל2 אגמים, גדול וקטן. באזור האגמים מתחילים לראות עצים. השביל הירוק ממשיך ויורד בתוך יער יפה לכיוון עמק ארוך שעובר בניצב אלינו. אחרי כ200 מטר ירידה מגיעים לצומת שבילים, שמאלה זה לבקתת demânica. פנינו ימינה והמשכנו בצהוב [וכחול] במעלה העמק. רחוק באופק ניתן לראות את הפס שאנחנו אמורים להגיע אליו. מכאן ועד לפס יש בערך 600 מטר טיפוס. על 5 קילומטר.
השביל עובר בעמק רחב, משמאלנו זורם נחל גדול. צוקים גדולים מקיפים אותנו. מההרים ליד זורמים הרבה פלגים ונחלים קטנים והשביל מדלג ביניהם כל הזמן. הצמחייה והעצים מתמעטים ככל שמתקדמים.
אחרי כ3.5 קילומטר השביל הצהוב פונה שמאלה ונכנס לעמק מרובה אגמים. אנחנו ממשיכים בכחול, כמה מאות מטרים אחרי הפיצול מתחילה עלייה לפס. בעמק יש כמה אגמים. כ150 מטר של טיפוס בולדרים תלול ואנחנו בפס. בפס יש נוף יפה וצומת שבילים: ממשיכים שמאלה באדום ואחרי כמה דקות כבר אפשר לראות את אגם טבנו והבקתה , כחצי קילומטר מאתנו. עוד מאמץ קטן ומישורי והגענו.
בקתת טבנו אזרו היא הבקתה המבודדת והספרטנית ביותר בטיול. אין לה גישה עם רכב. אין בה שרותים [הם למטה בעמק, ולא מומלצים] ולא מים זורמים. האגם מוקף גדר חשמלית למנוע מפרות וסוסים לשתות ממנו. מהאגם יוצא נחל קטן לכיוון העמק, והמים שלו עוברים דרך צינור- שם אפשר למלא מים, לרחוץ כלים וכו'.
האופרציה הזו במרחק כמה עשרות מטר מהבקתה.
לא הזמנו מקום מראש וכשהגענו הופתענו לראות קבוצה גדולה וקולנית של מטיילים מקומיים. בעלת הבקתה, בולגרית בלונדינית קשוחה וחסונה למראה, כבת 40, מצאה לנו 2 מזרונים פנויים בעליית הגג.
בלילה הבולגרים השתכרו רקדו ונגנו באקורדיון ודרבוקה. אפילו בעלת הבקתה התרככה ורקדה איתם קצת... :)
באיזור הבקתה חושך מוחלט בלילה. לדעתי ראיתי את שביל החלב מרוב כוכבים.

יום 4 - טיול יום באיזור טבנו אזרו והאגמים

19 קילומטר, 1100 מ' טיפוס, 1100 מ' ירידה. 9 שעות.

ביום זה עשינו טיול יום- השארנו את רוב הציוד בבקתה, ועשינו מסלול מעגלי באיזור.
היה זה היום היפה והמגוון ביותר בטיול וכלל הרבה מעברי הרים, אגמים נפלאים ותצפיות מהממות. אבל גם יום הליכה קשה ורצוף בבולדרים, עליות וירידות תלולות.
מהבקתה פנינו מזרחה על שביל כחול לכיוון הרכס. בצד ימין פסגת הKamenitsa [גובה 2824 מטר] אחת הפסגות הגבוהות בפירין. מולינו יש 2 פסים ואנחנו מכוונים לשמאלי- נחזור מהימני בסוף היום.
אחרי טיפוס בולדרים קצר וקשה הגענו לפס, נוף יפה וכמה אגמים קטנים ויפים בעמק. ירידה של כ300 מטר הפרש גובה והגענו לאגמים האלה, שם עשינו הפסקה קטנה.
ממשיכים צפונה על הכחול עד שהגענו לפיצול ומשם ממשיכים בירוק דווקא. מולינו האגם הגדול ביותר בפירין, גדול וכחול ועם אי קטן במרכזו. נחמד. מקיפים את האגם משמאל. השביל ממשיך עוד כמה מאות מטר עד לצומת שבילים ירוק/צהוב, אבל השביל החום- שמופיע במפה- לא נראה בשטח!
בפועל השביל הזה קיים, אני לא יודע אם הוחלט לבטל אותו אבל התוואי קיים והוא אפילו קל יחסית ויורד לתוך עמק מוריק ומלא אגמים קטנים ואפילו מפל מים. צריך קצת אינטואציה לעיתים למצוא את השביל אבל לא משהו חריג ואפשר גם לראות סימונים חומים ישנים פה ושם. בשלב מסוים השביל נהיה מסומן טוב יותר והוא חוצה נחל רחב ונכנס לתוך יער עבות . זאת הנקודה הנמוכה ביותר היום ומכאן מתחילים לטפס. אחרי קילומטר בערך פונים ימינה לשביל צהוב שמתחיל לטפס לכיוון פס בגובה של כ200 מטר הפרש גובה מעלינו. הטיפוס הסופי תלול ובסופו מתגלה אגם יפהפה- אולי היפה ביותר שראיתי בטיול. צבע המים אפור כחול והוא מוקף בהרים. מקיפים את האגם מימין , מטפסים כמה עשרות מטר ומגיעים לעוד אגם, קצת יותר קטן אבל עדיין יפה מאוד. אחרי האגם השביל מתחיל לטפס בצד ימין, על בולדרים ובתלילות גוברת והולכת, לכיוון הפס שמולנו. מתחתינו עוד אגם קטן. אחרי כ200 מטר טיפוס מאתגר מגיעים לפס שממנו נשקף נוף נפלא של האגם הענק עם האי הקטן בצד אחד, ו3 האגמים שמקודם חלפנו לידם מסודרים אחד אחרי השני בשורה.
מהפס יש קטע מפחיד קצת של כמה עשרות מטר, ממשיכים לטפס על הרכס ומגיעים לצומת כחול- צהוב.
מומלץ ביותר לעלות לתצפית על הר Džano - [שמאלה בכחול] - יש משם את התצפית היפה ביותר בטיול ואחת היפות שראיתי בכלל. 360 מעלות של הרים נישאים, עמקים, אגמים ואפילו הר ויחרן.
אחרי העליה להר [כ80 מטר טיפוס] יורדים לעמק בשביל נוח בצורה מפתיעה. כ240 מטר הפרש גובה ירידה, ואז פונים שמאלה בשביל ירוק ועולים בתלילות לפס בצד שמאל- כ70 מטר טיפוס, לא נורא. מהפס נשקף נוף נאה ואגם יפה רובץ בתחתית הפס. מתחילים לרדת לכיוון האגם, נחלי מים זורמים בעמק ובהרים סביבו וגם על השביל.
אחרי כ200 מטר הפרש גובה של ירידה מתונה מגיעים לצומת ופונים ימינה באדום. השביל נכנס לעמק מוקף הרים נישאים. מתחילים לעלות במעלה העמק. כמה מאות מטר אחכ- כמה לא מפתיע- מגיעים לאגם בצד שמאל שלנו. ממשיכים לעלות, העלייה נהיית תלולה והפס נראה מולינו, כ300 מטר הפרש גובה מעלינו, כמו קיר של בולדרים. הטיפוס הסופי לפס הוא כ200 מטר הפרש גובה תלולים וטכניים. מהפס רואים את בקתת טבנו מולנו, במרחק של כקילומטר מאיתנו. הליכה נוחה יחסית של כרבע שעה וחזרנו לבקתה. ישנו בה עוד לילה.

יום 5 - מבקתת טבנו אזרו לויחרן [כולל הר ויחרן]

21 קילומטר, 1400 מ' טיפוס, 1800 מ' ירידה, 10:30 שעות ברוטו.

יום זה הוא הקשה ביותר בטיול גם בגלל יום אתמול שהיה קשה וגם בגלל שהיינו כבר בסוף הטיול והעייפות הצטברה. בעצם חיברתי כאן 2 מסלולים, אחד מטבנו לויחרן והשני מסלול הר ויחרן מעגלי. אפשרי לעשות את שניהם ביום אחד, עובדה שעשיתי, אבל זה קשה ומצריך כושר גופני. אם יש לכם עוד יום כנראה עדיף לפצל.
מבקתת טבנו חוזרים מערבה על השביל האדום קילומטר עד שמגיעים לפס Mozgoviška Porta, שממנו הגענו ביום ראשון. משמאל עמק עם אגמים. על הפס צומת שבילים. ממשיכים שמאלה באדום. השביל מתחיל לטפס על קו הרכס.
שביל זה הוא שביל נוף שעובר על קו הרכס ומציג נופים ל2 הכיוונים לכל אורכו. השביל עולה ויורד על קו הרכס, הולך לעיתים על "סכינים" צרות וחוצה הרבה שדות של בולדרים. בכל אופן אחרי קילומטר וחצי מגיעים לצומת שבילים Mozgoviška Porta וממשיכים באדום. בצד ימין בעיקר נופים יפים ומתחילים להתגלות אגמים בעמק. ממול הרים נישאים ותלולים. מכאן השביל האדום ממשיך ועובר 3 פסגות בדרך, עולה ויורד מהן. המון בולדרים לחצות. באחת הפסגות יש קטע טכני ומפחיד קצת של כמה עשרות מטר, לעבור בזהירות.
אחרי כ 4.5 קילומטר מגיעים לראש מעלה, נוף נפלא של עמק עצום ומוקף הרים ואגם ענק במרכזו. ממול אפשר לראות את הר ויחרן. יורדים לתוך העמק בירידה טכנית מאוד, בשביל [?] לא ברור ועל גל בולדרים ענק.
אחרי ירידה של כ70 מטר הפרש גובה השביל מתמתן ויוצא משדה הבולדרים, רק כדי להכנס לאחד חדש, עצום בגודלו . קטע טכני זה לוקח הרבה זמן . קצת אחריו מגיעים לכמה אגמים והשביל מתמזג עם השביל הירוק שממנו הגענו לטבנו לפני יומיים. ממשיכים בשביל הירוק-אדום עוד 2 קילומטר במגמת ירידה עד לבקתת ויחרן. שימו לב לא להתבלבל ולחצות את הנחל ולעלות על השביל הצהוב, אבל גם אם כן, לא נורא. שניהם יובילו אתכם לבקתה בערך באותו זמן.
נחתי בערך 45 דקות בבקתה ואז יצאתי להר ויחרן.
הר ויחרן - ההר הלבן- הגבוה ביותר בהרי פירין והשני בגובהו בבולגריה. גובהו 2915 מטר . הבקתה נמצאת בגובה 2000 מטר מה שמביא אותנו לטיפוס רצוף של כ900 מטר עד לפסגה. הדרך אמורה לקחת כ3 שעות לכיוון, בפועל, תלוי במידת הכושר שלך. אפשר גם בפחות. מתחילים לעלות בשביל אדום שמתחיל מהבקתה.
אחרי כ150 מטר טיפוס השביל האדום מתפצל, אנחנו ממשיכים בשמאלי. בערך 600 מטר טיפוס די תלול, והשביל מגיע למן אוכף, פונה שמאלה ואז ימינה במישור ומולינו יש את הפירמידה הלבנה של הויחרן. השביל לפסגה לא ברור במיוחד ופשוט הולכים בזיג זג כדי לשבור את התלילות הגדולה של ההר, ומדי פעם פוגשים אותו [את השביל...] אחרי כ300 מטר טיפוס תלול וקשה מגיעים לפסגה. מהפסגה נוף מדהים כמובטח. בנסקו נראית קטנטנה כאילו אנחנו על מטוס. אגב שווה ללכת כ150 מטר לכיוון דרום מזרח לתצפית יפה עם העמק שממנו הגענו, הבקתה וההרים סביב, והאגמים.
מהפסגה אפשר לחזור באותה דרך- וזה מה שהרוב עושים- אבל מי שלא חושש מגבהים אמליץ לרדת מהצד הצפוני . השביל האדום יורד בתלילות טכנית צפונה כ250 מטר הפרש גובה, מצד ימין תהום. משמאל יש שרשראות להחזיק בהן בירידה. קטע קצת מפחיד. למטה רואים את האוכף שאנחנו מכוונים להגיע אליו.
אחרי כ40 דקות של ירידה מפחידה הגענו לאוכף, פנינו ימינה בשביל ירוק-אדום נוח יחסית שממשיך לרדת ומקיף את הויחרן. אחרי כ200 מטר הפרש גובה של ירידה רואים מצד מערב את הר ויחרן גולש במצוק אדיר של כ450 מטר גובה! יש אפילו קרחון קטן בתחתית המצוק.[אגב- הקרחון הדרומי ביותר באירופה. שמו Snezhnika]. בהחלט מראה מרשים ומצדיק את המאמץ שבלרדת מכאן.
ממול רואים בקתה קטנה ולא מאויישת [כנראה בקתת חירום למטיילים שהסתבכו].
ממשיכים בשביל האדום, צומת שבילים: הירוק מוביל לבקתה אחרת. אנחנו באדום. השביל נוח בדרך כלל ועם נוף יפה לכיוון העמק שאליו אנחנו יורדים. ככל שיורדים יש יותר צמחייה ועצים.
ממשיכים כ2.5 קילומטר ו500 מטר הפרש גובה ירידה ומגיעים לבקתת ויחרן, ושם מסתיים הטיול.

סיום וחזרה לישראל

חזרנו לרכב שהמתין לנו ליד ביקתת ויחרן, ומשם נסיעה מתישה של כשעתיים וחצי עד לסופיה. לינה טרופה של כמה שעות במלון עלוב סמוך לשדה, ולפנות בוקר נסענו לשדה, טיסה וחזרה לישראל.

בהצלחה!

טיפים

  • ליד בקתת Banderitsa יש את העץ Bajkuševa Mura שהוא העץ הכי גדול וזקן בבולגריה. אנחנו שכחנו לקפוץ אליו אבל הוא ממש ליד הכביש ושווה ביקור.
  • נהיגה בבולגריה - הנהגים הבולגרים בסדר בדרך כלל, אבל הכבישים הבין עירוניים פחות טובים מבארץ, פחות מוארים ונטולי שוליים לפעמים. עדיף להמנע מנסיעה בהם בלילה. בכבישים המהירים אין בעייה והם מעולים.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )